 |
01-07-2007, 09:42
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
המהפך ברצועת עזה, והשלכותיו האזוריות.
לפני כמה חודשים כתבתי כאן על מלחמת הכנופיות שהתחוללה ברצועה, ועל חולשתו של פת"ח מול
חמא"ס, חרף מה שנדמה היה כיתרון מאסיבי בכוח אדם ובארגון.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=276196
ציינתי שם שיש כללי משחק והעסק לא גולש למלחמת אזרחים. מאז חלה התפתחות פשוטה - פת"ח
התפורר לחלוטין, גם בהקשר התיאורטי, וחמא"ס תפס את השלטון, תוך מימוש יתרונו הארגוני
המוחץ.
בניגוד לתיאורים בתקשורת, מלחמת אזרחים לא הייתה שם: מהטעם הפשוט שהיה רק צד אחד
ללחימה. פת"ח לא היה פרטנר ללחימה, עשרות כנופיותיו התפוררו במהירות, ואנשיהן חזרו לבתיהן
לקראת מה שבאמת חשוב (שמירת כוחה ומעמדה של החמולה אליה הם שייכים). בכירי פת"ח נטשו
את ה"מערכה" בתוך פחות 24 שעות - ו48 אחרי החלטת חמא"ס לקחת לידיו את השלטון, הייתה
הרצועה כולה בידיו.
רוב רובם של מי שהוגדרו כ"אנשי פת"ח, לא עזבו את הרצועה, אלא פשוט נטשו גןם פורמאלית את
אותה מסגרת ארגונית, שכבר חודשים הייתה קיימת רק באופן נומינאלי. לצפות מפת"ח שיצליח ליטול
לידיו את השליטה ברצועה בכוחות עצמו - זו אשלייה. פת"ח לא התפורר סתם כך. פת"ח התפורר
בגלל שהגוף הזה השחית עצמו למוות. פת"ח (הן ברצועה והן באיו"ש) הוא בעצם ברית רופפת
של המון כנופיות (שרובן חמולתיות, ואין שום מניעה שתילחמנהנ זו בזו, אם יהיו בעיות של סכסוכים
על אזורי שליטה, מונופול הברחה כלשהו - או סתם נקמת דם או כבוד משפחה...).
ברצועה, הפת"ח חזר למערך החמולתי באופן מלא, אחרי שחמא"ס שם קץ למסגרת הארגונית.
באיו"ש המצב שונה, מכיוון ששם לחמא"ס לא ניתנה אופצייה להתארגן בכזו חופשיות, שכן צה"ל
כל הזמן נכנס ויוצא מהערים. לא עוצמת הרש"ף מונעת נצחון של חמא"ס באיו"ש - אלא נוכחות
צה"ל.
מבחינת ישראל, הווצרות מדינת חמא"ס טומנת בחובה חסרונות ויתרונות:
החסרון הברור ביותר, הוא הווצרות יישות על-לאומית אסלאמיסטית במרחק יריקה ממרכזי
אוכלוסיה אזרחיים בישראל. יישות כזו תהיה אבן שואבת לכל מיני גורמי אח'ואן (אחים מסלמים),
ואין ספק שאל קאעדה ברצועה, יתחזק מאוד.
חסרון נוסף הוא שכאשר יש שם שקט, קל להם להתארגן לקראת הלחימה באוייב החיצוני, אנחנו.
חמא"ס הצליח לדכא במהירות כל ערעור על שלטונו ברצועה, וכעת ג'עברי, ע'נדור ואנשיהם,
יכולים לחזור ולהשקיע מאמץ בפעילות נגדנו (שגם טובה להם תעמולתית, במישור הפנימי).
היתרון הגדול בהשתלטות חמא"ס, הוא בהקשר לגלעד שליט. כל זמן שגלעד הוחזק בידי חמא"ס,
כשלצידו עומדת חמולת דוע'מוש, היה חשש שסכסוך פנימי, יהווה סכנה לשלומו. הקלטת שהוצאה
בשבוע שעבר מעידה על כך שגלעד כרגע נמצא באופן בלעדי בידי חמא"ס. ארגוני הדוע'מושים
(וועדות ההתנגדות העממיות, וצבא האסלאם), אמנם טוענים שגם להם יש מה לומר בנוגע לגלעד,
אבל אי אזכור שמם בקלטת, שתוכנה, ללא צל של ספק, נהוכתב ע"י החוטפים, מלמד שאין להם
שום מילה באשר למצבו של גלעד. זו בשורה טובה, שבהחלט משפרת את הסיכוי לראות את
גלעד חופשי בהמשך.
ועכשיו להשלכות האזוריות והגלובאליות של נצחון חמא"ס (ויש כאלה...) :
ובכן, כבר באשכול הקודם העלה סם וולר את השאלה לגבי הקשר בין חמא"ס לבין האחים
המסלמים. התשובה לכך הייתה ונותרה שחמא"ס הוא סניף פלסטיני של תנועה עולמית זו,
שנחשבת לאוייב קיצוני של הממשל במצרים, הממשל בסוריה, והממשל בירדן - וכולן רואות
בבעתה את נצחון חמא"ס (כולן יכלו להרשות לעצמן לקיים מערכות יחסים עם חמא"ס, כל זמן
שהיה תנועת-אופוזיציה פלסטינית, שלא נראתה כבעלת אספירציות שלטוניות). כעת המצב
השתנה, וחמא"ס שולט בטריטוריה משלו, ומצרים וירדן נבהלו מאוד מעצם התופעה (אסד חושש
פחות מהמצב, שכן האחים המסלמים בסוריה דוכאו לפני 25 שנה בצורה כ"כ קשה, שלא סביר שינסו לחקות את ההצלחה של עמיתיהם הפלסטיניים - ולכן הסורים לא מוטרדים נורא, ואף
ממשיכים להוות עורף לוגיסטי לחמא"ס ולתת מחסה להנהגתו). וועידת שארם אל-שיח' היא ניסיון
מצרי לארגן איזושהי תשובה לדרמה שנוצרה על הגבול המצרי, ע"י תנועה שהנהגתה צמחה בתוך
הסניף המצרי של תנועת האחים המסלמים (אליה השתייך יאסין עצמו, ובגלל חברותו בה, הפך נכה, לפי אחת הגרסאות - כאשר ב1950, הוא "נחקר בעדינות" ע"י המודיעין המצרי ברצועה,
בהיותו בלדר בן 15 של התנועה).
חמא"ס מודע לחשש המצרי-ירדני, ומנסה להרחיב קשריו עם התנועה הפונדמנטיליסטית העולמית,
שיעית וסונית כאחד - והוא נהנה מתמיכה איראנית רבה, וגם ניכרת התחלה של קשרים בקריצות
עם הג'האד העולמי (שבעבר היה קשור יותר עם אחד הדוע'מושים, ואף הוציא קלטת של גינוי
לחמא"ס באחד המקרים...). חמא"ס מכנה את חלק מכוחותיו הצבאיים בשם "גדודי עבדאללה
עזאם", וכאן מדובר על מסר שאין אפשרות שיהיו לו שני פירושים. עבדאללה עזאם הוא פלסטיני
מג'נין שלימד תיאולוגיה באוניברסיטה בעיא אל-מדינה, בסעודיה. בשנות השמונים הוא עבר
לפשאוור שבפקיסטאן בכדי לעודד הגעת לוחמים אסלאמיים צעירים, למלחמה בכופרים הסובייטיים.
אחד מאלה שנענו לקריאתו, והיה מתלמידיו המובהקים, היה אוסאמה בן לאדן. עבדאללה עזאם
היה זה שניסח בסוף שנות השמונים את העקרונות שעל פיהם הוקמה רשת אל קאעדה. ב1989
הוא חוסל בפיצוץ, כנראה ע"י סוכנים סובייטיים - אבל תורתו חיה ובועטת, כידוע.
להעובדה שחמא"ס בחר לכבדו באופן הזה - היא רמז ברור לבן לאדן ולט'וואהירי: אנחנו חלק
מהעניין. בשעה שהנוכחות המערבית בעראק עומדת בסימן שאלה, ובריטניה מתנדנדת (וקשה לראות כמה זמן אחרי בריטניה, תחזיק מעמד הנוכגחות של כוחות ארה"ב, לאור המצב הפוליטי
הפנימי שם, והתקרבות הפריימריס של בחירות 2008), יש חשש גדול שתצא קריאה להפוך את
הרצועה ל"עראק החדשה", וליעד של כל "החבר'ה" שרכשו בעראק ניסיון אדיר בגרילה וטרור.
חמא"ס חושש מהתקפת נגד (חששו הוא בעיקר התקפה חיצונית ישראלית, שתכתיר מחדש את
אבו מאזן ברצועה) - וישמח להיעזר בכל מי שיוכל - ומחבלי אל קאעדה, הם בהחלט גורם רציני
בשטח. מצרים תשמח למדי אם האלמנטים האסלאמיסטים בתוכה יילכו להלחם נגד הציונים,
ויניחו לתכנוני הפלת מבארכ לעת-עתה (מסיבה זו היא גם תמכה ביציאתם לאפגניסטאן בשנות
השמונים - תמיד טוב לשלוח את אוייבעך להילחם במישהו אחר...), ואני מניח שלא תעשה להם
יותר מדי בעיות לעבור דרך סיני לתוך הרצועה.
סן הבעייה שלנו כרגע - ומדובר בבעייה שתדרוש התלבטות לא קלה באשר לדרכים להתמודד
איתה. |
|
ראשי
צ'אט
).
מצב כלאיים
