מה ההבדל בין מגלשיים לגלגלים?

תחילה כמה היערות:
במלחמת העצמאות גיל גיוס החובה היה 17 שנים!
שימו לב לכך שהחלל האחרון שנפל בגיל 17, לאחר שצורף לקורס מ"כים - נפל במבצע קדש!!!
החלל הצעיר ביותר בהר הרצל - בן 13 - ככל הנראה לקה בליבו ומת לאחר שלא עמד במראות המלחמה.
שימו לב לרקורד המבצעי של חלק מן המשתתפים...
מ.א. 172789 - אברהם מזרחי בן זלפה ויצחק - בן 17 בנופלו
נולד ביום ג' בכסלו תר"ץ (5.12.1929) בירושלים וסיים בית-ספר יסודי. משסיים את חוק לימודיו יצא לעבוד במכבסה. בהיותו בן 16 הצטרף ל"הגנה" בהודיעו כי הוא בן 19. התאמן בסביבות ירושלים ונשלח ללוות שיירות מירושלים לתלפיות. כמו-כן שירת בשמירה בתלפיות, בנווה יעקב - עד פינוי המקום - ומשם עבר להר-הצופים, לדיר-יאסין ולמחנה "שנלר". לאחר-מכן סיים קורס תותחנים, צורף ליחידת תותחנים ויחד עם כמה מחבריו יצא ללחום במקומות שונים בסביבות ירושלים. אברהם נפל בהתקפה על שכונת מוצררה ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). נקבר בשייח'-באדר א'.

מ.א. 173807 - מנחם משה – בן עליזה וישעיהו – בן 16 בנופלו

מנחם הצטרף למחתרת לח"י ובשנתו ה-16- כבר עמד בשורות לוחמיה בחזיתות הקרב על ירושלים. מנחם נפל ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) בגיזרת שייח'- ג'ראח. נקבר בשייח'-באדר א'.

מ.א 108852 - מרדכי לשצובר - בן פנינה ובן ציון – בן 17 בנופלו

במלחמת-העצמאות התגייס לחטיבת ירושלים. שישה שבועות התאמן וימים מעטים לפני מלאות לו 17 שנה נפל בכיבוש עין כרם ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948).

מ.א. 41721 - מנחם בורשטיין בן מוניה ואביגדור אריה – בן 17 בנופלו

בראשית תש"ח יצא עם חלק מהגרעין להכשרה מגויסת בלהבות-הבשן, וגם שם עמדו מיד אנשי המקום על סגולותיו הטובות וחיבבוהו. אחרי זמן מועט הגיעה בשורת המדינה מלייק-סקסס ורבו הסכנות וההתקפות מהסביבה וגם מעבר הגבול הסורי. באותו חורף רווי הדמים והסכנות תרם את חלקו כאחד המבוגרים בשמירה, בהגנה ובסיורים. בייחוד התמחה בטיפול בנשק וגם סיים קורס מטעם הפלמ"ח.
ממכתביו נראה שלמרות עיסוקו בענייני ציבור שונים, בעבודה ובהגנה, לא הסיח את דעתו ואהבתו מהוריו ומאחותו הקטנה. גם באותם ימים קשים, הוסיף לרקום את טורי שירתו ובכל מאודו דבק בחיים וביצירה, ועם זה קיבל על עצמו את חובת ההקרבה למענם. וכה כתב בשירו "אלמונים" (שהוקדש לחנה סנש): "אלמונים נצאה, אלמונים לא נחזור, והלב יודע - לא תצחק אלינו נערה". ובשיר "יום יבוא" כתב: "אי-אז בעתיד לא נדע יום יבוא, בתפילה וברינה, נריע לקראתו, יום יבוא, למענו נפול שותתים, למענו, למען שדותיו הירוקים". וכך, למען שדותיו הירוקים של יום יבוא, עבר, ביוני 1948 עם יחידת הפלמ"ח שאליה השתייך, להילחם בדרך לירושלים ושם, ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948), נפל באחד המשלטים.
מ.א 34618 - ברוך פרסקי בן אילה וזאב – בן 17 בנופלו

בהיותו בן 14 הצטרף לשורות הגדנ"ע. כאשר פרצה מלחמת השחרור התייצב לשירות פעיל על אף התנגדות הוריו, שטענו נגד גיוסו בשל גילו הצעיר. הוא גויס בחודש אפריל 1948 במסגרת פלוגת "יהונתן", שהייתה מורכבת מגדנ"עים מתחת לגיל 18, שחוילו בגלל המצב הקשה בירושלים. כחייל בפלוגת "יהונתן" הוא השתתף בקרבות במנזר נוטרדאם, חירבת-חמאמה (אזור "יד-ושם"), מלחה, מיס-קרי ועין-כרם. במהלך הקרבות הוא נפצע בעינו ובטרם החלים כליל חזר לפעילות.
כאשר פורקה פלוגת "יהונתן" בחודש אוגוסט 1948, בגלל המספר הגדול של נפגעים, הוא הועבר לגדוד 66 שבמסגרתו עבר קורס חבלה ואחרי כן לגדוד 162. כחבלן, הוא השתתף בפעילות מבצעית באזור רמת-רחל, תלפיות ובאזור בתי מנדלבאום-שייח ג'ראח, שם נפל ביום י"ח בטבת תש"ט (19.1.1949) בעת פעילות של הנחת מוקשים.
מ.א. 173841 - ישראל זלמן פיפשיק בן בלומה וליטמן

כשהחלה מלחמת-העצמאות לא יכול להתגייס בגלל גילו הרך, הוסיף שנתיים לגילו, נתקבל לגדנ"ע ומילא תפקידי קשר בהפגזות הקשות ביותר. גם חגיגת הבר-מצווה שלו הופרעה על-ידי הפגזה וכל המסובים ירדו למקלט, אולם הוא לא ידע פחד. הוריו ניסו להניאו מההסתכנות שאינה מוטלת על בני גילו ובעת ששמח על כיבושי צבאנו היו מזכירים לו את מחיר הדמים ושכול האמהות ששילמנו, אך הוא הסביר להם שהלוחמים מקריבים בחפץ לב את חייהם למען המולדת וגם הוא מוכן לעשות כך. בשמחה התנדב לחלוקת תעודות-הזיהוי הישראליות לתושבי השכונה ודרש מכל אחד לקרוע את התעודה האנגלית הישנה.
באחד הימים נפרד מהוריו, למרות מחאותיהם, ויצא לשני ימי אימונים במחנה גדנ"ע בגבעת רם. אך לבו היה חלש מכדי לשאת את המאמץ הגופני והרוחני שהיה למעלה מגילו ומכוחו. ביום כ"ט בחשוון תש"ט (1.12.1948) פרץ בשנתו באוהל בצעקות מבולבלות ובקריאות "אמא", ובהגיע אליו הרופא לא היה בחיים. בן 13.5 היה במותו.
מ.א. 107329 - יוסף צבי שטראוס בן חיה רחל ומאיר – בן 17 בנופלו

עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, סילק הצדה את דאגותיו לעתידו וישר מהישיבה הלך להתנדב לצבא, בהיותו רק בן שבע-עשרה, בגיל שחובת הגיוס אינה חלה עליו - ורבותיו שיבחוהו על כך. יוסף-צבי שירת בגדוד "בית חורון" של חטיבת "עציוני". השתתף בכל הקרבות במרחב ירושלים, השרה רוח עליזות וביטחון על חבריו ונתחבב עליהם. לפני צאתו לפעולה האחרונה ניבא לבו את העתיד להתרחש ואז ביקש מחבריו, שאם יקרה לו משהו, יודיעו על כך לאחיו בתל-אביב (הוריו עוד היו אז בחוץ-לארץ ורק בינואר 1949 הגיעו ארצה). יוסף-צבי נפל בקרב באזור ארמון הנציב ביום י"ב באב תש"ח (17.8.1948)

מ.א. 53238 - משה מוריס אקנין בן דבורה ונקלוב – בן 17 בנופלו

הצטרף ל"הגנה" כדי להשתתף במלחמת-העצמאות. מוריס הספיק להיות בארץ ולהילחם בשורות צבא הגנה לישראל, בחטיבת "עציוני", חודש אחד בלבד. הוא הגיע לארץ ביום 8.8.1948 וביום ז' באלול תש"ח (11.9.1948) נפל ליד בתי-מנדלבוים בירושלים

מ.א. 1099334 - סימן טוב מנסוף בן מזל ואל-קבץ – בן 16 בנופלו

בתקופת המאבק בבריטים כבר היה מאורגן בתנועת-המרי, אך שמר על סודו בקפדנות. במלחמת-העצמאות שירת בגדנ"ע ומשם עבר, כעבור ארבעה חודשים, לשירות מלא. היה נער שובב ועליז ועם זאת אחראי, ומסור מאוד לאמו ואף-על-פי-כן לא היסס בהחלטתו להיפרד ממנה, ודרש לצרפו ליחידת-קרב, על אף גילו הצעיר. סימן-טוב נפצע בעלותו על מוקש בסביבת קטמון ביום כ"ט באלול תש"ח (3.10.1948), הועבר לבית-החולים "הדסה" בירושלים ומת שם כעבור חצי שעה.

מ.א. 173715 - בנימין שרעבי בן רחל וישראל - בן 16 בנופלו

הצטרף למחתרת האצ"ל והכניס "תיקון" בתעודותיו כדי להתקבל לשירות קרבי על אף גילו הרך. כאשר מפקדיו סירבו לשתפו בפעולות קרב היה פורץ בבכי ואילצם על-ידי כך להיענות לו. בתקופת מלחמת-העצמאות השתתף בכיבוש יפו, יהודיה ורמלה, ונפל בכיבוש מלחה ביום ז' בתמוז תש"ח (14.7.1948). בן 16 היה בנופלו.

מ.א. 33153 - אבנר ליכטנשטיין בן חנה ויהושע – בן 16 בנופלו

בפרוץ מלחמת-העצמאות, והוא רק בן 15, הצליח להתגייס לצבא, בו התנדב לשמש כחבלן. שירת בגדוד "בית חורון" והשתתף בפעולת "קדם" - הפריצה לעיר העתיקה, בקרב על הראדאר ובסביבת המסדרון לירושלים. ביום י"ב באב תש"ח (17.8.1948) נפל בפעולה לתפיסת שלוחת "ארמון הנציב". לאחר שסיים את תפקידו במקום עלה על גג הבית לשם תצפית, הבחין שחברו נפצע, ורץ להזעיק חובש. הוא עצמו עלה אחר-כך להגיש עזרה לחברו וגם ניסה להציל את המקלע שנעזב ובדרכו בחזרה נפגע, הובא לבית-חולים ושם מת כעבור 12 שעות. נקבר בשייח'-באדר א'. אחיו יעקב, הגדול ממנו, נפל אף הוא בקרבות מלחמת-העצמאות, שלושה חודשים לפני-כן ואילו בן משפחה אחר נפל בשבי הלגיון הערבי.

מ.א. 172810 - שלמה מזרחי בן שרה ואברהם – בן 17 בנופלו

היה חבר בגדנ"ע ובהסתדרות "הנוער העובד" ובשעות הפנאי למד בשיעורי-ערב - עד יומו האחרון. היה שקט ונוח מטבעו, נכון בכל עת לעזור לזולת ולהוריו, אהוב במקום עבודתו ובחברה. בייחוד לא היה גבול למסירותו לאמו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לשורות הלוחמים ולכל אשר נשלח מילא תפקידו באמונה. בחצות, לאחר שעות של שמירה, היה בא לביתו, רטוב מגשם ואכול-קור, אך אמו לא ידעה אל-נכון מאין בא הנער, מאחר שמילא תפקידיו לא הרחק מהבית, ודאגת אמו היתה נתונה, אפוא, לשני אחיו הבוגרים, אשר שירתו הרחק מהבית. שלמה נפל ביום א' בסיוון תש"ח (8.6.1948) בשעת עבודת ביצורים בתלפיות, לאחר שנפצע קשה בבטנו מרסיסי פגז.

מ.א. 12961 - חיים מאיר שטיינשניידר בן חוה לאה ואברהם אלחנן – בן 17 בנופלו

היה חבר הגדנ"ע. נשלח לקורס מ"כים והיה למדריך אחראי ומצליח. עם סיום חוק לימודיו, בסוף 1947, חזר העירה אל אימו כדי להיות לה לעזר והחל ללמוד מסגרות. ליל ה29.11.1947-, בו החליטה עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, היה לו ליל שימורים. באותו לילה אמר לחברו: "כמה מאושר היה טרומפלדור במותו, שיכול היה לומר: 'טוב למות בעד ארצנו'". עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין הראשונים שהצטרפו לשורות הלוחמים. השתייך לגדוד "בית חורון" של חטיבת "עציוני". עם גיוסו נשלח לקורס מ"כים והיה למפקד כיתה קרבית. מאיר נפל ביום י"ג באב תש"ח (18.8.1948) בלכתו בראש כיתה בעת ניסיון לכבוש גבעה ליד ארמון הנציב ממנה הטרידו את כוחותינו.

מ.א. 172131 - אלכסנדר אלפרוביץ בן מרים ומשה– בן 17 בנופלו

אחרי ה-15 באפריל 1948 יצאה השיירה האחרונה מירושלים והוא, עם כמה חברים, נשארו בעיר, התגייסו לפלמ"ח ושירתו בחטיבת "הראל". אלכסנדר היה עלם חינני ובעל אופי סוער, חביב על חבריו בבית-הספר, בתנועת-הנוער ובפלמ"ח. בשירותו הצטיין ביותר כמקלען. הקרב האחרון שבו השתתף היה הקרב על רמת רחל. עד אותו קרב עברה כבר הנקודה פעמיים מיד ליד. בהתקפה השלישית הצליחו כוחות הלגיון והמצרים להשתלט על חלקו המזרחי של הקיבוץ והתבססו בבית הילדים. שארית מגיני הנקודה התרכזו בבניין חדר האוכל בקטע המערבי. אליק היה בכוח התגבורת של "הראל" שהגיע למקום בליל 24-25 במאי ונערך לתקוף את האויב שבקטע המזרחי. הוא היה במחלקה שנועדה לחפות על הכוח שיתקוף את בית הילדים. ההתקפה לא עלתה יפה וניתנה פקודה לסגת, אולם דרך הנסיגה היתה נתונה לאש המקלעים של האויב. אליק הציב את המקלע שלו כדי לחפות על הנסוגים. הוא עצמו נסוג בין האחרונים, ותוך כדי הנסיגה נפצע בראשו מכדור של מקלע מצרי ונפל ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948). גופתו נשארה בשטח למעלה משתים-עשרה שעות, בגלל האש החזקה מצד האויב, עד שניתן היה להוציאה משדה הקרב.

מ.א. 172719 - בתיה לוי ידיד בת רוזה ויעקב – בת 15 בנופלה

הצטרפה בחשאי ל"הגנה" (רק כעבור שנה גילתה את הסוד להוריה במכתב שהשאירה בבית בצאתה לאימונים של כמה ימים) וקיימה במסירות את כל אשר הוטל עליה במסגרת הגדנ"ע. היתה נערה יודעת ספר ופירסמה חיבורים בעלוני התנועה. ימים מספר לפני נפילתה אמרה לאמה: "אמא, אם אני אמות אל תבכי - זה למען המולדת". ביום א' בסיוון תש"ח (8.6.1948) הלכה למלא את תפקידה בעבודות ביצורים בתלפיות, ובדרך נפגעה מפגז ומאמצי הרופאים להצילה לא הצליחו. בת 15 היתה במותה. נקברה בשייח'-באדר א'.

מ.א. 172790 - אליהו מזרחי בן מרים ובנימין – בן 16 במותו

מסירותו הלוהטת לשאיפות הלאומיות, שנתגלתה בו עוד בבית-הספר, באה אחר-כך לידי ביטוי מעשי בפעולתו בגדנ"ע. שאיפת חייו, כפי שהביעה בקרב חבריו, היתה להתמסר להפריית הארץ ולהחייאת שממותיה. בינתיים התאמן בסתר לפעולות קרביות.
בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות, שימש קשר בעיר העתיקה המנותקת והנצורה ופעם אירגן את חבריו להוציא נשק מעמדת-משמר בריטית. בדרך חזרה עם השלל נפצע מרסיס פגז ערבי, טופל בבית-החולים "משגב לדך" וחזר לשירות. בשעת נפילת העיר העתיקה נלקח אביו בשבי והוא, כ"נער בגיל רך", הורשה לצאת עם שאר בני המשפחה לעיר החדשה והמשיך בפעילותו במרכז בית-הנוער של הגדנ"ע בשכונת קטמון ובמתן שירותי-עזר לצבא הלוחם. באחרונה נשלח עם נעריו לעבודת ביצורים ברמת רחל. אמו הזהירתו מפני הסכנה וניסתה לעכבו, אך בסוף שוכנעה מנימוקיו, כי כראש קבוצה אחראי עשויה השתמטותו להשפיע לרעה על החברים. בעבודה זו נפצע קשה מכדור צלף, שכב יום ללא הכרה בבית- החולים ומת ביום י"א בחשוון תש"ט (13.11.1948).
מ.א. 172351 - אהרון נהלל גופשטיין בן מרים ובן ציון – בן 17 בנופלו

היה חבר ה"הגנה" ובגיל 17 התגייס לצבא ועסק באימונים ובביצורים. בימי הקרבות בירושלים ניצל לא פעם ממוות, מפגזים שנפלו בקרבתו. לא שמר על עצמו ולא נהג לרדת למקלט. באותה תקופה כתב יומן על הקרבות בעיר.
באחד הימים נפרד מהבית ויצא לקרב נוטר-דם, שממנו לא חזר עוד. היתה לו הרגשה כי שוב לא יתראה עם המשפחה וביקש מהם לשמור על ציוריו. שגור היה בפיו: "הגורל רודף את האדם ואין להסתתר מפניו". אהרן נפל ביום כ' באייר תש"ח (29.5.1948)
מ.א. 173627 - רצון בעדני בן מלכה ודוד – בן 17 בנופלו

עוד בזמן לימודיו ב"ישיבה" הצטרף למחתרת אצ"ל והתמסר לעשיית נפשות לארגונו.

מתחילת מלחמת-העצמאות השתתף ברוב הקרבות להגנת גבולות תל-אביב והרחבתם. בהפוגה הראשונה נשלח לירושלים. היה בין כובשי מלחה ובמערכה זו נפל ביום ז' בתמוז תש"ח (14.7.1948). בן 17 היה בנופלו.

מ.א. 173619 - אליהו אלישר בן זהבה ומיכאל – בן 16 בנופלו

כבן 13 הצטרף לשורות בית"ר, עבר אחר-כך לאצ"ל והשתתף בפעולות נגד הבריטים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס גיוס מלא לפלוגות אצ"ל, ולחם באומץ-לב בירושלים, בשועפט ובהר-ציון. אליהו נפל בכיבוש מלחה ביום ז' בתמוז תש"ח (14.7.1948), בעת קרבות "עשרת הימים",

מ.א. 173629 - ציון (ברסקה) ברוזה בן רחל ונסים – בן 16 בנופלו

מצא את הדרך למחתרת אצ"ל ובה התחנך והתאמן על אף גילו הצעיר. עם החרפת המצב נתקבל גם לשירות קרבי והצטיין בו. הכינוי שלו באצ"ל היה "דניאל". ציון היה בין כובשי הכפר מלחה, ובהתקפת-נגד של הערבים על הכפר, ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948), נפל והוא בן 16 וחודשים אחדים בלבד.

מ.א. 108854 ששון מזרחי בן פנינה ונחום – בן 17 בנופלו

במלחמת-העצמאות התנדב לפלוגת גדנ"ע, פלוגת "יהונתן", והוא בן 16 בלבד. היה קשר בשייח'-ג'ראח. השתתף גם בפעולות גדודו, ובכללן בכיבוש עין כרם. ששון נורה ונהרג בשעת מילוי תפקידו כאשר היה בעמדה בדיר-אבו-טור ביום ט"ז בתמוז תש"ח (23.7.1948).

מ.א. 8303 - אליהו בן גיאת בן אסתר ומאיר – בן 17 בנופלו

אליהו ביקש להצטרף לשורות הפלמ"ח, אך לא נתקבל משום גילו הרך, ולא ראה לפניו דרך אחרת אלא להשיג תעודה לא נכונה שתעיד כי הוא מבוגר בשלוש שנים, כלומר בן 17. עם התעודה בידו, הצטרף לפלמ"ח. כשנתיים התאמן בבית הערבה, מעלה החמישה, רמת רחל ואשדות יעקב ובין היתר נשלח להעביר פליטים יהודים מסוריה לגליל ולהבריח משם נשק. בפעולתו זו נתפס על-ידי המשטרה הבריטית אולם שוחרר מפאת גילו הצעיר. לשופט הבריטי אמר: "אם אתם אינכם מגינים עלינו - נתגונן אנו בעצמנו". ב"שבת השחורה" (29.6.1946) נאסר ברמת רחל יחד עם כל אלה שהתנגדו לחיפוש שערכו הבריטים והועבר ללטרון. לאחר חודש שוחרר, כי טרם הגיע לגיל בגרות. הוא מונה למפקד טנדר- נוטרים ששמר על צינור-המים בנגב. משסיים את תפקידו חזר לבית הוריו ועבד בחברת החשמל ובנמל. בליל 29 בנובמבר 1947 - עת חבריו צהלו ושמחו - תקפתו רצינות של אדם מבוגר ומנוסה: "מי יודע כמה דם יהודי יישפך עכשיו עד שנשיג את שלנו" - אמר לחבריו - והתגייס מיד. הוא היה אחד מהמלווים הקבועים של השיירות לירושלים. בהמשך נתמנה למפקד משוריין ואחר-כך לסגן מפקד שיירה. ליד נווה אילן עלתה אחת המכוניות על מוקש. השיירה נעצרה ומטר אש ניתך עליה מכל צד. אליהו התאושש ובמקלע ה"ברן" בידו רץ לקראת המתקיפים והבריחם. במעשהו זה הציל את השיירה מכליון ולקח נקם מהאויב על רצח שבעת הנוטרים ביאזור. אחר-כך יצא להגן על השיירות לכפר עציון והשתתף בקרב שיירת נבי דניאל. הוא וחבריו גילו שם את באר-המים ובזה הצילו את חיי הפצועים. לאחר שחזר לירושלים לא נטל לו חופשה לנוח קצת ויצא מיד לקסטל.

לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים נכבש הקסטל השולט על הדרך והוחזק על-ידי כוחותינו. הערבים ערכו מספר התקפות-נגד במגמה להחזיר משלט חיוני זה לידיהם ובאחת מהן, בליל 7-8 באפריל, נהרג מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני. ביום כ"ה באדר ב' תש"ח (8.4.1948) ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה כדי לכבוש את המקום ולמצוא את גופת מנהיגם. מחלקת פלמ"ח יצאה כתגבורת לקסטל ואנשיה חיפו על נסיגת מגיני הקסטל. בקרב הנסיגה הקשה נפלו רבים ממחלקת התגבורת ואליהו ביניהם, והוא בן שבע-עשרה וחצי.

מ.א. 172967 - אברהם סבאח בן אסתר ויוסף – בן 17 בנופלו

כשפרצה מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, לא היה עדיין בגיל הגיוס, אבל בגלל חומרת המצב הצבאי בעיר גייסוהו לחטיבת ירושלים והוא עשה את המוטל עליו באותה מסירות שבה קיים תחילה את מצוות כיבוד האב. אברהם נמנה עם מגיני משלט הקסטל. לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים נכבש הקסטל השולט על הדרך והוחזק על-ידי כוחותינו. הערבים ערכו מספר התקפות-נגד במגמה להחזיר משלט חיוני זה לידיהם ובאחת מהן, בליל 7-8 באפריל, נהרג מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני. ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948) ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה כדי לכבוש את המקום ולמצוא את גופת מנהיגם. בקרב הנסיגה הקשה נפלו רבים ואברהם ביניהם.

מ.א. 172598 - מאיר חסון בן רבקה ויוסף – בן 17 בנופלו

כשפרצה מלחמת-העצמאות וניתן צו גיוס לבני 17 ומעלה התגייס לחטיבת ירושלים, בהיותו בן 16 ו8- חודשים, וכאשר אביו התנגד לכך, הזכיר לו את סבתא וסבא (הרב חנוך חסון ואישתו קלארה) שנרצחו בפרעות תרפ"ט בחברון ואמר: "אם אמות, אדע בשביל מה למות; את הצעירים צריך לגייס כי לפניהם אין פחד מוות", "אם כל אחד יסמוך על אחרים נגיע למצב של חברון". התאבל על רבים מחבריו שנפלו והמשיך בפעולות-קרב. לפי סיפורי חבריו הם ערכו הגרלה ביניהם מי יהיה הנופל הבא בתור ושמו עלה בגורל. בכל זאת הפציר במפקדו שייקח גם אותו לקרב. בעת מבצע "נחשון" נמנה עם מגיני הקסטל, שעמד בהתקפות רצופות. ב8- באפריל 1948 נערכה התקפה כבדה והמגינים נאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948).

מ.א. 173937 - יעקב יפה בן שמחה ואהרון – בן 17 בנופלו

בן 14 הצטרף ל"הגנה" וטקס קבלתו ל"שורה" (הכינוי של ה"הגנה" בפי חבריה) עשה עליו רושם בל-יימחה. בהיותו בן 15 החל להתאמן. שלוש פעמים בשבוע היה בא לאימונים למרות עייפותו לאחר יום עבודה מפרך, אך נשאר עד שעה מאוחרת. היחידה שאליה השתייך היתה מורכבת מנוער הפרברים, גדוד "הסלע" של גדנ"ע ירושלים.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב יעקב לצבא. הוא התאמן בגבעת רם במסגרת הגדנ"ע ואחר-כך בבית הכרם במסגרת החי"ש. עם סיום אימוניו נשלח לנווה יעקב. על אף התנאים הקשים לא התמרמר כשאר נערי הגדוד. אהבת המולדת דחפתהו להיות ה"איש" בגדוד והוא נלחם במסירות.

בעת מבצע "נחשון" נמנה יעקב עם מגיני הקסטל שעמד בהתקפות רבות. ב8- באפריל ערכו הערבים התקפה כבדה ובלחץ האויב נאלצו המגינים לסגת. יעקב נפצע פצעי מות ברגלו בקרב ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948). בנסיגה הכללית לא ניתן היה להוציאו משדה- הקרב. תחילה נקבר בקרית ענבים ומשם הועבר למעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.

מ.א. 6582 - ראובן גלפמן בן חיה ליפשה ואליהו – בן 17 בנופלו

עם פרוץ מלחמת-העצמאות, והוא תלמיד הכיתה השלישית, הוכרח להפסיק את לימודיו אשר התמסר להם בהתלהבות.

כשנותקה התחבורה בין חיפה ובין מקום-מגוריו בקרית מוצקין - בפנימייה של בית-הספר הימי, התנדב מיד, למרות גילו הצעיר, לשירות פעיל. שירת בגדוד "הפורצים" בחטיבת "הראל" של הפלמ"ח בקרבות הקסטל ונבי-סמואל ועמד על משמר ירושלים הנצורה. במכתבו האחרון להוריו ציין בסיפוק כי "אנחנו על הסוס". כמקלען מצוין נתן בקרבות רבים חיפוי לחבריו התוקפים, בלי שים לב לכדורים ולפגזים השורקים סביבו ונופלים בקרבתו. ראובן נפל בקרב בהר-ציון ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948) בעת הניסיון לפרוץ לרובע היהודי בעיר העתיקה

מ.א. 173566 - יחזקאל חיים אהרון בן שושנה ומצליח – בן 17 בנופלו

בפרוץ מלחמת-העצמאות, והוא עודנו צעיר, התנדב ל"הגנה" ושירת בחטיבת ירושלים. בפברואר 1948 נפצע ברגלו בשעת שירותו בגוש עציון. אחרי הריפוי בבית-החולים, בעוד רגלו נתונה בגבס, קיבל חופשה להחלמה בבית. לפני סיום חופשתו, והוא עדיין צולע, עזב את הבית בלי ידיעת ההורים והצטרף למגיני קרית ענבים. ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) נפגע מפגז אויב ונהרג.

מ.א. 173051 - עזרא שאול ארדיטי בן גורגיה וצאלח – בן 17 בנופלו

הצטרף להכשרה מגויסת של הפלמ"ח ונשלח תחילה לעין חרוד, ומשם למשמר הים. שאול היה גבוה משכמו ומעלה מחבריו וחביב עליהם. הוא ראה את מטרתו ביצירת יישוב עברי חדש ועצמאי, וקיבל על עצמו את תפקיד השמירה. בהיותו במשמר הים, שעה שעמד בתצפית ביום ב' בשבט תש"ח (13.1.1948), תקפה כנופיה ערבית בשעות הבוקר את עובדי השדה מן המארב. שאול היה אחד משני שומרי השדות שחשו לעזרת העובדים. לאחר עמידת-גבורה עקשנית נפל.

מ.א. 172812 - שמואל מזרחי בן גרסיה וחיים – בן 14 בנופלו

היה נער חסון וגבה-קומה ולכן הצליח להתקבל לגדנ"ע על אף היותו בן 14 בלבד. ביחד עם חבריו שימש בתפקיד קשר ומילא שליחויות מסוכנות בימי המצור על ירושלים.

ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948), ביום האחרון לפני ההפוגה הראשונה, כשבוע ימים לפני צאתו להכשרה בגבעת ברנר מטעם "הנוער העובד", יצא עם חבריו לעבודות ביצורים בקווי החזית. לפני הגיעם למקום עבודתם, ליד בית חסבון, פגע פגז בקבוצת הנערים והרג שבעה מהם, וביניהם שמואל, שטרם מלאו לו 15 שנה.

מ.א 172845 - יצחק מימרן בן אסתר ואליעזר – בן 17 בנופלו

כשהחלו ההתקפות בירושלים העלים את גילו האמיתי, הוציא מידי אמו תעודה שהוא כבר בן 18 שנה ונתקבל לשורות המגינים ואחר-כך הוצב בגדוד "מוריה". כשאמו ניסתה לשדלו שלא יקפוץ לתוך הסכנה, השיב: "לא איכפת מה שיקרה לי, העיקר שהדור הבא יחיה בביטחון ובשלווה". יצחק השתתף בליווי שיירות לתל-אביב ולשכונות המרוחקות ובקרבות שונים, נפצע בפעולות בעטרות, במוצא (שם זחל פעם תוך מטר אש אל מפקד כיתתו שנפצע בבטנו, חבש אותו והוציאו מתחום האש), בוואדי-ג'וז ובשער יפו, וכל פעם החלים במהרה וחזר לשירות. פעם, בשוכבו בבית-החולים "הדסה" בהר-הצופים ובשומעו יריות, קפץ ממיטתו ודרש: "תנו לי את ה'ברן' ואקצור בהם מהחלון", ורק בקושי יכלו הרופאים והאחיות להשקיטו ולהחזירו למיטתו.

כשהחלים בביתו אחרי היפצעו בפעם החמישית, שידלוהו הוריו שישתחרר מהצבא, אך הוא סירב. בלכתו מביתו למחנה שנלר לקבל תפקיד (ולפי גירסה אחרת לקבל משכורת) נפצע קשה מרסיסי פגז בעוברו במחנה יהודה, ולמחרת, ביום כ' באייר תש"ח (29.5.1948), מת בבית-החולים

מ.א. 33261 - יוסף קרטה בן רומיה ויחיה זכריה – בן 17 בנופלו

מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ל"הגנה". במצור על העיר העתיקה מילא תפקיד של קשר, גילה אומץ-לב בתפקידו והצטיין בעת ההתקפה על "בתי ווארשה". הוא נתפס על-ידי הבריטים כאשר העביר ציוד לעמדת חי"ש מותקפת. הבריטים היכו אותו באכזריות והכניסו אותו ל"קישלה" (בית-הסוהר). בהתערבות המוסדות הלאומיים שוחרר, אך הבריטים השגיחו על כל מעשיו. הוא נזקק לטיפול רפואי והועבר לעיר החדשה וגם כאן שירת כקשר. תחת מטר פגזים אסף על אופניו את פצועי הרחובות. יוסף-אריה רצה לתרום את חלקו במלחמה של ממש והצטרף לפלוגת "יהונתן" בגדוד "מוריה" של חטיבת "עציוני". הוא הכניס מרץ וחיים לפלוגה, מילא את תפקידיו בשמחה ומסירות ויצא לקרבות בלב בטוח. היה לו חישוב משלו, ואת הפעולות ביצע כשהרגיש כי הגיעה העת לפעול, ובזה הציל לא פעם כמה מחבריו. בעדינות נפשו נתחבב על הכל. לאחר חודשיים של שירות, קיבל חופשה קצרה והלך לביתו. בדרך לשכונת קטמון פגע בו פגז, נלקח לבית-החולים וכעבור יומיים, ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948), נפטר.

אליהו חי כהן יוחננוף בן מזל ואליהו - בן 15 במותו

בראשית מלחמת-העצמאות מצא אליהו-חי את דרכו לגדנ"ע ושירת כקשר והוביל תשדורות בין העמדות השונות שבעיר הנצורה.

ביום 6.12.1948, בהיותו בתפקיד רכוב על אופניו נפגע אליהו-חי על-ידי מכונית. הוא נפגע קשות בראשו והועבר מחוסר הכרה לבית-החולים. ביום ט' בכסלו תש"ט (11.12.1948) נפטר מבלי שהכרתו חזרה אליו.

מ.א. 173048 - אשר עזוז בן בת שבע ויוסף – בן 17 בנופלו

בפרוץ מלחמת-העצמאות גויס עם הנוער שבגדנ"ע, עבר אימונים והשתתף בהקמת ביצורים בירושלים. פעם, כשאביו תבע ממנו ללכת לתנור-האפייה ולעבוד, השיב לו: "אני הולך לעבוד בדבר חיוני יותר מן הלחם". כוונתו היתה לביצורים.

אשר נפל ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948), תוך כדי עבודת ביצורים ב"מנורה" בשעת הפגזה, חצי שעה לפני כניסת ההפוגה לתוקפה.

מ.א. 339297 - רפאל לוי בן עליזה ויוסף – בן 17 בנופלו – במבצע קדש!!!

בן יוסף ועליזה. נולד ביום כ"ב באדר תרצ"ט (13.3.1939) בחדרה. למד שם בבית-ספר יסודי ולאחר שסיים את לימודיו היסודיים עבר לקיבוץ יראון ומשם גויס לצה"ל בינואר 1956. בהיותו בקורס מ"כ פרצה מערכת-סיני - וכאחד מן השורה נפל בקרב ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום כ"ח בתשרי תשי"ח (23.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.14 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה