15-07-2007, 15:46
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.05.03
הודעות: 3,485
|
|
יאללה ניתן במגילה:
1. אני מגלח את הראש כל פעם שאני מרגיש שאני מתחיל פרק חדש בחיים שלי. אני עושה את זה כבר כמה שנים, זה טיפשי אבל סימבולי כזה, תודו. כמו התחלה חדשה. כשאני לא עושה את זה, אני פשוט לא מסתפר. לפני שנתיים יצא שהיה לי שיער די ארוך, ובשלב מסויים אפילו היו לי צמות (cornrows)
2. תווי פנים זה הדבר הראשון והאחרון שאני מסתכל עליו בבחורה. כל עוד הגוף בגדר הנורמה (כלומר, אין לה זנב או משהו), זה כמעט לא פאקטור. אני אוהב יופי פשוט טבעי כזה, לא מלאכותי ומגעיל. הרבה פעמים יוצא שבנות שלאנשים אחרים נראות מדהים, לי הן לא עושות לי כלום, וההפך.
3. אני עקשן בטירוף. יש לזה גם צדדים חיוביים, נגיד, אם אני מציב לעצמי איזו מטרה אז אני אעשה הכל בשביל להשיג אותה, אבל מצד שני, אני הרבה פעמים מוצא את עצמי בוויכוחים מיותרים, רק כי אני לא מוכן להתפשר.
4. אני שונא להתאמן, אבל אני גם נורא אוהב את זה. כשאני רץ אני סובל, אבל ההרגשה אחרי זה היא נהדרת. כשאני מרים משקולות אני נהנה מכל רגע, אבל אח"כ אני מקלל את עצמי כשנתפס לי שריר. זה משהו שאני לא יכול איתו, ולא יכול בלעדיו, ואני לא רואה את היום שאני אפסיק עם זה...
5. יש לי הומור מאוד מאוד שחור. אני כמעט תמיד צריך לרסן את עצמי ליד אנשים, כדי לא לפגוע או להפחיד מישהו, אבל יש לי ראש מאוד חולה, ובכל סיטואציה אני יכול למצוא משהו מצחיק.
6. אני חולה על סאונד. השקעתי מאות אם לא אלפי שקלים בציוד בחיים שלי, ואיכשהו זה תמיד נגמר בזה שהכלבה שלי אכלה איזה כבל (ולא, אני בחיים לא עובר לאלחוטי, זה לא אותו דבר )
7. אני שונא מסגרות, אני שונא לקום כל יום באותה שעה, לעשות את אותם הדברים, ולקבל הוראות. השגרה הזאת מחרפנת אותי. בהזדמנות הראשונה שתהיה לי, אני הולך לעבוד בתור עצמאי, ולא תחת מישהו.
8. אני חד-גומה יש לי רק גומת חן אחת כשאני מחייך, וזה מאוד מעצבן אותי. אני נורא אוהב סימטריה, וזה פשוט מציק לי (טוב, גומה וחצי, אבל זה עדיין מוזר !)
9. לישון זה אחד הדברים האהובים עליי. יש לי מוח מאוד יצירתי כשזה נוגע לחלומות, ויש לי את החלומות הכי הזויים ומצחיקים בעולם. תמיד אני מתעורר עם חיוך דבילי על הפנים (ולפעמים בפאניקה מוחלטת). ואם כבר שינה, אז לישון עם מישהו זה לדעתי שיא האינטימיות.
10. אני לא אוהב ספרים. הרבה אנשים בטח מעקמים עכשיו את הפרצוף... אז לא, אני לא אנאלפבית או משהו, אני פשוט לא מוצא בזה תועלת. יצא לי לקרוא ספרים בחיי, חלקם היו טובים יותר, וחלקם פחות, אבל האמת היא שאף ספר לא הצדיק קריאה של מאות עמודים. זה פשוט בזבוז זמן. הפעמים היחידות שאני קורא ספר, זה כשממש אין לי מה לעשות. וככה יצא שאני קורא את העמוד הראשון של "שם הצופן: מבצר דיגיטלי \ דן בראון" כבר חצי שנה.
_____________________________________
|