אש נ"ס - (אש נגד סוללות) - קרבות גדוד 405 במלחמת יוה"כ. קורותיהם של לוחמי חיל התותחנים שלחמו בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים, שטרם סופרו. התיעוד הדרמתי נדחק לקרן זווית, שכן מי שמיקד את עיקר תשומת הלב וזכה בתהילה היו אז אנשי כוחות השיריון וחיילי גולני, שבלמו את הסורים בקרבות עמק הבכא, פרצו למובלעת הסורית, וכבשו את החרמון שנפל לידי הסורים. כך נטועה בתודעת הציבור הרחב תמונת הכוחות שהכריעו אז את המערכה. סוללות התותחים פועלות בריחוק ניכר מהכוחות המסתערים, אך למרות זאת מצאו עצמם התותחנים בקו החזית ממש ותחת אש, כשהם לוחמים כתף לכתף עם כוחות השריון והחי"ר תוך כדי חירוף נפש. הם היו שותפים לכל בהכרעת קרבות הבלימה ובפריצה למובלעת הסורית, פעלו לטובת חילוץ פצועים, והגיעו עם ראשוני הלוחמים עד פאתי דמשק. במהלך הקרבות ספג הגדוד אבידות כבדות, הרוגים ופצועים, והיו ביניהם גם מי שנפלו בשבי. אף על פי כן במורשת הקרבות של מלחמת יום הכיפורים נגרע מקומם. הסרט "אש נגד סוללות" רצוף עדויות מסמרות שיער של לוחמים, שחוו את סכנות המלחמה, איבדו את חבריהם, נאלצו לראות פצועים שנותרו מדממים בשטח, ונותרו עם משקעים נפשיים קשים. עדויות חדשות על חלקם של חיילי התותחנים בקרבות מפי קצינים שלקחו חלק במערכה בחזית הצפון, ולימים הפכו למפקדים הבכירים בצה"ל, ובהם האלופים אביגדור (ינוש) בן גל, שי אביטל, התא"לים אביגדור קהלני, יאיר נפשי, אריה מזרחי, איש סיירת מטכ"ל מוקי בצר ואחרים. במאי: רמי קדר

http://www.iba.org.il/schedule/prog...x?scode=2172602

NZSAS

עצוב, אפילו לאחר 43 שנה הידיים רועדות. האם השתנו דברים בצבא הכי חזק במזרח התיכון והאם אלה שם למעלה מבינים ....???
אני הייתי בחזית הדרום וכל כולי הייתי שם. רק ידענו שהחרמון נפל. לא שמענו ולא ידענו על גבורת הלוחמים שבגופם עצרו את הנחשול. אם זה היה בכוונה שהוסתרו הדברים, אולי....

כבוד ותהילת עולם לגבורים אלמונים....

שום דבר לא הוסתר. סיפורם של שני גדודי התותחנים האלה היה ידוע ופורסם מהיום הראשון. הבעיה שהסיפורים הללו לא חילחלו לידיעת הציבור- אשר קיבל בדרך כלל רק מידע על אותן יחידות שדאגו לעצמן ליחסי ציבור. כך גם, כמעט איש מבני העם הזה לא יודע שמפקדת הארטילריה של פיקוד צפון העמידה לרשות חטיבה 7 בקרב עמק הבא כמות סיוע ארטילרי םנטסטית של 7 גדודי ארטילריה, כולל גדוד מטל"ר 240 מ"מ, אשר רוכזו ע"י המס"ח אריה מזרחי למרכז עמק הבכא ותעלת הנ"ט באופן שהוציא את המג"דים הסוריים מאיזון?

.

שירו בקצב אש מקסימלי של 4 פגזים לדקה והפכו את העמק לגיהנום.

NZSAS

The 405 battalion, it's fight and losses were mentioned in Aviram Barkai's 'On the Edge'.
It was not the center of the book, but it was there
The usage of the 240 rockets (Loot from 67 I think) was discussed in the forum and was in the papers


I always wandered about the 405 battalion. What were they doing almost on the border.
As good as I could tell they had no force to defend them to the east.
No one thought that the Syrians may send tanks?

Also, the 405 case is exactly why direct line-of-sight fire(Kinoon Yashir) is not a good use case for artillery.
The tanks will win.
Did the 405 get any hit on an enemy tank?

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

לגבי הקרבה של הגדוד לגבול, הרי התפיסה עד שבת בבוקר היתה שהולכים ליום קרב ולא מלחמה וגם כשזה השתנה זה לא הגיע לדרגים הלוחמים בזמן. בתפיסה כזו אין בעיה במיקום העמדה משום שביום קרב לא אמורה להיות חדירה של כוחות אויב מעבר לגבול (אולי חדירה מוגבלת). תל ג'וחאדר שממוקם על הגבול ושמערבית לו (כ-2 ק"מ) הגדוד פרס, מספק מחסום מפני צפייה ישירה על הגדוד מתוך שטח סוריה ולכן גם הגנה מאש ישירה. לכן בהינתן הלך המחשבה הזה, בחירת העמדה היתה נכונה כי אף אחד לא צפה מתקפת שריון שתפרוץ את הקווים של חטיבה 188 ותשאיר את הגדוד חשוף...
אני אישית הייתי מעדיף לפרוס קצת יותר רחוק אבל אין לי מושג מה היו השיקולים מבחינת יעדים לסיוע תוך התחשבות בטווחי ירי לאותם יעדים.

לגבי ירי בכינון ישיר, הגדוד לא הצליח לירות על אף טנק סורי בגלל שהם הופתעו מטווח קצר וגם בגלל שאנחנו חסרי כל יכולת לירות בכינון ישיר בחושך אלא אם כן מאירים לנו את השטח.

NZSAS

I was wrong before, The 405 was covered.
"On the Edge" lists tank forces from the 53rd and 74th battalions to the east of Tel-Fares at 14:00-15:00.

ציטוט:

לגבי הקרבה של הגדוד לגבול, הרי התפיסה עד שבת בבוקר היתה שהולכים ליום קרב ולא מלחמה וגם כשזה השתנה זה לא הגיע לדרגים הלוחמים בזמן. בתפיסה כזו אין בעיה במיקום העמדה משום שביום קרב לא אמורה להיות חדירה של כוחות אויב מעבר לגבול (אולי חדירה מוגבלת).

That is a true up to the point it was clear the Syrians are pouring in and the israeli
forces are hit hard.

ציטוט:

תל ג'וחאדר שממוקם על הגבול ושמערבית לו (כ-2 ק"מ) הגדוד פרס, מספק מחסום מפני צפייה ישירה על הגדוד מתוך שטח סוריה ולכן גם הגנה מאש ישירה.

Very good point.
However by the time the sun went down, when it was clear the syrian forces crossed in with lots of armour, including a close commando unit.
Whay stay? I understand that the battalion was busy supporting.
Was there a decision to stay?

Please correct me about this if I am wrong about this: with the attack on the 405 was there any fire support left for the south part of the Golan heights?
I think there was not, and more artillery was not available during the night and the next day (7/10).

ציטוט:

אני אישית הייתי מעדיף לפרוס קצת יותר רחוק אבל אין לי מושג מה היו השיקולים מבחינת יעדים לסיוע תוך התחשבות בטווחי ירי לאותם יעדים.

It is possible that the 405 had targets to shell inside Syria, and that is why it was so far out.
The 175mm were supposed to shell enemy AA sites, so it is possible that something like that existed for the 405 battalion, though they had 155mm (I think).

ציטוט:

לגבי ירי בכינון ישיר, הגדוד לא הצליח לירות על אף טנק סורי בגלל שהם הופתעו מטווח קצר וגם בגלל שאנחנו חסרי כל יכולת לירות בכינון ישיר בחושך אלא אם כן מאירים לנו את השטח.

Using direct fire to fight tanks at tank ranges is very likely to fail even with good light.
"On the Edge" mentions that the syrian tanks drove through the battery.

If anyone (ctua, B.A maybe) links to interviews of the artillery soldiers in the Golan heights, please link them.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

Very good point.
However by the time the sun went down, when it was clear the syrian forces crossed in with lots of armour, including a close commando unit.
Whay stay? I understand that the battalion was busy supporting.
Was there a decision to stay?

לדעתי למפקדת הגדוד לא הגיע שום מידע על כך שהקווים נפרצו ולכן לא ניתנה שום פקודת דילוג. המדד הכי טוב לדעתי לעובדה שלא הגיע שום מידע כזה הוא שהצוותים נשארו בעמדותיהם, סיפקו סיוע והופתעו כשהסורים עלו עליהם פיזית.

Please correct me about this if I am wrong about this: with the attack on the 405 was there any fire support left for the south part of the Golan heights?
I think there was not, and more artillery was not available during the night and the next day (7/10).

אתה צודק, עד התמקמות גדודי המילואים בעמדות ירי למחרת, לא היה סיוע ארטילרי בדרום הרמה.

It is possible that the 405 had targets to shell inside Syria, and that is why it was so far out.
The 175mm were supposed to shell enemy AA sites, so it is possible that something like that existed for the 405 battalion, though they had 155mm (I think).

לדעתי לא היו מתוכננות לגדוד מטרות משמעותיות בתוך סוריה וזאת משום שלתומ"תים M-109 שהיו אז לגדוד היה קנה 155 מ"מ קצר (בניגוד לארוכים שיש היום). הטווח של הקנים האלה היה 14.5 ק"מ (18 ק"מ עם תחמושת ארוכת טווח שאני בספק אם היתה אז בצה"ל) בניגוד ל-20 ק"מ עם הקנים הארוכים שיש היום. לדעתי המשימה היתה פשוט לסייע לכוחות שיותקפו בגזרה מסוימת לפי קשת הטווחים.

Using direct fire to fight tanks at tank ranges is very likely to fail even with good light.
"On the Edge" mentions that the syrian tanks drove through the battery.

לטנקים תמיד יהיה יתרון עלינו בגלל העובדה שהם מיועדים לזה מלכתחילה ולכן השאיפה היא לא להיקלע לקרב כזה. אם אין ברירה אז אפשר לפגוע גם בטנקים ולהעיף צריחים שלמים מהתושבת (כמו שראיתי פעם באימון) אבל אלו יהיו פגיעות בודדות וכמו שאתה אומר, בסופו של דבר ידנו תהיה על התחתונה ללא עזרה.

NZSAS

לא זכור לי שבספרו של גיבור ישראל הוזכרה ההפגזה של גדוד 405...(קראתי אותו מזמן)
אולי הנושא הוזכר כאן בפורום, אך לא ראיתי הרבה בספרות שנכתבה אודות הלחימה בגולן.

קהלני כתב מה שחשוב לו.
גדוד 405 נתן קישור לחטיבה 7. סיוע ניתן ע"י גדודים אחרים בעיקר. לו היית מתבונן בסרט היית מבין מדוע גדוד 405 כבר לא היה במלוא כוחו בזמן הקרב של קהלני.

.

קצת תמונות - הכלים בהם חת"מ השתמשו במלחמת יוהכ"פ,.
מקור התמונות אשכולות ביקור בבית התותחן
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%FA%E5%FA%E7%EF

ואשכול במערכת הישנה
http://dc.fresh.co.il/Army/6194.html

תומ"ת 105 מ"מ M7 priest


תומ"ת 175 מ"מ רומח


מכמ"ת 160


תומ"ת 155מ"מ L33 רועם


חסרה לי תמונה של תומ"ת 203 קרדום ישראלי

ממליץ לקרוא את הכתבה הזו
http://www.beithatothan.org.il/node/1542

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אגב, גם "רוכבים" היו במלחמה (בתצורת קנה קצר בניגוד לקנים הארוכים כיום)
בגדוד 405 המדובר וגם בגדוד מילואים

NZSAS

ואין תמונה?

אגב, קראתי על כל מיני סיפורים מעניינים על חת"מ במלחמת יוהכ"פ
- כוח שהוצנח באזור המעברים בסיני עם תותחים קלים על מנת שיירה על כוחות מצריים
- ניגמרה תחמושת ה 175 מ"מ (?!)

אפשר להרחיב?

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

לגבי תחמושת 175 מ"מ היא אכן נגמרה. ב-10 באוקטובר כבר היה מחסור חמור וסוללות 175 מ"מ הופעלו רק באישור מפקדת הפיקוד. שבוע אח"כ ב - 17 באוקטובר התחמושת אזלה לגמרי וקני 175 מ"מ בכל התומ"תים פורקו והוחלפו בקנים בקוטר 203 מ"מ.

לא ידוע לי על הצנחה או הסקה של תותחים למעט במבצע בג'בל עתקה אבל יכול להיות שמישהו יודע אחרת ויוסיף לכאן. לגבי שימוש במעברים, ייתכן והכוונה לסוללות של מרגמות מתנייעות 120 מ"מ מ"כוח אלי" שהיו בגזרה וסייעו באש במהלך הקרב בואדי מבעוק ב - 14 באוקטובר.

NZSAS

"תותחים קלים" היו 4 מוסקים בכל צה"ל. הם לא פעלו במעברים. בכל אגד היה גדוד מכמ"ת 120 מ"מ אחד בלבד. אולי אפשר לקרוא לו "קל"? אני לא חושב!
כח אלי היה בגזרה הצפונית בסיני של כח נמר.

.

אבל סוללה ד' שלו הועברה כמה ימים לפני כן לגזרה לטובת תגבור

NZSAS

שלושה. אחד מארבעת התותחים הקלים אבד לפני המלחמה.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

הנה אחד מסוסי העבודה האלה. ביום שהוא צולם יש להניח שהקוטר שלו היה כ-157 מ"מ!.
אלה היו הכלים העיקריים באגדים הארטילריים. סוסים זקנים ותשושים שמשכו בעול המלחמה.

.

מה זה?

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

M50

.

.

"רגע לפני" שהצבעים ידהו לגמרי - קבל שיפוץ תמונה. יותר מזה כבר קשה להשיג...

לצערי, כל הצילומים מ-73 מאבדים את הצבע שלהם. גם איכות הצילום רחוקה הייתה מלהיות מקצועית, למרות שהמצלמה הייתה טובה, אבל ללא אמצעי מדידת אור ואפקטים. הצבע המקורי היה של שקיעה עזה באדום- הצבע שאפיין את השקיעות בימי דצמבר 73- באותם ימים שהשמיים היו בהירים. בדרך כלל בימים האלה, המצרים גם נהגו לצאת מהמחפורת שלהם ולירות ארטילריה- דבר שלא כל כך עשו בימים הגשומים והאפורים.
תודה מיקי.

.

חבל שגם כאן לא מזכירים את גדוד 7104 (במקור 873), גדוד המילואים עם התותחים 130 מ"מ שנצטרף ללחימה ברמת הגולן ביום ראשון (למחרת פרוץ הקרבות), הגדוד הנחית מכת אש אדירה על הסורים, בכל הגזרות עד שנגמרה התחמושת.
למזלנו נתפס בונקר ענק עם תחמושת שהועברה מיד לשימוש הגדוד.

גם בגדוד זה היו הרוגים (הקע"ת יצחק מרוק והחובש חיים מור).

הגדוד התמקם סופית במזרעת ביל ג'אן.

בעבר העלתי תמונות מהקרבות.

אבל לאלה ששכחו, הינה מקבץ קטן.

אין ספק שגם הגדודים הנגררים המטכליים זכאים להוקרה. לא נעים לשרת בגדוד נגרר, אשר כל דילוג שלו מהווה אופרציה שלמה. העובדה שלא הזכירו אתכם אינה חריג. אתם מהווים עוד אחד מבין עשרות הגדודים שנשכחו למרות שעשו מלאכת קודש.
אני לפחות זוכר את שני הגדודים של ה-130 מ"מ ועוד סוללה אחת שהוקמה בסיני מיד לאחר המלחמה.

.

Hello,
Do you remember where the battalion went up the Golan? The south part / Gamla/Bnot Yaakov?
Do you remember who you supported on the first day?

Shelling the syrians with their own munitions, that's something.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

את הסרט ראיתי עם אבא שלחם בתותחנים בחזית הדרום.
מה ששכחתי לשאול אותו ואני אשאל כאן, היא נושא האש נ"ס שהגדוד ספג בפעולת החילוץ של יוסי בן חנן.

בקשת הסוללה לדילוג לא התקבלה וזאת משום שהיה צורך (אם הבנתי נכון), בהמשך האש הכבדה.
אש הנ"ס הייתה אפקטיבית ,פגעה בסוללה לגרמה לאבידות.
האם במקרה זה לא היה עדיף לנייד את הסוללה? במילא אש הנ"ס או הפסיקה את הירי שלה או הגבילה אותו.


אסף

המגד בן עמי כהן ז"ל סבר שלא צריך לדלג.מיד הוא צפה את הפגיעות, אך מחוייבותו לחברו יוסי בן חנן גברה והוא החליט להמתין. לו הייתי במקומו, הייתי מדלג מיד! נסיוני תחת אש נס לימדני שדילוג מהיר יכול להביא להמשך ירי מעמדת חליפין. דילוג בהול, לאחר פגיעות דורש זמן התארגנות מחדש ארוך בהרבה.

וחוץ מזה כדאי לבדוק האם לא עמדו לרשות מס"ח 7 מזרחי, יחידות אש נוספות.

וכך בן עמי כהן ז"ל מתאר את האירוע:

"השעה הייתה בסביבות 18:00 אור אחרון של יום שישי 12 באוקטובר, קרוב לחשכה מלאה ואחרי כניסת השבת.
הגדוד ירה בקצב אש מלא על תל-שמס, שם ניסו יוני והסיירת לחלץ את יוסי בן חנן מנפילה בשבי הסורי.
אני משער כי בעמדת תצפית מאולתרת על המדרון המזרחי של החרמון או במוצב החרמון עצמו, שעדיין היה בידי הסורים, צפה בנו קת"ק סורי. הקת"ק היה כנראה קצין צעיר ומוכשר שהבין מיד את ההזדמנות שנקרתה לידיו לפגוע בעמדת תותחים פעילה. הוא יזם את בקשת האש ופנה למפקדה הממונה לקבל הקצאת יחידת אש, תוך שהוא מתאר בקשר את המטרה שכדאי מאוד לירות עליה: "גדוד תותחים ישראלי במצב ירי".
אילו היה הקת"ק בדרגה ובסמכות בכירה יותר, כנראה שהיה מקבל יותר מקנה אחד וארבעה פגזים. במצב הנוכחי כאשר המערך הסורי קרס, צה"ל היה בתנועה על הצירים המובילים לדמשק, מפקד הארטילריה הסורי הקצה לקת"ק אמצעי אש בכמות מזערית, דומה לזו שהוקצתה לי ביום פרוץ המלחמה - המינימום האפשרי.
שתים עד שלוש דקות מאז הוציא הקת"ק הסורי את פקודת האש, נפל הפגז הראשון בשטח. בתצפית השולטת שלו על כל השטח, ללא שטחים מתים, איתר הקת"ק ללא קושי את מקום נפילת הפגז והזדרז להוציא תיקון אש. כפי שלמד בשעורי הטיווח הוא נתן פקודת תיקון כדי לפתוח "מסגר" על סוללה ב' שלי. פעולה נכונה שבאה לוודא, שהמטרה עליה הוא רוצה לירות, נמצאת בין שני פגזים שפגעו בשטח באופן מבוקר ושהמרחק ביניהם ידוע גם לקת"ק וגם לסוללה היורה.
מהזחל"ם שלי צפיתי היטב את נפילת הפגז הראשון. קיוויתי שזה פגז תועה שלנו או של הסורים, שפגע במקרה בחזית סוללה ב'. חששתי שתוך זמן קצר יפול פגז נוסף מאחורי סוללה ב' - פגז שיאמת כי מטווחים אותנו.
לא היו לי בשלב זה סיבות מספיקות להפסיק את הירי בסיוע לחילוצו של יוסי. לכן, הוריתי לסוללה ב' לבצע "היכון לנוע" בלבד ללא "הפסק אש", והוריתי שנהגי התומ"תים יהיו בתאי הנהג עם מנועים דלוקים, כל מי שיכול יתפוס מחסה ליד התומ"תים ולא להפסיק את הירי.
תיקון האש של הקת"ק הסורי היה נכון ומדויק. הפגז השני פגע סמוך למנ"א ו"סגר" במדויק על סוללה ב'.
אני בטוח שהקת"ק הסורי היה מאוד מרוצה ופקד ללא שהיות על חציית המסגר לירי הפגז הבא .
בשני צידי החזית - הקת"ק הסורי בצד האחד ואני מפקד העמדה בצד השני - הבנו את משמעות הטיווח. היה ברור שהפגז הבא יפגע סמוך לתומ"תים של סוללה ב'.
אני מניח שגם המסקנות המקצועית שלנו היו דומות.
מהבחינה המבצעית היה הבדל. הסורי תקף את העמדה שלי ולכן לא היו לו כל לבטים באשר לפקודה האש הבאה שהוא פקד בזריזות ליחידת האש שלו. אני הייתי בדילמה: האם לשקול רק את טובת הגנת העמדה או את מחויבותי לסייע כמעט בכל מחיר להצלחת חילוץ הנפגעים? האם אני רשאי לזנוח את הסיירת המחלצת את יוסי ולהפסיק את סיוע האש בשעה שהיא נלחמת על תל-שמס? האם מוצדק להפסיק את הירי בגלל שאני חושש מהסכנה שפגזים ארטילריים יפגעו קרוב לעמדה התותחים? עד כמה תהיה ההשפעה של הפסקת הסיוע לסיירת על תוצאת החילוץ? הייתי חייב להגיב מידית. ידעתי שיש לי פחות מדקה עד לפגיעת הפגז הבא. ידעתי גם שאין לי זמן מספיק להציג לאריה מזרחי את הבעיה ולקבל את אישורו להפסיק את הסיוע ולדלג את הסוללה.
בחדרי ההרצאות, בתרגילי ניתוח אירוע, העדיפות במקרה דומה ניתנה תמיד למסתייע. קל מאוד להסביר את ההיגיון שעליו מתבססת ההחלטה כי המסתייע עדיף. קל יותר לקבל ההלטה כזו בחדר ההרצאות, כאשר הגורם "זמן ומרחב" מוקפא, כשהחלטה לא נכונה תזכה רק להערת המדריך ואולי לציון הערכה נמוך. בשטח זה שונה. הדילמה גדולה ואין לך זמן, או עם מי לחלק את האחריות שהיא כולה רק שלך. ברגע כזה אתה הכי לבד בעולם.
החלטתי לדחות את הדילוג של סוללה ב' ולהמשיך בירי. אולי בגלל כהות חושים, אולי בגלל שהסתגלתי לסכנות.
גברה עלי כנראה האחריות שלנו התותחנים, לספק אש מסייעת יעילה למסתייע. חששתי יותר לתוצאות הקרב בתל-שמס. גם בגלל ההיכרות האישית, אבל בעיקר לאור העיקרון עליו חונכתי וחינכתי - "האש הארטילרית היא של המסתייע. יחידות האש הן האמצעי לייצר את האש המסייעת ולהנחיתה במקום ובזמן שהמסתייע צריך אותה. כדי להפסיק אש ארטילרית מסייעת תוך כדי הקרב, צריכה להיות סיבה חזקה יותר מ"החשש לירי על העמדה".
הפגזים השלישי והרביעי שפגעו בתוך עמדת סוללה ב', גרמו לפגיעות קשות. פגז אחד פגע ממש בין הצוותים 3 ו-4 ופגע אנושות בכל התותחנים שתפסו מחסה בצמוד לדופן התומ"תים. נהגי התומ"תים פעלו במהירות ויצאו בנסיעה חפוזה אל מחוץ לעמדה. התומ"תים לא נפגעו כלל.
שישה תותחנים נהרגו ושמונה נפצעו. צוער הילל טרבלסי נהרג מירי זה. עודפים של שקי חנ"ה שהיו בעמדה התלקחו ופרצה אש. התומ"תים התפזרו לכל עבר בתוך שטח סורי שהיה רק לפני כמה שעות מרחב מוגן סורי שבו שדות מוקשים וחשש לפעילות של חוליות קומנדו סורי. על האדמה הטרשית והשחורה של הרמה הסורית ירדה החשכה המוחלטת של לילה ללא ירח.
הקת"ק הסורי דיווח בסיפוק על פגיעות מצוינות עם נפגעים ואש שפרצה במטרה. עובדות שאומתו כנראה על ידי יחידות האזנה של המודיעין הסורי שהאזינו בוודאי להודעות שלי על נפגעים ובקשותיי לעזרה בחילוץ הנפגעים."

ראו
כאן

.

זה מופיע גם בסרט, כולל הערה של יאנוש בן גל שידע וחשב שהשארת הסיוע עדיף.
מישהו קיבל עיטור או צל"ש על זה?

בסרט הסירוב לדלג מיוחס למזרחי.
לפי דעתי 6 אימהות קיבלו. עיטור או צל"ש.

.

בדקה 48 מופיע יאנוש לא ברור מי מבינהם נתן את הפקודה לפי הסרט, האם ההסכמה ביניהם היתה בזמן אמת או בדיעבד.

כדאי גם לקרוא דברים נוספים שכתב בן עמי (ואני אמנע מלהביע דעה אישית בעניין):
" טנקים שלנו, שהיו מודעים שהתל (וכוונה לתל פארס- ב.א.) נמצא תחת התקפה סורית, שהרי באו להשמיד קומנדו מונחת סורי, ירו עלינו. לאחר שהטנקים זיהו אותנו, הם לא נשארו להגן יחד איתנו על התל, אלא ניתקו מגע מהר ומיד והשאירו אותנו לנפשנו. ולבסוף, הכוח שהיה על התל היה לא מאורגן לא מאומן ובלתי כשיר לנהל קרב הגנה. מראש לא היה לנו כל סיכוי לשרוד בקרב.
מה ששבר אותי יותר מכל דבר אחר, מה ששחק באחת את כוח העמידה האישית שלי, הייתה ההתנהגות של הטנקים. לא הייתה אחוות לוחמים או התחשבות במה שעלול לקרות לנו. הם עלו לתל כדי לפגוע בצנחנים סורים ולא כדי להגן עלינו או לחלץ אותנו. ברגע שזיהו אותנו, הם זנחו אותנו על אף שידעו מה עומד לקרות."

.

אני לא מכיר את הפרטים של הקרב והתייחסתי רק לנאמר בסרט ולכן אני גם לא מבין את ההקשר של מה שאתה כותב,
האם היה לפני אחרי או במקביל.
ברור שיש המון מקורות בנושא והמון גרסאות כמו בכל סיפור קרב.
בסרט בן עמי גם אומר שהכיבוש של החרמון בידי גולני היה לאחר שהם נכנעו בגלל הארטילריה.

ההקשר אינו מכוון לקרב הזה. תקרא את דבריו במקור ותבין את תחושותיו.

.

סליחה BA לא כל כך הבנתי את כוונתך,
נתת את הדוגמא כדי להבהיר תחושות של חוסר ערבות הדדית בין היחידות גם במקרה הזה וגם בזה שדיברת עליו?

תקרא היטב את יומנו של אותו קצין איכותי שלמרבה הצער הלך לבית עולמו בטרם עת. תתרשם מתחושותיו. ותלמד על ערכיו. איש אינו חייב לקבל את הדברים. אבל דומני שכדאי לדעת עליהם. איני בא לשפוט כאן איש. את דעתי בקשר לדילוג הסוללה אמרתי. אני גם לא בטוח שהטנקים שעלו על תל פארס נהגו שלא כשורה. כיום אנו יודעים על המצוקה הנוראה שהם היו בה.
רק כדאי שכל מי שקורא את הדברים ילמד מה צה"ל ואנשי התותחנים נכונים היו להקריב לשם חילוץ מג"ד טנקים, וכיצד חולץ מג"ד תותחנים.
נדמה לי שהסרט, הקלטות הקשר ויומנו של בן עמי (ויש עוד הרבה חומר רקע) עשויים לשמש רקע לדיונים אין ספור על אתיקה צבאית, אחוות לוחמים, קבלת החלטות תוך כדי קרב, הקרבת קורבנות למולך המלחמה ועוד.

.

B.A do you have a link to what Ben Ami said or wrote?

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

הוא שם קישור בתחתית הודעה הראשונה שלו למה שבן עמי כתב (תלחץ על ה"כאן").

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

אני עכשיו מבין שגם אני פיספסתי.

מעניין לקרוא את הטקסט שלו ולנסות להבין מה היא התנצלות לאחר מעשה ומה הם מחשבות תוך כדי מעשה.

תודה

אם יוסי בן חנן היה נופל בשבי, הוא היה חוזר עם יתר השבויים בדיוק כמו אסף יגורי שהיה בדרגה ובתפקיד מקבילים ונפל בשבי בחזית הדרום. לא נעים להגיד אבל עושה רושם שבמקרה הזה הוחלט שדמם של חפ"שים סמוק פחות ושווה את הסיכון.

NZSAS

או שהוא היה נרצח כמו יותר מדי חיילים ישראליים בגולן. גם בדרום היו אירועי רצח שבויים שכיחים מדי.
בסוף אין לזה תוחלת. היה אירוע בתוך מסגרת התרחשות ברמת הלחץ הגבוהה ביותר כנראה, והכל בזמן אמת. אחרי שאמרו וכתבו המעורבים, אנחנו מבינים מה היו המניעים והתחושות, וזה לא נשמע כמו שחיתות. אל תשכח שביו כוחות שרצו אל המעוזים וניסו שוב ושוב לחבור אל מוצבי הקו בגולן כמעט אך ורק לחילוץ החיילים שם- חיילים ככלל.

זה בדיוק הפוך מאירוע מדחת יוסף ז''ל, שם היו זמן ומרחב ובעלי תפקידים ואפשרות לשקול ולתכנן.

בסיפור הזה יש התרחשות מהירה וסוערת שאי אפשר לעצור, ואחרי הסיום יש זמן אין סופי לחזור ולעסוק בדיעבד.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

בדרך כלל, כל יחדה מכינה מראש עמדות חליפין מדודות, המאפשרות דילוג מהיר והמשך ירי.
חסרים לנו נתונים לעניין זה ומשמעויותיו.

.

כנראה שההסטוריה נכתבת על ידי הגנרלים והתחקרנים שלא עושים עבודתם נאמנה.
את מגיני רמת הגולן חיזק ערב יום הכיפורים גדוד שנבנה על בסיס בית ספר לחת"מ.
והגדוד ירה בטרוף על תעלת הנ"ט ועל החרמון ועל שירות התקבורת הסוריות.
ומשום שהגדוד פורק לאחר תום המלחמה וגם המג"ד כבר הלך לעולמו לא נשאר מי שיספר על קורותיו.
אני היתי שם. וכמעט ומסרתי נפשי.
שמעתי את הזעקה שהעמדה מטווחת. אך כנראה שחיי בכיר אחד ומקורב חשובים היו יותר מאחרים.
לא דברו על זה ואף אחד לא בדק אם אפשר היה לירות מעמדה אחרת ולא מטווחת.והגדוד נמחק ממורשת הקרב.
אך את חברי המרוסקים אזכור עד יומי האחרון.
לא רק גדוד 405 שקבל את מירב שעת השידור בכתבה היה בין נפגעי החת"מ .גם סוללת תל פארס וסוללה ב שקבלה את מכת הנ"ס במהלך חילוץ בן חנן
יהי זכרם ברוך.

.... מקווה ששיקולים מבצעיים היו נר לרגלי המפקדים בשטח, אני רק מקווה....

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

כדאי גם ללמוד פרק על הסיע הארטילרי לכיבוש החרמון וקציני הקישור שהשתתפו בקרב.

נא ללחוץ

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

.

כאחד שהיה שם עם התותחים והשתתף בירי על החרמון, זוכר זאת היטב.
למיטב זכרוני היו ארבע ניסיונות לעלות ולכבוש ואנחנו (הכינוי שלנו בקשר היה "קומה") ירינו כמויות מטורפות של תחמושת.
היו מצבים שקנה מסוים ירה ארבע עד חמישה פגזים בדקה (למי שמבין-מדובר בתותח נגרר 130 מ"מ שלל) ומסך האש התגלגל כל הזמן (יש מושג שנקרא "פזר גשש", כאשר כל הזמן מהדהדת הפקודה "אש על כוחותינו" - כלומר אנחנו יורים בקרבה מאד מסוכנת ללוחמים שלנו)

מהמקום שאנחנו עמדנו ראינו את פטריות העשן על המוצב (זה לא דבר טריוויאלי לתותחן על כלי שהטווח שלו כ-30 ק"מ, לראות את הפגיעות שלו במטרה).

כך זה נמשך עד שקיבלנו את ההודעה שהמוצב שוב בידי צה"ל.

עמוד האש

במלחמת יום הכיפורים מצאו עצמם התותחנים לא רק מכתיבים את קצב האש, אלא עמוק בתוך זירת הלחימה - עד שהצליחו להגיע לטווח ירי ממש עד פאתי דמשק • סיפורי הקרב התפוגגו עם עשן המלחמה, ועתה הם יוצאים למאבק על הכרה בגבורת החיל
http://www.israelhayom.co.il/article/419031



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODN/Israel/shared/ITD-2016-10-11/image.ashx?kind=block&href=ITD%2F2016%2F10%2F11&id=Pc0830200&ext=.jpg&sk=C3F83590]



כנראה שתי הפעולות הידועות ביותר של החיל מאותה מלחמה:
הפגזת דמשק על ידי תותחי צה"ל במלחמת יום הכיפורים - גדוד 412

מבצע פונטיאק - סוללת נתרן 474

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

ושם בעמ 171 מובא סיפורה של סוללה ג' מ405 בפיקודו בפועל של סגן ישראל קיגל.
בהמשך הספר מובא גם סיפורה של הסוללה של אלי דולגין במוצב בודפשט מגדוד 404 בעמ 181.

השמות שהזכרת אינם שמות מפקדי הסוללות, אלא של קציני העמדה (קע"ת). מפקדי הסוללות שימשו במלחמה כקציני קישור ארטילריים.

.

נכון ציינתי את שמות המפקדים בפועל ואכן מצוין בספר שהלכו להיות קשא.
במקרה של 405 סרן אברהם שניר שימש כקשא לגדוד שריון,
וב404 סגן עובדיה ארצי כנ"ל.
אני משום מה חשבתי שקש"א זה תפקיד קבוע בגדוד, האם זו תופעה רק ביום כיפור או שזו התנהלות רגילה?

עד מלחמת יום הכיפורים היו מפקדי הגדודים מפקדי סיוע חטיבתיים (הם לקחו איתם גם הקמב"ץ והקשר"ג) ומפקדי הסוללות קש"אים. הדבר יצר נתק מוחלט בין הגדודים לבין המפקדים. זמן קצר אחרי המלחמה שונתה השיטה והוקמו מפקדות סיוע נפרדות, מרמת החטיבה ומטה. מפקדת האגד הארטילרי המשיכה להיות מפקדת הסיוע האוגדתית.

.

תודה.
בספר יש גם איורים של מהלכי קרבות היות ואני לא יודע מה דין זכויות יוצרים וכו לא רוצה להעלות.

לגבי דידי, אתה לא צריך להעלות את האיורים. הספר ברשותי. גם אחד המסולים , ששימש כקש"א, הוא אחיה של פלוניתי.

.

גדוד המטל"ר הוזכר ע"י .BA כחלק מהירי על עמק הבכא.
נלחמנו בתחילה ברמה"ג. לאחר מכן על ציר עכביש כחלק מהסיוע לצליחת התעלה.
הנה אחת התמונות שצולמה ע"י אברהם ורד ז"ל - ירי מאזור אלרום.
אני מפנה שוב לתמונות מהגדוד במלחמת יום הכיפורים

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=369185

לפי דברי אריה מזרחי, הגיע אליו שקם פתאום באמצע הקרב

.

חיל התותחנים במלחמת יום הכיפורים - קובץ מקורות ועדויות
נערך ע"י סא"ל (מיל') צבי עופר, דצמבר 2004

צולם מספר חודשים לפני המלחמה:


https://jfc.org.il/news_journal/70999-2/113974-2/


התותחנים

1973


סרט תיעודי קצר שהפיק שירות הסרטים הישראלי בשיתוף עם דובר צה”ל ומפקדת קצין תותחנים ראשי.
מאחורי כל פגיעה מוצלחת של חיל התותחנים עומדים חישובים מורכבים, ידע תיאורטי נרחב וחודשים ארוכים של אימונים. סרט זה עוקב אחרי חיילי חיל התותחנים בהכשרה, בתרגילים, ואפילו במשחקי השש בש ומסיבות הריקודים בשעות הפנאי.

תומתים מכל הסוגים, מרגמות, רקטות שנראו קצת יותר מקטיושות ובמסלול שטוח מאוד.
רק תותחים נגררים לא נראו. אולי היו סודיים אז?
ירי בגולן ובנגב או סיני. עבודת צוותים, מפיק ועוד ועוד.
אפילו כמה שניות של זרקאור - למה שימשו?

3:30 קנה התותח בסמל הכומתה מעוקם, יש דברים שלא משתנים 😃

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

בדקה 09:32 בסרט מצולמת מפת קוד. האם מישהו מזהה את האיזור המופיע במפה? זהו איזור הררי בלתי עביר לרק"ם, אולי בדרום סיני?
שם הקוד "טרטור" המופיע במפה מעיד שאין זו מפת "סיריוס".

ראיתי שאנשים פה הוציאו תמונות מתוך הסרטים של https://jfc.org.il. ב06:49 יש צילום נדיר של זחל"ם זרקור ארטילרי. איך שומרים? תודה

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

למה שימש הזרקור ואיך?

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

במקור שימש להארת מטרות, בחלק מהמקרים (ע"ע פעולת נוקייב) הופעל כעזר ניווט והזדהות כוחות. הזרקור הופעל בזוית של 90 מעלות והאלומה שלו שנראתה ממרחק עשרות ק"מ נרשמה כנ"צ מדוייק של 12 או 16 ספרות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

פעם ראשונה שאני רואה וידאו של שימוש במטל"ר 130 מ"מ הצ'כוסלובקי שלל ממלחמת ששת הימים, שהופעל לתקופה קצרה בלבד עד גמר התחמושת. מה שמעניין הוא שבניגוד למשגר BM-21, הכלי האלה מופעלים ע"י חבל משיכה(!!). המטל"ר מותקן על משאית פראגה, היה ניסיון להתקין אותו גם על משאית שלל רוסית ZIL-157.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

https://jfc.org.il/news_journal/49395-2/

נשק ארטילרי ואמצעי עזר בחת"מ

1976

הסרט הופק על ידי שירות הסרטים הישראלי עבור מה”ד אימונים בשיתוף עם מפקדת קצין תותחנים ראשי, במטרה להציג למפקדי צה”ל את סוגי הנשק הארטילרי הקיימים בחיל ואמצעי העזר העיקריים הדרושים לתפעול הארטילריה.