כתבה בערוץ 10 על הקרב של פלחן צנחנים במרון א ראס.

http://news.walla.co.il/?w=/3850/1082542

תיקון: פלסר צנחנים

כמו כן יש קישור להמשך הכתבה מתחת לחלון הסרט

א. אם נזק כזה גורם אובדן מכשיר קשר, תארו לכם מה יגרום עובדן מחשב של "חייל העתיד". שהוא החלום של החי"ר של היום.


ב. למה צריך אילתור של חפ"ש ואין מודיעין מסודר של האזנה בקשר?

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

למה אי אפשר לקבל מידע זה מראש?
כי מודיעין סיגינטי מסודר לא יכול להביא תועלת לרמת הפלוגה. יכולת האזנה נמצאת במסגרת ברמה מטכלית. תחשוב על אורך הצינור שהמידע הזה צריך לעבור. עד שהוא יגיע הוא כבר לא רלוונטי.
הנה תסריט של איך הדברים היו פועלים במצב הרגיל:
נמחק ע"י המנהלים - לא כל דבר צריך לכתוב, בטח שלא בכזה פירוט

מחשב הכיס שדיברתה עליו יפתור בעיה זו בכך שיזרים מיידית מידע לרמת הפלוגה מהגורמים השונים ויקצר את התהליך.

אבל עדיין מידע הוא הכי אפקטיבי כאשר הוא נאסף על ידי המסגרת שצריכה להישתמש בו. מחלקת הסיור של גדוד יכולה להועיל לגדוד פי כמה וכמה מכול היחידות של חיל מודיעין. חשוב למגדים ומ"פ להבין שבתכנון קרב יש לשים דגש על איסוף עצמאי של מודעין ולא לבנות על כך שמשהוא מלמעלה יספק לו אותו.

התהליך שתארתה: "סגירת המעגל" הסדורה הדבקה בהררכיה הצבאית המוטבעת בנו מן הטירונות (אל המג"ד דרך המ"פ, דרך המ"מ...) היה הדרך לעשות דברים לגבי מיידע חזותי לפני כ30 שנה. אך עם התפתחות האמצעים, קריא מזלטים, שונתה והתפתחה תורת הלחימה ודרך הזרמת המיידע אל הגורמים הרלוונטים. יום יום אנו קוראים בחדשות מצקומות שונים בעולם עד כמה קריטית היא מהירות סגירת המעגל.

למה אי אפשר לבצע זאת גם לגבי מודיעין סיגינטי?

על פניו אמצאי האיסוף קיימים כ100 שנה, יש צורך רק לזהות את הצורך ולאמץ את הדרך. כמו שמקצים לכל פעולה סיוע אלטילרי\אוירי... יש להוסיף מודיעין סיגינטי\חסימה בזמן אמת! זאת צריכה להיות אחת המסקנות המבצאיות מן המלחמה האומללה הזו

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

מסכים באלף אחוז. מלחמת לבנון השניה הוכיחה כמה חוסר יש במודיעין אורגני ויכולת איסוף אורגנית. גם ברמת האמצעים שיש ולא משתמשים בהם (סיור) וגם בהכפפת אמצעים מרמה ממונה. גם אמש"ט אורגני ומודיעין נגדי אורגני זה בגבולות המציאות.

היכולת של החיזבאללה לאסוף מודיעין טקטי ולהשמיש אותו היתה מאוד מאוד מרשימה - מעקב אחרי ביפרים והכוונת יחידות הטילים ואף שיגורי קטיושות (למשל כמו בכפר גלעדי). זה הסב לנו פגיעות מאוד קשות.

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)

בטוח יש.

הבעיה או "הקונץ" הוא להעביר מהר מהר את מה שמיירטים לכוח הספציפי בשטח.
זו בעיה לא פשוטה, בבט''ש, ובטח בעת לחימה.
על זה צריך לעבוד ולמצוא פיתרון חכם.
היוזמה והאילתור היו גדולים.
ניצול הזדמנויות וניצול הצלחה.
זה מה שאנו מצפים מהחיילים שלנו."כי בתחבולות...וגו'"
הלא כן?

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

בשביל להפוך מקרה שכזה ליכולת אמיתית ?

ואולי הדבר ממש לא כל כך ידוע לצה"ל.
צפיתי בפליאה בכתבה. וואלללה איזה השתאות! אילתור של חייל-חפ"ש ועוד בניגוד להוראות מפקדו רס"ן המודה בכך בפה מלא.
לאורך שנות האינתפדה למזלנו, החובש ביחידה שלי ידע ערבית. תמיד היה צמוד למפקד הכח ותרגם. שוב אילתור כי לצה"לאין יכולת או רצון לעזור לחייל לבצע את משימתו.
מדובר במודיעין קרבי וזה מה שצריך בכל יחידה.
עכשיו נראה את אחינו - אשכנזי עושה את זה.
וכל הכבוד ליוני אסרף.

נושא יכולת סגירת המעגל במסגרות הנמוכות עלה כבר לפני המלחמה. בזמן האינתיפדה צהל ניסה לטפל בנושא על ידי פטרונות ספציפים כמו ציוות קב"ר למפח"ט במבצעים ספציפים בעזה והכנסת מזלטים לאוגדות. גם במקרים אלו לא ניתנה כזאת יכולת לרמה הנמוכה של פלוגה או גדוד וגם הפטרון הזה היה חלקי וספציפי לכוח מסויים ולא מערכתי כלל צהלי. לא הוכשר כוח אורגני ולא שונו תקני חטיבות. לצהל אין סד"כ ואמצעים לתת לכול פלוגה גדוד ואפילו חטיבה יכולת סיגינטית.

מודש צריך לקום ולהגיד שבתכלס ניתן ליצור בקלות ובתקציבים קטנים מחלקות איסוף סיגינטי כול מה שצריך זה מכשיר קשר ו4 חיילים שיודעים לדבר ערבית. מחלקה זו יכולה להיות במילואים לעבור הכשרה ספציפית לגזרה מסויימת ולהיצתרף לכוח בחירום. בעצם מדובר בגנ"ד רק ברמה החטיבתית. אבל אנו רואים שלא רק זה לא קורה אלא הגנדים של האוגדות מוזנחים. החיילים בהם לא מוכשרים(8200 זורקת לשם את כול הבררה שהיא לא רוצה לעצמה) לא מתאמנים ולא מכירים את גזרתם ותפקידים בחירום. האמצעים שברשותם הם מיושנים ביותר(ולא שצריך יותר מידי בשביל סוג כזה של עבודה אבל אפילו את זה אין) בכלל, אמנון סופרים הגאון רצה בזמנו לפרק את הגנדים ולרכז את כול העבודה ברמת הפיקוד ואתה יודע מה, יכול להיות שפרקו ואני לא יודע.

באשר לשאלה על מודיעין קרבי יומינטי. נעשה ניסיון לתת לפלוגות יכולת כזאת על ידי קורס מתשאלים קרביים שבו נשלחו לוחמים מפלוגות לקורס ללימוד ערבית בסיסית. כמובן שהרמה שהם יצאו ממנה בסוף הקורס לא הייתה גבוהה אבל זה היה לפחות משהוא. אני לא יודע מה קורה אם זה היום.

זה, לטעמי, אחד הכשלונות הגדולים ביותר של חיל מודיעין השדה.
חבל שתשומת הלב מתמקדת ביכולות 'קרביות' (לוחמי מוד"ש) על חשבון תפקידים מודיעיניים מאוד מאוד חשובים אך לא קרביים. (הורדת אמצעים לרמות נמוכות יותר)

מתשאלים קרביים זה רעיון נהדר לדעתי. פעם ראשונה שאני שומע עליו - זה נשמע לי יוזמה מבורכת. שלא לדבר על זה שאפשר לתת ככה יכולת אמש"ט בסיסית.

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)

מ"פ הסיירת צפה מרחוק יחד עם עשרות מחייליו ואמצעים רבים שאין לצוות הקטן של בית 102 בקרב בעוד עשרות לוחמי חיזבאללה מסתערים על חייליו. (???).
אכן - פיקוד קרבי למופת.

שנית: שימו לב שמהתיאור עולה כי הקרב התחלק לשני שלבים: מכת אש מרוכזת של המחבלים לעבר הבית -הבית שממנו הם ירו אותר על ידי כוח המ"פ, וניתן היה להשמידו מהאוויר בקלות. מדוע זה לא נעשה? כל מעשי הגבורה שאירעו אח"כ היו מיותרים למען האמת.

נוסף לכך, לגבי מודיעין קרבי:
זורקים פה מונחים מקצועיים (סיגינט, יומינט) ושוכחים את המובן מאליו: מודיעין צריך להיות היכן ומתי שהוא נחוץ. אם לא - אפשר לפרק את 8200 ולחסוך את הכסף שמוציאים עליה.
היכולת הזאת -של מודיעים קרבי בזמן אמת (זמן אמת=מספיק מהר על מנת להשפיע את התפתחות הקרב! אין זה אומר בהכרח תוך חלקיקי שניות) - רחוקה מאד מצה"ל. למה? בגלל מידור וקיפאון מחשבתי שהיכה בצה"ל, ולא מהיום.
לעיתים נדמה כי מפקדי צהל סוגר=דים ל820. מה ש- 8200 קובעת קדוש בעיניהם. ראינו את "ההצלחות המפוארות" של 8200 במלחמה האחרונה. לדעתי זה נובע מרגשי נחיתות. ליחידה הזאת יצאו מוניטין מפוארים שלא בצדק. כאילו משרתים שם גאונים ברמת איינשטיין כל אחד לפחות.
אבל מה ששוכחים הוא שכל מערך המודיעין הצהלי כולל 8200 נכשלו כשלונות מפוארים בדיוק כשהיה צריך אותם. בעיתות שלום אף אחד לא טורח לבדוק אותם. ובעיתות מלחמה- ההערכות שלהם קורסות.
דוגמא: הבונקרים ושמורות הטבע מאות מטרים מהגבול.
אם הם ידעו ולא התריעו - מחדל איום. הדורש פירוק היחידה. חד וחלק.
אם הם ידעו והתריעו - עוד יותר גרוע. צהל אם כך נכנס למלכודת בעיניים פקוחות, בלי כוחות מתאימים, בלי ריכוך הולם וכו'. בדיוק כמו שנכנסו לקרב החווה הסינית. לא למדו ולא שגחו דבר. נוסך לכך שהם לא הבינו את האסטרטגיה של חיזבאללה. הפגע וברח. הם לא ידעו איך בנויות השמורות, מה תפקידן, מי מאייש אותן, מה נקודות התורפה שלהן, איך ניתן לפגוע בהן מהאוויר, מהיבשה, בחי"ר, בארטילריה, וכו'.
אני משוכנע שאם היו עושים את עבודתם כמו שצריך - ח"א היה יכול להשמיד את השמורות הללו במכות הראשונות שלו, באמצעות חימוש מתאים. ובצורה מתואמת על מנת למקסם את הנזק לאויב - בדיוק כמו שנעשה עם הטילים ב82 וב2006.
אז פלא שאני לא מחזיק מהם?

לדעתי, מבנה המודיעין שגוי מיסודו.
יש להפריד בין מודיעין קרבי טקטי ובין מודיעין אסטרטגי, הרמה הפיקודית מטכלית.
מ"פ שיוצא לכבוש כפר צריך מודיעין בזמן אמת. הוא צריך מזלט לשימושו - ולא מזלט אוגדתי.
הוא צריך כוח אש אווירי ואריטלרי לשימושו והכוונתו הבלעדית, בזמן אמת.
אם הוא לא מוכשר לכך - זאת בעיה וצריך להכשיר אותו לכך כמו בצבאות מודרנים. אין שום סיבה שבעולם שבוגר קורס סמלים או קצינים לא ידע להכווין ביעילות ובמהירות אש ארטילרית ואווירית.
הרי מה קרה שם?היו אמצעים רבים - רק לא בזמן ולא במקום הנכון.
ותראו את האבסרוד: שולחים צוות לכבוש בית -אף אחד אל יודע כלום על הבית או סביבתו. אף אחד גם לא טורח להפציץ את הבתים החשודים המסכנים את כוחותינו מראש או להפגיז אותם. ואז יש היתקלות - יש נפגעים שלנו - וחצי אוגדה ממהרת לשם עם כל האמצעים. פתאום יש אמצעים. פתאום קרב החילוץ הופך לעיקר. מה שלא רצו להשקיע בקרב ההיתקלות - משקיעים פי כמה וכמה אמצעים בחילוץ פצועים וגופות וסופגים נפגעים בחילוצים עצמם. זוהי דוגמא מצויינת לטירוף מערכות.

זה כל הסיפור של המלחמה הזאת: העדר היכולת להקצות אש, כוחות, מודיעין ותשומת לב למקומות שהיו זקוקים להם ביותר.
למה זה קורה? כי צהל לא סומך על שיקול דעתם של הקצינים הזוטרים שלו - עד לרמת מג"ד ואולי יותר מכך. פשוט לא סומך. שימו לב המ"פ נזף בזמן קרב בסמל שלו שגילה תושיה. תחת שהוא עצמו יגלה תושיה, יזהה את מקורות הירי ויחסל אותם - הוא פשוט ישב וחיכה לנס. לתושיית החיילים.

שנית: שימו לב שמהתיאור עולה כי הקרב התחלק לשני שלבים: מכת אש מרוכזת של המחבלים לעבר הבית -הבית שממנו הם ירו אותר על ידי כוח המ"פ, וניתן היה להשמידו מהאוויר בקלות. מדוע זה לא נעשה? כל מעשי הגבורה שאירעו אח"כ היו מיותרים למען האמת.

לוקח זמן להביא מסוק, להכוין אותו לוודאות שהוא מזהה את המטרה וכו.המ"פ היה צריך להפעיל את האמצעים שברשותו ולא לחכות לחיל האויר. זה בדיוק הבעיה אם לוחמים שדורשים סיוע ממסגרות גבוהות בלי להבין שקודם כול הם צריכים להפעיל את היכולות שברשותם. חוץ מזה כנראה שהטווחים היו קרובים מידי ומחוץ לטווח הבטיחות של חיל האויר. הסיבה שהמ"פ לא ירה על הבית הייתה כי לא רצה לפגוע ב2 החיילים שהתנתקו מהכוח והוא לא ידע איפו הם.

שוכחים את המובן מאליו: מודיעין צריך להיות היכן ומתי שהוא נחוץ. אם לא - אפשר לפרק את 8200 ולחסוך את הכסף שמוציאים עליה.

אני אפילו לא יודע איך להתייחס לאמירה הזאת.

היכולת הזאת -של מודיעים קרבי בזמן אמת (זמן אמת=מספיק מהר על מנת להשפיע את התפתחות הקרב! אין זה אומר בהכרח תוך חלקיקי שניות) - רחוקה מאד מצה"ל. למה? בגלל מידור וקיפאון מחשבתי שהיכה בצה"ל, ולא מהיום.

המידור אינו בעיה. אם כבר יש חוסר בו צהל שקוף והדבר התגלה במילחמה. ביטחון השדה בצהל הוא בדיחה עצובה חסרת תקדים לאומת צבאות אחרים.הגישה של מפקדים ברמת החטיבה והאוגדה רק עלתה בשנים האחרונות וכתוצאה מכך חלק מהיכולת נחשפה.

אבל מה ששוכחים הוא שכל מערך המודיעין הצהלי כולל 8200 נכשלו כשלונות מפוארים בדיוק כשהיה צריך אותם. בעיתות שלום אף אחד לא טורח לבדוק אותם. ובעיתות מלחמה- ההערכות שלהם קורסות.
דוגמא: הבונקרים ושמורות הטבע מאות מטרים מהגבול.

8200 לא יכולה לאתר בונקרים ואף אחד בצהל לא ציפה את זה ממנה. זה רק מראה על רמת ההבנה שלך על מבנה חיל המודיעין. אם אין לך מושג ירוק עדיף שתשתוק ותקשיב אולי תלמד משהוא.

אם הם ידעו ולא התריעו - מחדל איום. הדורש פירוק היחידה. חד וחלק.

קודם כול אף אחד לא אמר שהם ידעו ולא התריעו. דבר שני - כן אתה צודק בו נפרק את היחידה בעצם בו נפרק את כול צהל ונעשה מיקור חוץ. ניקח את הצבא הסיני שישמור עלינו. גם יותר זול וגם יפתור את בעית חתולי הרחוב. נו באמת.

לדעתי, מבנה המודיעין שגוי מיסודו.
יש להפריד בין מודיעין קרבי טקטי ובין מודיעין אסטרטגי, הרמה הפיקודית מטכלית.

בשביל זה יש את מודש. זה שאין לא אמצעים ויכולות זה דבר אחר.

מ"פ שיוצא לכבוש כפר צריך מודיעין בזמן אמת. הוא צריך מזלט לשימושו - ולא מזלט אוגדתי.
הוא צריך כוח אש אווירי ואריטלרי לשימושו והכוונתו הבלעדית, בזמן אמת.

כן יופי במצב אידאלי. אין מספיק הקצאות כאלו. כדי לספק לכול מ"פ מסוק וסוללת ארטילריה צריך לעשות שירות סדיר של 5 שנים ומס הכנסה של 80%. דרך אגב באף צבא לא מצפה המ"פ שינתנו לו את הדברים הללו גם בצבא ארה"ב אין לכול מ"פ מזל"ט. במקום מזלט שהמ"פ קודם כול ישים תצפית כמו שצריך ובמקום ארטילריה שיפעיל את מחלקת המרגמות שלו. בקרב המדובר לא נעשו הדברים הללו

למה זה קורה? כי צהל לא סומך על שיקול דעתם של הקצינים הזוטרים שלו - עד לרמת מג"ד ואולי יותר מכך. פשוט לא סומך. שימו לב המ"פ נזף בזמן קרב בסמל שלו שגילה תושיה. תחת שהוא עצמו יגלה תושיה, יזהה את מקורות הירי ויחסל אותם - הוא פשוט ישב וחיכה לנס. לתושיית החיילים.

כן אני מסכים איתך.

"לוקח זמן להביא מסוק".
נכון...אבל, לא מדובר במלחמה בהיקף כולל בין שני צבאות סדירים!
אילו היה מדובר בקרבות הבלימה במלחמת יוה"כ -הייתי מסכים איתך שלא ניתן להקצות אמצעים, ודאי לא ברמת הזמינות הנדרשת לפעולה פלוגתית.
אבל על מה אנחנו מדברים?! על מצב בו כמעט ולא התנהלה לחימה בעצימות גבוהה. מרבית טייסות הקרב של ח"א ישבו רוב הזמן על הקרקע מאשר היו בפעילות קרבית.
וח"א מתפאר שערך 10,000 גיחות. על פני 33 ימי לחימה. ועדיין טענו שם שהופעלו רק 10% מהכוח האווירי.
האם אתה רומז שלא היה מספיק כוח אווירי?
סביר יותר שמה שקרה שם הוא שהחבר'ה בבינת ג'בייל נתקלו - וכל צה"ל ישב וצפה עליהם בפלזמות ונתן עצות.
ושים ולב: בזמן ההיתקלות לא התנהלה לחימה מי יודע מה בגזרות אחרות. כך שבהחלט ניתן היה -עם קצת שאר רוח ותכנון נכון יותר של הקצאת הכוחות, כמו גם חלוקת קשב והאצלת סמכויות - להקצות את אותו ממסק"ר/מטוס שישנה את תמונת הקרב.
לפיכך אני לחלוטין לא מסכים איתך במקרה הנקודתי הזה!
לסיום, הנה דוגמא אחת מני רבות כיצד פועל הצבא האמריקני בתסריט דומה מאד - יורים על המארינס מצריח של מסגד:
http://www.liveleak.com/view?i=7c6_1174617981

" לא יכולה לאתר בונקרים ואף אחד בצהל לא ציפה את זה ממנה. זה רק מראה על רמת ההבנה שלך על מבנה חיל המודיעין. "
לגבי תאוות הפירוק שלי ודעתי על 8200:
הכוונה כמובן היא בהכללה לכישלונות המפוארים של אמ"ן. כל קצין זוטר נהיה לי קבנריט שמנסה לחדור למוח של אסד ולנחש את כוונותיו -בשעה שאסד עצמו לא בטוח שיודע מה הוא רוצה לעשות.
אולי הניסוח שלי לא היה מוצלח. אבל בוא לא ניקח מ- 8200 את הכישלונות שלה. ולא מאמ"ן את שלו. יש מספיק לכולם.
ביוה"כ הם ידעו כמעט כל מה שצריך היה לדעת - אבל החוכמולוגים פיתחו תיאוריה ולא נתנו לעובדות להפריע להם לטפח אותה. הם התעקשו לעסוק בכוונות - ומודיעין כוונות אינו מן האפשר מול מדינות דיקטטרויות כמו מצרים סוריה וכו'.
העובדה שאמ"ן לא ידע כמעט כלום על שמורות הטבע, על אחת כמה וכמה אל הוכנה תכנית אופרטיבית יעילה להשמדת השמורות האלו אומרת הכל. אז אם לא לפרק את אמ"ן - לפחות לעשות בו מהפיכה שיעופו בו המון ראשים. אילו היו עושים מהפיכה כזאת אחרי יוה|"כ -היתה נחסכת מאיתנו הפארסה של לבנון ומי יודע מה עוד.

ואדוני - אינני איש מודיעין וייתכן מאד שאני לא בקיא בכל פרטי הפרטים ומספרי היחידות ותפקידיהן השונים. יש שיאמרו שזה אך יתרון. אולי אנשים שבאים מתוך המערכת לא ממש מסוגלים לראות את העובדה שהמלך הוא עירום. ככה זה כשאתה עירום- כולם רואים מלבדך.

אתה מבין איך הדמוקרטיה הגדולה בעולם מתמודדת עם אתגר?

אצלנו מישהו היה חושב שלא לדבר על מעז למחוק מסגד?
ירחם השם.

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס מ"פ הסיירת צפה מרחוק יחד עם עשרות מחייליו ואמצעים רבים שאין לצוות הקטן של בית 102 בקרב בעוד עשרות לוחמי חיזבאללה מסתערים על חייליו. (???). אכן - פיקוד קרבי למופת.

תראה, הילד הזה (מ"פ הסיירת) הוכשר בשנים של שטחים. מה שברור למי שהתאמן במשך שנים כהכנה למלחמה כוללת מול צבא, לא ברור למי שצמח במערכת כחלק מכוחות השיטור פלוס של השטחים.
גם לי צרם מאוד שהוא נמצא כל כך קרוב לכח המכותר, ולא מעלה לגג של הבית שלו צלפים, או לוקח איתו מחלקה ויוצא לחלץ אותם... אבל לך תדע, לא היינו שם בנעליו.
כל הסיפור מריח רע מאוד, בכל אופן.

פק"ל ערבית

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

באמת יש דבר כזה...

יש אפילו קורס "מתשאל קרבי" שבו לומדים ערבית מדוברת.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

כמו שנאמר כבר

לפי דעתי אחד הדברים שצריך לאמן את החיילים היום
זה הבסיס של השפה הערית
וזה כדי שבאמת יוכלו להתמודד עם האוכלוסיה הזו
ולהבין אותה אם הם במחסום
או להבין אם הם בקרב

זה לא משנה המחדלים שהיו
או הימנעות מלהגיד שהיינו יכולים למנוע את סיפורי הגבורה

אנחנו צריכים לראות מה עושים כדי ש8200 יתחילו לתת מודיעין אמת
ולא סיפורים על העבר

ובאמת במלחמה דיי חד צדדית מבחינת חיל האוויר היה אפשר להקצות מסוק או משהו כדי לטפל בזה
אבל כנראה שחיל האוויר קשה לו נגד מחבלים עם נשק
וקל לו יותר עם בניינים שלא יגיבו שהוא מגיע

ממה שאתה אומר אז החשיבה של קציני בכירים בחה"א וכמה אנשים אחרים היא כזו..

"אוי אוי אוי אם מסוק יפול..החי"ר מסוגל להתמודד בלעדינו..אחריי הכל מסוק שנפל מטיל כתף יעניק לחיזבאללה חתיכת השג ואילו כמה חיילים מתים?...פחות"

עם כל המליונים שמבוזבזים במודעין אין אפשרות לשבש תקשורת קשר פשוטה ?

שיבוש קשר הוא לא מתפקידיו של חיל המודיעין, אלא מתפקידיו של חיל התקשוב. בשל היבטי כ"א ובעיקר אמצעים, השימוש הוא די מוגבל - זאת הכשרה יעודית ולא נראה לי שאפשר להפוך אותה ל"פק"ל" בקלות, למרות שזה רעיון מעניין.

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי GilBates שיבוש קשר הוא לא מתפקידיו של חיל המודיעין, אלא מתפקידיו של חיל התקשוב. בשל היבטי כ"א ובעיקר אמצעים, השימוש הוא די מוגבל - זאת הכשרה יעודית ולא נראה לי שאפשר להפוך אותה ל"פק"ל" בקלות, למרות שזה רעיון מעניין.

הרעיון הוא החשוב: יש צורך במודיעין סיגינטי טקטי ברמת השטח לסגירת המעגל בזמן אמת.

שיבוש הקשר של האויב הוא מטרה שניה:
(א) רק אם האזנה לו לא מועילה...
(ב) דורש ציוד יעודי וצוות מיומן.

מי יבצע? לא רלוונטי... ובלבד שלא יפול בין הכסאות. האמצאים קיימים ואם לא, לא יקרים או קשים להסגה.

דרך הגב, יש סיפורים על שימוש ביידיש בקשר ברמת הגולן73. בדומה לשימוש שהאמריקאים עשו באינדיאנים כקשרים במלחמת העולם II במזרח הרחוק.

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

ושוב, הרעיון אינו חדש ואפשר ללכת לבני דודינו האמריקאים וללמוד קצת מהם - גדוד המודיעין האוגדתי בצבא ארה"ב, מכיל מספר פלוגות העוסקות באיסוף. אחת מהן מרכזת את כל נושא ההאזנות וירוט קשר.

מה שמעניין אותי, זה מתי יצאו בהרכזה בומבסטית על "חידוש עולמי" בצה"ל ובניית פלוגות כאלה בגדודי האיסוף...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מה, אשכרה גנ"ד? כמו שפעם חשבו שצריך?
8200 תמיד ראו בדבר הזה עם הזחל"דים, התק"שים והמילואימניקים משהו נורא לא סקסי. זה ממש לא דומה לCTU מ-24. אין ח'ברה צעירים ושאפתנים בבונקרים חשוכים מול מסכים מרצדים שקוראים את הדוא"ל של אסד ומגלים שהוא גולש לאתרי פורנו.
מה קרה לך? גנ"ד זה כל כך 1970. הזחל"דים האלו נראים כל כך רע במצגות.
עצוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שבע קטן עם כל המליונים שמבוזבזים במודעין אין אפשרות לשבש תקשורת קשר פשוטה ?

שיבוש קשר הוא לא סתם לא חלק ממודיעין. הוא מוגדר ככלי נשק וההחלטות לגביו מתקבלות במרכז ניהול האש. ההחלטה האם להשתמש בל"א לשיבוש תדר מסויים היא בדיוק כמו ההחלטה האם לתקוף יעד פיזי בעזרת אחד מאמצעי סיוע האש האחרים.
מה שכן, מאחר ומדובר באמצעי לא ממוקד במיוחד צריך לוודא שלא תהיה פגיעה בכוחותינו (תדרים בהם משתמשים או אמורים להשתמש כוחותינו) וכמו כן יש פה קונפליקט - אם זיהית רשת קשר של האויב, מה יועיל יותר לכוחותינו ויזיק יותר לאויב - חסימה שלה או האזנה לה?
בדרך כלל ידה של ההאזנה היא על העליונה, בין השאר בגלל ש 8200 הוא גוף חזק, ושל"א נמצא בתודעתם של המצביאים בשטח בערך כמו לוחמה פסיכולוגית - יודעים שזה קיים, למדו את זה בפו"מ, אבל לא נותנים לזה להפריע להם לנהל מלחמה.

שמוש בל"א יכול להיות ממוקד ביותר ויכול להיות לא , לפי דרישות הגוף המסתייע או לפי תוכנית תקיפה,
אין חשש לחסימת תדרי כוחותינו אם עובדים בתאום בסיסי - היכולת הטכנית של החוסם לא היא שמגבילה את השימוש הנכון.

הבעיה העיקרית בהפעלת ל"א לא נובעת מהקונפליקט הנצחי בין האזנה לחסימה שהוא ברוב המקרים מוכרע בצורה לא ענינית, שכן אמ"ן הוא גוף בעל השפעה רבה על קבלת החלטות ולעיתים קרובות מונע
הפעלת ל"א שיכולה להועיל רבות. (הדגמאות לכך רבות ולא אפרט)

ראיתי את הכתבה ונדהמתי.

זה הפרצוף של צה"ל בתחילת המאה ה-21. כולם מסתכלים על כמה חבר'ה שנאלצים לחשוב ולפעול, ואחרי זה מתראיינים כמו בתוכנית ריאליטי ("אני שונאת את שון, אבל אם אדיח את ג'סיקה אז אמנדה תדיח אותי" וכו'). כפי שצויין כאן קודם - מ"פ הסיירת, בלי בושה, מודה שהוא לא עשה כלום בזמן שכמעט ושחטו את חייליו, אלא צפה בעניין בקרב והורה להם לברוח...

ואיד זיל גמור
ועורב בתוך מרצדס
וארפיגי בתוך בטר

קיבלת את הקצר והקפלס"ט שלך?

אם כן, נדמה לי שאתה יכול להתחיל לזוז.

עדיין יש בימח קיטבגים עם חגור וקפלד.
כולי תקווה שביום פקודה יהיה. אם לא אני אזמין מחו"ל באי-ביי.
לגבי ה'זוז' אני מקווה שהשנה באמת נ'זוז' קצת ויאמנו אותנו.
בינתיים הכל נראה רופס כרגיל.

אתה תזמין צלם מאתר אינטרנט, ואני זיל גמור?

אומר שאני מסכים איתך מאוד. בכל מה שאמרת.

לאחר המכה הקשה שהמחבלים חטפו (26 הרוגים, לפי הדיווחים) והנסיגה שלהם, האם התבצע תיקול לכוחות הנסוגים? האם חיכתה למחבלים הנסוגים אש או מארב בנתיב שלהם, או התבצע מרדף (רכוב/רגלי/אווירי) או איזושהי הפרעה לנסיגה או ניסיון השמדה?

אם כן, האם הוא היה מתוכנן מראש (לפני המשימה, בציפייה שהמחבלים ייסוגו ושיהיה לנו כוח עדיף) או מאולתר?

תודה

אגב, אתה טועה.

אין מדובר בהסכמה.

ראיתי עכשיו את הכתבה (שידור חוזר של שידור חוזר...) וגם אני עומד נדהם :

1. פלס"ר צנחנים והחה"ן + כוח שריון נשלחים לכבוש כפר, די מהר נפגע השריון (כמובן, הרי הכניסו אותו לתוך רחובות הכפר), אבל הפלס"ר והחה"ן ממשיכים "לטהר בתים".
2. מ"פ הפלס"ר נמצא עם כל הפלוגה בבית אחד ושולח צוות לוחמים לבית שני - 100 מ' ממנו - ללא שום חיפוי או אפילו תצפית מקדימה.
3. הצוות נתקל כיוון שמדובר בבית נשלט, ומרגע זה מנהל קרב עצמאי מול עשרות מחבלים, כאשר המ"פ לדבריו "היה בהלם" והיה עסוק בלחשוב "איך נכנסנו לסיטואציה הזו" .... עזרה ממשית הוא לא מציע.
4. הזמן עובר, שום עזרה לא מגיעה, לא פלס"ר, לא פלח"הן, לא שריון ולא נעליים. הצוות לכוד בחדר פנימי, סופג אש ומצליח לפגוע במחבלים בזמן שהם מנסים לפרוץ לבית.
5. בין לבין נודע לנו על קצין אחר בפלס"ר, אשר מנסה לפרוץ דלת נעולה ע"י שהוא יורה עליה את כל המחסנית, ואז הוא נתקל במחבל מס' מטרים ממנו כאשר המחסנית שלו ריקה (כמובן ...) וכאשר המחבל זורק עליו רימון הוא מתאשת וזורק את הרימון בחזרה. אגב, לידו נמצא לוחם נוסף שמשום מה לא מחפה עליו ולא מגיע לידי ביטוי ב"קרב" הזה.
6. בינתיים ידידינו שבבית הנצור מבינים שעזרה לא תגיע, כי המ"פ שלהם שמזהה מצויין את האויב (עד לרמה שהוא מתאר שהמחבלים היו עם קסדות ומצנפות, ושכפ"צים וווסטים...) לא מושיט עזרה, אז הם פותחים בנסיגה מהירה לכיוון הבית שבו שוהה כל הפלס"ר. בדרך באה להם ההברקה לקחת מכשיר קשר מגופת אחד המחבלים - וזו רבותי הפנינה, זו התושיה שהצילה את צה"ל, אותה הרמת מכשיר קשר בשיטה שאותה רואים בכל סרט אקשן מאז ימי מלחמת העולם השניה.
7. מרגע זה הפלס"ר עוסק בהכוונת ח"א וארטילריה, הסתיים "הקרב" על מרון א-ראס, מרגע זה פשוט מכוונים את הארטילריה והמסק"רים לפי מה שנשמע בקשר.

טוב, אז מה היה לנו שם ?
1. מ"פ פלס"ר אימפוטנט.
2. פלס"ר שלא מבין את משמעות המילים "איסוף מודיעין קרבי", ומזל שמצאנו מוטורולה אחרת באמת לא היינו יוצאים מזה.
3. מפק"צ שלא יודע מה משמעות המילים "שמור תחמושת יה טמבל כי יש מחבלים סביבך" ולא יודע לשים לוחם בחיפוי.
4. צוות לוחמים של אגוז שנכנס בנוהל מזורז להציל את הפלס"ר .... והסוף ידוע.

נכון, לא הייתי שם "ולא שופטים אדם בלי שעומדים במקומו", אבל עדיין הסיפור נשמע עצוב מאד, ועוד יותר עצוב שהמפק"צ מקבל צל"ש והלוחם שטרח והרים מוטורולה מקבל גם הוא צל"ש. עצוב מאד.

! This is Sparta

אכן, לא להאמין.

חבל שאין לנו מכונת-זמן. מעניין מה היה קורה לולא התושיה המקומית... האם ראשים היו נערפים?

אתה חוצפן,אתה מתלהם ואתה לא בודק את הדברים שעליהם אתה מגיב.
הלוחם שלא יכל לסייע למפק"צ היה פצוע והנשק שלו היה מושבת אחרי שחטף 2 כדורים.
מ"פ הפלס"ר לא יכול היה לסייע לכוח הסמר"ים כיוון שאלי(המפק"צ) ואנדלאו הסתובבו בשטח בלי שידע את מיקומם ולכן הוא נמנע מפעולה שתביא לדו"צ(הוא גם יודע שהחבר'ה במבנה מוגנים יחסית).
כמובן שהחבר'ה ראויים לצל"ש לא ראיתי לוחמים אחרים במלחמה הזאת או בשאר המלחמות עושים דברים הרבה יותר נועזים
הגיע הזמן לשים סוף להתלהמות!

הוא לא חוצפן, לא מתלהם ודווקא מדבר דברי טעם.

אין לי טענה אחת כלפי החיילים שלכל הדעות נלחמו כמו אריות במצב בכלל לא קל (עם זאת, לא הייתי נסחף בתיאורי הגבורה - אני מפנה אותך לאשכולות שדנים בקרב החווה בסינית, המצב שם, ככל הנראה, היה גרוע יותר עבור כוחותינו מאשר במרון אל ראס)

המפקדים לעומת זאת זה כבר סיפור אחר. אתה בעצמך מציין שלמפקד הכוח לא היתה שליטה בכוח ולא היה לו מושג מי נמצא איפה. המפק"צ גם לא מבריק לפי תיאור מעשיו ובשורה התחתונה כוח עדיף של צה"ל (גם בהכשרה וגם באמצעים) הצליח להביא את עצמו למצב בו נדרש לתושיה של לוחם אחד על מנת שהקרב לא יגמר באסון.

[QUOTE=כבר אזרח]אתה חוצפן,אתה מתלהם ואתה לא בודק את הדברים שעליהם אתה מגיב.
אולי, לא רלוונטי לאירוע.
הלוחם שלא יכל לסייע למפק"צ היה פצוע והנשק שלו היה מושבת אחרי שחטף 2 כדורים.
מה זה קשור לעובדה שהמפק"צ ניסה להיכנס לבית ע"י ירי של מחסנית שלמה לעבר הדלת ?
מ"פ הפלס"ר לא יכול היה לסייע לכוח הסמר"ים כיוון שאלי(המפק"צ) ואנדלאו הסתובבו בשטח בלי שידע את מיקומם ולכן הוא נמנע מפעולה שתביא לדו"צ(הוא גם יודע שהחבר'ה במבנה מוגנים יחסית).
הבית "המוגן" חטף אש מכל הכיוונים, והחל לעלות באש. וזה שהמ"פ (יחד עם כל הפלס"ר יש להזכיר) לא מסוגל לחבור ולתת סיוע לצוות שנמצא 100 מ' ממנו כיוון שהוא חושש מדו"צ .... מה זה אומר ? שימות כל הצוות העיקר שלא אני זה שיורה ?
כמובן שהחבר'ה ראויים לצל"ש לא ראיתי לוחמים אחרים במלחמה הזאת או בשאר המלחמות עושים דברים הרבה יותר נועזים
זה שלא ראית לא אומר שלא עשו, זה רק אומר שלא ראית ו/או למדת. ואם כבר לדבר על חוצפה ... פה הפגנת קצת.
הגיע הזמן לשים סוף להתלהמות!
מסכים, ולכן כדאי להימנע מכתבות "תחקיר" טפשיות ומתן צל"שים שבאים לכסות על מחדלים [/QUOTE]

! This is Sparta

קיבלנו כאן שיעור מצויין שכותרתו "גדול בדיבורים, קטן במעשים".
אני ממליץ לך בכל מקרה לא להמשיך בהצהרות ובחלוקת הציונים עד שלא אתה עצמך תמצא באותו מצב.
וכן המפק"צ ירה עד גמר על הדלת. טעות? כנראה שכן בהיבט של לוחם הפרט...מצד שני הוא הוכיח שהוא אמיץ לב כמו שאתה מעולם לא תהיה כשלקח רימון ללא נצרה וזרק אותו על המחבל והכריע אותו.
לוחמי הסיירת לא מבינים משמעות של איסוף מודיעין טקטי? את זה אתה אומר,אך ברור לכל שהקרב הוכרע דווקא בגלל מודעות לעניין.
מהרגע שהמפק"צ והחייל עם הנשק הפגוע הגיעו למבנה המ"פ הכוח הלכוד במבנה קיבל סיוע של צלפים מה שאיפשר את נסיגתו חזרה למבנה המ"פ.
נ.ב: אותי ממש לא מעניין עניין הצל"ש והגבורה ומבחינתי שלא יחולקו אותות אבל מצד שני לא ראוי ולא מגיע ללוחמים שסיכנו את עצמם לקבל את הביקורות הלא הוגנות של לוחמי מקלדת מהוללים כמוך.

כיוון שכבר הוכחת לכולנו שאתה מכיר אותי, את עברי הצבאי, את הקרבות שעברתי וכמובן את העובדה שאני פחדן (אה... בעצם לא הוכחת), אז אין לי מה להוסיף ולהתכתב איתך. הרי אין לך שמץ של מושג על מה אתה מדבר ועם מי אתה מדבר, בסופו של דבר אתה רק מדבר.

אז תן גז חביבי, ושיהיה לך חג שמח. כנראה טוב שאתה כבר אזרח.

! This is Sparta

באיזה חיל אתה משרת שיש לך קפל''ד וחגור בימ''ח?

כאילו, תעשו רעש.
מילואים זה לא מטרות דמות.
בושה

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

אוף

חביב מה זה אתה לא מבין את הקרב והתגלגלות של קרב?!
קרב שטח בנוי הוא האמא של אי הוודאו והסתבכות.
מצאו מבנה לא מתאים, עמדו תחת מתקפה עם נחיתות, מדלגים.
בית זה או אחר זה לא מצדה.
זו לא בריחה.
בחיאת.

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

אני קורא עכשיו את הספר ובעמ' 287 הם מקשרים בין שנות האיתיפדה לחוסר במודיעין הטקטי במלחמה.
טענותיהם המרכזיות:

הסיבה המרכזית לכישלון המודיעין הטקטי הייתה התלות בשב"כ- המבצעים בשטחים הרגילו את צהל לפינוק של השליטה המודיענית הטובה בשטחים.. זאת ניתנה על ידי השב"כ ששלט בידע וביכולות ליצור תמונת מצב מודיעינת בזמן קצר וביעילות גבוהה בשטחים. אלו הובילו לה

1)המצב המנטלי הצה"לי-כשצהל נקרא להילחם בשטח שבו לא הייתה שליטה דומה הוא מצא עצמו מול "בלתי נודע" טקטי.מצב זה של חוסר מודיעין טקטי לא היה שונה בשדה המערכה של לחמות ישראל הקודמות כמו גם במערכות האחרונות בעירק ואפגניסטן.והיה מצופה שכוחות צבאיים אמורים להתגבר עליהם בכוח התושייה והתרגול. אולם המצב המנטלי הביא לשיתוק והוא שעמד מאחורי התלונות על מחסור במודיעין טקטי והקשיים לתמודד אם שמורות הטבע של חזבאללה.
2)ניוון של יחידות המודיעין המטכליות והפיקודיות-- מה שהשב"כ ידיע לתת בשטחים אמן מעולם לא ידע לספק ובשנים האחרונות אף הקטין את מעורבותו במודיעין הטקטי (זרק את הנושא למוד"ש אבל לא נתן לא את האמצעים של מודיעין הפיקוד) והתמקד במחקר.

בלחימה בשטחים, צה"ל צבר הרבא "הרגלים רעים", שכח מיומנויות וכאמור פיתח תלויות בגורמים חיצוניים. והעיקר (כולנו) שכחנו את האויב הקונבנציונלי - סוריה (עם צבאה המיושן) ולבנון ללא צבא, אך עם חיזבלה (והעריכו כמה אני אופטימי! לא הזכרתי את מצרים..).

אם לפתח את הקושיה (לכבוד החג הקרב) מה המחיר שגובה הלחימה בפלסטינים מבטחון המדינה?
כמסקנה מלבנון2 אמורה חזית זו לעבור לאחריות יחידות יעודיות. יש כאלו באיו"ש, חדשה נוצרת לטובת הגבול עם מצרים. לכאורה זה מהלך חיובי בהנחה שישחרר את שאר הצבא למשימה המקורית, אך חלילה בשעת מבחן, יחידות אלו למעשה נגרעות ממצבת הלוחמים: כמה מועילה מיומנות לחימה באיו"ש ללחימה ראינו לאחרונה, כמה תעזור מיומנות באבטחת גבולות... אין ספק. המחיר עלול להיות כבד ביותר ממשור אחד, להזכיר, כמה מן פשעי המלחמה הנוראים בוצעו ע"י כוחות ביטחון שבזמן לחימה באויב חיצוני, הרגישו מאוימים ע"י גורם פנימי. ראה: הכורדים בזמן מלחמת עירק-אירן והארמנים בטורקיה במלחמת העולם הראשונה.

I like my islamist extremist like my roasted chicken... dead and fried to the bones

גם לי, גם לי בבקשה תקנו את שגיאות הכתיב

אז מה הפתרון שלך?...הפתרון שלי לפחות זה להפסיק להסס ולהתעסק פחות בכל ענייני הבטיחות

ממה שאני מבין הצבא התרגל לסטריליות וה"עצימות הנמוכה" של השטחים

מי שרוצה מוזמן להציג אותי כפחדן מתלהם, אבל מה שהלך שם נראה לי כמו ביזיון אחד גדול. כבר התרגלתי לגנרלים שמדברים שטויות, אבל ממפקד פלס"ר צנחנים ציפיתי ליותר. איך הוא לא מתביש להופיע בפומבי ולצעוק "הופתעתי!", נדהמתי!", "הם היו ממש חיילים!". אוי אוי אוי, מה הוא חושב לעצמו, צה"ל יועד רק נגד נערים עם בקבוקי תבערה? איפה הכבוד? גם אם הוא הופתע וכו', איך הוא לא מתביש בתור קצין ומפקד של יחידה מובחרת בצה"ל להעניק לחיזבאללה כבוד שלא מגיע לו!: ("איך פלס"ר המפוארת הגיעה למצב הזה?" - בגלל מפקד חסר אישים כמוך כנראה!).

על ההתנהלות הטקטית שלו ושאר הכוח אין מה לדבר, הכל כבר נכתב כאן. מזעזע. העובדה שהמשימה נגמרה כמו שהיא ניגמרה היא בגדר נס שלפי תוצאות המלחמה לא נראה כי חזר על עצמו פעמים רבות מדי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gashot מי שרוצה מוזמן להציג אותי כפחדן מתלהם, אבל מה שהלך שם נראה לי כמו ביזיון אחד גדול. כבר התרגלתי לגנרלים שמדברים שטויות, אבל ממפקד פלס"ר צנחנים ציפיתי ליותר. איך הוא לא מתביש להופיע בפומבי ולצעוק "הופתעתי!", נדהמתי!", "הם היו ממש חיילים!". אוי אוי אוי, מה הוא חושב לעצמו, צה"ל יועד רק נגד נערים עם בקבוקי תבערה? איפה הכבוד? גם אם הוא הופתע וכו', איך הוא לא מתביש בתור קצין ומפקד של יחידה מובחרת בצה"ל להעניק לחיזבאללה כבוד שלא מגיע לו!: ("איך פלס"ר המפוארת הגיעה למצב הזה?" - בגלל מפקד חסר אישים כמוך כנראה!). על ההתנהלות הטקטית שלו ושאר הכוח אין מה לדבר, הכל כבר נכתב כאן. מזעזע. העובדה שהמשימה נגמרה כמו שהיא ניגמרה היא בגדר נס שלפי תוצאות המלחמה לא נראה כי חזר על עצמו פעמים רבות מדי.

טוב כשפלס"ר וכל אלה הופכים לחיילי מעצרים שבקושי יורים אז לא צריך להתפלא...
אבל אני לא רוצה לתאר לעצמי מה יקרה אם נלחם נגד הקומנדו הסורי או נגד הקומנדו המצרי(שהוא מתאמן עם האמריקאים וכל האירופאים!!!)
ודבר נוסף....ברגע שלוקחים את עניין הבטיחות כשגעון מטורף אז אל תתפלאו שזה מה שקורה...
ולפי מה שאני מבין מאנשים בפורום שחתירה למגע ולחימה חכמה זה הפתרון!

ההתנהלות של החיזבאללה לפי מה שאפשר להבין מהתיאורים של הקרב גם היא לא מזהירה בלשון המעטה ועל כך בכל זאת תעיד התוצאה. בקלות אני מתאר לעצמי תרחיש בו קומנדו מיומן מחסל את הצוות שנשלח מהבית בו רוכזו הכוחות ואז צר על הבית, תוקף אותו ומסתער לתוכו. במקרה כזה היה הולך כל הפלס"ר.

בקשר למציאות היומיומית בה נאלץ הפלס"ר לפעול: זה נכון שהעול של הבט"ש פוגם ביכולת של צה"ל להתאמן ולהתכונן למשימות אחרות, אבל הוא לא מבטל אותה. זה דיון משל עצמו ואשאיר אותו למנוסים ממני, אבל בשורה התחתונה, איך שלא יהיה, המפקד פה מתגלה לא סתם כאדם ללא הכשרה אלא גם כאחד ללא נתונים בסיסיים ואחת השאלות היא - איך דבר כזה קורה?

2 ילדים שלא עשו צו ראשון מעבירים ביקורת לפני שהריחו בקום
מדהים

תגיד תודה למי שסיכן את חייו בשביל שתוכל לשבת פה בשקט
אתה יודע מה הלך שם?אתה יודע מה הדינמיקה של קרב?

אף אחד לא כפוי טובה פה...אני רק אומר שיותר אימונים בכיוון ולהפסיק לחיות בעולם הוורוד יחסית של השטחים...פלס"ר ע"פ שמו הוא לא פלוגת מעצרים אלא פלוגת סיור שמסיירת ומודיעה לכוחות היותר גדולים מה יש באותו ישוב לפחות ככה זה עבד אצל האמריקאים בויאטנם ומלחמות אחרות..
וכן...אני מחכה שתספר מה באמת קרה ולמה צנחן 1 טועה?
בנתיים אני מחכה

אתה מוזמן לחלוק על הביקורת שלי.

ותאמין לי שאני אוהב את החיילים שלנו ומעריך אותם לא פחות ממך.

מה אתה מבלבל בביצים תגיד לי?!אפשר להעביר ביקורת אבל רבאק,אנשים סיכנו את חייהם,חיררו אותם מכול הכיוונים בשעה שאתה ישבת בבית והקלקת,מאחורי המקלדת החיים יפים!קליק קליק קליק,אני מקליק..
הוא לא ניסה לחלץ אותם?הוא פחד לסכן את עצמו?!אתם לא מתביישים,חבורת סמרטוטים?!אתם מכירים את האיש?!
ברגע שהמפק"ץ והמטוליסט חברו אליהם ואחרי שהם ווידאו שיוני בתוך הבית הם חיררו כול מחבל שהם ראו והרגו מספר לא קטן של חיזבאלונים,והמחבלים החלו לירות לבית שבו עמית שהה וכך ירד הלחץ מהבית של יוני..הוא לא יכל לחבור אליהם,בגלל שחיררו אותם מכול הכיוונים!כן עדיף לחכות כמה דקות מאשר להסתער עיוור ולמות!כן!
אחרי שההתקפות נרגעו יוני חילץ את עצמו..
אני קורא פסיבי פה ובגלל שהקרב הזה נוגע אלי באופן אישי לא יכולתי יותר,מצד אחד באיזה מקרה עם הנח"ל כול זקני הפורום הזה צרחו שעדיף לתת לחבר לשכבר פצוע כמה דקות ולהפעיל קצת שכל מאשר להסתער כמו עיוור,פתאום הפוך??
המ.פ היה בהלם?נו ברור גיבור גדול,אתה ההית מצמיח כנפיים,אתה כבשת את איראן..עמית עשה את המקסימום בסיטואציה שנוצרה,אתה לא ההית פועל יותר טוב ממנו האמן לי אדון צנחן1
בטח שהצוות לכוד!מי יחלץ אותם?!אלוהים?אה,עמית המ.פ צריך להסתער כמו עיוור..אולי עדיף להפעיל קצת את השכל?
אז פסדר,הדם עלה קצת לראש לאותו קצין שחירר דלת..אבל מאחורי המקלדת עם הקולה החיים יפים
בקשר לאגוז-הותקפנו ע"י בערך 50 מחבלים, וההינו פחות מ30-אז כן,שידרנו אותותמצוקה-מה שבדיעבד היה גם נכון..המזל שיחק פקטור מרכזי,האם היה נכון לשלוח אותם באור יום?בדיעבד לא,אבל המרחק בין חייל חטוף וכמה הרוגים היה קרוב מאד..מה ההית אומר אז??
והסירו דאגה מליבכם-המ.פ עוזב בקיץ

ע"ע תגובתי לאדון "כבר אזרח" (בשני הפורומים).

קליק קליק.

! This is Sparta

אני מסכים אם חלק מהדברים שאתה אומר
אבל כבר אמרתי לך בדיונים קודמים שיש דרך להציג את הדברים בצורה יותר מכובדת.
תפסיק להתלהם ולעצבן את כול מי שמסביב. זה מוריד את רמת הדיון והופך אותו לאמציונלי ולא עיניני.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hge אני מסכים אם חלק מהדברים שאתה אומר אבל כבר אמרתי לך בדיונים קודמים שיש דרך להציג את הדברים בצורה יותר מכובדת. תפסיק להתלהם ולעצבן את כול מי שמסביב. זה מוריד את רמת הדיון והופך אותו לאמציונלי ולא עיניני.

אם להתבטא רגע באופן מתלהם ואמוציונלי, זו כבר הפעם השניה שאתה מטיף לי באותה נימה פטרונית, אז או שתוכיח את דבריך ותראה לי איזה אשכול סגרו בגלל התגובות שלי (כדבריך) או איפה אני מתלהם, או שתפסיק לבלבל ת'ביצים קמ"ן.

! This is Sparta

אבל אחרי שראיתי את השורה האחרונה בתגובה הזאת ואת התגובה הקודמת שלך באשכול הזה, הבנתי שאין עם מי לדבר, לפחות לא עם אחד שיודע תרבות דיון מהי.

לעולם אשא דגלך בגאווה

תחשבו מה שאתם רוצים,תביעו דעה כמה שאתם רוצים לגבי הקרב(למרות שאין לכם אלפית מהפרטים)-אבל הזלזול הזה שהביעו האדונים שהגיבו כאן העלה לי את הסעיף,וזה מאד חורא לי שגיבורי המקלדת מדברים כאלו שטויות על אנשים שלולא גבורתם היו מוצאים את עצמם עטופים בדגל המדינה,במקרה הטוב.
יש דרך להגיד דברים

זה לא פיתרון של אדם בוגר אלא של מישהו שרוצה לנצח בויכוח אין סופי.
אתה רוצה לספר מה היה שם? למה כולם טועים? קדימה, זאת ההזדמנות שלך.
בינתיים התגובות שלך לא יותר טובות מהתגובות שאליהן הגבת.

לעולם אשא דגלך בגאווה

דותן אתה ממש לא צריך לתת הסברים פה לאף אחד..צנחן 1 וחבר מרעיו הגיבורים הם לא ועדת חקירה ולא אוטוריטה כלשהי שצריך לתת להם איזשהו הסבר או תיאור מהלך הקרב.
מצד שני חבר, עידו 403 צודק בזה שאין לך סיבה לנבל את הפה-זה עלול לדרדר אותך לאותה תהום...קח בפרופרציות את לוחמי המקלדת הנועזים(בעלי העבר הקרבי העשיר שפעלו תמיד ללא דופי וללא רבב)...לפעמים הם נסחפים למקומות ביזארים ומקוממים אבל זה המחיר בלחיות במדינה דמוקרטית.
שלא תתפוס אותך מרה שחורה -יש גם אנשים אחרים במדינה שעליה אתה מגן,אנשים שמעריכים את פועלכם ורואים את הגבורה,את המקצועיות ואת אומץ הלב שהפגנתם בקרב הספציפי במרון א ראס ובמלחמה כולה.

בואו וספרו לנו מה היה שם ומה ששודר בטלויזיה או נכתב בעיתונים לא נכון/מדוייק.
בינתיים, כל מה שאני קורא באשכול זה השמצות הדדיות וביקורות אישיות, שלא מוסיפות לאף אחד כבוד.

לעולם אשא דגלך בגאווה

חברינו האזרח והדותן,

1. הקרב כפי שתואר ע"י המ"פ בכתבה (אגב, בקולו ובדמותו, לא ע"י שליח), אינו מצטיין במחשבה יתירה, תחכום יתר, או אפילו תחכום סתם. זה היה קרב שבו המזל שיחק לצוות שנלכד בבית 102 ורק בזכות המזל הם עדיין איתנו. שליחת הצוות לבית 102 נעשתה ללא מודיעין מקדים על סוג הבית או על כמות האויב שבקרבתו, בדיוק סוג המודיעין שפלס"ר אמור להביא ע"י הצבת תצפיות מקדימות ועוד.

2. המ"פ תיאר (שוב, בקולו ובדמותו) שהוא היה בהלם ממה שראה - סוג האויב, צורתו, האמצעים שהיו ברשותו, וכל מה שהוא יכול היה לחשוב עליו זה "איך הסיירת המהוללת נקלעה למצב כזה". לא נעשה שום מאמץ, לדבריו, לשפר את מצבו של הצוות הלכוד - ע"י שימוש במסק"ר, או ע"י הכוונת ארטילריה (קלה או כבדה), או כל אמצעי אחר.

3. פעולותיהם של המפק"צ שהשליך בחזרה רימון, והלוחם שהרים מוטורולה, הן בהחלט בגדר מה שמצופה מלוחם, ובמיוחד לוחם מיומן כלוחם פלס"ר. ולכן אינני מבין על מה יש להעניק כאן צל"ש.

4. פעולתו של הפלס"ר הסתכמה החל מרגע זה בהכוונת כוחות ארטילריה ואוויר ע"ב האזנה - מצויין, תפקידו של הפלס"ר להעניק מודיעין, אבל לסווג זאת כ"קרב שבו הפלס"ר הצליח להרוג 26 מחבלים" ... זה קצת לא מדוייק.

5. לא נכנסתי כלל לתאור הקרב של אגוז, שצר לי שהתקיים כפי שהתקיים, ולדברי מפקד אגוז הוא התחנן שלא יוציאו את לוחמיו כפי שהוציאו אותם לקרב, לאור היום וחשופים, אולם הדרישה היתה לצאת מיד כיוון "שצריך לחלץ את הצנחנים".

לסיכומו של דבר, אתם יכולים להחזיק בדעתכם שהיה כאן קרב שראוי שירשם בספרי ההיסטוריה וילמד בביה"ס לפיקוד ומטה, ואתם יכולים להמשיך ולחשוב שמ"פ הפלס"ר נהג כשורה וכולם תפקדו 100%, ואפילו להמשיך ולחשוב שהיו פה גילויי גבורה נדירים שמה שהיה בכל מלחמות ישראל מחוויר לעומתם .... הכל בסדר, רק שאובייקטיבית זה פשוט לא נכון, וכדאי גם להיות פתוח לביקורת.

ולגבי "גיבורי מקלדת", אולי פעם (לא מאמין, אבל אולי) נשב כולנו סביב מדורה ונספר סיפורי קרבות ונכיר זה את זה, עד אז אין לכם זכות לנשמיע דברי בלע כלפי מי שאתם לא מכירים, והאמינו לי שיש מספיק אנשים בפורום שעשו כמה דברים והשתתפו בכמה קרבות ... ואולי מי יודע, אפילו זכו לצל"ש.

! This is Sparta

דברי מפקד סיירת הצנחנים עמית לידור (הרחבה על הקרב):
האירוע בבית 102, המקום בו יוני וחבריו שהו בתא השירותים, לקח בערך 20 דקות. ברגע שאלי המפק"ץ ואנדלאו המטוליסט חברו אלינו, כבר לא הייתה לנו דילמה אם לפתוח באש או לא. וידאנו עם יוני שהוא בתוך הבית ומאז כל חייל שראינו הפך להיות מטרה. ירינו והרגנו מספר לא קטן של מחבלים. המחבלים הבינו שהצרה האמיתית שלהם היא הבית שלנו, 325. הבית היה גדול, בנוי היטב וממוקם בשיא הגובה של הכפר. מאותו רגע, במשך שעות ארוכות, עסקו המחבלים בהתקפות בלתי פוסקות על הבית שלנו. הלחץ מיוני וחבריו ירד.
הבעיה המרכזית בחילוץ של יוני לא הייתה שהוא היה במצוקה, אלא שאנחנו היינו במצוקה.
בתוך הבית שלנו בלט מעל כולם ז'ילדו, מפקד צוות שניהל את הלחימה בצורה יוצאת מגדר הרגיל והביא למותם של הרבה מחבלים. גם הוא היה מועמד לצל"ש על תפקודו.
בשעה 15:30 בערך, כשההתקפות על הבית שלנו נרגעו קצת, נתתי פקודה ליוני לחלץ את עצמו ולחבור אלינו כמה שיותר מהר.

על אגוז: במשך כל זמן התנהלות הקרב שידרנו מצוקה. היינו פחות משלושים לוחמים תחת התקפה של 40-50 מחבלים, אם לא יותר. תוך כדי הלחימה לא חשנו כי ידינו על העליונה. העברנו לאחור דיווחים מדויקים וגם ביקשנו סיוע. בדיעבד, גם היינו זקוקים לסיוע. המזל היה פקטור יותר מדיי מרכזי בהתרחשויות של אותו יום.
נשאלת השאלה האם היה נכון לשלוח את אגוז ביום? שאלה לא פשוטה. היום, לכאורה, לאור התוצאות נדמה שלא. אבל באותו קרב המרחק בין מחטף של חייל, בין הריגתם של כמה חיילים לבין ההצלחה הכל כך גדולה הזאת היה קטנטן.
לוחמי אגוז נשלחו כדי לעזור לנו בכיבוש הכפר מפני שהיינו במצבים לא פשוטים. הם לא אמורים היו לחבור אלינו, אלא לחדור לחלקו הצפוני של הכפר וליצור לחץ נוסף על המחבלים. למרות מטח טילי הנ"ט והאבידות שהם ספגו, הם עמדו במשימתם.


נלקח מהפורום של סיירת הצנחנים

צנחן 1...שוב אני אחזור ואומר שאין לי הסכמה איתך בשום מובן...לדעתי הפלס"ר התנהל בצורה מצויינת בסיטואציה המסובכת שהוא נכנס אליה(אגב לא באשמתו). לגבי צל"שים אני חושב שהלוחמים המועמדים ראויים מאד לכך-בעיני מעשיהם היו מעבר לנדרש במצב הלחימה באותו הזמן.
אין 100% וגם בקרב הזה יש פגמים מסויימים אבל במכלול הדברים זהו הישג-הכרעה ברורה בקרב הספציפי משהו שצה"ל לא עשה הרבה במלחמה האחרונה(ולא משנה כרגע הסיבות).
בנוגע לשאר חברי הפורום אני מאמין שחלקם עמדו פעם תחת אש(ועניין הצל"ש שולי מאוד כאן) ולא אמרתי אחרת-מה שכן,גם מי שעמד תחת אש אין לו זכות לחלק ציונים ללוחמים אחרים שסיכנו את חייהם(כמובן שניתן לבקר אבל לתאר את המעשים כביזיון מתמשך זה הביזיון האמיתי).
קח בחשבון אגב,שמשיקולי עריכה טלוויזיונים מצטיירת תמונה קצת יותר "היסטרית" של התנאים בקרב.
ומזל הוא מרכיב חשוב! אל תזלזל בו! לכל הישג אמיתי יש מידה מסויימת של מזל והמקרה במארון א ראס לא חריג.

נחמד לדבר כמו בן אדם נכון ?

קראתי את דברי עמית, וקראתי גם שהוא מודה שנעשו טעויות בקרב ("מי שלא עושה לא טועה"), וכפי שכבר כתבתי פעם - צל"שים מחולקים בדר"כ כאשר התכנית משתבשת.

הכניסו את הפלס"ר למצב שהוא לא אמור היה להימצא בו, ובסופו של דבר הפלס"ר מצא עצמו בתוך שני בתים כאשר כוח אחד מנותק מהשני - שתי תקלות שיתכן שגם למ"פ יש חלק בהן. רק בנס (סליחה, מזל) לא היה לנו אירוע זהה לאירוע דבל, היינו קרובים מאד לכך. אין ספק שהאשם המרכזי הוא ברמה הממונה שהכניסה את הפלס"ר לסיטואציה זו, ובסופו של דבר מדובר על חבר'ה שנלחמים ויורים מכל הפתחים על מנת להישאר בחיים. זה שהם תפקדו כשורה, זה מה שמצופה מהם (אני מתחיל לחזור על עצמי), זה שמה שקרה לא היה צריך להתרחש, זה ברור, השורה התחתונה היא מה הלקח, מה אנחנו צריכים ללמוד ממה שהיה במרון א-ראס ?

אני למדתי לא מעט ממה שהיה שם, ובעיקר למדתי מה לא צריך לעשות, זה שאתם ממשיכים להתעקש שמה שהיה שם היה בסדר, זה מה שממריץ אותי להמשיך ולענות לתגובות שלכם. הקרב היה תקלה, הוא לא התבצע בהתאם לשום תכנית ובהתאם לשום יד מכוונת, זה שהחבר'ה יצאו בחיים - תודה לאל. אני מקווה שעמית הפיק לקחים, שהרמה הממונה הפיקה לקחים (רובה הלכה הביתה), ואני מקווה שגם אתה ודותן תפיקו לקחים.

לילה טוב.

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 נחמד לדבר כמו בן אדם נכון ? קראתי את דברי עמית, וקראתי גם שהוא מודה שנעשו טעויות בקרב ("מי שלא עושה לא טועה"), וכפי שכבר כתבתי פעם - צל"שים מחולקים בדר"כ כאשר התכנית משתבשת. הכניסו את הפלס"ר למצב שהוא לא אמור היה להימצא בו, ובסופו של דבר הפלס"ר מצא עצמו בתוך שני בתים כאשר כוח אחד מנותק מהשני - שתי תקלות שיתכן שגם למ"פ יש חלק בהן. רק בנס (סליחה, מזל) לא היה לנו אירוע זהה לאירוע דבל, היינו קרובים מאד לכך. אין ספק שהאשם המרכזי הוא ברמה הממונה שהכניסה את הפלס"ר לסיטואציה זו, ובסופו של דבר מדובר על חבר'ה שנלחמים ויורים מכל הפתחים על מנת להישאר בחיים. זה שהם תפקדו כשורה, זה מה שמצופה מהם (אני מתחיל לחזור על עצמי), זה שמה שקרה לא היה צריך להתרחש, זה ברור, השורה התחתונה היא מה הלקח, מה אנחנו צריכים ללמוד ממה שהיה במרון א-ראס ? אני למדתי לא מעט ממה שהיה שם, ובעיקר למדתי מה לא צריך לעשות, זה שאתם ממשיכים להתעקש שמה שהיה שם היה בסדר, זה מה שממריץ אותי להמשיך ולענות לתגובות שלכם. הקרב היה תקלה, הוא לא התבצע בהתאם לשום תכנית ובהתאם לשום יד מכוונת, זה שהחבר'ה יצאו בחיים - תודה לאל. אני מקווה שעמית הפיק לקחים, שהרמה הממונה הפיקה לקחים (רובה הלכה הביתה), ואני מקווה שגם אתה ודותן תפיקו לקחים. לילה טוב.

בקשר לשורה הזו, הייתי שמח לשמוע את דעתכם לגבי זה... הרי איך אפשר להפיק לקחים ככה? (בעריפת ראשים)

ואגב זה דיון מרתק!

דווקא לא נערפו ראשים - האוגדונר, האלוף והרמטכ"ל הסיכו מסקנות לבד (כל אחד מטעמיו הוא) והחליטו ללכת הביתה. וינוגרד עדיין לא פיטר אף אחד.

לגבי עריפת ראשים והפקת לקחים - לעיתים הלקח שהופק הוא שצריך לשלוח מישהו הביתה (חוסר התאמה או חוסר יכולת אישית הוא גם לקח), בדרך כלל לא שולחים אנשים הביתה אלא מקסימום מעכבים דרגה או מעכבים קידום, וזאת על מנת לא לשלוח אדם מוכשר ששגה (קורה...) הביתה, ובשאיפה שהלקח ילמד והאדם יהפוך להיות מנוסה יותר. בכל מקרה הלקחים חייבים להיות מיושמים ראשית על ידי תחקירים עמוקים וממצים ברמת היחידה והרמה הממונה, הוצאת לקחים לידיעת הגורמים הרלוונטיים עם המלצות להמשך, והפקת לקחים בתוך היחידה עצמה.

! This is Sparta

מצטער אבל כנראה שלא נגיע לעמק השווה...
אני חושב שהקרב הזה הוא הצלחה ולראיה התוצאה הסופית-26 מחבלים הרוגים.
לאורך כל השלבים בקרב לטעמי היו פעולות נכונות אם כי במלחמה כמו במלחמה לא הכל מתנהל בשלמות.
המעבר לבית 102 הוא יוזמה נכונה-101 עשו בבינת ג'בל מהלך דומה והשמידו את הכוח המיוחד של החיזבאללה-ההבדל הוא שבית 102 היה בעייתי מבחינת שליטה על תא השטח וזה דבר שהתגלה ללוחמים רק כשהגיעו למבנה.
ההחלטה של המ"פ לא לסכן כוח גדול יותר בניסיון חילוץ פזיז של הכוח מ102 היה נכון-הוא היה בקשר עם הלוחמים הלכודים במבנה וקיבל מהם בקשר דיווחים שהם מסתדרים ומצד שני הוא יודע שיש חוליה של 2 לוחמים שלו מסתובבת בשטח-מנע דו"צ ופעל בצורה טובה מאוד.
מיד כשהגיעו המפק"צ והלוחם הנוסף למבנה בו היה הכוח הגדול מיד הם סייעו לכוח להכוד באש צלפים וקלעים מה שאיפשר חילוץ מהיר של הכוח הלכוד(אגב כל העניין לקח משהו בערך כמו 20 דקות לפי תיאורו של מ"פ הפלס"ר).
הפעולות של הלוחמים המועמדים לצל"ש ראויות באמת לציון לשבח:לוחם שמסכן את חייו אל מול רימון ללא נצרה היא גבורה בלי קשר לאינסטינקטים שיש או אין לו(ואני לצערי עדיין לא מבין מה ההבדל בין הפעולה שלו לזו של רועי קליין ז"ל מעבר לזה שהוא למזלו שרד-אולי אתה תסביר לי) ולוחם שעומד בשטח חשוף לאש מאסיבית ומתעקש לקחת אמצעי שיכול להביא ליתרון טקטי בקרב במקום לרוץ בטירוף למחסה הוא גיבור-לא הרבה לוחמים היו עושים את זה.
שוב פעם,כנראה שהיו דברים שניתן לעשות טוב יותר-המפק"צ לא היה צריך לרסס באוטומט את המנעול של הדלת ולהתקע עם גמר,אגוז לא היו צריכים להשלח באור יום ולא בדרך שבה הגיעו(למרות שזה חלק מאוחר יותר של התרחשויות אותו יום)-אבל עדיין הקרב במכלול הדברים היה הצלחה:היו יוזמה,חתירה למגע ומעל הכל לוחמנות וגם קצת מזל(ומזל הולך עם הטובים).

רק שתי נקודות :

ציטוט:

במקור נכתב על ידי כבר אזרח המעבר לבית 102 הוא יוזמה נכונה-101 עשו בבינת ג'בל מהלך דומה והשמידו את הכוח המיוחד של החיזבאללה-ההבדל הוא שבית 102 היה בעייתי מבחינת שליטה על תא השטח וזה דבר שהתגלה ללוחמים רק כשהגיעו למבנה. את העובדה שבית 102 נמצא בתא שטח בעייתי אמור מ"פ פלס"ר להבין מהתבוננות ולמידת תצ"א ומפה (או אורטופוטו) עוד בשלב התכנון. הרי מדובר על תבליט ותכסית נתונים, זה לא שפתאום גילינו עמק או שלבית יש 5 קומות. הפעולות של הלוחמים המועמדים לצל"ש ראויות באמת לציון לשבח:לוחם שמסכן את חייו אל מול רימון ללא נצרה היא גבורה בלי קשר לאינסטינקטים שיש או אין לו(ואני לצערי עדיין לא מבין מה ההבדל בין הפעולה שלו לזו של רועי קליין ז"ל מעבר לזה שהוא למזלו שרד-אולי אתה תסביר לי) רק כדי לסגור את הפינה הזו - יש הבדל בעיני בין לזרוק בחזרה רימון על מנת להציל את חייך, לבין לקפוץ על רימון בידיעה שהדבר יהרוג אותך, כדי להציל את חיי לוחמיך.

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 חברינו האזרח והדותן, 1. הקרב כפי שתואר ע"י המ"פ בכתבה (אגב, בקולו ובדמותו, לא ע"י שליח), אינו מצטיין במחשבה יתירה, תחכום יתר, או אפילו תחכום סתם. זה היה קרב שבו המזל שיחק לצוות שנלכד בבית 102 ורק בזכות המזל הם עדיין איתנו. שליחת הצוות לבית 102 נעשתה ללא מודיעין מקדים על סוג הבית או על כמות האויב שבקרבתו, בדיוק סוג המודיעין שפלס"ר אמור להביא ע"י הצבת תצפיות מקדימות ועוד. 2. המ"פ תיאר (שוב, בקולו ובדמותו) שהוא היה בהלם ממה שראה - סוג האויב, צורתו, האמצעים שהיו ברשותו, וכל מה שהוא יכול היה לחשוב עליו זה "איך הסיירת המהוללת נקלעה למצב כזה". לא נעשה שום מאמץ, לדבריו, לשפר את מצבו של הצוות הלכוד - ע"י שימוש במסק"ר, או ע"י הכוונת ארטילריה (קלה או כבדה), או כל אמצעי אחר. 3. פעולותיהם של המפק"צ שהשליך בחזרה רימון, והלוחם שהרים מוטורולה, הן בהחלט בגדר מה שמצופה מלוחם, ובמיוחד לוחם מיומן כלוחם פלס"ר. ולכן אינני מבין על מה יש להעניק כאן צל"ש. 4. פעולתו של הפלס"ר הסתכמה החל מרגע זה בהכוונת כוחות ארטילריה ואוויר ע"ב האזנה - מצויין, תפקידו של הפלס"ר להעניק מודיעין, אבל לסווג זאת כ"קרב שבו הפלס"ר הצליח להרוג 26 מחבלים" ... זה קצת לא מדוייק. 5. לא נכנסתי כלל לתאור הקרב של אגוז, שצר לי שהתקיים כפי שהתקיים, ולדברי מפקד אגוז הוא התחנן שלא יוציאו את לוחמיו כפי שהוציאו אותם לקרב, לאור היום וחשופים, אולם הדרישה היתה לצאת מיד כיוון "שצריך לחלץ את הצנחנים". לסיכומו של דבר, אתם יכולים להחזיק בדעתכם שהיה כאן קרב שראוי שירשם בספרי ההיסטוריה וילמד בביה"ס לפיקוד ומטה, ואתם יכולים להמשיך ולחשוב שמ"פ הפלס"ר נהג כשורה וכולם תפקדו 100%, ואפילו להמשיך ולחשוב שהיו פה גילויי גבורה נדירים שמה שהיה בכל מלחמות ישראל מחוויר לעומתם .... הכל בסדר, רק שאובייקטיבית זה פשוט לא נכון, וכדאי גם להיות פתוח לביקורת. ולגבי "גיבורי מקלדת", אולי פעם (לא מאמין, אבל אולי) נשב כולנו סביב מדורה ונספר סיפורי קרבות ונכיר זה את זה, עד אז אין לכם זכות לנשמיע דברי בלע כלפי מי שאתם לא מכירים, והאמינו לי שיש מספיק אנשים בפורום שעשו כמה דברים והשתתפו בכמה קרבות ... ואולי מי יודע, אפילו זכו לצל"ש.

1-לגבי נושא הסיור..כשהצבא מתפקד כמו משטרה,אז מתמקדים בנושא פחות..אני מסכים איתך במיליון אחוז שזו טעות,ואני מסכים איתך שניתן היה להשיג תוצאות טובות יותר-ולאחר המלחמה היחידה יצאה לאימון ממושך בן 3 חודשים ראשון מזה 6 שנים,שבו נעשתה הפקת לקחים-יכול להיות שבפעם הבאה אהיה יותר טוב(?),ולא שבה לפעילות(אני הספקתי להשתחרר האמת..)עד עכשיו.
יש לחשוב גם על תוואי השטח..,עזוב לא ניכנס לזה-נעשתה תצפית אבל אפשר היה להשיג יותר,מסכים
2-המ.פ תיאר..מדובר בסך הכול כתבה די יחצנית ולא יותר..נעשה שימוש בצלפים,לא נעשה שימוש במסקרים וכיוון הארטילריה כי כמו שציינתי-הכוח ב325 הותקף ומשך את האש אליו וכאשר המחבלים הבינו שהצרה באה משם-לשם גם נורתה האש..סיטואציה לא כול כך פשוטה.תכניס לזה חשש לדו"צ.
5-עוד פעם..המצב היה קשה.מאד קשה.אולי בדיעבד זאת החלטה לא נכונה לשלוח אותם באור יום,בסופו של דבר מטרתם היתה בסך הכול למשוך אש ולהוריד את העומס..לא היה חכם לשלוח אותם באור יום נכון.
מי כמוך יודע שמבצעי הסיירת לוו בפאשלות ותקלות,תוך כדי קבלת צלשים ופעולות גבורה של הלוחמים..
עברתי על ההודעות שלך ו-אני מתנצל על הטון,אבל קצת צרם לי לעין לראות את נימת התגובות כאן(לא רק שלך)..כמו שכתבתי,יש דרך.

גם האימונים שלנו בשנים האחרונות (אני במילואים כבר כמה וכמה שנים) שלא התמקדו בפעולות שיטור, לא היו רלוונטים למצב האמת. המצב בסדיר גרוע יותר, זה ניכר בחיילים ובמפקדים שאנו קולטים לגדוד בשנים האחרונות. רמת החיילות גבוהה, אפילו גבוהה מאוד, עם זאת היכולת של המפקדים להוביל וליזום פעולות במתווה מלחמתי (פעילות מתואמת של כוחות קטנים לאור מטרה מוגדרת וללא תמיכה מלאה מהדרג למעלה) מאוד מוגבלת.

נראה, מהתרשמות מהכתב (ולכן בהחלט ייתכן שאני טועה) שזה היה המצב גם פה, דרג לוחם מאוד מקצועי ודרג מפקד שפשוט לא הוכשר ולא התנסה בפיקוד על קרב מול אוייב מאומן ומאורגן. האשמה איננה במפק"צ או במ"פ אלה במערכת ששכחה מה הם צריכים ללמוד ולמה צריך לאמן אותם.

הי צנחן1,



יש לי הרגשה שאנחנו מכירים אבל זה לא לפורום הזה.

כמילואימניק אשר שירת שם תחת אוג' 98 אני יכול להבין את מה שאתה כותב.

כך עבדנו אנחנו, ידענו טוב טוב (עד כמה שאפשר) לאן אנחנו נכנסים ולא בגלל שסיפרו לנו אלא כיוון שעשינו שיעורי בית.

מ"פ של סדירה עובד כמעט לבד, אצלנו נפתח לו חדר מלחמה בכל מקום שהוא נמצא ע"י החפ"ק המורחב. תפקידו של המ"פ הוא חשיבה אסטרטגית וטקטית בזמן הווה לאור שיעורי הבית והדפ"אות אשר הכין לפני כן.

הוא לא חושב לבד, יש לו צוות חשיבה, הוא מקבל החלטות מהירות בזמן אמת.

על המ"פ שלי אני יכול לומר שהוא זה שעובד בתנאי האי ודאות וגורם לנו לעבוד בתנאים של ודאות.



צורת העבודה הזו, בצירוף של עבודת פלס"ר קלאסית של מודיען וסיור, הוציאה אותנו מהרבה מצבים שאילו נכנסנו אליהם מצבנו היה דומה לשל אחינו ב"דבל" ו/או ב"רשף".

הפלס"ר הסדיר התחיל לחזור למקורותיו במלחמה זו ויבוא לידי ביטוי במלחמה הבאה ביתר שאת. הם היו ועדיין לוחמים טובים מאוד לטעמי, מיטב הנוער; אך לא התעמקו מספיק בעבודת פלס"ר.

פלס"ר, וכמוהו יחידות רגילות, לא נכנס לאיזור/שכונה שהוא לא יודע עליה כלום. הוא מוכרח לברר לאן הוא נכנס וככל שאי הודאות גדלה כך גם גדלים אמצעי הזהירות. כוח מחפה על כוח ועל עוד כוח ורק כך נעים הלאה עקב בצד אגודל.

קרבות על אמת לא מתבצעים במהירות הבזק כמו בסרטים אלא כאשר יש את כל הזמן שאפשר, וכמו שכתבתי לפני כן, עקב בצד אגודל.



יסלחו לי קוראי הפורום אבל אם לוחמים לא יודעים לספור עד 29 (אפילו בערך), כדאי להם לחזור לכיתה א'. אני סופר, ולא תמיד ספרתי בדיוק אבל ידעתי איפה אני נמצא בטולרנס של פלוס מינוס 2 כדורים. זה די הציל אותי כיוון שאני לא סובל ללכת עם צולבת (לדעתי מיותר) וכך ידעתי להתכונן לעוד מחסנית או להחליף למחסנית טרייה כאשר זו נמצאת בחצי חצי שלה.

לא נולדתי עם זה, ככה למדו אותי.



בית 102, על פני השטח, הוא בזבוז משאבים ותולדה של חוסר במידע טקטי בשטח. שוב פעם, הכפר הזה הוא לא שכם או ג'נין כאשר סיוע של אבירים ממוגנים יכול להופיע לאחר 10 עד 20 דקות. ראיה וקריאה נכונה של השטח הייתה בודאי מאפשרת לכוחות להבין שישנם עוד אנשים בכפר (ד"א כל לוחם ידע שאזרחים כבר לא נמצאים בכפרים – רק מחבלים) ולהיערך בהתאם. אין מצב שכמות כזו של מחבלים כמו שתקפה אינה ניתנת לזיהוי לאורך זמן.



אני יכול לספר שאצלנו כופפו פקודות ולא נכנסו ישירות למרכזי כפרים. את הלחימה משכנו לכיוון שלנו, לסבך ולטרסות – שם העליונות שלנו שלטה. הצגנו בהתחלה כוח קטן, משכנו אש, חמקנו לאחור, משכנו כוח אויב, חיכו לו 2~3 מטענים, חולית לוחמי אויב עולה על מטען קטן ומדוללת בחצי והחצי השני מושמד שתי טרסות מעל.

זה עבד יפה מס' פעמים.

להיכנס למרכז כפר כמו הסולטן זה לא מתאים לחשיבה טקטית , וכמו שאמר קודמי צל"שים מגיעים כאשר התכניות כושלות? נכון מאוד לדעתי. להישאר ללא תחמושת במחסנית זו תכנית כושלת, לזרוק את הרימון בחזרה זהו הרצון לחיות וכך צריך.



אנחנו בכל אופן למדנו ממש טוב את תא השטח שלנו וקצת פחות טוב את המקבילים לו על מנת לשלוט בגזרה. עדיין שליטה בגזרה הגיעה רק לאחר 24 ש' של דממה בגזרה ללא הרמת אף כמעט ובשקט מוחלט; אז ורק אז התחלנו ליזום את שלנו.



זו לא עבודה קלה, אני לא מבצע תחקיר על פלס"ר סדירה, אני לא מעוניין לרגע לחזור ולהיות במקומם ואני שמח שכך נסתיימו הדברים ולא אחרת.

אבל...הסתבכויות שכאלו גוררת בשיא הלחץ כוחות חילוץ אשר יכולים להיפגע. אני חושב שמי שלא שולט בגזרה ובשטח עצמו לא יוכל להכווין כוחות חילוץ בעת הצורך.



מיי טו סנט.

בראיון ל-nrg מספר מפקד סיירת הצנחנים היוצא על ימי הלחימה במרון א-ראס בגינם קיבלו צל"ש יחידתי. על תושייה, חילוץ תחת אש, חוסר אונים ומזל. חלק א'ב-12 ביולי 2006, שמע מפקד סיירת צנחנים היוצא כמו כל עם ישראל ברדיו על חטיפתם של החיילים גולדווסר ורגב. באותו השלב, הוא היה שקוע עמוק בקסבה של שכם, במבצע "זרעי קיץ" נגד תשתיות הטרור. חטיבת הצנחנים בפיקודו של אלוף-משנה חגי מרדכי הובהלה לגבול הצפון, וכשתהה לידור מדוע הוא ולוחמיו אינם עולים לגבול, השיבו לו הקצינים: "עזוב שטויות, עוד חמש שעות הכל יירגע וכולם חוזרים".
אחרי חמש שעות, כבר ארז רס"ן לידור את חפציו, עטה על גופו את הציוד ההכרחי וסיירת הצנחנים הגיעה לפיקוד הצפון וחיפשה במוטיבציה רבה אחר משימות. תחנוני הלוחמים נשאו פרי, והם קיבלו משימות. אולם בזו אחר זו נדחו מבצעיהם, והם נותרו "מובטלים".

רק שבוע לאחר מכן, בלילה של ה-19 ביולי, חצו לוחמי הסיירת את הגבול בפעם הראשונה אחרי שלוחמי "מגלן" נתקלו במחבלי החיזבאללה ברכס השקד. תחת מעטה החשיכה הם ניסו להגיע לזירת האירועים, אך נתקלו באש וחשבו כי נחשפו.

לאחר זמן מה התברר כי מדובר בירי צה"לי, והרוחות נרגעו. במבט של שנה לאחור, מספר לידור כי למרות העובדה שפרצה מלחמה, הלוחמים היו עודם שרויים בראשם במחשבה של היערכות כמו לקראת מבצע מיוחד נגד הטרור הפלשתיני, והסביר כי ברגעי הלחימה הראשונים שילמה הסיירת את מחיר המעבר משגרה למלחמה.

רואה את ה"אקשן" מרחוק

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
בתוך מרון א-ראס, הסתתרו רס"ן לידור ולוחמיו בבתים מרוחקים אחד מהשני, מבלי שהיו יכולים לשמור על הגנה הדדית. צוות טנקים שנכנס עם הסיירת לכפר, נתקל במארב ונורו עליו מספר רב של טילים. כתוצאה מכך, הפכה הפעילות לקרב חילוץ. פלוגת חיל ההנדסה של גדס"ר הצנחנים שנכנסה לכפר אחריהם, נחלצה לעזרתם למלאכת פינוי הפצועים.

"אחרי ההתקפה הזו של המחבלים העסק נרגע מעט", סיפר לידור בראיון. "אני הייתי עם צוות שמוקם במקום הגבוה ביותר בכפר, וכמפקד חשתי הרגשה מחורבנת. המפקדים שלך מתעסקים באש חילוץ ומגע, ואני נמצא בעומק הכפר ולא יכול להשפיע על שום דבר מחשש שיזהו אותי כמחבל".

צוות סמ"רים של הסיירת נשלח לתפוס בית שנראה על המפה כראוי להסתתר

בו, אך בפועל היה בית נחות, בן קומה אחת ומוקף בטרסות ובשיחים. אחרי שהבינו זאת, הם ביקשו לעבור לבית אחר. מחבלי חיזבאללה זיהו אותם, ופתחו לעברם באש. מפקד הצוות היה יחד עם מטוליסט מחוץ לבית, וחמישה לוחמים אחרים שהיו בתוך המבנה חטפו ירי כבד, עד שהבית עלה כולו באש.

רס"ן לידור הבחין במתרחש מגבוה, אך לא הבין מה קורה. "ראינו כמות אדירה של לוחמים עם שכפ"צים, וסטים ומצנפות, משקפות וקסדות, כמו הלוחמים שלנו לכל דבר ועניין", אמר. הלוחמים בבית הגבוה חשבו כי מדובר בכוחות נוספים של צה"ל שהצטרפו ללחימה בלי ידיעתם ונצרו את נישקם, עד שהבינו כי מדובר בעצם במחבלים של החיזבאללה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_lr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
צה"ל פועל במרון א-ראס.לוחמים בתוך תא שירותים צר

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
בתושייה רבה, חיפה מפקד צוות הסמ"רים, סגן (במיל') אלי קהן, על אחד הלוחמים שמכונה "אנדלאו" שהיה יחד איתו מחוץ לבית ונישקו הושבת לאחר שנורה על-ידי החיזבאללה. בזמן שסגן קהן ניסה לחבור לצוות שלו, השליך לעברו מחבל רימון, אך תוך גילוי אומץ לב נדיר הוא אחז ברימון והשליך אותו בחזרה ממרחק של 3 מטרים לעבר המחבל והביא לחיסולו.

חמשת הלוחמים הוותיקים שנלכדו בבית - יוני, איתוש, ברלין, רועי ובניה - הסתתרו בתא שירותים קטן בעוד המחבלים ממשיכים לתקוף את הבית. סגן קהן הבין כי מפקד הסיירת לא יכול לזהות אותם, ולכן הוא הסתכן וסימן מרחוק בידו את מיקומו והיכן נמצאים המחבלים. לוחמי הסיירת בבית הגבוה זיהו את הסימנים, פתחו במכת אש קטלנית והצליחו להרוג מספר רב של מחבלים בו זמנית. שלושה מחבלים נוספים שניסו לפרוץ לתא השירותים הצפוף נהרגו על-ידי הלוחמים שהתבצרו בתוך החדרון הצר.

במשך 20 דקות הדפו הלוחמים התקפות מחבלים מטווח קצר, ולאחר מכן הגיעה הפוגה בלחימה של 40 דקות. אולם היה זה רק השקט שלפני הסערה: מחבלי החיזבאללה התארגנו והחלו בהתקפה מכל הכיוונים נגד הבית הגבוה בו שהו רס"ן לידור ויתר לוחמי הסיירת. "כל הלוחמים בבית נשכבו על הרצפה ותפסו את הראש", הוא סיפר. "כל הזכוכיות התנפצו ובמזל גדול אף אחד לא נפגע".

לידור התעשת וצעק לעבר חייליו. "כל הלוחמים קמו כמו גיבורים והתחילו להשיב אש", הוא מספר ל-nrg מעריב בגאווה. "החיזבאללה ירה באטרף. החבר'ה שלנו חיפשו מטרות בצורה מושכלת. אחרי שהם הבנו שהם חוטפים, הם נרגעו". אחרי שהערפל התפוגג, החלו מטוסי קרב לסייע לכוחות בקרקע באמצעות ירי מהאוויר וחיל התותחים החל לרסק בתים באמצעות ירי פגזי ארטילריה.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
סיירת הצנחנים הנחילה תבוסה כואבת באותו הקרב לחיזבאללה, אבל לא הכל היה לשביעות רצונם. היו רגעים קשים ביותר, שגרמו להם להבין שהמשימה הולכת ומסתבכת. "אני מספר היום את הדברים בחיוך, אבל בתוך הקרב התחושה היתה נוראית", הוא אמר ל-nrg מעריב. "עד כמה שזה נשמע מצחיק, מצאנו את עצמנו מעטים מול רבים. צבא הגנה לישראל, מול טרור קטן. היינו 25 חבר'ה ותקפו אותנו עשרות מחבלים. איך יכול להיות שהגענו למצב הזה, איך אנחנו מוצאים את עצמנו בקרב הגנה ובנחיתות מספרית?".

רק אז ביקשו חמשת הלוחמים לצאת מתא השירותים. אחד מהם ביקש אישור להביא מכשיר קשר שנמצא על גופתו של אחד המחבלים, אך רס"ן לידור התנגד בתוקף וטען כי יש בכך סיכון ממשי לחייהם ולכן פקד עליהם להגיע ישירות לבית הגבוה מבלי להתמהמה. הלוחמים התעקשו, וביקשו מלידור פעם נוספת, אך שוב נענו בשלילה. למרות זאת, הם החליטו על דעת עצמם לקחת את מכשיר הקשר, ורק אז להגיע אל בית הגבוה בעוד החיזבאללה ממשיך לירות עליהם.

בדיעבד, התברר כי היתה זו אחת ההחלטות האפקטיביות ביותר בקרב במרון א-ראס. בכל צוות בסיירת ישנו מתשאל שלמד ערבית במהלך ההכשרה. בצוות של רס"ן לידור המתשאל היה סמל אבידן. הוא קיבל לידו את המכשיר, והחל לתרגם את פקודות החיזבאללה שעלו ממנו בערבית. בתחילה לא הבינו הלוחמים דבר. המחבלים דיברו בקודים, ולידור כבר החל לחשוב על העתיד וסבר כי רק מאוחר יותר יוכלו בארץ להסתייע בדברים. אבל אבידן לא התייאש, ולאחר האזנה ממושכת הוא הצליח להבין את כוונותיהם של המחבלים תוך שימוש במה שלמד ובהיגיון.

עמית ולוחמיו פתחו את המשקפות, וראו כיצד התרגום של אבידן הופך לידי מעשה בשטח. הלוחמים כיוונו את כלי הנשק והחלו לירות במדויק עוד אבידן מכוון אותם לתנועות המחבלים. צרחות המחבלים במערכת הקשר של החיזבאללה הבהירו ללוחמי הסיירת כי הם פוגעים היטב. אם בתחילת הקרב בשעה 9:30 בבוקר היו ברשת 25 תחנות כשכל אחת מהן מייצגת חוליית מחבלים, בסוף הקרב סמוך לשעה 18:00 נותרו רק חמישה מפקדים בשטח.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ul.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
"הקלה עלינו התחושה שעשו משהו כדי לעזור לנו"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
"הבנו את זה מהר מאוד", הסביר לידור. "אחד המפקדים צעק 'עדנן עדנן' והוא לא ענה, 'עלא עלא' והוא לא ענה. זה לא שמישהו ירד מהאזנה. זה היה כמו משחק מחשב: הם הסתתרו לכאורה, ואנחנו פגענו בהם. בשש בערב שמענו קולות ייאוש ופקודות נסיגה לכיוון הכפרים עינתא ועיתרון". כלי-רכב של החיזבאללה מיהרו להגיע למקום לחלץ את המחבלים שנותרו, אך לוחמי הסיירת המשיכו במשימה וקטלו אותם מטווחים רחוקים.

בראיון, התעקש עמית לידור להתייחס לסוגיה בה נשלחו לוחמי יחידת אגוז לאור יום לתוך מרון א-ראס. "מפקד חטיבה 300 החליט לשלוח אלינו את אגוז באור יום, כדי לעזור לנו בקרב", אמר. "אני לא שופט עכשיו את הצורה שזה נעשה והאם התוכנית היתה טובה או לא, אנחנו היינו צריכים את הסיוע שלהם. בדיעבד, הקל עליי שהם הגיעו, למרות שהם ספגו חמישה הרוגים. הקלה עלינו התחושה שעשו משהו כדי לעזור לנו. אגוז נכנסו ביום, למרות הבעייתיות של המהלך. זה היה מאוד חשוב ללוחמים שלי לשמוע".

הסיירת נותרה עוד מספר ימים במרון א-ראס, בזמן שחטיבת הצנחנים נלחמה בכפר עיתא א-שעב. אחרי כמה ימים התקבלה הפקודה לכתר את בינת-ג'בל מכיוון מערב, בעוד חטיבת גולני מכתרת ממזרח. תוך יומיים הסתיים המהלך, וגדוד 51 של גולני בפיקודו של סגן-אלוף יניב עשור נכנס לקרב המפורסם בבינת ג'בל בו נהרג רס"ן רועי קליין.

לאחר המבצע יצאו לוחמי הסיירת להתרעננות בשטח ישראל, וכשחזרו נכנסו לכפר בית-ירהון שבעומק השטח הלבנוני, המקום הכי עמוק בו דרכו לוחמי החי"ר של צה"ל למעט לוחמי סיירת מטכ"ל ושייטת 13 שהונחתו בבעל-בק. "היינו הכוח הכי עמוק לבד באמצע לבנון, כשהמחבלים היו עסוקים בגבול עם הכוחות שנכנסים פנימה", אמר. "לנו לא קרה כלום. אחרי יום בבית-ירהון, מקום יפה, קיבלנו פקודה תמוהה לחזור לבינת-ג'בל".

בחלק השני של הראיון שיפורסם מחר, יספר מפקד הסיירת על "המפלצת" בה נתקלו לוחמיו בבינת ג'בל, על המשימות הלא ברורות שניתנו להם, על פינוי הלוחמים הפצועים בכל מחיר, על הפתרונות שמצאו למצוקת הרעב ועם אלו תחושות הוא סיים את המלחמה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/640/946.html

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

מפקד הסיירת: "יצאתי מחוזק מהמלחמה"
בראיון ל-nrg מספר מפקד סיירת הצנחנים היוצא על הלחימה בלבנון, בגינה קיבלו צל"ש יחידתי. על הרעב, פינוי הפצועים, ומהי "המפלצת" בבינת-ג'בל?
חלק ב'

אמיר בוחבוט


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
יותר משנה חלפה, אך מלחמת לבנון השנייה נותרה עדיין זיכרון טרי בהוויה הישראלית. חיילי המילואים החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב עודם בשבי החיזבאללה, ועדת וינוגרד טרם פרסמה את מסקנותיה הסופיות והדיווחים בלבנון ממשיכים להצביע על התחמשות מואצת של ארגון הטרור. רב-סרן עמית לידור, מפקד סיירת הצנחנים שסיים את תפקידו לפני כחודש, שיחזר את ימי הקרבות העקובים מדם עם חייליו בכפר הלבנוני מרון א-ראס, וסיפר בראיון מיוחד ל-nrg מעריב על האירועים שבגינם קיבלה הסיירת את הצל"ש היחידתי.

לאחר הקרב במרון א-ראס חשו לוחמי סיירת הצנחנים שהמלחמה עומדת להסתיים, ולפיכך יצאו להתרעננות בקיבוץ גינוסר. עם זאת, כעבור שלושה ימי מנוחה הם חזרו לפעילות בכפר בית-יראון שבעומק השטח הלבנוני.

למעשה, מדובר במקום הכי עמוק בו דרכו לוחמי החי"ר של צה"ל, למעט לוחמי סיירת מטכ"ל ושייטת 13, שהונחתו בבעל-בק. תחילה קיבלו הלוחמים פקודה לכבוש את הכפר עייתא א-שעב הסמוך, אך בסופו של דבר, כפי שקרה פעמים רבות במהלך המלחמה, התוכנית נדחתה.

אחרי יממה בבית-יראון ניתנה הוראה תמוהה לחזור לבינת-ג'בל כדי להשתלט על צומת צף אל-עוורה, אשר משם דווח כי מחבלים עומדים להימלט. פקודה זו ממשיכה ומעוררת עד היום שאלות רבות בנוגע למערכת קבלת ההחלטות בקרב גורמי ביטחון, שאלות שאין על כולן תשובות.

כחלק מן ההוראות שהתקבלו אמורה היתה סיירת הצנחנים להשתלט על בניין רב קומות, אשר כונה בפי הלוחמים "המפלצת". תחילה, עם הגעתם במהלך הלילה, התעמתו הלוחמים עם המחבלים במתחם "המפלצת" ועמדו בפני מספר היתקלויות.

לאחר מכן, מיד עם עלות השחר, החליטו היחידות בשטח להיכנס למרחב הבנוי, וזאת על אף נחיתות מספרית. עם זאת, שוב חולפות מספר שעות ופקודה נוספת מתקבלת אשר דוחקת בלוחמים לצאת לעבר צומת צף אל-עוורה עצמה. סיירת הצנחנים עוקפת את "המפלצת" כשאחריה פלוגת הנ"ט של גדוד סיור הצנחנים.

"פלוגה שלמה בתוך המפלצת"


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
"משום מה ההתקפה נדחית מהלילה לבוקר, ואנחנו מוצאים את עצמנו נעים חבורה שלמה מתחת ל'מפלצת' כשהמחבלים יורים עלינו בשטח השמדה", משחזר רס"ן לידור. "נכנסנו לתוך בית והתחלנו להילחם במחבלים. הם לא הבינו איפה אנחנו וירו טילים נגד טנקים על בתים מסביב".

לידור חושף כי פלוגת הצנחנים שהיתה צמודה לסיירת מאחור נעצרה והחלה לסגת מעט, ותחת פיקודו היתה צריכה הסיירת לחבור לגדוד כולו. "היינו פלוגה שלמה בתוך בית אחד וחששנו פן תהיה קטסטרופה כמו בכפר דבל - טיל אחד וקטסטרופה".
בשעה 10:30 התאפשרו התנאים והכוחות בשטח החלו לזרוק רימוני עשן, לירות לכל עבר, להסתייע במסוקי הקרב ולצאת צוות אחר צוות מ"המפלצת". לוחמים רבים הצליחו לצאת מן המבנה, אך לרוע המזל, הצליחו המחבלים לפגוע בגבו התחתון של מורן כהן ז"ל.

פציעתו הקשה של מורן הכריחה קבלת החלטות מהירה כשכל הברירות אינן "מאירות פנים". בסופו של דבר החליט רס"ן לידור לפנות את מורן על גב אלונקה לטנק סמוך שיוביל אותו למסוק. בצדו השני של הקשר קיבלו צוות הטנק הוראה להתקרב אל פלוגת הסיור על מנת לאסוף את הפצוע.

אך בעוד הטנק עושה מאמץ לחבור לכוחות הרגליים, פגעו בו מחבלי חיזבאללה והאטו את התקדמותו. במקביל, בקרבות סביב "המפלצת" נפגע לוחם פלוגת החה"ן אורן ליפשיץ ז"ל מאש כוחותינו, והפינוי בשטח הוגדר מחדש.

"יש לנו ציר תנועה של 500 מטר ולוקח לנו שעתיים לעבור אותו", מציין לידור. "תוואי השטח קשה והכוח שנושא את שתי האלונקות חוטף אש מכל הכיוונים ופצמ"רים, שבדרך נס לא מתפוצצים". בסופו של דבר מצליחים הכוחות להגיע לטנק, אך מעט מאוחר מדי. במהלך הפינוי נפטרו שני הלוחמים, ורופא שנכח בצדי הטנק קבע את מותם. הכוחות הצליחו לסגת מהמבנה האימתני, אך כפי שנזכר בעצב רב רס"ן לידור, עם הנסיגה הועלו למסוק גופותיהם של מורן כהן ז"ל ואורן ליפשיץ ז"ל.

"תחושה לא נעימה כמפקד"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
לאחר התקרית הקשה חזרה הסיירת לשטח ישראל למנוחת לוחמים קצרה. חולפים מספר ימים ולוחמי הסיירת מוקפצים במסוק חזרה לשטח לבנון, במבצע שתכליתו הגעה לנהר הליטאני. מיד עם נחיתת הלוחמים בשטח מתרחש אסון נוסף.

רס"ן לידור סיפר ל-nrg מעריב כי בשעה שהוא ושאר הלוחמים שהיו עמו במסוק נחתו בשטח, חטף אחד המסוקים טיל והתפוצץ. "זה קרה מעלינו: הטיל רץ מעל המסוק, ירד ופגע באזור המנוע", אמר לידור. "האינסטינקט הראשון אומר לך לרוץ ולעזור לנפגעים ולכן זה מה שעשינו". עם זאת, מהר מאוד הכוח הבין כי תוצאת הפגיעה הינה טראגית, וכי כל אנשי הצוות נהרגו. מסר מגבוה הועבר למפקד סיירת הצנחנים - "כוח אחר מטפל באירוע, תתרכזו במשימה שלכם".

כאמור, הכוח היה אמור להגיע לנהר הליטאני, אך בדומה למשימות אחרות, כזו שתוארה בכפר מרון א-ראס, ההוראות משתנות מהר מאוד ובסופו של דבר המשימה בוטלה. "היינו בשיחים יומיים באזור הכפר יעטר עד שהכריזו על סיום המלחמה בשעה 8:00 בבוקר", מציין לידור. "זה היה מחזה סוריאליסטי - עד לדקה התשעים יורים פצמ"רים, ובשעה שמונה אפס אפס שקט מוחלט. באותו לילה חזרנו לישראל ברגל".

במהלך הראיון ניתן היה לראות כיצד רס"ן לידור, קצין מוערך ביותר במערך הצה"לי, עדיין מתקשה להשתחרר מאירועי הקרב במרון א-ראס. "במהלך הקרב זו היתה תחושה שאנחנו אוטוטו מסתבכים, אוטוטו נפגעים. זו היתה תחושה של בדידות של לבד באמצע לבנון, אין חיל אוויר, אין סיוע. אלו רגעים קשים. אומרים לך שיש יחידות שמגיעות מימין ומשמאל ואתה לא רואה אותם. זו תחושה לא נעימה כמפקד".

"60 שעות שהלוחמים שתו רק מים"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
כמו כן, רס"ן לידור מתקשה לשכוח את הרעב הכבד שאחז בלוחמים בעת הלחימה המסובכת בדרום לבנון. "סוגיית האוכל היתה מאוד חזקה במלחמה. לא היתה אספקה. חשבנו שנכנסים ל-24 שעות למרון א-ראס ויוצאים", אמר לידור. "רגע אחד שמאוד זכור לי היה כשאסרנו על הלוחמים לקחת אוכל מהמקומיים וזאת אחרי 60 שעות שהלוחמים שתו רק מים.

"בשלב מסוים ניגש אלי הרופא ואמר שמדובר כבר בעניין רפואי - 'הלוחמים עייפים ולא יהיה להם כוח לפעול', אמר לי. לאחר מכן אישרתי לפתוח קופסאות בבתים ורק תחת פיקוח. כשהלוחמים שמעו את ההיתר כולם שמחו וחגגו. שתי קופסאות נפתחו בבית וזו היתה חוויה גדולה".

על אף אובדן הלוחמים והאכזבה הרבה מקבלת פקודות שאינן ברורות, רס"ן לידור בוחר לחשוב על חצי הכוס המלאה. "התחושה מהמלחמה הזו שאני מאוד מחוזק", אומר לידור, שקיבל יחד עם לוחמיו ציון לשבח. "ראיתי את הלוחמים מתפקדים במצבים קשים ביותר ואני יודע שיש על מי לסמוך. אנשים מוצאים את הכוחות לתת הכל, לסכן את החיים".

"רגעי החברות זה מה שמחזיק אותך במלחמה", הוא אומר בסיכום הראיון. "בערפל הקרב מה שנשאר זה החברים ובכל פעם שאני חושב על זה, הלב שלי מתחמם".

מקור:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/641/157.html

לעולם אשא דגלך בגאווה

סליחה על הבורות,
אבל על איזה קופסאות מדובר שהם פתחו בביתם של המקומיים?
תודה..

יומן מהשטח\ מאת עידן קרפל

http://www.israeldefense.co.il/?Cat...&ArticleID=4352

רס"ן עידן קרפל היה קצין השיתוף הארטילרי של גדס"ר צנחנים ולחם בקרב במרון א-ראס ובבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה. כיצד מטווחים מטרות אויב בסיוע חוקר השבויים? איך כמעט פגע בכוחותינו בעקבות הערכה שגויה? איך מתכננים מהלכים בחושך מוחלט ומפעילים אש מורכבת כשמכל צד שלך סוגרים כוחות ידידותיים? ומהו בעצם האמל"ח החשוב ביותר?

שמונה חודשים לפני מלחמת לבנון השנייה נכנסתי לתפקיד קצין שיתוף ארטילרי (קש"א) גדס"ר בצנחנים, היחידה הזו לא אהבה ארטילריה בלשון המעטה, וההתעסקות התמקדה רק בלחימה באיו"ש. בתוך היחידה שובצתי בתפקיד שממש לא התאים לי, כאחראי מחלקת תצפיות בבית הספר להכשרות - תפקיד שלא היה קשור כלל להכשרה המקצועית שלי ולחירום ומלחמה, אלא להכשרת לחימה בשטח בנוי ושימוש באמצעים כדי להכווין כוחות ולא פגזים. למעשה, ניתן להגיד שלתפקיד קש"א (לפי הגדרה) נכנסתי ב- 12.07.06, היום בו נחטפו החיילים אודי גלדווסר ואלדד רגב ז"ל בק.ד 105. יום לאחר החטיפה, קיבלנו פקודה לעלות לאליקים ולבצע אימון לקראת לוחמה. המשימה הייתה להיכנס לשמורת טבע בשני צירי תנועה, האחד של הפלס"ר עם קש"א (אני) והשני של הפלנ"ט עם קש"א מילואים. הרעיון של הפעלת האש היה כפול - פגיעה במטרות שמפריעות בציר התנועה במידה וניתקל בכאלה, וטווח מטרות כדי לפגוע ביעדים שולטים, נתיבי בריחה של האויב ובידוד אגפים. לאחר שקיבלתי דגשים מהמג"ד התחלתי להתאפס על העזרים שאני צריך כמו מפת אורטופוטו 1:25000 של האזור, מפת קוד 1:50000 ופנקס השתתפות ח"א. חשוב לציין שלמרות שהתאמנו למשימה במשך שלושה ימים, בדגש על פעילות בשטח סבוך תנועה איטית וחרישית, סיטואציות שונות ותגובות, לא הייתי בטוח שבאמת ניכנס. הכול היה עוד באוויר, ללא זמנים ברורים. לראשונה ציוותו לי שני לוחמים, אחד עם קשר מוגבר מוצפן, קצין מהגדס"ר שהיה בין תפקידים והיה קל להסביר לו את רשת הסיוע החטיבתית ועבודה אל מול הסוללה, והשני עם אמצעי ראיית לילה מסוג "יובל". אני סחבתי ערכת קש"א (אטלס דור ג'), "ורד הרים", שתי שקיות שתייה, פנקסי השתתפות ו-624 בהאזנה למבצעים גדוד.

הבזק של נפילות מאיר את הבתים בסביבה

ביום שבת, היום השלישי להכנות, קיבלנו בלת"מ בשעות הצהריים המוקדמות - כוחות של מגלן ואגוז נתקלו במרון א-ראס, יש פצועים וחייל של אגוז נעדר, המשימה שלנו היא להיכנס ולהשתלט על פאתי מרון א-ראס. הוקפצנו מאליקים לישוב יראון ששוכן מתחת למרון א-ראס, על מנת לעשות נוהל קרב קצר. את שעת ההגעה אני לא זוכר במדויק אבל מהר מאוד ירד הלילה. נוהל הקרב לא היה קצר, הוא היה קצרצר, על מכסה מנוע של ג'יפ העתקתי את המרשם האג"מי שהיה מסומן על מפת אורטופוטו, והוספתי עשר מטרות שתכננתי בהתאם להתקדמות הגדודית המתוכננת. במהלך ההכנות פגשתי את קמב"צ סיוע 300, שהקצה לי 150 נפיצים, 50 עשנים וכמובן תדר לעבוד מול הסוללה בסיוע ישיר. מיד יצרתי קשר עם הסוללה, שדיווחה שהיא מטווחת על ידי מרכז האש והעברתי את המטרות ואת הפק"לים להפעלה. די פשוט, מטרה אחת לפאתי האזור, אותו אנחנו צריכים לכבוש, והפעלת פק"לים של יצירת שימור סיום. בלילה המתחם כבר היה גדוש לוחמים, מפקד הגדס"ר מתדרך את כל הכוח לפני הכניסה. השעה 01:00 בלילה, ואנחנו לפני מעבר הגדר. חברתי שוב לסוללה בקשר (זאת ההפעלה היחידה שעשיתי מול הסוללה כל השאר נעשו בתיווך), אמרתי להם שעוד מעט נתחיל הפעלה ושבינתיים זה נראה כמו התחלה טובה. הסמפי"ק עונה לי בהתלהבות שהם דרוכים ומחכים לאש. סדר תנועת הכוחות היה פלס"ר שבתוכו משולב חפ"ק המג"ד, ואחרינו נכנס הפלח"ן ומחלקת טנקים שהגיעו מהציר הראשי שנפתח. בצידה השני של הגדר התחלתי את הפעלת השימור (30 נפיצים, פגז לדקה), האדרנלין זורם בדם ואני מחכה בשקיקה לירי הסוללה. לא עוברת שניה ונראה הבזק של נפילות שמאיר את הבתים בסביבה ומיד פיצוץ. תחושת ביטחון ממלאת אותי והמג"ד נראה מרוצה. נורים עוד 10 פגזים ופתאום אני מקבל "חדל", ועוצרים לי את הירי. אני עולה מול הסוללה, ומדווח כי בעקבות תנועה של מסוקים אין אישור לבצע ירי. אני רץ למג"ד ומעדכן אותו במצב. רק לקראת אור ראשון כשאנחנו כבר בפאתי השטח הבנוי, מתקבל האישור להמשיך אש. יש צוות אחד כ-30 מטרים לפנינו שמתקדם ונמצא כמעט בסוף העלייה מרחק קצר מקו הבתים הראשון בכפר, החפ"ק מאחוריו. אני מסתכל על המפה, מעריך שאנחנו במרחק של 500 מטרים מהמטרה ומאשר לסוללה המשך אש עליה. עוברות מספר שניות ואני שומע שריקת פגז עצומה ומיד אחריה פיצוץ ורעד באדמה. הפגז נפל ממש קרוב, 30 מטרים מהכוח הקדמי ביותר ו- 50 מטרים מהחפ"ק. המג"ד מתקדם אלי במהירות, אוחז לי בקסדה ושואל אם זה ירי שלנו. אני משיב לו שכן, והוא צועק אלי לחדול. הערכה שלי התבררה כשגויה - במקום 500 מטרים היינו במרחק של 50 מטרים בלבד מהמטרה. עוד לפני שהגיע אלי המג"ד כבר חדלתי מירי אבל הרצון לדחוף קדימה ולסייע בצורה המרבית כמעט וגבה את החיים של חיילינו. טעות נוספת הייתה כשפקדתי על הסוללה עצור טעינה במקום עצור וקיבלתי עוד שני פגזים באותו מרחק. אחרי שהפגז האחרון נפל, שקט עטף את האזור. אני מאזין לקשר הגדודי, הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא - האם מישהו מכוחותינו נפגע? לשמחתי התשובה הייתה שלילית.

פתאום נפתחת אש תופת

בשלב הזה, המג"ד נותן פקודה להתקפה על הכפר, התקפה באור יום. אני זוכר את פאתי הכפר נפרסים לנגד עניי, מחזה פסטורלי ויפה. פתאום נפתחת אש תופת, אנחנו סופגים ירי מכל עבר, טילי הנ"ט פוגעים במחלקת טנקים שעלתה מהציר ואנחנו נמלטים לתוך מבנים שגם לעברם נורים טילים. יש פצועים קשים בטנקים ובחלק מהבתים מתקיימים קרבות פנים אל פנים. אנחנו מתמקמים באחד הבתים בפאתי הכפר ואני מתחיל להתרוצץ ולחפש חלון שמשקיף על שדה הקרב, אך לא מוצא. הפצועים מהטנקים ושבויים שנתפסו מובאים לבית שלנו וקרב מורכב מאוד מתחיל סביבנו. בקושי התאפסתי מההלם שאחז בי בעקבות הירי הקודם שכמעט ופגע בכוחותינו ואני כבר צריך לאלתר איזה מענה כלשהו באש, על מנת להישאר רלוונטי לקרב. אני פותח את המפה ומסתכל על השטח היטב. את שדה הראיה שלי חוסם אחד מהבתים ובצד השני משקיף הבית על המדרון ממנו הגענו. אני חייב להיות סגור על מיקומי הכוחות, המשפט הזה שב ומהדהד במוחי. אני מתיישב ליד קצין האג"מ וזה עולה בקשר מול הצוותים שתופסים מחסה בבתים ומנסה למקם אותם לפי פנקס השתתפות ח"א. אני מעתיק את המיקומים ולוקח טווח בטיחות מהכוחות, שב ומוודא עם קצין האג"מ שמעבר לקו הזה אין חיילים שלנו בוודאות, ואז מתחיל להפעיל לעבר האזור אש. בהדרגה אני מקרב את האש לכוחותינו עד שאחת התצפיות בבתים מזהה את הנפילות ומכוונת אותי למקורות ירי. גורם נוסף ולא צפוי שמסייע לי בהכוונת האש הוא חוקר השבויים שמאזין למכשיר קשר של החיזבאללה שמצא אחד הצוותים, החוקר מצליח להבין את המיקומים שלהם ואני מנסה לטווח אש קרוב ככל שאפשר לנקודות הללו. בהמשך התברר שמדובר היה בכוח מיוחד של החיזבאללה שמנה עשרות לוחמים, שרק לאחר התקפה מסיבית שכללה גם אש ארטילרית כבדה, נסוג מהכפר לכיוון בינת ג'בל. הקרב הסתיים בסביבות 12 בצהריים, לאחר שהצלחנו לפנות את הפצועים ולסכל ניסיונות תקיפה על כוחותינו ולצאת מהאירוע הזה ללא הרוגים לגדס"ר צנחנים. הקרב הזה היה הכי משמעותי שעברתי. עדיין לא לגמרי מוכן מבחינה מנטאלית, מצאתי את עצמי בקרב מול אויב שפעל בחוכמה וארב לנו בשקט. בפעם הראשונה בחיי הפעלתי אש ארטילרית מבצעית, ולמזלי אותה הטעות בהערכת מיקום המטרה הייתה גם הטעות היחידה שלי בכל הלחימה. יצא לי להפעיל למעלה משלושת אלפים פגזים במהלך ימי הלחימה, למדתי על הפעלת אש בשטח בנוי והשימוש בטכניקת הזחילה של הפגזים למטרה, אך הלקח החשוב ביותר שלקחתי עמי אולי, הוא החשיבות שבשליטה במקומי הכוחות. אני חושב שהיתרון המשמעותי ביותר של הצי"ד כיום, הוא בדיוק זה, אולם אין זה פותר את הקש"א מהחובה להיות צמוד תמיד לקצין האג"מ ולדעת בכל שלב את המיקומים השונים.

במציאות המלחמתית, שום דבר לא בטוח

אחרי הקרב על מורון א-ראס, בו רכשתי את ניסיוני הראשון במלחמה, חשבתי שהכול יהיה לי יותר ברור. אבל במציאות המלחמתית, שום דבר לא בטוח. גם כשפועלים לפי כל הכללים, מתכוננים ועושים כמעט הכל נכון, עדיין אין דבר קשה יותר מלאבד לוחמים. בתום הקרב במורון א-ראס ולאחר ארבעה ימים באזור שבהם עוד הפעלתי אש לעבר מוקדים חשודים, התחלנו להתקדם לעבר בינת ג'בל, כל אחד מאגף אחר. אחרי שסימנו מראש באיזה בתים נתמקם בכפר. הספקנו לעשות "מלא מחדש" קצר (עם מעט האספקה שסופקה לנו מישראל) ויצאנו לדרך. סימנתי על המפה שלי את ציר התנועה והמטרות תומכות תמרון, והעברתי לסוללה דרך מפקדת הגדוד הארטילרי (מפג"ד) את פק"לי ההפעלה והמטרות, הסברתי להם את תוכנית הפעלת האש לפי שלבים. התזמון הוא הדבר הכי חשוב כאן. להצליח לתזמן שהפגזים ילוו אותנו כל הדרך בקרבה של 300-350 מטר מכוחותינו, זה הדבר הכי חשוב לי. למדתי את ציר התנועה בעל פה ושיננתי כל מטרה, שלא יהיה מצב לטעות כמו במורון א-ראס. רגע לפני היציאה מפקד סיוע החטיבה (מס"ח) התקשר אלי ב'ורד' ואמר לי שהלילה אנחנו יוצאים למהלך שכל הצבא מחכה לו, מהלך מכריע ושכל העיניים נשואת אלינו. נשמע שהוא האמין במה שהוא אמר ולי לא היה מושג מה קורה מחוץ לבועה הגדודית, אז כל אינפורמציה שהתקבלה הייתה מבורכת. גם עכשיו בראייה לאחור קשה לומר עם כיתור בינת ג'בל היה מהלך מכריע בקרב. אבל מה שבטוח, השיחה הזאת גרמה לי להרגיש שזה הקרב המכריע של המלחמה ושצריך לעשות הכל כדי לעמוד במשימה הזאת.

פה זה לא איו"ש

חשוב להבין את האווירה ותחושת הלוחמים באותו זמן. כולם הבינו שלא נפתח ושלא הולך להיפתח ציר לוגיסטי בזמן הקרוב. כשאין ציר לוגיסטי המשמעות שהכול לוקח יותר זמן, אם הוא קורה בכלל. בקושי מצליחים להכניס הספקה של מים ואוכל, אז לבטח יותר קשה להוציא פצוע או הרוג לישראל. לקח זמן להבין שפה זה לא איו"ש, זה לא חצי שעה ממרכז הארץ. פה אם מישהו חוטף כדור לא מבטלים את הפעילות ומפנים אותו לבית חולים הקרוב. במהלך כל הדרך לבינת ג'בל הפעלתי אש על המטרות לפי תוכנית. הרגשתי שהכוח הולך בבטחה במסדרון הארטילרי שפתחתי לו וזה גרם לי להרגיש יותר בטוח. כל הדרך אני מדלג על האש מנקודה שולטת לנקודה שולטת. מתפלל "רק שלא יחדלו לי את הירי, רק שאני לא אקבל פקודה לעצור את הירי" (במקרה שנכנס איזה מסוק קרב למשפך או שצריך אש לחילוץ, לוקחים לי את הסוללה או חודלים אותי). את הדרך לבינת ג'בל הינו אמורים לבצע בלילה אחד, אבל בגלל זיהויים חשודים עצרנו בפאתי הכפר מכיוון דרום, כשאנחנו חשופים לגמרי לכפר עין אבל. אור הירח היה מספיק חזק כדי לזהות את שורות הבתים הראשונות של הכפר. נכנסנו לבתים שהיו בקרבת מקום והכנתי את הסוללה למטרות במרחב עין אבל, למקרה ויתפתח משהו ישר אני מפעיל מסך עשן ונפיצים על הכפר. מאוחר יותר נפגשנו כל החפ"קים באחד הבתים סביב שולחן גדול בסלון בהכנה לקראת כיתור בינת ג'בל. כל זה קורה בחושך מוחלט, האור היחידי הוא מהפנסים בנשקים של הקצינים שמאירים את הנקודות על המפה שעליהם מדברים המפקדים. אני עומד מאחורי גבו של המג"ד שלי, מקשיב בשקט ומוודא שאני סגור על התוכנית כפי שהוא מציג אותה. אני מבין שהפעלת האש תהיה יותר מורכבת, שיש חיכוך מול הגדוד הדרומי של החטיבה וחיכוך מול גדס"ר גולני, ממזרח לאזור שבו נתמקם. המח"ט הסביר שגולני ישלימו בלילה אחד את המשימה ויסגרו על בינת ג'בל ממזרח, ימשכו אש מסיבית ויחכו לצנחנים ממערב. בצנחנים הגדוד השני יסגור על בינת ג'בל מצפון מורון א-ראס, עד נקודה שחופפת איתנו ואנחנו נסגור משם ועד צומת צף אל הווא במערב. בסיום אישור התכניות חזרנו לבית ששהינו בו וחיכנו ליום שלמחרת. ישנתי טוב בלילה. בבוקר עליתי בקשר, דיווחתי שאני יורד מהאזנה וכיביתי את הקשר כדי לשמור סוללות להמשך. זה מה שקורה כשלוקחים ציוד ל-72 שעות ונשארים שבועיים. התארגנו לתנועה, עולים ויורדים בדרך תלולה מאוד עם 40 ק"ג על הגב. כשהקשר עם המפג"ד לא עבד כי ירדתי לוואדי עמוק, הפעלתי אש ב'ורד' או דרך המפס"ח והקש"א של המח"ט. העיקר שהאש תיפול בזמן ותפגע טוב.

מסך העשן של אלוהים

השעה הייתה 5:00 בבוקר כשכבשנו את הבית של חפ"ק המג"ד בבינת ג'בל. היחידים שעוד היו בדרך היו הפלחה"ן. הבתים שלהם היו צפון מערבה מאיתנו באזור ששולט על צומת צף אל הווא. הפלחה"ן נכנסו לבתים שלהם באור יום וזוהו על ידי האויב. וכשמזהים אותך אתה מרגיש, כל הבית חוטף נ"טים ונק"ל. כאן הגיעה ההפעלה השנייה הרצינית שלי. הפעם לא ראיתי כלום. ה"בית שלי"השקיף על הכפר והבית שלהם היה רחוק מידי. אז מול פנקס ח"א, שוב מ"פ הפלחה"ן הסביר לי בקשר את מיקום האויב. בחרתי מטרה צפונית רחוקה ואמרתי לו לתקן את האש, להזחיל את הפגזים למטרה. הפעם הדברים התנהלו טוב יותר והוא התחיל להזחיל את האש ליעדים ולשפר עמדות, רחוק מחיזבאללה ורחוק מהצומת. שהינו בבינת ג'בל כמה ימים עד שגדוד אחר החליף אותנו. ביציאה מבינת ג'בל לישראל, בציר של שבעה קילומטר, כשאנחנו נושאים משקל רב על הגוף, רעבים ועייפים, פתחתי לנו שוב מסדרון ארטילריה או ליתר דיוק מקצועי - בודדתי את האגף המערבי, כי לאורך האגף המזרחי היו כוחות שלנו. קילומטר וחצי לפני הכניסה לארץ, החלה השמש לזרוח והכנתי את הסוללה לעבור לעשנים. הקשר שלי כבר לא עבד אבל היה לי גיבוי של ורד הרים. למזלי לא הייתי צריך להשתמש בו, הכפר ששלט עלינו ממערב היה מכוסה ערפל - כאילו אלוהים הפעיל מסך עשן משל עצמו. 06:50 בבוקר ואנחנו בישראל, ברור לנו שלא להרבה זמן. כשהגענו לישוב יראון הורדתי לראשונה מזה שבועיים את הווסט והשכפ"ץ. המג"ד שיבח את היחידה וכשכולם התחילו לאכול אני הלכתי לחפש את המפס"חיה, הייתי חייב לראות עם מי עבדתי בקשר. הגעתי למפקדת החטיבה ומיד ראיתי את התלקון עם המפה והמטרות. אמרתי "שלום, אני חמש" (אות קריאה שלי). "שלום חמש!!!" אומר לי הסמב"צ עם חיוך גדול, לאחר ששמע אותי צועק לא מעט בקשר להעביר את האש מנקודה לנקודה, בכל אחד מהאירועים השונים. חיפשתי את המס"ח אבל הוא ישן, חשוב להבין שבתור קצין סדיר לא הכרתי אף אחד במפס"ח מלבד המס"ח ולכן היה לי חשוב לראות את הפנים מאחורי הקשר ושהם יראו אותי. יותר מאוחר המשכנו לגנוסר, עד אותו רגע סתם שלט בדרך לכנרת, וכעת לא פחות מגן עדן עבורי. מקלחת וארוחת צהריים, באותו רגע כמעט וירדו לי דמעות של אושר, זה היה שקט של כמה שעות שאני אזכור לשנים רבות. בפאוץ' בגב הווסט בתוך שקית היה הפלאפון שלי עם הסוללה שלו מנותקת, מיד חיברתי אותם והודעתי להורים שלי שהכול בסדר, זה היה יום של מנוחה ולילה שקט. יום למחרת המס"ח התקשר אליי ואמר לי שמתחיל נוהל קרב חדש ושאנחנו הולכים לכבוש את עייתא א-שייעב. שבועיים של מלחמה וצה"ל עוד לא כבש כפר שנמצא קילומטר מהגבול. נסעתי לבירנית עם המג"ד שלי, ולאחר הקפ"ק 1 החטיבתית הלכתי למפס"ח וקיבלתי מטרות חטיבתיות על כל הגזרה. כל עייתה א-שעייב הייתה מכוסה על המפה במטרות, כך שחסכו לי עבודה. מקסימום, נעשה מעט תיקונים אבל נעבוד עם השמות שהוגדרו למטרות כדי שתהיה שליטה חטיבתית בהפעלות. במהלך היומיים של ה-28-29 ביולי, ביצענו נוהל קרב לכניסה לעייתא. אני נכנסתי עם הסמג"ד וכוח של הפלנ"ט לילה קודם, הינו אמורים לשלוט על הכפר מצפון אבל בטרם זריחת השמש הצלחנו להגיע רק עד לצד הצפוני של הכיפה ולא הדרומי ששולט על הכפר. במהלך היום הודיעו לנו בקשר על שינוי תכניות, החטיבה עם שני גדודים נשארים לכבוש את עייתא והיחידה ממשיכה צפונה לדאבל. הפלס"ר והפלחה"ן נעו צפונית אלינו ואחרי שלושה ימים הגיעו לעין אבל. הגדוד נע בשטח עם שתי פלוגות ואני לא איתם, התסכול היה עצום. אנחנו הצטרפנו אליהם אחרי חמישה ימים. כשחברנו אל היחידה המג"ד עדכן אותי בשינוי המשימה - להגיע לבית יהון, הכפר הכי צפוני בגזרה המרכזית אשר נושק לקו האדום. בלי גיבוי, בלי ציר לוגיסטי ובלי כוחות נוספים התארגנו למשימה הזאת. במהלך השהייה בדאבל קיבלנו הספקה בהיטס. לקח לנו לילה ללמוד את המשימה, יום לארגן הכול ועוד לילה על ציר התנועה לאורך שלושה קילומטר. זאת אחרי שבוע של קרב התקדמות. הייתה לי בכיס תוכנית אש מוכנה עם המטרות והפק"לים, התחלנו בתנועה, התותחים רעמו והתחושה הייתה טובה, עד שחדלו לי את ההפעלה בגלל מסוקי קרב. כל כך כעסתי באותו רגע, איזו משימה יותר חשובה? שהיא מונעת מאיתנו כניסה לנקודה הכי צפונית בלי חיפוי ארטילרי. ערבתי את המג"ד שלי שעלה בקשר מול החטיבה כדי להשיג לנו אישור להמשיך הפעלה. זה לקח שעתיים אבל התזמון היה מדויק. בעוד אנו עולים מהוואדי, בשיא הגובה, נחשפה בפנינו תמונה פאנורמית - כל הכפר מטווח בפגזים. מחזה מדהים. מטרה קווית של נפיצים במרכז הכפר, ומיד לאחר מכן עם כיבוש החלק הדרומי, אני מעתיק את האש לחלק היותר צפוני. בבוקר למחרת כבר קיבלנו שינוי משימה נוסף - לשלוט על צומת צף אל הווא, שמהווה את נתיב הכניסה המרכזי לבינת ג'בל מצפון.

רבע חלבה וקצת תירס

מהבית שבו הייתי בבית יהון רואים היטב את הצומת, שישה קילומטרים מאיתנו דרומה. ליד הצומת יש בית חולים ומספר בתים ששולטים על נתיב ההגעה שלנו. ניצלתי את אור היום שנותר לעמוד מספר שעות מול החלון וללמוד את הקרקע, כך שהפעלת האש תהיה כמה שיותר קרובה ויעילה במהלך ההתקדמות שלנו. הייתי צריך לקחת בחשבון שמזרחית לצומת ישב כוח גולני ושדאבל שולטת על ציר התנועה שלנו וגם עליה אני צריך לתכנן מטרות. התוכנית הייתה להתמקם ולשלוט על הצומת ולאחר מכן לשלוח כוח שימשוך את האספקה מנקודת ההנחתה. אוכל לא היה, אז אחרי רבע חלבה וקצת תירס, התחלנו לנוע דרומה לכיוון הצומת. שוב קרב התקדמות, שוב הפעלה לנקודות שולטות, הכול הלך חלק עד שהגענו לכיפה ששלטה על הצומת - כיפה מיושבת בצפון בינת ג'בל שכללה ברובה בתים פרטיים ובניין אחד ארוך וגבוה שאותו כינינו "המפלצת". בכניסה לאחד הבתים נפצע לוחם מהפלחה"ן, וזה הוביל אותנו לחילופי אש ולשינוי ציר התנועה. במקום להתמקם ב"מפלצת",החפ"ק התמקם בבית צמוד אליו ממזרח ושאר היחידה בבתים סמוכים. בבוקר שהינו בבתים ובלילה הבאנו אספקה. למחרת התחלנו בקרב התקפה לכיוון הצומת, שבו נפצע לוחם פלס"ר. הוחלט שיש לפנותו מידית לארץ אך הכוח חטף אש מסיבית מ"המפלצת" ולא הצליח לשפר צפונה עם הפצוע. לאחר מספר שעות בליווי הפעלת מיסוכי עשן, נפיצים וירי של כל הכוחות, פונה הלוחם צפונה אל טנק שהמתין לו. במהלך הפינוי נפצע עוד חייל מירי דו צדדי וגם הוא צורף לפינוי. אלה היו חמש שעות של הפעלת מיסוכים ונפיצים עד הגעת הכוח לטנק ומהטנק למסוק. עוד רגע מאוד מתסכל, שכמה שלא ניסיתי למסך ולהפסיק את האש על כוחותינו, לא הצלחתי. שני הלוחמים נהרגו. הירי בוצע על הכוח מבתים סמוכים ולא יכולתי להפעיל אש כל כך קרובה לכוחות. מדיניות האש שלא אפשרה להפעיל אש על ה"מפלצת" לפני הגעת הכוחות, פגעה בנו מאוד. למחרת שבנו לארץ באותו נתיב בו השתמשנו שבועיים קודם לכן, רק עם שני לוחמים פחות. ההפוגה הזאת הייתה כואבת, יצאנו לשתי הלוויות וחזרנו פנימה. יומיים לאחר מכן הוכרזה הפסקת אש והחלק שלנו בסיפור נחתם. כל ההפעלות למעט מקרים בודדים בוצעו על ידי ניתוחי שטח ולא דרך פעולה אפשרית של האויב. עם זאת, שני הדברים הכי חשובים לטעמי כקש"א הם קרקע ואויב. כקש"א אתה חייב לשלוט בקרקע, להבין מה שולט על הכוח ומה מסכן אותו הכוח. זה אמנם היה לפני שש שנים, אבל אז עוד לא עבדנו עם אמצעי שו"ב, והתבססנו על מפות מ-1998 או מ-2001 במקרה הטוב. אז, אמנם היום מיקומי הכוחות יותר ברורים בצי"ד, אבל עדיין קש"א צריך להבין שהוא לא חיי בבועה, לא רק כדי שלא יפעיל אש על כוחותינו אלא כדי שכן יפעיל אש בתאום לגזרות שכנות. האויב לא ערוך לפי גבול הגזרה שלנו ולכן הוא יחויב להפעיל אש מחוץ לגבול הגזרה כדי להיות אפקטיבי למשימת הגדוד. לבסוף, אני חושב שעם כל שינויי המשימה והעבודה הלא מקצועית שהייתה, כמעט בכל הרמות, דבר אחד בלט לטובה ואולי חיפה על כל שאר הכשלים וזה רוח הלוחמים. כולם היו עם אש בעיניים, מוכנים ודרוכים להכריע את האויב וזה האמל"ח הכי חשוב. ("ישראל דיפנס", 16.04.2013)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

http://www.gvura.org/a345787-%D7%96...%A9%D7%95%D7%AA

בתנאי לחימה חדשים ותחת מתקפת פתע של לוחמי חיזבאללה, סגן אלי קהן, אז מפק"ץ בגדס"ר חטיבת הצנחנים, סיכן את חייו להציל את צוותו . בהחלטה של שניות, הרים רימון חי שנזרק עליו והשליך חזרה אל המחבל . פעילותו זיכתה אותו בצל"ש מפקד פיקוד המרכז

רס"ן בקבע דאז עמית לידור כתב פעם בפורום







לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

די מחזק את מה שאמרנו על איכות הפעולה של הפלוגה בקרב הזה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

עכשיו אתנ מאתגר אותי למצוא את האשכול...

בגדול, ההפעלה של הכוח עמדה בניגוד מוחלט לעקרונות של קרב התקדמות, ובמיוחד בלש"ב.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -