כרגע קראתי כתבה שהזכירה לי דיון שהיה כאן לא מזמן בנוגע להשוואה בין רמת התפקוד של צבא ארה"ב לצבא ישראל, הדיון עצמו העלה כמה נקודות מעניינות על ליקויים רציניים במערכת אבל בגלל כמה ילדים קטנים שהפכו את הדיון לוויכוח "אבא שלי יותר חזק" הדיון נמחק.

כל מקרה, הכתבה לקוחה מנענע
אז למי שעדיין חי בהכחשה או שסתם מתעניין..


http://news.nana.co.il/Article/?Art...ypeID=1&sid=126

צבא החובבנים לישראלצה"ל במבנהו הנוכחי, אינו יכול להיות צבא מקצועי ומיומן. גיוס החובה מאלץ את הצבא להקדיש מאמצים ותקציבים גדולים להדרכה והכשרה של מחזורי מתחיילים חדשים, עוד בטרם הספיק להפיק את התועלת המקצועית מ"הוותיקים" שכבר משתחרריםמוטי היינריך, ``קו ישר``
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il/partner1/Service126/Images/dot_article_1.gif]
11:43
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il/partner1/Service126/Images/dot_article_1.gif]
14.06.2007

אין בישראל גוף שלטוני בו קיים פער כה גדול בין המציאות לבין תדמיתו בתודעת הציבור. האיום המתמיד על קיומה של מדינת ישראל, יחד עם תודעת השואה, הפכו בצדק את ההגנה והביטחון לנושא מרכזי בסדר היום הלאומי. כך הפך הצבא היהודי לערך כמעט קדוש, דת שאין מערערים עליה – פשוט מאמינים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il//Upload/62007/Article/Article_Paragraph_1555670.jpg]

המציאות הצה"לית אינה ידועה לרובנו (צילום: דו"צ)

במלחמת יום הכיפורים נסדק המיתוס במקצת; אך כוח ההתמדה שלו, בהיותו נישא על ידי הגוף השלטוני הדומיננטי בישראל, גם מבחינת היקפי כוח האדם והתקציב, לא סדק את המיתוס גם עשרות שנים לאחר המלחמה ההיא.

אחד מסממניה של אמונה דתית הוא ההפרדה המתבצעת במוחו של המאמין: בין יישום אמות מידה הגיוניות ומציאותיות בחיי היום-יום, לבין התעלמות מאותה שיטתיות מחשבתית בעת כניסתו לעולם הדת. הוא מאמין. מאמין בלבד. כך יחס הציבור לצבא.

אילו היינו מיישמים את אותם כלים ושגרות מחשבה שמשמשים אותנו בעבודתנו האזרחית, בבואנו לדון את צה"ל, היינו מגיעים למסקנות מפתיעות.

העדר מקצועיותצה"ל, במבנהו הנוכחי, אינו יכול להיות צבא מקצועי ומיומן (למעט יחידות עילית מיוחדות וזעירות שאינן מכריעות מלחמות). גיוס החובה מאלץ את הצבא להקדיש מאמצים ותקציבים גדולים להדרכה והכשרה של מחזורי מתחיילים חדשים עוד בטרם הספיק להפיק את התועלת המקצועית מ"הוותיקים" שכבר משתחררים.

מחסור באימונים, לא רק של חיילי מילואים, וריבוי של "כאילו" אימונים שאינם מדמים שדה קרב, כוח אדם מיותר שמעיק על המערכת, והעדר הכשרה מספקת של קצונה – כל אלה גם יחד יוצרים צבא לא מקצועי.חובבנותהאם אפשר לקחת נערים בני 18 שמעולם לא שחקו כדורגל, להכשירם במשך כ- 6 חודשים בקורס לכדורגל, לשבצם בקבוצה מאורגנת, ולצפות שישחקו כדורגל מעולה בשנתיים הבאות עד לשחרורם מהקבוצה?

האם אפשר לקבץ נערים בני 18 לקורס למכונאות רכב, מחשבים, או כל מקצוע אחר, להכשירם במשך כ-6 חודשים ולצפות שבמשך שנתיים יעסקו במקצועם ברמה גבוהה?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il//Upload/62007/Article/Article_Paragraph_1555684.jpg]

חבורת נערים בני 18, ללא ניסיון (צילום: דו"צ. למצולמים אין קשר לכתבה)

האם הייתם מוכנים לקלוט למקום העבודה שלכם צעיר בן 18, ללא ניסיון עבודה כלשהו, להשקיע בו לימודים והדרכה במשך חודשים ארוכים, להעניק לו ידע תוך כדי עבודה, להעסיקו פחות משנתיים, ולשחררו מייד לאחר מכן?

האם המקצועות הצבאיים קלים ופשוטים לאין ערוך מכל המקצועות האזרחיים? האם קבלן שיפוצים היה מקבל לעבודה נער בן 18 להכשירו כטייח, או רצף, אילו היה יודע בוודאות שהנער יעזוב אותו לאחר כשנתיים?

זו חובבנות. בכל מקצוע אזרחי נדרשת תקופת לימודים רצופה ורצינית, ואחריה – תקופת התמחות תוך כדי עבודה. רק בשנים שלאחר מכן הופך העובד למקצוען אמיתי. כדי להישאר מקצוען עליו להתמיד במלאכתו, להתעדכן בחידושים ולגלות עירנות מול מתחרים. לא ייתכן שרק במקצועות צבאיים כל זה אינו נדרש. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהבסיס עליו נשען הצבא – חובבני.

מכונת הדרכה ענקית

עיקר עיסוקו של צה"ל אינו לחימה וגם לא ביטחון שוטף, אלא הדרכה. לצבא יש מכונת הדרכה ענקית, שמלמדת אנשים צעירים מקצועות צבאיים, מאפשרת להם רק להתחיל התמחות תוך כדי עבודה וממהרת לשחרר אותם... שוב נקלט מחזור חדש של מתחיילים, וחוזר חלילה... בהעדר המשכיות מקצועית יורדת לטמיון ההדרכה הראשונית.

משום מה כולנו מאמינים בבלתי אפשרי – שצה"ל מקצועני, איכותי וברמה גבוהה. לא ייתכן.

שרות צבאי לנשים – משחק בכאילו

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il//Upload/62007/Article/Article_Paragraph_1556282.jpg]

לוחמות חי"ר. אילוסטרציה (צילום: דו"צ)

חיילות לא משרתות בצה"ל – חיילות שוהות בצבא ומשתחררות. שוב מתבקש הגולש לשאול עצמו: האם היה מוכן לקבל לעבודה מזכירה, מנהלת חשבונות, או אשת מכירות, נערה בת 18; להשקיע בה, להכשירה בקורס לאורך מספר חודשים, לאמן אותה תוך כדי עבודה חודשים נוספים, לאפשר לה לעבוד במשך כ- 10 חודשים ולשחררה? שום מקום עבודה סביר בעולם לא היה מוכן לגייס עובדת בתנאים אלה. נשמע כטירוף מוחלט. אך מתקבל בהבנה, ואפילו בהערכה, כאשר צה"ל נוהג כך.

טכנאים בלי ניסיון

מהנדס שסיים זה עתה את לימודיו בטכניון עדיין אינו "מהנדס", בדיוק כפי שעורך דין שזה עתה סיים את לימודיו אינו "עורך דין". בכל מקצוע נדרשת תקופת התמחות מעשית בשטח, שבהמשכה אכן מפיקים תועלת ממשית מהמקצוע. תקופת ההתמחות וההתמקצעות נמשכת שנים ובוודאי שלא מספר חודשים.

צבא מודרני, שאָמוּן על שמירת פער איכות מול צבאות אויב, חייב לאמץ ללא הרף טכנולוגיות חדשות, חומרה ותוכנה כאחד. קצב ההתחדשות שהולך וגובר בעידן ההיי-טק, מאריך את הזמן הנדרש להכשרה מקצועית של צעיר בן 18, ללא ניסיון מקצועי קודם. הצבא ייאלץ להקדיש זמן הולך וגדל ללימודים עיוניים, אימון והתמחות מעשית.

ככל שהמודרניזציה גוברת, הולך ומתקצר משך הזמן בו צה"ל יכול להפיק תועלת מחייל במסגרת שרות חובה, הואיל ותקופת ההכשרה חייבת להתארך. "אפקט המודרניזציה" מחזק את תסמונת "צבא ההדרכה לישראל".

מי הפרייאר שילך לקצונה?ההכשרה הצבאית הפורמאלית שעברו מפקדי צה"ל הראשונים, עוד לפני קום המדינה, התבצעה בפלמ"ח והייתה דומה יותר לקורס מדריכים של תנועת נוער. אחרי קום המדינה ועד עתה, מקבלת הקצונה הזוטרה את הכשרתה במשך חודשים ספורים. המדריכים בבית הספר לקצינים הם בדרך כלל חניכים מצטיינים בקורס הקודם, עם ניסיון מעשי וידע צבאי מועט. קצינים בכירים לומדים כשנה בפו"מ (בית הספר לפיקוד ומטה) שם מלמדים מגוון נושאים, כאשר להיסטוריה צבאית, לניתוח מלחמות ומהלכים צבאיים מוקדש חלק קטן מהזמן.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il//Upload/62007/Article/Article_Paragraph_1555700.jpg]

דרגות הקצונה על הכתפיים מעידות בעיקר על כישוריו האישיים של העונד (רויטרס)

הליך הסבתו של חוגר לקצין בצבאות מערביים, בעלי מסורת צבאית, הוא ממושך, מורכב ומיועד בעיקר לחיילים שרואים את הצבא כמקצועם. קורס הקצינים בצה"ל, קצר יחסית, ואינו מכשיר מנהיגות צבאית. הקורס מהווה, למעשה, כלי למיון ולסינון אוכלוסייה צבאית בעלת כישורים ומוטיבציה עדיפים.

חייל בצה"ל יכול להיות לקצין כ- 18 חודשים לאחר גיוסו, כאשר בילה את רוב ימיו בצבא בקורסים, כמעט ללא יכולת לצבור ניסיון מעשי משמעותי במקצוע צבאי כלשהו.

ספק אם קיים צבא מערבי שדרגות הקצונה בו מוענקות כה מהר. באופן זה, דרגות הקצונה על הכתפיים מעידות בעיקר, סטטיסטית, על כישוריו האישיים של העונד ולא על הכשרה עמוקה ומיוחדת.

תא"ל (מיל.) אמציה חן אמר: "בצה"ל אין קצינים ואין מפקדים. יש בעלי הסמכה פורמלית, שאינה מעידה על בקיאות מקצועית. תקופת ההכשרה הקצרה בצה"ל תלויה בבעיות מנהלתיות ולא בצורכי הכשרת הקצין. לקציני צה"ל אין מודעות להשכלה צבאית ולחשיבה בנושאים צבאיים... הקצינים נתונים אך ורק בעשייה... נותנים תשובות מכוח הסמכות ולא מכוח ידע ומחשבה". (אורי מילשטיין, קריסה ולקחה).

מי שמוכשר לא נשאר בקבע

כאמור, קורס הקצינים הוא בעיקר אמצעי מיון ופחות מוסד להכשרה. באמצעותו בוחר הצבא חיילים עם נתונים אישיים עדיפים יחסית, ומעניק להם דרגות קצונה. אין להסיק מכך שהחוגרים (חיילים שאינם קצינים) הם בעלי כישורים אישיים נחותים. חלקם, מסיבות שונות, כלל לא התמודד על קצונה.

מחקרים של צה"ל על צבא הקבעקובץ המחקרים התקבל במערכת האתר "קו ישר" בעילום שם, על נייר צילום כימי שהיה בשימוש לפני עשרות שנים. המחקרים נערכו בשנים 1960-1967, תקופה בה צה"ל לכאורה "היה במיטבו" (הצבא שניצח במלחמת ששת הימים). המחקרים בוצעו על ידי מדור מחקר באגף כוח אדם. צוות המחקר כלל אנשי מקצוע אזרחיים. שמות חברי הצוות כוללים את דר' יהודה אמיר, מר אלחנן להב, סרן שולה הוכברג, פרופ' גוטמן, דר' יהודה רוזנברג ואחרים. הסקרים בוצעו לרוב על אוכלוסייה של צוערי בה"ד 1 וקצינים זוטרים. בין הנושאים שנבדקו: הנכונות לשרת בקבע ומניעיה, סיבות הישארות או עזיבה של צבא הקבע, התכונות המרכיבות את אישיותם של הקצינים הזוטרים בצה"ל ועוד. מיותר לציין שקצינים אלה הפכו ל"בכירים" ב-20 השנים האחרונות ולפוליטיקאים מהשורה הראשונה. ראוי להדגיש שהממצאים סטטיסטים ואין בהם כדי להעיד על אישיותו של פוליטיקאי מסוים בהווה או קצין בכיר מסוים בעבר.

להלן מקבץ מסקנות:

- אנשי קיבוץ הם השוללים ביותר את שירות הקבע.
- נמצא קשר הפוך בין הנכונות לחתום לבין "הרמה" (דפ"ר והשכלה) של החייל [כלומר, חיילים בעלי דפ"ר גבוה ממעטים לחתום קבע...].
- בעלי הנתונים הבאים נוטים יחסית יותר לשרת בקבע: חסרי מקצוע, חסרי תוכנית ברורה לעתיד, לא מעונינים ללמוד, בני קיבוצים הרוצים לעזוב את הקיבוץ.
- הקצונה הזוטרה מתייחסת, כמעט ללא יוצא מהכלל, לשרות הקבע כאל מקום עבודה עם כל האספקטים הקשורים בכך.
- גורם "הציונות" אינו משחק תפקיד חשוב בהחלטה לחתום קבע.
-אובחנה איכות מעולה יותר של הקצינים העוזבים בהשוואה אל עמיתיהם הנשארים בקבע, אם כי ההבדלים אינם תמיד חד-משמעיים.

בהצטרפות לצבא קבע, והשתלבות במעמד הקצונה הבכירה מתקיים הליך מיון נוסף. הפעם המיון הוא פסיבי וממושך – לא הצבא ממיין, אלא בעיקר הקצינים ממיינים את עצמם אל מחוץ לצבא ופורשים. חלק ניכר פורש בדרגת סגן עד רב-סרן. בצבע הקבע נשארים לרוב הקצינים שאופיים מאפשר להם להסתגל למערכת המעוותת. לא ידוע לנו על מחקר מעודכן של מאפייני הקצינים הפורשים לעומת כישורי הקצינים המתמידים בקבע לתקופה ארוכה. מחקר שבוצע על ידי צה"ל בסוף שנות ה- 60, כאשר הצבא היה בשיא תהילתו ויוקרתו, העיד על פער איכותי ברור לטובת הקצינים הפורשים מהצבא בגיל צעיר. המחקר הוסתר באחת המגירות והועבר אלינו על ידי גולש בעילום שם. אין כל סיבה להניח שהמצב השתפר. נהפוך הוא, היקף הפיתויים שמציע השוק האזרחי גדל מאז פי כמה.

חיזוק לתחושה זו נתן מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף בני פלד, בראיון לירחון "ניהול" (נובמבר, 1980): "הצבא, כפי שהוא מאורגן כיום, קולט את האנשים הפחות מוכשרים. רבים מהמוכשרים לא נשארים במסגרת צבא-הקבע. הם הולכים ללמוד, הם מנסים להתקדם בחיים. צריך לשנות את מבנה המערכת... לא נעים לומר, אבל כיום נשאר בצבא קבע רק מי שחושב, שבאמצעות המסגרת הצבאית יוכל לממש את שיא הקריירה שלו".

גם מפקדי הדרג הלוחם, הם לרוב חסרי השכלה צבאית, כפי שמתאר תא"ל יעקב זיגדון, מפקד המכללה לפיקוד ומטה, בראיון עם עמיר רפפורט ("מעריב" 10.9.04):

"...אף אחד מאתנו לא היה הולך לרופא אם היה יודע שאינו מוסמך לרפואה, אף אחד לא היה הולך לעורך דין, אם היה יודע שעורך הדין לא הוסמך בבית הספר למשפטים. לעומת זאת... אנחנו מפקידים מאות חיילים גם בידי מג"דים שלא הוכשרו להיות מפקדי גדוד. נקודה."

לומדים בדרך אל הבנקבשנים האחרונות התרבו תוכניות הלימודים, הקורסים, הסדנאות, היציאה ללימודים אקדמיים ומסלולי הכשרה המיועדים לקצינים. משיחות עם קצינים עולה שרוב המשתתפים הם קצינים בדרגות נמוכות. כנראה שהקודקודים הגדולים לא צריכים ללמוד... הם יודעים.

חלק ניכר מתוכניות הלימוד נועדו להשלים השכלה פורמלית, או נועדו כצ'ופר לדחיית פרישת הקצין מהצבא. אחרים בכלל יוצאים ללימודים כבונוס לפני השחרור. לרוב הנושאים הנלמדים יש קשר רופף בלבד להוויה הצבאית ולהכשרת מצביאות מקצועית. אוסף המקצועות הנלמדים נראה כנובע מנטיית לב של האלוף שאחראי על הבחירה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il//Upload/62007/Article/Article_Paragraph_1555732.jpg]

פרישה מוקדמת עם בוחטה רצינית (SXC)

רוב הקצינים הבכירים בעבר ובהווה לא תכננו מראש את הצבא כעתידם ומאריכים את החתימה משנה לשנה. למעשה הם אינם רואים את הצבא כקריירה מקצועית, אלא כיעד לפרישה מוקדמת עם "בוחטה" רצינית. אפשר להבין את סלידתם מהשקעה בלימודים צבאיים מקצועיים (אילו התאפשרה).

הפרישה לפנסיה בגיל צעיר יחסית גורמת לקצונה הבכירה להכשיר עצמה לקריירה השנייה במגזר האזרחי. התמחות בלימודים צבאיים מקצועיים כגון היסטוריה צבאית, חשיבה אסטרטגית ואומנות המערכה הצבאית? בזבוז זמן יקר ערב פרישה.

לא רק שהכשרתם הראשונית לקצונה היא במתכונת של קורס סמלים מזורז בצבא האמריקאי, אלא גם ההכשרות שהם עוברים בהמשך הדרך הן בלתי אפשריות, כי הן מחייבות רכישת ניסיון 'רוחבי' וקידום איטי בדרגות. בהעדר ראיית הצבא כמקצוע מתרבים לחצי הקצינים לפרוש אם לא יקבלו את התפקיד והקידום בו הם מעוניינים, וכך המערכת נאלצת לפתות אותם בקידום בדרגה ובתפקיד, להתחשב בעברם כלוחמים מצטיינים ובאופיים האישי ופחות בהכשרתם לתפקיד החדש.

יחד עם זאת, ייתכן שמתוך אינספור הקורסים ותוכניות הלימודים תתגבש, עם השנים, מסורת לימוד והכשרה מקצועית. הסיכוי לכך יגדל רק אם צה"ל יהפוך לצבא מקצועי.

יש יחידים שמצילים את המצבבצה"ל קיימות יחידות מובחרות כגון סיירת מטכ"ל, סיירת שלדג, השייטת, סיירות חייליות, יחידות עילית של מודיעין ועוד. תהליך המיון קפדני, החיילים והקצינים שם הם ברמה אישית גבוהה, תקופת ההכשרה ארוכה מאד ואינטנסיבית. כך גם בחיל האוויר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nau.co.il//Upload/62007/Article/Article_Paragraph_1555742.jpg]

לוחמים מקצועיים ברמה גבוהה (צילום: דו"צ. למצולמים אין קשר לכתבה)

אין ספק שיחידות אלה מכשירות לוחמים מקצועיים ברמה גבוהה. אך גם יחידות אלה שייכות לרוב ל"צבא ההדרכה לישראל", כלומר שרוב השירות הצבאי מוקדש לקורסים ולהדרכה וכשנתיים לאחר "תחילת העבודה" משתחררים.

היחידות המובחרות קטנות כמותית, הן מיועדות למבצעים מיוחדים ולמשימות מורכבות. לכן, למרות איכותן וחשיבותן הן לא מסוגלות להכריע את המלחמה.

גם ביחידות צה"ל האחרות יש לא מעט חיילים וקצינים מסורים ובעלי מוטיבציה גבוהה. איכות אישית גבוהה באה לביטוי במלחמות ובפעולות מבצעיות. ההיסטוריה הצבאית שלנו משופעת ביחידים ש"הצילו את המצב" ברגעים קריטיים והביאו את הניצחון למרות הכשלים ומחדלי המערכת, למרות אובדן השליטה של הפיקוד הבכיר.

ניכר שהכותב התעמק בעיקר בתוצרי הלוואי של מבנה צה"ל ולא בסיבות שעיצבו אותו.

1. צה"ל כ

ציטוט:

מכונת הדרכה ענקית

- בכוונה, כדי להכשיר מערך מילואים.

2.

ציטוט:

מקצועיות-צה"ל, במבנהו הנוכחי, אינו יכול להיות צבא מקצועי ומיומן

: ברמת הפרט עד המחלקה לפחות, אפשר בהחלט להגיע לרמה מקצועית גבוהה, בתנאי שמתאמנים.

3. הכשרת הקצין- אכן בעיה, אבל כמובן שהכותב לא מודע כלל למכללה לפיקוד טקטי.

דווקא ככזה, המבנה שלו מבטיח רמה ממוצעת סבירה של לוחמים. האלטרנטיבה היא להחזיק צבא מקצועי קטן, וצבא מילואים גדול שעבר הכשרה של כמה חודשים בלבד ולכן רמתם המקצועית של הלוחמים שלו נמוכה להחריד. מלבד זה, במדינה קטנה כמו ישראל שלא רק שהאוכלוסיה בה מצומצמת, אלא פוטנציל הגיוס קטן עקב עניינים אידאולוגיים (דת) ושאלות נאמנות (הערבים), בכלל לא ברור שצבא מקצועי, התנדבותי, הוא בר קיימא.

במציאות כזאת אני לא רואה דרך ריאלית לשנות את התפישה לגבי הכשרת הלוחמים בחיילות היבשה. צריך לשאוף לשמר ידע אם על ידי שימוש בתקני קבע של "מומחים" בתחומם, או על ידי חיבור טוב יותר בין מסגרות הסדיר והמילואים. לגבי מקצועות תומכי הלחימה, צריך לזכור שמדובר באנשים עם התמחות ספציפית מאד. אני לא רואה בעיה עם זה שמכונאי טנקים יעבור הכשרה של כמה חודשים וישרת שנתיים בסדיר ואז במילואים, כל עוד יש איש קבע ותיק ומנוסה שיכול להמשיך ולהדריך אותו בעבודה השוטפת.

יש בעיות בצה"ל באיכות ההדרכה, ויותר מכך בסטנדרטים נמוכים של עבודה שוטפת, אבל מעבר לצבא מקצועי לא נראה לי כאופציה אמיתית, ואני לא יודע אם מישהו חקר בכלל את העניין לעומק.

ציטוט:

האם אפשר לקבץ נערים בני 18 לקורס למכונאות רכב, מחשבים, או כל מקצוע אחר, להכשירם במשך כ-6 חודשים ולצפות שבמשך שנתיים יעסקו במקצועם ברמה גבוהה?

עובדה.
קח, לדוגמה, את פרויקט מקא"מ ("נערי רפול"). לוקחים ילדות בנות 18, מעבירים אותן חודשיים קד"צ והן מצליחות לעבוד (ולהביא תוצאות מדהימות) עם בני נוער שעברו (ללא הצלחה) בכל מסגרת מקצועית אפשרית - החל בעובדת סוציאלית וכלה בפסיכולוג. איך זה? לנעורים, מסתבר, יש כוח משל עצמם. כשאתה בן 18, אתה בטוח שאתה מלך העולם, חסין כדורים וכשלון - ולפעמים זה באמת עובד ככה.

לעצם הכתבה - אין ספק שיש המון מה לשפר בצה"ל, מבחינה מקצועית (והאימון שסיימתי בשבוע שעבר מוכיח זאת). אבל, אני לא מצליח לראות איך מדינת ישראל עוברת למודל של צבא קבע בסדרי הגודל הדרושים להגנתה - ולכן הקינה על "למה צה"ל אינו מבוסס על גיוס קבע" תקפה בדיוק כמו "למה לא לכל חייל יש חליפת טיסה אישית".

כמו שבטח שמעתם לא פעם: זה מה שיש, ועם זה אנחנו חייבים לנצח. השאלה היא רק, איך למצות את המרב מהמצב הנתון (ועובדה שהדבר אפשרי: ראה 1956, 1967, 1973).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

יש אמת הדבריך, צה"ל אינו צבא מקצועי אלא צבא העם!
האם חשבת פעם על כל המשמעויות של צבא העם למו לצבא מקצועי?
ואני לא מדבר רק על ההשלכות הישירות על הצבא ואיכות ואופי הלחימה,
אני מדבר על השלכות רחבות על החברה, על הצביון של המדינה, ועל כל תחומי החיים האחרים
( או שאתה מדמיין לעצמך צבא שעובד כמו גוף מסחרי?! עם ועד עובדים?! ומנסה לחסוך כל שקל כי זה הרווח של היזם - ל נראה לי)

יכול להיות ששקלת זאת אבל נראה לי שכשאתה אומר זאת אתה כועס בעיקר על התוצאות של המלחמה בקיץ והתנהלות באירועים אחרים. אולם אני לא חושב שאתה רוצה שחיילינו יראו כמו החיילים האמריקנים.
הם אומנם מצויידים כהלכה אולם אני חושב שבשיטות הלחימה, ההבנה של החשיבות של המשימה חיילינו הם הטובים בעולם.
כהערת אגב אחת הבעיות במלחמה בקיץ היתה חוסר אמונה והבנה של המטרה ושל רצון הממשלה
כדי לקרוא:

כל לקחי מלחמת לבנון השניה ב-50 שקלים וארבעים א"ג

בניגוד לדעתך אני חושב שלנו יש את הפריווילגיה שאין לקציני צבאות אחרים, אצלינו ניתן להשלים את הפערים במהירות בעשיה הצבאית המבצעית, ואין צורך לבזבז את הזמן על סימולטורים ועוד לימודי רבים, זה מועיל אבל בעיקר לקצינים בכירים יותר.
וכן קצינים ומפקדים עושים סטאז' (התמחות) הם נכנסים לתפקיד על חבריהם הותיקים ובחניכתם, והמשימות שמותלות על הקצינים הוותיקים בפלוגה אינם תמיד המשימות שמוטלות על הקצינים הצעירים.

ההכשרה שהצבא נותן אינה מתבזבזת ואינה למשך שנתיים, אלא מיועדת לשירות מילואים לעוד שנים רבות.
לא שאני לא חושב שהמצב בצבא טוב, דרושים הרבה אימונים, צריך לאבזר את המילואימניקים בציוד נאות וצריך לחזור ולהבין שהצבא תלוי ומבוסס על המילואים וכנאה שאנחנו עדין חיים על החרב ויש להשקיע במילואים. בזבוז בתקציבים יש, אבל אין ספק שהצבא מתיעל והוא צריך להמשיך בכך.

אני אמליץ לך לקרוא מדברי בן גוריון והמורשת שהוא הנחיל לנו. למרות השנים שעברו לדעתי זה עדין אקטואלי. ואם קצת התרחקנו מזה כדי לשאוף לחזור לשם. כמובן שעם העדכונים שדרושים לתקופה הנוכחים אבל הם לא ברמה של שינויים מהותיים אלא בהתאם לאותו הקו.
(אני אשתדל להביא כמה מהדברים - אין לי אותם איתי)


ישר כח ובהצלחה

www.445.tipo.co.il

זה מזכיר ספר שעופר שלח כתב (המגש והכסף) שלאורך כל הספר הוא נותן נימוקים לביטול צבא העם ומעבר לצבא מקצועי, עד שבאה המלחמה האחרונה והפריכה את זה.

נכון שאנחנו נותנים לילדים בני 18 כוח אדיר,אבל זה כל היופי, ובגלל זה אנחנו מובילים בכל כך הרבה תחומים.

המצב בצבא עכשיו הוא בבחינת האע במיעוטו, יש לקצץ בשומן ובעורף, ולהשקיע איפה שצריך, אבל זה כנראה לא יקרה בימינו...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי micjeep זה מזכיר ספר שעופר שלח כתב (המגש והכסף) שלאורך כל הספר הוא נותן נימוקים לביטול צבא העם ומעבר לצבא מקצועי, עד שבאה המלחמה האחרונה והפריכה את זה. נכון שאנחנו נותנים לילדים בני 18 כוח אדיר,אבל זה כל היופי, ובגלל זה אנחנו מובילים בכל כך הרבה תחומים. המצב בצבא עכשיו הוא בבחינת האע במיעוטו, יש לקצץ בשומן ובעורף, ולהשקיע איפה שצריך, אבל זה כנראה לא יקרה בימינו...

נכון המציאות היא המפריך הגדול של כל החולמים למיניהם. אם הנטען במאמר היה נכון, לא רק שהצלחותינו הרבות כביכול בדיוניות, אלא שהדעה המקצועית במומחי צבא עולמיים הצה"ל הוא בין הצבאות הטובים בעולם גם טועים..

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

אולי זה אני שאיבדתי פה את הפואנטה אבל מה שאני הוצאתי מהכתבה זה מיצוי.
מיצוי מינימלי. לא בהשוואה לארה"ב, לא בהשוואה למדינות השכנות ובלי קשר להישגים במלחמה האחרונה.
מיצוי מינימלי ביחס ליכולת ולמשאבים שקיימים.
ניהול כלכלי מרושל בעליל,רמה מקצועית נמוכה,ניצול זמן גרוע,הצבה וניצול לא נכון של כח אדם.

במילים אחרות- הבעיה אינה בצבא חיילי החובה, אלא בצבא הקבע; זה שהיה אמור להיות מקצועי, ובפועל מושפע משיקולים ארגוניים ואישיים.

אבל אתה בכיוון הנכון

אולי אם נזכור- כפי שכתבו כאן לא מעטים- שה"סדיר" הוא לא יותר מהכשרה ארוכה לקראת המילואים, נוכל לקחת כתבות כאלה בפרופורציה.

"החשש מטעויות הוא אבי הביורוקרטיה ואויבה של החדשנות" (קאמפארד).
"שגיאה שמסרבים לתקן הופכת למחדל" (לינדון ג'ונסון).
"הפשרה של היום היא הנורמה של מחר".

הוא התמימות והטיפשות של ילדים בני 18-21 (גם אני הייתי כזה, אני לא מאשים אף אחד)שמוכנים לעשות עבודה מחורבנת (כמו לעמוד במחסומים) תמורת 700 שקל בחודש. זהו חיסכון אדיר לצבא, מה עוד שאף אחד לא יסכים לעשות את העבודה הזאת בגיל יותר מתקדם תמורת שכר שהוא מתחת לממוצע במשק.

עלה בדעתך מתישהו שיש ילדים בני 18 שמבינים בדיוק מה הם עושים ואת החשיבות של זה? ולגבי השאר פועל חוק - זה לא עניין של טיפשות ותמימות , זו חובה שעונה על צורך בסיסי של המדינה בדיוק כמו שחובה עליך לשלם מיסים. הצבא הערמומי הזה שחוסך בכסף על חשבון ילדים תמימים הוא הצבא שלך והוא שומר על המדינה שלך והכסף שהוא חוסך הוא הכסף שלך.

1. הסיפור של "הסדיר הוא הכנה למילואים" הוא סיפור נחמד ותו' לא. הרוב המוחלט של הסד"כ הסדיר לא עושה מילואים כשהוא משתחרר - נקודה.

2. אתם מפספסים כאן נקודה חשובה - איכות ההדרכה הבזיונית. אם מחליטים שהצבא הסדיר יהווה "מכונת הדרכה ענקית" אז לעשות את זה כמו שצריך. קורסי הפיקוד הם קורסים מחורבנים שלא ממלאים את תפקידם - ומכאן רק יורדים. קורסים מקצועיים הם זוועה, גופי חניכה והדרכה לא קשורים לחיים שלהם - את התפקיד הזה הצבא הסדיר לא עושה היום ולא עשה בעבר.

3. עשיה צבאית מבצעית לא תעשה לך מ"מים טובים יותר, ובטח שלא מג"דים ומח"טים. צבא זה מקצוע ונסיון צבאי בתור מ"מ לא עושה אותך מח"ט טוב יותר. עשיה צבאית מבצעית בשטחים טובה רק לחיילים.

אז הסטנדרטים נמוכים וההדרכה גרועה - וכפי שהמאמר אומר, הטובים לא נשארים במערכת ששואפת לכסתח ובינוניות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

"1. הסיפור של "הסדיר הוא הכנה למילואים" הוא סיפור נחמד ותו' לא. הרוב המוחלט של הסד"כ הסדיר לא עושה מילואים כשהוא משתחרר - נקודה."

אמת צרופה.

א ב ל .... כל מי שעושה מילואים עשה סדיר וכוחות המילואים הם הכח העיקרי של צה"ל בשעת חירום אמיתית.
ראה ערך המלחמה האחרונה בה היתה משמעות אדירה לכניסת חיילי מילואים מנוסים לזירה ולמחיר במקרים בהם הכניסה היתה מאוחרת.

בלה בלה.. דברי חוכמה.. ידה ידה

זהו, שלמרות שאיכות החיילים המשתחררים היא גבוהה (מבחינת נסיון מבצעי), הרי שהידע שלהם ושל המפקדים שלהם מצומצם עד כדי גיחוך - והתלות בתרגולות היא כמעט מוחלטת.
מה שאנחנו עוסקים בו היום הוא בעיקר "חינוך מחדש".

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הואיל ואנחנו לא בניו זילנד, או שוויץ, אסור לשנות את מהות הצבא מצבא - עם, למקצועי.
ולא בגלל שיקולים כלכליים, אלא ערכיים.
מדוע שחייל מקצועי יסכים להקריב את חייו? בשביל מה או מי?
בשביל המעסיק שמעסיק אותו?

העם רשאי לדרוש מחייליו הקרבה, אך ורק (!!) אם מדובר בצבא שמורכב מהעם עצמו.

רגע... ומה עם כל הצבאות המקצועיים האחרים בהם חיילים גם מקריבים את עצמם? "צבא מקצועי" זה לא מושג ערטילאי. זהו דבר שחי ונושם בעשרות מדינות שונות. רק ששם חייל נלחם לא רק למען מדינתנו וחבריו, אלה גם למען עתידו, השכלתו ומשכורתו. בנוסף, לא במקום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי levikon "צבא מקצועי" זה לא מושג ערטילאי. זהו דבר שחי ונושם בעשרות מדינות שונות.

גם במדינות שנמצאות בסכנה קיומית? או רק בכאלה שיכולות להרשות לעצמן שלא לגייס את מלוא הפוטנציאל הצבאי של האוכלוסיה?
שוב, יש המון מה לשפר בצה"ל של היום - וההדרכה בהחלט תופסת חלק משמעותי. אבל לנסות לעבור לצבא קבע... זה לשפוך את התינוק עם המים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אז אתה תתפץ אם תקרא את נוסח הצעת חוק המילואים של הממשלה - פרו "שחרור סלקטיבי".

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מוכר וידוע. אבל פה אנחנו גולשים לפוליטיקה - כי אלה המנהיגים ש(כנראה)מגיעים לנו...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jibel האם אפשר לקבץ נערים בני 18 לקורס למכונאות רכב, מחשבים, או כל מקצוע אחר, להכשירם במשך כ-6 חודשים ולצפות שבמשך שנתיים יעסקו במקצועם ברמה גבוהה?

אני לא מכיר קורס אחד בצבא, שמכשיר בצורה רצינית למקצועות המחשב (לא להפעיל ולכבות, אלא דברים ברמה יותר רצינית - מפעיל מערכות, תכניתנים וכו') שלא דורש חתימה לקבע של לפחות שנה.
בקורסים פחות רצינים\ קשים באמת שאני לא מבין איפה הבעיה.. לא צריך מישהו עם דוקטורט במדעי המחשב בשביל להסביר לאיזה קצין באיזה חור איך להפעיל אפליקציה. לתפקידים כאלה לוקחים אנשים בלי נסיון גם באזרחות.
בכלל.. ההכללה שעושים פה שכל המקצועות בצבא נראת לי קצת מוזרה. יש הבדל כנראה, בין הכשרה של חיל בח"יר לבין הכשרה של תכניתן לבין הכשרה של מש"ק לוגיסטיקה ובזמן שלוקח לכל אחד להתמקצע.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jibel חיילות לא משרתות בצה"ל – חיילות שוהות בצבא ומשתחררות. שוב מתבקש הגולש לשאול עצמו: האם היה מוכן לקבל לעבודה מזכירה, מנהלת חשבונות, או אשת מכירות, נערה בת 18; להשקיע בה, להכשירה בקורס לאורך מספר חודשים, לאמן אותה תוך כדי עבודה חודשים נוספים, לאפשר לה לעבוד במשך כ- 10 חודשים ולשחררה? שום מקום עבודה סביר בעולם לא היה מוכן לגייס עובדת בתנאים אלה. נשמע כטירוף מוחלט. אך מתקבל בהבנה, ואפילו בהערכה, כאשר צה"ל נוהג כך.

שטות מוחטלת. כל בחורה בגיל 20 שיודעת להפעיל word ולכתוב בלי יותר מדי שגיאות יכולה להיות פקידה. לא שמעתי עוד על מישהי שהלכה להתקבל לעבודה ודרשו ממנה להתחייב ל20 שנה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jibel טכנאים בלי ניסיון מהנדס שסיים זה עתה את לימודיו בטכניון עדיין אינו "מהנדס", בדיוק כפי שעורך דין שזה עתה סיים את לימודיו אינו "עורך דין". בכל מקצוע נדרשת תקופת התמחות מעשית בשטח, שבהמשכה אכן מפיקים תועלת ממשית מהמקצוע. תקופת ההתמחות וההתמקצעות נמשכת שנים ובוודאי שלא מספר חודשים. צבא מודרני, שאָמוּן על שמירת פער איכות מול צבאות אויב, חייב לאמץ ללא הרף טכנולוגיות חדשות, חומרה ותוכנה כאחד. קצב ההתחדשות שהולך וגובר בעידן ההיי-טק, מאריך את הזמן הנדרש להכשרה מקצועית של צעיר בן 18, ללא ניסיון מקצועי קודם. הצבא ייאלץ להקדיש זמן הולך וגדל ללימודים עיוניים, אימון והתמחות מעשית.

לא ממש ברור לי אם מדברים פה על מהנדסים שמסיימים תואר והולכים לצבא, או על מהנדסים באזרחות או כל דבר אחר
אם מדברים על הצבא, אז כמובן שכדאי לא לשכוח שכל עתודאי באשר הוא, חותם על כמה שנות קבע והשירות שלו לא מסתכם ב3 שנים.

כל הפסקה על ההייטק - כללי ולא קשור לכלום.
על מי מדובר? על חיילים ביחידות טכנולוגיות? על לוחמים שמקבלים אמצעים חדשים כאלה ואחרים?

בסך הכל נראה לי כמו כתבה די סתמית
ההשוואת פה לאזרחות הן מאוד מאוד זולות.
נראה כאילו שבאזרחות אתה צריך מינימום Phd או התחייבות ל50 שנה
בשביל להתקבל לעבודה כלשהי
הרי ברור שזה לא המצב
אני לא אומר שאין מה לשפר בצבא, אבל מכאן ועד ללהעביר הכללה גורפת
לי לפחות זה נראה כמו הגזמה
בצבא כמו בכל מקום יש עבודות שחורות, ולא צריך להחזיק אנשי קבע 30 שנה בשביל להחתים מישהו על מדי ב' באפסנאות או כל דבר דומה..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי BitterP שטות מוחטלת. כל בחורה בגיל 20 שיודעת להפעיל word ולכתוב בלי יותר מדי שגיאות יכולה להיות פקידה. לא שמעתי עוד על מישהי שהלכה להתקבל לעבודה ודרשו ממנה להתחייב ל20 שנה. [/left] [/right]

נו באמת... הוא לא התייחס לבנות שמשרתות כפקידות, אלא לאלו שעוברות הכשרה מקצועית. כבר דיברתי על זה בפורום זה או אולי במו"ס- אצלי בבסיס (בה"ד 10), בנות היו מתחילות קורס חובשים אחרי חודש-חודש וחצי בצבא, שבהם עשו טירונות בת 10 ימים ובשאר הזמן היו "ממתינות". הקורס נמשך בערך שלושה חודשים (היום הוא קצת יותר קצר). עכשיו, מי שאמורה "להישאר להדרכה" תחכה לתחילת קורס המדריכים בממוצע שבועיים-חודש בהם תהיה בסיפוחים, ובמקרה הרע יותר תתחיל את קורס המדריכים מיד. הקורס אורך בין חודש וחצי לשלושה וחצי. כלומר, בחורה שסיימה אותו נמצאת בצבא כבר שמונה חודשים. לוקח כמה שבועות עד שהיא מתחילה להדריך בפועל, בד"כ. רק אחרי ששליש שירות עבר בהכשרות היא מתחילה את התפקיד שלה, ובגלל שהשירות קצר יקדמו אותה הרבה יותר מהר מאשר בנים ויתנו לה הרבה פחות הפסקות (אם בכלל) בין קורסים, כך שהיא גם תהיה שחוקה היטב וגם תגיע ל"תפקיד קידום" עם פחות נסיון ממדריך בן שהיגע אליו. למה? בגלל השירות הקצר.

ולגבי הפקידות- אמנם לא תפקיד הפקידה האופיינית בצבא, קורס מזכירות רפואיות בצה"ל נמשך משהו כמו שבועיים-שלושה (לא זכור בדיוק, אשמח לתיקון). באזרחות- שנה, כולל סטאז'. תשובה אופיינית לטיעון זה היא "טוב, מזכירה רפואית בצבא היא לא כמו באזרחות". Well, that's the whole point.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מבנה ההדכות וההסמכות בצה"ל, לפחות בתחומים הטכניים החשובים, עשוי בטעם, ולמעשה מוכיח את עצמו כמוצלח לצורך הייעוד. כשפותחים קורס יודעים שיינשרו X%, יודעים שיינשרו אחריו, ומתקננים את השטח מתוך הנחה מוקדמת שהתקנון לעולם לא יהיה מלא. חלוקת המשימות מתבצעת תמיד מעל ההגיון הסביר למביט מבחוץ, אבל זה עובד! ובצורה חלקה להפליא.

הנה תהליך ההכשרה המקצועי בתפקיד שלי, כדוגמה:
6 שבועות קורס בסיסי - מסמיך לעבודה תחת השגחה של בכיר (שממילא נדרשת, תמיד), בשלוש שיטות בדיקה.
אחרי ארבעה חודשים בשטח, לפחות, קורס בן שבועיים שמסמיך לעוד שיטת בדיקה; ועוד קורס של שבועיים שמסמיך לשיטה נוספת. וזה עדיין ברמה זוטרה.

עוברים עוד ארבעה חודשים - שלושה שבועות של קורס שמסמיך לרמה בכירה בשלוש השיטות הראשונות.
עוד ארבעה חודשים - הסמכה לשיטות המתקדמות לרמה הבכירה, שבועיים קורס לכל שיטה.

הסמכה, בכל שיטה, תופסת לשנה וחצי, ונדרשת לחידוש. ההוכחה לרמה הגבוהה היא שהציון הממוצע להסמכה חוזרת הוא 85, כשלרוב האנשים לא לומדים לקראת המבחן, והוא נחשב לקשה גם בחברות אזרחיות, בגלל שהתקנים בחה"א פשוט יותר מחמירים.

מרווחי הזמן בין הקורסים הם מזעריים על פי התקן, אבל מעולם, כמעט, לא קורים: לרוב הזמן בין קורס לקורס הוא 8-12 חודשים, כשבינתיים הטכנאי טוחן את הנשמה, ומוסמך לעבודות על מערכות ספציפיות בהתאם לבסיס שבו הוא עובד. קיימות הכשרות חוץ מיוחדות, והעשרות ידע מהמקצוענים ביותר שיש.

במקומות אחרים, לדוגמה - מפעילי תקשוב מבצעי (אלחוטנים, בשפת העם) - אחרי הקורס הבסיסי הם עוברים איזה קורס שלב מצ'וקמק, אבל הניסיון בשטח משפשף אותם לרמות גבוהות. הכל תלוי בכמה הם רוצים, כמובן (תמיד יש את החפשנים והמקצוענים, וזה בכלל לא מושפע מהנתונים האישיים שלהם). ותזכרו שבלי אלחוטנים אתם (לוחמים) פשוט לא חיים, ושהרבה מהתקלות בקשר מקורן בלוחמים מטומטמים (לאחי יצא לדגם אכזרית, כמו חדשה. שבוע אחר כך הכל היה קרוע. קרוע פירושו - חייל הושיט יד, ומשך בכח פתילים ממקומם). אם אתם עדיין כאן, כנראה שהאלחוטנים האלה, שהוכשרו בפחות משישה חודשים, כנראה יודעים לעבוד..

נתוני סינון כח אדם לדוגמה:
- טכנאי מטוסים בדרג א': מתחילים קורס עשרות רבות, מסיימים בודדים - פסילות מקצוע רפואיות והדחות. ההסמכות אורכות חודשים רבים, ולמעשה רק אנשי הקבע מוסמכים לביצוע כל העבודות.

- במקצוע שלי: הממוצע התאזן על 7 בוגרים מול 7 נפלים. סיבות - מקצועיות, לעיתים רחוקות רפואית.

לאחר תחילת השירות הסדיר:
- טכנאי דרג א': יותר ממחצית הבנות פוסלות מקצוע (שאף אחד לא ישקר לכם.. השילוב של בנות במקצועות הטכניים/מכניים הקשים נע בין הצלחה מדהימה לכשלון מוחלט באופן קבוע), אחוז מועט מהבנים פוסלים גם כן. ומדובר על מקצוע שמחייב עבודה פיזית ומנטלית קשה, במשכורת נמוכה של חיילי היתר.

-במקצוע שלי: מתוך 7 בוגרי הקורס, בממוצע 3 פוסלים מקצוע במהלך השנה הראשונה, על "אי התאמה מקצועית", ועוברים לתפקיד שמתאים להם הרבה יותר.. כלל בוגרי המקצוע משתלבים באותו מקצוע בחברות אזרחיות בחוץ.

עוד השוואה - המדריכים:
- קורס טכנאי דרג א': מפקדי מחלקה (ממ"ח) נגדים בכירים שלא עושים הרבה, ומספר מדריכים צעירים חסרי ניסיון. בקורסי ההמשך המרובים המדריכים הינם נגדים בכירים ומקצועיים ביותר, חלקם המכריע עוסקים בהדרכה אחרי שירות מקצועי בתחום, ובעל יכולת הדרכה באיכות גבוהה.

- במקצוע שלי: על פי רוב, מדריך יחיד, מדריך ומנהיג בחסד, בעל נסיון רב שנמצא בצבא מתוך אידאולוגיה. מצד שני, היקף הידע המקצועי שלו מוטל בספק על ידי המנוסים שבאנשי המקצוע בחיל.

בשני המקצועות יש - באופן תמידי - מחסור בחיילים, אבל כל המשימות מבוצעות יותר מאשר ככתבן וכלשונן, במקצועיות יתרה. מספר האירועים החריגים נמוך ביותר.

בשני המקצועות קיים קושי להחתים אנשים לקבע, כי השוק האזרחי מאוד מאוד קורץ (כמעט כל אחד שעומד בפני הבחירה בין התע"א לצה"ל בוחר בתע"א. בגלל המשכורת ו-"איכות" הקצונה בדרגי הביניים).

בעיני כל המלל שלעיל מוכיח חד משמעית שניתן להכשיר חיילים במשך חצי שנה (במצטבר) ולהשיג כח אדם יעיל וזמין למשך יותר משנתיים.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

האם בצבא ארה"ב אין מחזורי גיוס? אני אמנם יודע שאין גיוס חובה אבל בכל מס' חודשים גם לצבא הזה ישנם מתגייסים חדשים, אני מאמין שיותר מעשרה בכל מחזור. באותו זמן משתחררים חיילים אחרים שסיימו את הקריירה הצבאית שלהם אם במסגרת החתימה הראשונית שהתחייבו לה ואם במסגרת שירות קבע כלשהו שהם עשו... גם פה אם אני מבין נכון יש הכשרות לחיילים החדשים. הסתבכתי עם עצמי פה אבל נראה לי שאותה מערכת פועלת בשני הצבאות (בשינויים אלה ואחרים כמו כסף אימונים כמות של חיילים...). וגם אם היה צבא קטן כמו שמציע הכותב, גם לצבא שכזה יתגייסו חיילים לשירות של חתימה ראשונה שלאחריו ימשיכו הלאה או ישתחררו. תחתם יבואו מתגייסים חדשים וגם אותם יהיה צורך להכשיר ולאמן... ז"א ביזבוז כסף של הצבא אם אני מבין כי הרי הרבה מהחיילים לא ימשיכו כמו היום לקבע ולפתח קריירה... ואחרים יבואו במקומם....
אולי לבטל את הצבא בכלל? כך לא יבוזבז כסף על הכשרה וגיוס... יחסך כסף... או שאני לא הבנתי נכון? או, שאולי פתרון אחר יהיה להאריך את שירות החובה לארבע שנים כך יהיו חיילים מקצועיים יותר? אבל במסגרת הזאת ימשיכו להתגייס חיילים חדשים למערכת הצבאית וגם עליהם יצטרכו לבזבז כסף על הכשרה ואימונים.
על כל מחזור שמשתחרר ישנו מחזור שמתגייס...
או שאני הוא הטיפש....

"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ"
"ואם כל זה עוד לא נשברת ואתה עוד מאמין שהתקווה לא רק שיר אז רד מיד למילואים"

גם בצבא מקצועי החפ"שים הם בני 18-20 שלא בדיוק חלמו להיות מכונאי נגמ"שים/ חובשים קרביים/ מפעילי מכ"ם/ נהגי טנק. אבל בצבא מקצועי המפקדים הישירים שלהם הם אנשי מקצוע מנוסים ולא מי שהתגייס חצי שנה- שנה לפניהם והיו מצוינים בקורסים.

בחילות הטכניים (לצורך העניין: חה"א וחה"י) המפקדים הישירים האמיתיים הם נגדים מקצועיים, על פי רוב בעלי תואר הנדסאי, ובשנים האחרונות חלה עליה גם במספר המהנדסים ובעלי תואר ראשון שלא קשור למקצוע.
זה שיש לי, בתור ילד בן 20, חייל וחיילת בני 19 לא אומר שאני המפקד שלהם. אני רק - ואך ורק - לוקח אותם לביצוע עבודות מוגדרות, שבהן עבודה על פי הספר תמנע טעויות. כשיש בעיות קוראים לנגד המקצועי, ואם הוא לא יכול להחליט זה עולה לדרג המהנדסים, שבו מי שמחליט זה אדם עם 20 שנות ותק במקצוע.

כלל אצבע מהנסיון שלי בחה"א - ככל שהנגד יותר מבוגר, ככה הוא פחות מקצועי. הכלל תופס מצויין מגיל 38 ואילך.

מה שחסר זה תגמול ותמרוץ של משרתי הקבע. אין סיבה אמיתית להשקיע יותר (כספית, מקצועית) בסדירים. גם אין ברירה אמיתית בישראל. אין ברירה.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

קובץ שאלות רטוריות ומשלים שהמשל בהם אינו דומה לנמשל אינו מהווה נימוק או ארגומנטציה רצינית אלא סתם חומר מעמולתי-משהו שכיח, במיוחד כשהכותב מתיימר להפריך עובדות מוסכמות שמקובלות בכל העולם ואצל מביני עניין בתחום הצבא - לא רק בארץ.

המחבר גם מראה מידת-מה של בורות בתחום ידע צבאי כללי - כי רובם ככולם מהעניינים שהוא העלה הינם משותפים לרוב צבאות המערב הנחשבות כ"כ ל"איכותיים".


צבא ללא גיוס חובה יכול להיות רעיון נחמד, יכול להיות לא - אבל הדרישות-אכ"א ביחס לאוכלוסיית מדינתה של צה"ל הרבה מעל ומעבר של מדינות מערביות אחרות - אז אין לנו את הפריבילגיה כנראה לקוות שיהיו מספיק מתגייסים.

גם עובדה - שמקצעות אחרים ל א דומים לצבא - כי הם לא גורם נחוץ לקיומנו הפיזי. לגבי מציאות של צבאות של מדינות בלי גיוס חובה - כולם (דוגמת ארה"ב, בריטניה) הם מדינות שלא צריכות לרוב להתמודד עם עימותים על אדמותיהן הן, לכן יכולים להרשות לעצמם להסתפק בסד"כ הקטן יותר יחסית, ואפילו אז, רוב הטענות במאמר קיימות גם בצבא ארה"ב, אפילו ביתר שאת.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

לא ידעתי שחוסר מקצועיות מוחלטת ותקופות הכשרה מגוכחות זה דבר משותף לכל צבאות המערב, אולי מישהו יפנה אותנו למידע שנוגע לתקופות הכשרה בצבאות בריטניה וארה"ב כדי שנוכל להכריע בעיניין.
אני לא מסכים עם ביטול גיוס חובה מסיבות ברורות אבל הטענות שהכותב מעלה הן טענות נכונות, והן מצביעות על ליקויים חמורים שמעמידים אנשים בתפקידים בעלי אחריות גבוהה בלי הידע המקצועי הנדרש לבצע את התפקיד ברמה גבוהה.
הרבה אנשים אומרים שצה"ל הוא צבא "שכונתי", זאת הסיבה.

זה שצה"ל הוא "צבא העם", לא הופך אותו לצבא לא מקצועי.
זה שצה"ל מערכת חובבנית שאבדה את דרכה, הופך אותו לצבא לא מקצועי.
השאלה איך בתקציב הקיים (וסביר שבפחות ממנו), אפשר להכשיר לוחמים ותומכי לחימה מקצועיים, וקצונה איכותית מבחינה הידע הצבאי שלה.

צבא זה קודם כל מקצוע, אחר כך ניסיון. אם חי"רניק לא יודע לקלוע, זה שהוא יהיה בחמש היתקלויות עם אויב וגם במלחמה לא ילמד אותו לקלוע. אותו דבר לגבי מ"מ עד רמטכ"ל. זה שקבלת החלטות תחת אש לא אומר שעשית את זה כמו שצריך. יש לקחים מקצועיים של דורות של מפקדים בעולם וגם אצלנו, שאם המפקד לא נבנה מקצועית לאורם, כל מה שהוא עושה זה מכבה שריפות וממציא את הגלגל מחדש (ע"ע נחילים).

מה שצריך זה CORE הדרכה מקצועי בקבע, עם גאווה של מקצועיות ותגמול הולם, שיכשיר את הלוחמים. לא מקצועי שילדים בני 19 ילמדו ילדים בני 18 איך להיות לוחמים, ולא מקצועי שקצינים בני 20 ילמדו צוערים בני 19 איך להיות קצינים, בלי שהוכיחו את עצמם כקצינים קודם לכן.

עוד צריך לעשות רביזיה רצינית של מערכי ההדרכה המנופחים שעסוקים בהרבה שטויות פרט להדרכה מקצועית.

יודע מה? אעשה לך הנחה. 5 שנים, או אפילו 3....להערכתי אין בישראל קאדר מספיק גדול של לוחמים (ותומכי לחימה) אייכותיים שיהיו מעוניינים להיות מש"קי הדרכה כמקצוע. אין לישראל מבחינה זו מסורת צבאית כמו בארה"ב או חלק ממדינות אירופה. להערכתי צריך לעשות את המיטב במסגרת האילוצים הקיימים.

המסגרת של התפקיד מושכת סוג מסויים של אנשים, צריך ליצור מסגרת הדרכה בקבע שמושכת אליה אנשים איכותיים ומססנת מתוכה את האנשים הפחות איכותיים.
תפקיד איכותי,איפשרויות קידום, תגמול כספי הולם... טוב אני לא הבן אדם הנכון לתכנן את זה אבל נראה לי שזה פחות או יותר נכון.
אולי אפילו לעבוד ביחד עם מסגרות הדרכה ממשלתיות או אזרחיות, אני יודע על קורס הדרכה אחד לפחות בצבא שהשבכ מעורב אבל אני לא חושב שאפשר לפרט.

אם יתקנו את מסגרות ההדרכה זה אוטומטית נותן בסיס הרבה יותר טוב, רמה מקצועית גבוהה צריכה להיות היעד המרכזי של הצבא כרגע וחבל שהנושא הזה הולך לאיבוד בכל הסירבול של המערכת.

מדריך 20 שנה בקבע ?

יש דוגמאות לכך. (ויותר)

זה מחייב לבוא אחרי שרות מלא במקצוע (ניסיון מעשי)

להיות מתאים להדרכה. (כמו לדוגמא מורה)

ואחרון חביב ת"ש והתיחסות המערכת.

אם התנאי האחרון יהיה קיים אין ספק שהוא יתקיים.

אין כמות גדולה של מדריכים איכותיים ותיקים בצה"ל. בכל שירותי הסדיר (והייתי בשלל קורסים) פגשתי 2 כאלה. אחד במדור קרב מגע בבה"ד 8 (וינגייט) ואחד בבית הספר לצניחה. להערכתי אין למסגרת הצה"לית היכולת להחזיק מלאי גדול דיו של מדריכים כאלה. מדוע? דווקא שכר גבוה (יחסית) בהחלט ניתן לתת. הבעיה היא שהמסגרת הצבאית מאוד לא אטרקטיבית. אנשי קבע ותיקים, ובוודאי כאלו שאינם קצינים, "נהנים" מתדמית ירודה למדי של מי שאינם מוצלחים דיים עבור האזרחות ואין להם שום הילה (שהייתה אי שם בעבר) של מגיני המולדת. המסגרת הצבאית מטיבעה קשה, מעצבנת ושוחקת. המשמעת, החיים באיזורים שבהם נמצאים הבסיסים הרלבנטים (שלא לדבר על החיים בבסיס סגור) והרמה הירודה של התפקוד הארגוני מאוד מפחיתים מהרצון להיות חלק מהמערכת. לדעתי, זה תקף לא רק לצה"ל, אלא שבארצות מרובות אוכלוסין ובעלות גיוס התנדבותי יימצאו המתאימים שימלאו את שורות ההדרכה.
כיצד ניתן לשפר? לדעתי רמזתם כאן על פיתרון אפשרי שארצה לחדד. ייתכן ויש להעביר את ההדרכה בצה"ל (או לפחות את חלקה) לגופים פרטיים. הרבה יותר אנשים יסכימו להכנס לקריירה ב"חברה לייעוץ ביטחוני" מאשר ל"קריירה צבאית". מדובר לא רק בתדמית ואפשרויות ההתפתחות להמשך אלא גם בתנאים טובים לעין ערוך: המדריך הוא עובד ולא חייל. הוא מספק שירות לצבא ומבחינה ארגונית (כולל ת"ש) עובד מול החברה.

ממה שהתרשמתי, תחום הנהיגה מבוסס רק על מדריכים בקבע, הן בבה"ד 6 והן בגדוד התובלה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זה כי אין ברירה אחרת, בגלל דרישת ההסמכות והרשיונות בצה"ל ובחוק הישראלי.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אז בוא נחוקק חוק שדורש אותו דבר גם בחי"ר, חר"פ, חש"ן, חת"מ, וכהנא כהנא...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בזמנו היו בו ארבעם (!) מדריכי צניחה בקבע. אבל אז התחילו לנוון את המערך וכיום יש אולי ארבעה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

זה מזיק?
האם מספר תאונות הצניחה בשנים האחרונות, ביחס למספר הצניחות, נמצא בירידה ביחס לעבר או ביחס למקומות חיצוניים?
האם חייל בן 20 לא יכול לדעת את כל מה שצריך לדעת על צניחה? (אחרי הכל - צניחה במתארים הצה"ליים היא תחום יחסית מצומצם)

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אחרי שיחות עם סטודנטים אמריקאים לאחר שיחרור משירות צבאי הסקתי כי:
השירות הראשוני בצבא ארה"ב לחוגרים הוא למשך 4 שנים. חלק ממשים אופציה לחתום ל-4 שנים נוספות אבל הרוב לא, ובייחוד לא בזמן מלחמה. ההכשרה של חיילי החי"ר לא ארוכה באופן משמעותי מזו בצה"ל וההבדלים מתקזזים עם רמה אנושית ממוצעת נמוכה יותר של המתגייסים האמריקאים (שרובם נוער אבוד או סתם חסרי ברירה למיניהם). בארה"ב ביקורת רבה על רמת הכשרה נמוכה ולא מתאימה של החיילים שבאה לידי ביטוי בעירק.
הקצינים הם סיפור שונה לחלוטין, כמובן. כאן מדובר באמת באנשי מקצוע, חלקם ברמה גבוהה ביותר בכל המובנים. אבל צריך לזכור שהצבא האמריקאי ביחס לגודל האוכלוסיה הוא קטן בהרבה מהצבא הישראלי ולכן יכול "להסתפק" במי שרואים בצבא קריירה ויעוד. במצב מלחמה כוללת, הצבא האמריקאי ייראה יותר כמו צה"ל (ומלחמת העולם השניה היא דוגמא).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס אחרי שיחות עם סטודנטים אמריקאים לאחר שיחרור משירות צבאי הסקתי כי: השירות הראשוני בצבא ארה"ב לחוגרים הוא למשך 4 שנים. חלק ממשים אופציה לחתום ל-4 שנים נוספות אבל הרוב לא, ובייחוד לא בזמן מלחמה. ההכשרה של חיילי החי"ר לא ארוכה באופן משמעותי מזו בצה"ל וההבדלים מתקזזים עם רמה אנושית ממוצעת נמוכה יותר של המתגייסים האמריקאים (שרובם נוער אבוד או סתם חסרי ברירה למיניהם). בארה"ב ביקורת רבה על רמת הכשרה נמוכה ולא מתאימה של החיילים שבאה לידי ביטוי בעירק. הקצינים הם סיפור שונה לחלוטין, כמובן. כאן מדובר באמת באנשי מקצוע, חלקם ברמה גבוהה ביותר בכל המובנים. אבל צריך לזכור שהצבא האמריקאי ביחס לגודל האוכלוסיה הוא קטן בהרבה מהצבא הישראלי ולכן יכול "להסתפק" במי שרואים בצבא קריירה ויעוד. במצב מלחמה כוללת, הצבא האמריקאי ייראה יותר כמו צה"ל (ומלחמת העולם השניה היא דוגמא).

אני מבין שאתה מתייחס ללוחמים בארה"ב, בצבא הסדיר ולא במשמר הלאומי (לוחמי סוף שבוע. אגב, אנשים הרבה יותר אינטליגנטיים ואיכותיים מהסדירים של ה-Navy/Army/AF).

יש בעיה בדרישה ללוחמים "מקצועיים": הגוף, להבדיל מהידע/מחשבה/שכל/מוח, פחות מוצלח לשימוש רצוף לאורך שנים.
לעומת זאת, מקצועות טכניים - לאו דווקא מכניים - מאפשרים גם לאנשים בני 70 לעבוד בבהם בצורה מיטבית. כך, לדוגמה, הסיכוי שחייל בן 20 בעל הכשרה בסיסית ינצל את היכולות הטכניות באמצעי מסויים הוא נמוך משמעותית מאשר נגד בכיר בן 40 (ואני עדיין סבור שככל שהנגד הישראלי מבוגר יותר כך הוא פחות מקצועי, וכמובן שזה מאוד כוללני, ובעל הרבה "יוצאי דופן").

סתם אנקדוטה על המקצועיות הצבאית בצבא האמריקאי:
לצורך בניית סככה מיוחדת התארחו בישראל מהנדסים ומסגרים אמריקאיים (אנשי צבא). מי שביצע את עבודות הריתוך לא היה הרתך שלהם, אלא דווקא איש לוגיסטיקה צעיר (E3) שלמד ריתוך בתור נער, וידע לרתך בצורה איכותית יותר מהרתך "המקצועי". מטעמי הסמכה הוא ביצע את זה תחת השגחה של המקצוען המבוגר והמנוסה...

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ה"עבודה מחורבנת" הזו שאתה מדבר עליו (לאייש מחסומים) - הוא חלק נכבד ונחוץ מאוד במניעת פיגועים בפנים המדינה. בט"ש לרוב "משעמם" - אבל בלי ה"טיפשים" האלה, כלשונך, חייך בארצך יהפכו להרבה יותר מסוכנים.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

אני יודע. גם אני עשיתי את זה וממשיך (במילואים).

אם החיילים היו יותר מבוגרים, כמעט אף אחד לא היה מוכן להישאר בגדודים בלי תגמול ראוי (כסף).

בגיל 18-21 אתה עדיין לא באמת מבין מה מחכה לך בחוץ וכמה עולה ללמוד למשל, או להחזיק עסק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רמי המקורי אני יודע. גם אני עשיתי את זה וממשיך (במילואים). אם החיילים היו יותר מבוגרים, כמעט אף אחד לא היה מוכן להישאר בגדודים בלי תגמול ראוי (כסף). בגיל 18-21 אתה עדיין לא באמת מבין מה מחכה לך בחוץ וכמה עולה ללמוד למשל, או להחזיק עסק.

לא מסכים - אני דווקא חושב שהם "מוכנים" לעשות את זה מכיוון שיש ח ו ק גיוס חובה. לפי חוק הם חייבים ללכת לצבא וכולם סביבם עושים את זה - אז נשמעים לחוק ולצרכי החברה שלהם.

אני המש לא מאמין שאם פתאום גיל גיוס החובה יעלה ל22, למשל, נראה סירוב המוני באם משכורת טוראי לא יועלה. המשכורת בכל צבא גיוס-חובה בעולם היא סמלית בלבד - אצלנו לפחות נותנים מספיק כסף לחיילים בודדים שבאמת צריכים את זה שיוכלו לבהתפרנס קצת, להחזיק דירה וכו'. אבל הדגש הוא: מלש"בים אדישים (הרוב שלא מונע אידיאולוגית) לרוב מתגייסים לא בגלל שהם פשוט "לא עלו על זה " ש600 ש"ח הוא לא שכר הולם בשביל עמידה במחסום חורבן אלא מכיוון שזה כל המושג של גיוס חובה ,בכל גיל.

ד"א אני חושב שהראייה שלך של בני 18 ישראליים מעוות מאוד - להגיד שזה שהם מסכימים להתגייס נובע מתמימות או פשוט ש"לא מבינים מה יש בחוץ" זה שטות גמורה. מה, הם גלמים? אין להם אחים גדולים או הורים? צבא זה לא בית-עסק. את זה מבינים, ואנחנו לא שכירי-חרב.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי gholateg אני המש לא מאמין שאם פתאום גיל גיוס החובה יעלה ל22, למשל, נראה סירוב המוני באם משכורת טוראי לא יועלה.

אתה חושב שמישהו היה בא למילואים אם היו מקבלים 700 שקל לחודש מילואים?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רמי המקורי אתה חושב שמישהו היה בא למילואים אם היו מקבלים 700 שקל לחודש מילואים?

א) בצו 8 - כן. בצו רגיל - תלוי - אבל בגילים יוצר מתקדמים לאנשים יש משפחות שהם חייבים לפרנס ולא היו יכולים להרשות לעצמם לקחת את המכה הפיננסית הזאת, לא בגלל ש"בגיל 18 לא הבנתי כמה מגיע לי על כזאותי עבודה ועכשיו אני מבין". אם מלש"ב איכשהו הצליח להתחתן להיות עצמאי כלכלית ולהביא ילדים בגיל 18 - זה גם היה עניין אחר. ב) שוב אין המשל דומה לנמשל - אתה מתבלבל יסודית בין מושגים - יש הבדל עצום בנושא התגמולים הראויים והריאליים במערך המילואים ובשרות סדיר. השוני הזה לא נובע מהגיל בכלל. במדינות שבהן גיוס-חובה נחוץ, זה דווקא הרציונל לגיוס מייד אחרי התיכון - שלא להפריע להם במהלך קריירה אזרחית באם ישתחררו אחרי הסדיר.


תכל'ס זה הכל מגדלים פורחים באוויר כי ההסדר הנוכחי הוא האשפרי היחיד מבחינתנו התקציבית, האכ"אית ובטחונית\אסטרטגית - והוא עובד די טוב. אפשר לעבור לראש ותפקוד יותר מקצועי גם בלי שינויים באופן הגיוס\מילואים בהקשחת הקו כמו שרפול ניסה ליישם בתקופת הרמטכ"ליות שלו.

גם משכורת טוראי "בצבא מקצועי" עשיר כמו ארה"ב בהחלט לא מספיקה לכלכל בה משפחה או אפילו את אורח החיים של הבן 35 המצוי.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

המודל הקיים עובד "די טוב" אבל המדינה לא מסתפקת בכך.במצב הנוכחי- מחד חיילי החובה מתאמנים מעט (משיקולי תקציב, וכי יש מגבלות חמורות במטרה לא לסכן אותם ולא לפגוע במוטיבציה העדינה של חלקם) ומועסקים המון בבט"ש מול אוייב נחות, כך שהיכולת המבצעית בסדיר ובמילואים נמוכה יחסית.
מצד שני, רגישות החברה לאבידות של חיילים עולה בהתמדה, עד שלא כל פגיעה באזרחים מצדיקה הפעלה של צבא העם, ובטח שלא יחידות מילואים.
בסוף אתה נשאר עם כלי צבאי שאמור לנצח ללא אבידות- ואינו מסוגל לכך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור המודל הקיים עובד "די טוב" אבל המדינה לא מסתפקת בכך.במצב הנוכחי- מחד חיילי החובה מתאמנים מעט (משיקולי תקציב, וכי יש מגבלות חמורות במטרה לא לסכן אותם ולא לפגוע במוטיבציה העדינה של חלקם) ומועסקים המון בבט"ש מול אוייב נחות, כך שהיכולת המבצעית בסדיר ובמילואים נמוכה יחסית. מצד שני, רגישות החברה לאבידות של חיילים עולה בהתמדה, עד שלא כל פגיעה באזרחים מצדיקה הפעלה של צבא העם, ובטח שלא יחידות מילואים. בסוף אתה נשאר עם כלי צבאי שאמור לנצח ללא אבידות- ואינו מסוגל לכך.

מסכים איתך 100%, והמשוואה שהעלית (עליית רגישות לאבידת חיילים עד שאבידות אזרחיות נסבלות אפילו ממנה) היא הערה מאוד מעניין ונכונה. בגלל זה אני רוצה שנחזור לשביל הזהב, באמצע, אשני חושב שהלכנו בה לפני דור - האיזון הנכון בין מחוייבות מוחלטת ללא להפקיר אף חייל ולמשימה עצמה. אגב, דומני שכמו מערכת גיוס החובה, גם מצוות לא תעשה הזה של אי-הפקרת פצועים נובעת ממצבנו הביטחונית והפוליטית המיוחדת. קרי - שחייל ישראלי שנופל בשבי האויב צפוי למידת אכזריות יותר גבוהה מאשר מלחמות בחלקים אחרים של העולם. אבל עכשיו כשאני חושב על זה אפילו זה לא נכון, כי רוסים שנופלים לצ'צ'נים ואמריקנים לעיראקים לא זוכים ליחס יותר טוב - - אז אולי זה בכל זאת קשור יותר לערכים שלנו כעם וחברה אני יודע מה..

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

זה שזה חיוני לא עושה את זה פחות מחורבן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

צהל הוא לא צבא מקצועי ולראיה תוצאות מלחמת לבנון השנייה שבא צהל הפסיד לארגון גרילה ללא חיל ים ללא חיל אוויר ללא חיל שריון ללא אגף מודעין גדול ומשופע בתקציב.וללא תוכניות הכל שליפה מהמותן בשילוב עם תרבות הסמוך ויהיה בסדר.
הצבא האמרקאי לעומת זאת צבא מקצועי ממושמע וכן חברים אמיץ ראה לדוגמא הקרב שניהלו המרינס בפלוגה עיראק שבקרב זה הם נלחמו ביום ובלילה נגד אלפי מחבלים מבוצרים ללא רתיעה ופחד לעומת זאת ראינו כולנו לצערנו את חילי צהל מתחבים בבתים שתפסו בלבנון ולא יוצאים מהם עד שיגיע החושך האם צבא שכזה יכול לנצח במלחמה אני בספק גדול

ציטוט:

במקור נכתב על ידי toyota06 צהל הוא לא צבא מקצועי ולראיה תוצאות מלחמת לבנון השנייה שבא צהל הפסיד לארגון גרילה ללא חיל ים ללא חיל אוויר ללא חיל שריון ללא אגף מודעין גדול ומשופע בתקציב.וללא תוכניות הכל שליפה מהמותן בשילוב עם תרבות הסמוך ויהיה בסדר. הצבא האמרקאי לעומת זאת צבא מקצועי ממושמע וכן חברים אמיץ ראה לדוגמא הקרב שניהלו המרינס בפלוגה עיראק שבקרב זה הם נלחמו ביום ובלילה נגד אלפי מחבלים מבוצרים ללא רתיעה ופחד לעומת זאת ראינו כולנו לצערנו את חילי צהל מתחבים בבתים שתפסו בלבנון ולא יוצאים מהם עד שיגיע החושך האם צבא שכזה יכול לנצח במלחמה אני בספק גדול

עכשיו, אולי זה גולש קצת לפוליטיקה, אבל להגיד ש ה פ ס ד נ ו - יותר מקצת מוגזם. צא וראה בהרס דרום לבננון. אומנם לא השגנו את יעדינו, ולא השמדנו את החזבאללה לחלוטין, אבל מכאן ל"הפסדנו" - כברת דרך עצומה. יהודים מטיבעם אוהבים לקטר ולהתפלפל - אבל למצוא את טעון השיפור לא שולל את הרוב המוחץ שהוא טוב. בנימה של שלומז למעלה - בזה ניצחנו וננצח..

בתקופת כהונתו של יאיר נווה בפיקוד המרכז, למשל, איכות הצלחת הבט"ש היתה גבוהה מאוד - העדר הפיגועים בשנים האחרונות לא נובע מחוסר או הפחתת ניסיון ארגוני הטרור לבצע אותם אלא בגלל הצלחת כוחותינו בסיכולם.

זה שאנחנו נלחמים בחכמה ("כי בתחבולות...") בדאגה ראויה לחיי הבנים שלנו אמור להיות מקור גאווה. המרינס אמנם נלחמים ראש בקיר, והתו"ל (כיסוי ארטילרי ואווירי זמין מאוד) וסד"כ של צבא ארה"ב מאפשר זאת - אבל תבין שהחיילים שלנו התבצרו בבתים ויצאו למשימותיהם בלילות לא מתוך פחדנות אלא בציות לפקודותיהם ובהתאם לתו"ל שלנו, כי בקרבות לילה יש לנו יתרון משמעותי מאוד. החיילים שלנו אמיצים באותה מידה כמו המרינס ואפילו יותר (שם התופעה של הפקרת פצועים בשטח בגלל סיכון דווקא לא נדירות - אצלנו במלחמה האחרונה הראו גבורה והקרבה עצמית על-אנושיות בחילוץ לוחמים) - אבל אנחנו לא אדישים באותה מידה לחייהם כמו המפקדים האמריקנים, שנשלח את החיילים לבצע משהו ככה 'ראש בקיר' כשאפשר להצליח יותר אם פועלים חכמה במקום זה. מלחמה זה לא קטטת רחוב..

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

על מה אתה מסתמך כשאתה טוען שמפקדים אמריקאים אדישים לחיי פקודיהם?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Sam Weller על מה אתה מסתמך כשאתה טוען שמפקדים אמריקאים אדישים לחיי פקודיהם?

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

כן, אתה.

אז בתשובה לשאלה שלך, לא, אני לא שירתתי במרינס, אבל יש לי מספר קרובי משפחה ששירתו ומשרתים שם ודי הרבה חברים טובים (גדלתי בארה"ב), ומההשוואה האישית שלי בין צה"ל לנחתים (ממקור "שני"), כן, הישראלים הרבה יותר רגישים ומתחשבים בסיכוי לאבידות וחיילים הרוגים ופצועים, והרבה יותר מוכנים לתת לזה לשנות את תוכניות הלחימה שלהם. אולי אם לנסח אחרת - לא שהם זורקים או משהו על חיי החיילים שלנו, אלא יש להם מוכנות הרבה יותר גבוהה לספוג אבידות ולאו דווקא לשנות טקטיקה. (למשל וויטנאם - 60.000 הרוגים וכמעט עשור של לחימה פלוס התנגדות עצומה בבית - אבל בכל זאת נסוגו רק אחרי המון זמן)

אני מכיר גם שני אנשים ששירתו גם במרינס וגם בצה"ל, וזה גם הרושם שהם סיפרו לי , אבל הם דיברו דווקא בגנות התכונה הישראלית הזאת, שהדאגה לצמצם הרוגים מכתיבה "יותר מדי" את התו"ל הישראלי. הם יותר בקטע של "כדי לעשות חביטה חייבים לשבור קצת ביצים". השוני הזה ביחס לאבידות מול המשימה זה מה שהמרינס האלה בעצמם אומרים בהשוואה לצה"ל, אע"פ שכמו שאמרתי הם חושבים שהצהל"י פחות ראוי.

לגבי חילוץ פצועים - סדר העדיפויות בצבא המריקאי אכן שונה. איך שאני מבין את זה, שוב, מהאנשים שהיו שם, חילוץ פצועים הוא ערך משני לעומת השלמת המשימה. אצלנו זה נחשב "ייהרג ובל יעבור" - אבל שם קיימים מצבים שעושים חשבון רווח והפסד במצבים כאלה. דווקא האתוס האמריקאי הזה של משימה קודמת לכל אפילו חיי פצועים הוא הוא הנורמה בעולם, וזה ההשקפה הישראלית לגבי "פצועים בשטח\חיי החיילים מול השלמת המשימה" שהיא החריגה בין צבאות העולם.

"ראש בקיר" - המרינס יש להם קטע גולנצ'יקי משהו בגאוותם על זה שהם נלחמים "ראש בקיר", לעומת התו"ל היותר גמיש של הARMY.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

מהניסוח הקודם שלך למדתי שהמארינס האמריקאים נלחמים באופן מטופש וסופגים אבדות מבלי משים. עכשיו פתאום מתברר שהם דבקים במשימה ושאולי הישראלים הם בעלי רגישות יתר לחיי אדם.

אני לא אוהב את הטון המתנשא של התגובה הקודמת שלך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Sam Weller מהניסוח הקודם שלך למדתי שהמארינס האמריקאים נלחמים באופן מטופש וסופגים אבדות מבלי משים. עכשיו פתאום מתברר שהם דבקים במשימה ושאולי הישראלים הם בעלי רגישות יתר לחיי אדם. אני לא אוהב את הטון המתנשא של התגובה הקודמת שלך.

לא הבנת אותי. אני אמרתי שהגישה הצהל"ית היא "רגישות יתר" בעיניהם של הנחתים האלה. אני לא מסכים איתם בכלל , ודווקא דוגל במוגל הצה"לי בסוגיה הספציפית הזו, במיוחד בשביל התנאים המקומיים שלנו. ליוצאי צבא ארה"ב יש אמונה קנאית בלתי-נסבלת שכל מה ואיך שנעשה אצלם זה דבר אלוהים במלחמה, וכל תו"ל שונה - טימטום.

אז ככה - המשפט הראשון של הפוסט שלך הוא פחות או יותר דעתי על הגישות השונות האלה, והמשפט השני הוא איך שרוב המרינס שאני מכיר שמכירים גם את צה"ל רואים את זה.

הנטייה שהוזכרה בהתחלת האשכול על הקושי לקבל שאיך שהצבא שלך עושה דברים הוא לא הכי טוב - לא מיוחד לנו. לרוב קל יותר להוציא מים מצור מאשר לגרום לחייל ותיק להגיד שיש משהו לקוי יסודית בתורת לחימת צבאו\חילו\יחידתו.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

אני פשוט מוצא שהטון המתנשא בדיונים שמשווים בין צה"ל לצבאות אחרים הוא נלעג לכל הפחות. מוטב להיות קצת פחות נחרצים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Sam Weller אני פשוט מוצא שהטון המתנשא בדיונים שמשווים בין צה"ל לצבאות אחרים הוא נלעג לכל הפחות. מוטב להיות קצת פחות נחרצים.

אני גם מוצא את הטון המתנשא בדיונים שמשווים בין צה"ל לצבאות אחרים בלתי-נסבל - אבל אצלי ההתנשאות דווקא כמעט תמיד באה מהצד השני, מנציגי צבאות אחרים, ואילו בנסיוני הישראלים דווקא הרבה יותר ביקותיים כלפי צבאם, או לפחות הרבה יותר פתוחים להצעות ולשמוע על תורות לחימה אחרות בראש פתוח, לטוב או לרע - כי יש שאנשים יותר מדיי יורדים על צה"ל לטעמי אבל שיהיה.

אז כנראה שאנחנו פשוט מנהלים דיונים על הנושאים האלה עם אנשים שונים למדי..

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

ודווקא האמירה "פחות חשוב להם מחיי החיילים שלהם" הוא נכון כי זה משקף את ערכי החברה. יום הזיכרון בארה"ב, למעט במשפחות שכולות עצמן, הוא למעשה חג לכל דבר - סוף שבוע ארוך ומבצעים מיוחדים בקניונים - משהו שתמיד הפריע לי בשהייה שלי שם. ההפך הגמור מיום הזיכרון בארץ.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

ועכשיו שוב נשאלת השאלה: האם העובדה שזאת מלחמה, ובמלחמה יש גם אבידות, נשכחה על ידי מפקדינו? מדוע בכל קרב בו היו אבדות הפך מייד לקרב חילוץ? מה עם הדבקות במשימה למרות האבידות? ממתי חיי החילים חשובים יותר מביצוע המשימה? מה היו חושבים על כך לוחמי לטרון בתש"ח, צנחני המיתלה בקדש ומשחררי ירושלים בששת הימים? האם הם גם היו הופכים קרב כיבוש בו נהרג חייל ונפצעו שניים נוספים מגדוד שלם לקרב חילוץ, או שהם היו ממשיכים למרות האבידות וכובשים את היעד שלהם?

אני חושב שיש את שביל הזהב - שדווקא הושג בצה"ל בשנות השיא שלו בין דביקות במשימה ומחוייבות עליונה לכל חייל וחייל שלא יופקר. השאלה היא האם אפשר להשיג את אותן תוצאות ואותו ניצחון תוך שינוי בטקטיקה או אסטרטגיה. המחשה טובה היא העדפת צה"ל ללחימת לילה - אמנם אפשר להיות חפוז - אבל במה שיש לנו אפשר להשיג את אותם תוצאות אם נילחם חכם יוצר. תו"ל שמתאים לצבא מסויים לא יתאים לצבא אחר... לחימת ההתשה האמיקראית לא מתאים לנו, והחשיבה הצבאית שלנו שיותר בעניין של להילחם גם קשה גם חכם, לא כזה נחוץ לאמריקאים. להבדיל - צבא ארה"ב הוא לא הצבא ברוסי, ש ב א מ ת זורק על חיי החיילים שלו. יחד אם זה, אני חושב שניתן להלחם בצורה יעילה באותה מידה אבל שמתחשבת באבידות יותר. אבל מה לעשות - בכלל האוכלוסייה היחסית שלהם ושלנו - להם יש את הפריוולגיה לא לעשות כך. הדאגה לחייל היחיד אצלנו לא נובע רק מהערכים שלנו כחברה ועם אלא גם מאילוצים צבאיים ואכ"איים ממשיים שנועים מהמציואות של הסד"כ הפוטנציאלי שלנו מול זה של האיוב.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

חוסר ההבנה שאי השלמת המשימה והפיכתה לקרב חילוץ, הופכת את היוצרות וקרב שהיוזמה ההתקפית היתה בידיך, ה הופך לקרב הגנה והיוזמה עוברת לידי האויב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי lior432 חוסר ההבנה שאי השלמת המשימה והפיכתה לקרב חילוץ, הופכת את היוצרות וקרב שהיוזמה ההתקפית היתה בידיך, ה הופך לקרב הגנה והיוזמה עוברת לידי האויב.

אני גורס שאפשר גם להשלים את המשימה וגם לדבוק ב"לא מפקירים חיילים בשטח".

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.

אבל לא עוצרים יוזמה התקפית ברגע שיש כמה פצועים. אגב, ברמת החוליה זה גם מה שמטמיעים בצבא- טיפול בפצוע לאחר שעברת את קו המטרות. אותו דבר אמור להיות גם ברמת הפלוגה, הגדוד, החטיבה והאוגדה.

מתקפה אתה עוצר כשהיא כבר לא יעילה. או שהכח שלך נישחק מדי, או שאין סיכוי להשלים את המשימה בפרמטרים המוגדרים.

בסופו של דבר, קרב חילוץ עולה הרבה יותר ביוקר מאשר התקפה כי איבדת את היוזמה.

ע"ע הקרב במ"פ ג'נין - 40% מהאבידות נגרמו בחילוצים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אין היום תפיסה נכונה של פרופורציות בין ערך חיי החיילים לבין ערך דבקות במשימה, ולמרות שלא נעים להגיד ולא נעים לשמוע יש משימות במסגרת של מלחמה בהן זה צפוי שיהיו אבדות וצריך לקחת אותם בחשבון מראש.
אבל פספסתם נקודה חשובה שמכאן קצת קשה לראות אבל למנהיגים זה מוטח בפרצוף-מורל ויחסי ציבור.
הרבה אבידות במלחמה אומר יחסי ציבור רעים לגופים הצבאיים והממשלתיים וכסתח זה עדיין ערך עליון במדינה לצערי,
אבל הביטוי היותר רלוונטי שאני מכבד קצת יותר הוא הגבלת חופש פעולה. אנחנו חיים במדינה קטנה והצבא הוא עדיין צבא העם, והעם לא רואה את ההישגים האסטרטגיים, העם רואה את האבדות והעם מגביל את חופש הפעולה של המדינה ושל הצבא, וזה מתבטא באי יכולת להגיע להחלטות בתוך הממשלה שמפוצלת בתוך עצמה.
נראה לי שאני גולש קצת לפוליטיקה אבל התוכן מספיק טכני בשביל לעבור את הצנזורה .

דבקות במשימה קיימת גם היום אצל כל לוחמי צה"ל.
רק שבצה"ל מדובר בדבקות במשימה לאור המטרה. והבעיה היא לאור איזה המטרה?
קרא את הטע הבא:
"כל לקחי מלחמת לבנון השניה ב-54 שקלים וארבעים א"ג"

כאשר אין מטרה למלחמה, וההנהגה לא יודעת מה היא רוצה להשיג, שהרי מלחמה היא המשכה של הדיפלומטיה כשזו תקועה, והדיפלומטיה היא המשכה של המלחמה כשזו לא משיגה את מטרתה.

ואז כאשר החייל (וגם מפקד לצורך העניין) אינו מבין את חשיבותו בכל המבנה הזה, ויותר מיכך הוא מבין שאין משמעות אמיתית למעשיו, הוא לא מטומטם להקריב את חייו.
ואז כשאין סיבה לסכן חיי אדם ויש אפילו חשיבות גדולה יותר להציל חיי אדם על פני המשימה


www.445.tipo.co.il

אני מסכים שיש מקום להפעלת שיקול דעת בפעילות מבצעית כי המפקד שבמשרד לא תמיד רואה את מה שהמפקד שבשטח רואה, אבל זה עובד גם הפוך- המפקדים בשטח לא רואים את התמונה הגדולה ולא מבינים את החשיבות של הפקודה שניתנה להם ולכן אין להם יכולת אמיתית להכריע מה החשיבות של הפעולה שהם מבצעים.
לדוגמה,יכול להיות שאי עמידה במשימה תגרום להרבה אבידות לכח אחר כשלמפקד עצמו המשימה נראית כסיכון מיותר, הרי הפיקוד העליון לא תמיד יכול לשתף את רמות הפיקוד היותר נמוכות בכל הפרטים.
צבא הוא לא גוף דמוקרטי וטוב שכך.

זה לא מה שהתכוונתי להעביר,

כשמפקד רואה שהפיקוד מעליו מבולבל כי אלא מכמה דרגות מעליו לא יודעים מה הם רוצים, ומשנים פקודות בחוסר ביטחון כל כמה שעות. אז אתה מבין שאף אחד לא מבין ושאתה לא חלק ממבנה התקפה גדול ומחושב אלא מקרב הישרדות פוליטית (אופס - מילה אסורה!) שכולל דרגים מדיניים.




www.445.tipo.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי gholateg עכשיו, אולי זה גולש קצת לפוליטיקה, אבל להגיד ש ה פ ס ד נ ו - יותר מקצת מוגזם. צא וראה בהרס דרום לבננון. אומנם לא השגנו את יעדינו, ולא השמדנו את החזבאללה לחלוטין, אבל מכאן ל"הפסדנו" - כברת דרך עצומה. י

יש איזו שהיא נטיה פסיכולוגית כזאת לפחד מהמילה "הפסד".
בסביבה עסקית- יש רווח והפסד.
בסביבה צבאית- יש ניצחון והפסד.
כאן וגם שם, הראשון הוא ביטוי לעמידה ביעדים, והשני ביטוי לאי אמידה ביעדים.

אתה בעצמך מודה שלא השגנו את היעדים. אני אוסיף שלא השגנו שום יעד (ע"ע הירי האחרון לעבר קרית שמונה), ושמצבנו מבחינת תודעת האויב חמור ממה שהיה אפילו לפני הפתיחה במלחמה.

לא לפחד להודות בכישלון (הפסד) זה לעשות צעד אמיץ בכיוון של תיקון.

אם מסקנתו של מחבר הביקורת הזו שפתרון בעיית "החובבנות" של צה"ל הוא צבא מקצועי מבוסס התנדבות, מוטב שיספור היטב את מעותיו ויכין סרגל חישוב. צבא "שכירי חרב" בן 100,000 חיילים (אין מילואים) המשתכרים משכורת ממוצעת כמקובל במשק הישראלי, יעלה רק במשכורות כ- 60% מתקציב הביטחון השקלי (ללא מרכיב דו"ח ודו"ס המיועדים להצטיידות). בעלויות דלק, תחזוקה, תחמושת, שעות טנקים, מטוסים וספינות – הוא לא יתאמן כמעט.
הנתון המקומם ביותר בביקורת הזו הוא החשבת הצבא כמסגרת מנותקת ממדינת ישראל. מדי שנה משחרר צה"ל עשרות אלפי בעלי מקצוע שרכשו בעת שירותם את המקצוע ושלא יחליפו אותו לאורך שנות עבודתם בשוק האזרחי. אלה מהווים את עמוד השדרה של התעשייה הישראלית ולא רק בהי-טק אלא גם טבחים, מסגרים, מכונאי רכב ופועלי בנין. מבחינת המשק הישראלי, ההכשרה המזורזת והממוקדת בצבא והניסיון שנאסף ע"י החייל טובים לא פחות מאשר אילו המדינה הייתה מקימה מכללות ובתי ספר מקצועיים להכשרת אנשים אלה, שיתכן ועלותם הייתה גבוהה יותר. אולי זה לא תפקידו המוצהר של הצבא, אך המדינה מרוויחה מפעילות זו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי knight1 ... יעלה רק במשכורות כ- 60% מתקציב הביטחון השקלי (ללא מרכיב דו"ח ודו"ס המיועדים להצטיידות).

ועכשיו כמה אחוזים המשכורות תופסות?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ההכשרות "המזורזות והממוקדות" הן הכשרות ברמה נמוכה עם אמינות נמוכה ואני בעיניים שלי ראיתי אנשים מוסמכים כשהם אינם בקיאים במקצוע שהם הוכשרו בו. יש הרבה מקום לשיפור בנושא ההדרכה.

בקשר לטענה שלך על כך שהצבא מכשיר לקראת האזרחות,
אם לא נכלול אבטחה אני חושב שאחוז קטן מאוד מהמשתחררים ממשיך לעסוק כקריירה במקצוע שהוכשר בו בצבא.

וצבא התנדבותי לא אפשרי כרגע, עם זה אני מסכים.

ברור שאף בעל חברה לא יעסיק נער בן 18 ישקיע בו רבות ויתן לו לעזוב אחרי שנתיים של עבודה... אבל צה"ל זו לא חברה והנער הוא לא עובד, הוא חייל וצה"ל צריך להפוך אותו ללוחם בזמן קצר מאוד ומה לעשות, גם לתת לו לעזוב אחרי שלוש שנים.. מה אתה רוצה, שיקטעו להם את החיים ליותר משלוש שנים? גם ככה השכבה הזאת בפיגור מאחורי שאר העולם... זה הצבא וזה מה יש, אין ספק שצריך לשאוף למצוינות ולא להיות שאננים וכל הזמן להתקדם ולהתעדכן וזו כן בעיה בצה"ל לפי מה שראינו בבירור במלחמה האחרונה...

הרבה חיילים מקבלים הרבה יותר מהצבא מאשר מה שנותנים, כביכול. יוצאים לרוב הרבה יותר מבוגרים ועם ראש מסודר הרבה מעבר למה ששלוש שנים של לימודים או עבודה יעשה להם. להיבט הזה יש תרומה לא קטנה להצלחתנו בתחומים מסויימים. תראה את ההבדל בין הרצינות והכלים להתמודד עם החיים של בחור ישראלי בן 21 ואמריקאי או משהו באותו גיל. כן, יש גם הרבה מגרעות (לא בזה עסקינן כי זה משהו נחוץ), אבל הוא צודק, זה שמעליי.

הדואג לשנה - זורע חיטה.
הדואג לשנים - נוטע עצים.

החרד לדורות - מחנך אנשים.