אוקי אז...חשבתי לפתוח דיון או שתיים כי הפורם הזה לא זז עד כדי כך אז בוא נרא.

לדעתי אפשר לחלק את אומנויות הלחימה של היום בברור (בלי הבחנה קשה) לכמה קטגרויות.
את המסורתיות(כגון קונג פו שלא עבר שינוים וכגון נינ ג'יטסו שלא עבר שינוים)
את הקרביות(כגון מג'ין קי וכגון קרב מגע)
ואת התחרותיות(שהרבה פעמים הן המסורתיות שעברו שינוים כמו קונג פו וכמו טאי קואן דו)
אחרי שהגדרנו את סוגי האומנויות אפשר להתחיל תדיון:
מה אתם מעדיפים?
במסורתיות לרוב יש עומק שלא ניתן להבין בכלל בשנים הראשונות...זאת דרך חיים שלמה שאתה בוחר ומאמץ לעצמך ואתה מתמסר שמה למשהוא.
אתה מקריב בעצם מעצמך והמטרה היא לא להלחם או משהוא בסגנון אלא פשוט אהבת האומנות.

הקרביות:בקרביות ממה שאני ראיתי יש עומק מסוים בחלקן(במוי טאי אין בכלל לדעתי)
והן נלמדות מהר הן אפקטביות ברחוב בצורה יוצאת מן הכלל אבל בסופו של דבר זהו.
תיכול כמובן להתמסר גם לסוג האומנות הזה אבל זה לא אותו דבר מבחינת תוכן.(אני רוצה לציין שבנוגע לקרב מגע אני לא בטוח אם מה שנכתב פה מדויק וגם לגבי דניס השרדות)


תחרותיות:בעצם לאנשים שאוהבים להתחרות ולהלחם באחרים כמה שיותר למען הנצחון.
בדרך כלל יש שמה אימונים קשים ומפרחים אבל הם לא מביאים באמת לתוצאות שאימונים מסוג אחר יביאו(לדעתי מנסיון)
הפלוסים:הרבה קרבות תחרויות איןו סופיות ובעקרון זה די כיף..
פאקים:אין באמת נסיון ללמד הגנה עצמית והרבה פעמים אין עומק בצורה גבוה.

(יש הרבה יוצאי דופק בכל מה שכתבתי תהיו חופשים לתקן אותי)

אז
מה אתם מעדיפים ללמוד?
ולמה אתם לא רוצים תאחר...


אוקי אז אני
אני לומד את הסוג הראשון המסורתיות...
אני לא יודע למה פעם הייתי בקרטה תחרותי אבל הענין הוא שלסיים קרב באגרוף שבקושי נגע ביריב ולא באמת נכנס פשוט לא עשה לי את זה.
בנוסף האומנות שלי כרגע יותר אפקטיבית חזקה אגרסיות ובנוסף הרבה יותר מעודנת וזורמת.

למה לא תאחרות:טוב כבר אמרתי למה אני לא רוצה תחרותיות
ולמה לא קרביות:כי אני אוהב תתנועות שיש באומנויות מסורתיות אני אוהב תסגנון לחימה תיכולת.
לעומת סגנונות של רחוב שראיתי הרבה ואני לא מסמפט(לא מבחינת לא טוב...פשוט לא כיף לי להלחם ככה)

אני אוהב את השילוב בין המסורתי לקרבי.

הכוונה שחלק מאימון מתבצע בצורה יותר עדינה ללימוד הטכניקה והמסורת, חלק אחר מתבצע בצורה יותר קשה ואגרסיבית מול עצמך, והחלק של הקרב עצמו, שיהיה מגע מלא.. בשיטה בה אני מתאמן יש את השילוב הנ"ל [בשלב מתקדם].

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

את האומנויות הפרקטיות יותר...
אומנויות שבהן תוך שנה שנתיים מגיעים למצב שאפשר ליישם חלקים מהן ברחוב.

באומנות שאני מתאמן לומדים גם קארטה גם ג'ודו גם ג'יו ג'יטסו וגם יש תרגילים של "הישרדות", הגנות מכלי נשק קרים וחמים וממצבי תקיפה שונים.

גם אני אוהב את השילוב בין המסורתי לקרבי...אני אוהב את כל התבניות והטכניקות המסורתיות אבל גם את ההוצאה לפועל של הטכניקות והקרבות מגע מלא.

אני אוהב מסורתי ותחרותי ... שהיה מסורתי כמו קראטה קונג פו ג'יו ג'טסו ועוד כי לפי לדעתי אין יותר חזק משיטה מסרותית עם שורשים חזקים , וגם שהיה בה עניין כמו תחרויות בשלבים יותר גבוהים כי אנשים רוצים לבחון את הרמה שלהם ואין יותר טוב מלעשות את זה בתחרויות .

מסורתי ופרקטי לימינו הכוונה היא יפה ומה שהו שניתן להשתמש בו בחיי היום יום

אני בעד האומנויות המסורתיות מפני שסוג אומנות כזה אפשר להתקדם ותמיד יהיה לך לאן להמשיך

אומנות לחימה פרקטית באמת חצי מסורתי חצי רחוב אבל הייתי הולך יותר על רחוב כי תאכלס מה שצריך ללמוד זה לדעת ללכת מכות ! לדעת להגן על עצמך !

אני מחפש אומנות כיפית. אני אסביר.
אני לא מחפש דווקא אומנות מסורתית. לפי הבנתי, אחד מהדברים המרכזיים שמחפשים באומנות מסורתית היא ה"מסורתיות" או "הרוחניות". לא יודע מה איתכם, אני מרגיש שהפילוסופיה שבאומנויות הלחימה היא קצת פילוסופיה בשקל. אומני הלחימה (באופן כללי, ברור שיש יוצאי דופן) הם לא הוגים אלא לוחמים, שחלקם משלבים גם נקודות הגותיות.
כדי ללמוד זן בודהיזם או טאואיזם ברצינות אני לא אלך לאומן קונג פו, כמו שכדי ללמוד ברצינות מתמטיקה אני לא אלך למורה ביסודי.
אני רוצה להדגיש- זה לא שאין באומנויות לחימה על מה לחשוב, פשוט אם את זה אתה מחפש אני מרגיש שלא שם תמצא את זה.
לגבי התחרותיות- ממש לא בקטע שלי. אני לא מרגיש שאני מסוגל להרביץ למישהו במסגרת תחרותית. בקרבות אימון כן- כשהמטרה היא לעזור אחד לשני וללמוד (אולי פחות יעיל מבחינת קשיחות מנטלית, אבל זה אני), בקרב תחרותי- לא.
ו"רחובית" היא אפקט צדדי טוב שיש באומנויות לחימה, אבל אני לא מחפש את זה ישירות.
ולכן אני מחפש אומנות שאני "אזרום" איתה, אומנות שיהיה לי טוב להתאמן בה, ופחות מהצדדים ה"רוחניים" לכאורה שיש בה או מהצד התחרותי או הפרקטי.
זו דעתי, בכל אופן.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

קודם כל ברור שזו דעתך כמו דעת רבים ואני מכבד אותה אבל תן לי לשאול אותך שאלה

אתה לא מרגיש שיש משו מאחורי הקטע הפיזי ,כלומר זה תלוי באומנות הלחימה שלך
כלומר אתה צודק פילוסופיה זה תחום שונה מאומנויות לחימה אבל שמשלבים את זה זה לפעמים מקבלים איזה מעין סיקרון שמושך אותך קדימה וקדימה אני למשל יודע שבלי הסקרנות הזו לגבי הרוחניות שמושכת אותי לא הייתי מסוגל להמשיך להתאמן ובוא ונגיד ולמדת את כל המכות והתרגילים באומנות שלך ומה הלאה לאן יש לחתור אתה מבין את כוונתי

אבל בתור אחד שחי חיי מסורת ומאוד מתעניין בפילוסופיה, אני רואה את מה שיש לא"ל להציע בתחום כמעט מאוד.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

משום שכדי להתקדם וכדי להבין מהי באמת אומנות לחימה יש להסתכל מעבר לקטע הפיזי אני מאמין שאומנות לחימה מצריכה רוח כלשהי על מנת ללמוד ולהתקדם וכדי שתבין למה ומדוע אתה לומד להכות ולהגן על עצמך ותבדיל את עצמיך מאנשים שסתם הולכים מכות כי בסופו של דבר אם אתה לא יודע מהיכן באת אז אתה לא שווה שום דבר
אבל בנוסף יש קטע של פרקטיות שהוא מאוד חשוב לי בשלב מסויים יש לצאת מהתאוריה ולעבור למציאות וליישם את מה שלמדת במצבי אמת בעולם שלנו ובמנטליות שלנו ואני חושב שזה קשה עקב הבדלי המנטליות מהמקומות שנוצרו רוב אומנויות הלחימה ולכן אני במידה מסויימת חושב שהפרקטיות חייבת לבוא בשלב מסויים שתוכל לראות שהמיומנות שלך באה לידי ביטוי ואתה לא מתעסק בקקה