|
30-03-2008, 12:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,932
|
|
אני אנסה את כוחי-
ציטוט:
"... היות ואיני טייס ולא שריונר, קשה לי לענות למה 2 אנשי צוות במסק"ר יכולים לנהוג כלי מורכב יחסית באוויר ולהילחם במקביל, ולטנק או רק"מ נדרשים 4 אנשי צוות..."
לכך ניתן להציע מספר תשובות-
א.במסוק יש יותר אוטומציה, אף אחד מצוות המסוק לא טוען רקטות לכוורות במהלך הטיסה בין ירי לירי. אפשר גם להסיט רגע את התשובה ולהזכיר שלמעשה למסוק בטן תחמושת זעירה לעומת טנק, והוא כלי שנלחם בגיחות, אבל אחזור לכך בהמשך.
ב.במסוק לשני אנשי הצוות יכולת למודעות מצבית (situational awareness) תודות לתכנון תא טייס שמגדיר בהנחות היסוד שלו שדה ראיה לטייסים. נסה ליישם תא צוות עם שדה ראייה שכזה בטנק, ויחזרו אחריך כל מדינות העולם.
ג.במסוק אין לנהג צורך להתמודד כל הזמן עם כל תוואי קרקעי שבדרכו, עליו לשמר את הימצאות הכלי שלו מעל או על יד תוואי הקרקע. נכון שיגידו מייד "אבל תנסה אתה לבצע טיסת זחילה כדי לא להתגלות צמוד לפני השטח!" אך למרות זאת, הטייסים ראשם בחוץ והמסוק תכליתו להישאר מעל או על יד התוואי הקרקעי, כך שהנהג במסוק לא מתעסק כמו נהג הטנק בתפעול טכני של כניסה למכשולים עם שדה ראייה אפסי, אלא באיתור ושימור נתיב התקדמות בלעדיהם עם שדה ראיה טוב עשרות מונים, וכלי שמרחף ולא קופץ ומגיב לכל מכשול אותו הוא חוצה.
ד.צמד הטייסים במסוק מבצע גיחה וחוזר החוצה משדה הקרב. אנשי הצוות של הטנק שרויים בו משכי זמן ארוכים עשרות מונים. הטייסים יאכלו ויתקלחו כדי לעלות רעננים וממוקדים לגיחה הבאה על מנת להיות ביעילות מירבית, לצבא היבשה אין יכולת להציע אפילו הגנה מפני ארטילריה על חניון לילה או נקודת התחמשות.
"...קשה לי גם להעריך אם קשה יותר לפקד על טנק מצריח מסתובב או מהתובה."
עניין המודעות המצבית חוזר גם כאן, ישנם דרישות רבות ממפקד כלי מתמרן בקו המגע עוד לפני שהוציא את הירייה הראשונה, או אפילו איתר את המטרה הראשונה שלו. הכלי היעיל ביותר מבחינת המפקד הוא היכולת להרגיש שהוא עם "ראש בחוץ", מחובר לקרקע ולעולם שסביבו.
הנה מעט מהן-
א.מודעות לקרקע מבחינת נתיב התקדמות הכלי. איזה מכשול עביר, איך מגיעים לנקודה הבאה, תנועה ביחס לשאר הכלים במסגרת.
ב.מודעות לקרקע מבחינת קווי ראיה- גלוי או נסתר מן האויב או היעד.
ג.היכולת לראות תא שטח ולקבל תחושת עומק- חיוני לצורך הערכת המצב שתשפיע על בחירת קו התקדמות, חשיפה לאיומים, התרחשויות במרחב.
ד.עצם העובדה שהצריח מסתובב ביחס לכלי לא מפריעה לרוב בני האדם. לרוב נראה כי מט"קים מסתגלים במהירות לעובדה שהם ב"ראש" של כלי אשר יודע לנוע ביחס ל"גוף" הכלי.
"... ולגבי עניין השרידות והאחזקה
סיבות אפשריות שהתפיסה לא התקבלה:
א. רצף בלחימה: רק"מ כזה מחייב שני אנשי צוות ערניים, ולכן מוגבל ל "גיחות" של מספר שעות; טנק יכול לתפוס עמדה כשחלק מהצוות ישן. פיתרון אפשרי: איש צוות שלישי, בתובה."
אני חולק עליך במהות העניין. אם בהנחת היסוד אנו דנים בכלי שתכליתו להיוות גורם מרכזי בקרב היבשה במלחמה מלאה, עם תמרון, ארטילריה, ח"א, חי"ר וכוחות משורינים של האויב, אז אין מה לדבר על טנק ששוהה בעמדה עם חצי צוות ישן.
אמנם אני צעיר ולא נלחמתי בשום מלחמה "מלאה" שכזו, אך העולם האמיתי וגם האינטרנט מלאים בתיאורי החוויות מפי לוחמים שכן עשו זאת.טרחתי לקרוא וללמוד כמה שיכולתי מהם ואפילו בקבצי הלקחים שקיימים בתוך צה"ל ניתן לזהות בבירור שאין חיה כזו, להתייחס לטנק (ולכן גם ליורשו) במהלך מלחמה כאל כלי שמבצע מארב ארטישוק ברצועת הבטחון או מול קלקיליה (במובן של חלק מהצוות לא פעיל או נח).
"ב. קושי בהכשרה: קשה למצוא מט"ק שיכול להפעיל מערכת נשק תו"כ פיקוד על הכלי"
סליחה, כל מט"ק מוסמך לביצוע כל התפקידים בטנק. בוודאי שלא ניתן לרמוז שכל מט"ק יהיה התותחן הכי טוב, אבל אין כל קושי בהכשרת מפקד לשמש גם כתותחן. במיוחד אם הולכים על תכנון מסודר של כלי, ומניחים שאת האוטומציה והטכנולוגיה של תקופתנו ניתן לכלול בפנים.
אם יודעים לדבר כאן בפה מלא על מערכת טען אוטומטי (עקב אכילס של כל הצעה עד כה להקטנת מספר אש"צ בטנק), מה הבעיה לדבר על מערכות בקרת ירי שחוסכות פעולות או לפחות מסייעות למפעילן? אני משוכנע שהדבר בהישג יד כיום ואפילו במחיר שניתן להרשות לעצמנו.
"ג. פוליטיקה: כלים כאלו נולדים כ "משמידי טנקים" או "כלים לסיוע ישיר", ללא זרוע שבאמת רוצה אותם: הם כבדים מדי בעיני החי"ר (שבצבא מתוקן, כולל נגמ"שי לחימה, שגם עליהם קשה לו להתמקצע), ושונים מדי מטנק בעינ י מפקדי השריון."
כאן אני חושב בערך כמוך, רק שנדמה לי שהנימוקים לסרבנות של אנשי השריון ומערכת הבטחון מבוססים על קיבעון, חוסר פתיחות ואולי דוגמטיות יותר מאשר על הסיבות שמנית אתה.
"ד. היסטוריה: סה"כ בעשורים האחרונים לא היו קרבות שבהם השריון ספג מפלה מוחצת דיה להניע שינוי מהותי בתכנון שלו."
אני שוב חולק עליך. מן הידע שהייתי נגיש אליו אודות קרבות שריון או העסקת טנקים מאז מלחמת יום הכיפורים (וכולל) אני חושב שהטנק מיצה את המבנה הנוכחי שלו והמצב פשוט זועק למעבר לשלב הבא התפתחות עיצוב הכלי.
לטעמי, השיטה של צריח עם אמצעי ירי שנחשף בעמדה בנפרד מתובה שנותרת נסתרת ומכילה את כל המערכות שאין טעם לחשוף לאש האויב, היא שיטה נכונה.
אני גם מאמין שכיום ניתן באמצעות טכנולוגיה לתת למפקד כלי שיושב בתוך תובה הרגשה של ראש בחוץ. אולי שילוב של מצלמות ותצוגה סטריאוסקופית, מירופונים שיתנו שמע סטריאו או היקפי, מי שמבין ידע להציע פתרונות יותר ישימים, אני מניח.
אחרי כל זאת, אני חושב שמערכת הטען האוטומטי היא עדיין עקב האכילס. אולי בכלל משום רגישות למכות מכאניות מטלטולי הנסיעה או עוצמת פגיעה של חימוש בטנק. אולי בשל מורכבות פתרון שיתן לצוות יכולת לירות פגז ח"ש/חץ ומייד לאחריו רקפת או חלול, ועדיין יהיה נתון לתפעול תקלות שלגבי טען אנושי הן עניין של דחיפה או מכה ביד.
לענייין של תותח שהרתע שלו "גדול" על הכלי שנושא אותו, הפתרון היחידי הוא רוחב הבסיס-רוחב התובה או תיאורטית (וקשה לי לחשוב ברצינות על פתרון כזה לכלי מתמרן בדרג המסתער) רוחק ה"מעדר" (בהשאלה מתומ"תים) שיפרש הצידה מן התובה בירי בצידוד (רק לשם הדוגמה התיאורטית, כן?).
פתרונות כאלה יסרבלו את הכלי ויפגעו ביעד הקטנת המידות והגברת הפשטות של הכלי.
אבל אי אפשר לדעת, אולי העתיד הוא בכלי ברוחב שלושה וחצי מטר ואורך ארבעה וחצי, משקל נמוך מארבעים טון, תובה גדולה ו"צריח" שהוא למעשה רק תותח שיושב על אמצעי הנעה לכינון,מכוסה במיגון רק ליחידת ההזנה שמשמש גם ככן לשתי יחידות אמצעי חוזי (ושמע- למה לא?) עצמאיות ומופעל על ידי שניים במתכונת טייס וטייס משנה, אר לשניהם מערכות שליטה מלאות בתנועת הכלי וחימושו, כך שכל אחד מהם משלים את חברו (אחד יורה שני נוהג או סורק, ואז מתחלפים אם השני זיהה מטרה, הוא פשוט משעבד אליו את התותח ויורה).
את המערך החימושי נושיב בנמ"רים, פומות אכזריות או נקפ"דונים, מה שיהיה, ועל כל אלה נוסיף מחלקת סיור עם אמצעי תצפית, הכוונה וניוד מתאימים לצורך עמידה בקצב התקדמות הטנקים ונדמה לי שזה מספיק...
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)
"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'
נערך לאחרונה ע"י רגב06 בתאריך 30-03-2008 בשעה 13:17.
|
|