כמו כל האגדות האמיתיות, החיבור שלי לסיפור הזה קרה בחדר האוכל של הקיבוץ כמה חודשים לפני הגיוס לצבא. ישבתי לארוחת צהריים עם כמה חברים מבוגרים יותר ואחד מהם שבדיוק חזר משירות מילואים ארוך בגבול מצרים סיפר על יחידה של מילואימניקים משוגעים שקורעים את המדבר בנהיגה מקצועית שהוא בחיים לא ראה – ומי שמכיר את החומר המדובר יודע שרוב נהגי 4x4 הבאמת משוגעים מגיעים (או לפחות הגיעו) בעיקר מקיבוצים ומושבים. גם היום קשה לי להסביר למה הסיפור שלו תפס את תשומת ליבי בזמן ששאר החבר'ה בשולחן עברו לדבר על עניינים אחרים, אולי זה העובדה שמילואימניק מזדקן בדרך כלל לא מתרשם משטויות של צבא אלא אם כן מדובר במשהו באמת חריג. כמה חודשים אח"כ התגייסתי וגם במשך השירות פה ושם התרוצצו שמועות על השם (המונפץ/שגוי) "סיירת רותם" ועל מעללי יחידת הניוד.



מי שיחפש את השם רותם שני בגוגל ימצא כמה וכמה תוצאות (בלי לבלבל עם חייל בעל שם זהה שנפל בשנת 2002), מתוכן הכי אהבתי את "נווד, נווט, רוכב, לוחם" של אלי פנגס שפורסמה במגזין בלייזר בשנת 2007 והיא ההוכחה הכי טובה שגם מישהו שלא פגש את רותם אפילו לרגע אחד הבין בעצמו וניסה להסביר לקוראיו – בלי חרטוטים ובלי התחנפויות – איזה אדם מיוחד הוא היה. אפילו העובדות היבשות כשלעצמן גורמות לך להבין שמדובר כאן במשהו שונה לגמרי: נולד ליד גבול הצפון, גדל במושב בערבה, נפרד ממערכת החינוך כידידים, גדל בשטח והתחבר אליו כמו בדואי שורשי, התחיל להתעסק עם כלי רכב תקניים ומאולתרים מגיל צעיר ועל הדרך פיתח חוש טכני חריף במיוחד, התגייס לצה"ל ובזכות סדרת מפגשים מקרית הצליח להקים ולטפח יחידת סיור מדברית (יחס"ר 252) שהביאה הישגים בגבול הדרום הפרוץ שאף יחידה אחרת בצה"ל לא הגיעה אליה. וכל זה רק בזמן השירות הסדיר שלו!



בסוף השירות הסדיר הוא חתם קבע למשך תקופה של למעלה משנה, ובסיומה עזב את הצבא ונסע לטיול ארוך באפריקה. כמו בהרבה מקרים אחרים, גם כאן הוא בחר יעדים שרוב התיירים הנורמליים בורחים מהם כמו משריפת סבך אבל הוא כנראה ראה בהם אתגר מספיק רציני לידע והיכולות שלו. הוא טייל בקניה ואריתראה בימים שאינטרנט לא היה קיים ומדריכי טיולים היו עדכניים בערך שנתיים או חמש אחורה. כשחזר לארץ התגייס חזרה לקבע, איפהשהוא בדרך עשה קורס קצינים, ובעיקר עשה שוב את מה שהיה הכי טוב בו: פיתוח והדרכה של תחום הניוד והנהיגה המבצעית מעוד נישה איזוטרית עם קהל יעד מצומצם לעולם מקצועי שלם, תקני, מסודר והכי חשוב – מרכיב מהותי והכרחי במבצעים לטווחים ארוכים ושטחים קשים (אך לא רק...). השמות באו הלכו והשתנו: "צוות הדרכה לנהיגת שטח", "חט' 409", "צוות ניוד מטכ"לי" או "חט' 551". הג'פ"ס הפשוט הוחלף בלנדרובר דיפנדר ואליו נוספו יאגי וכלים ייעודיים אחרים שעל רובם המכריע לא מדברים (כמו ה"טרקטורון" בפרשת צ'יקו והתאונה שבהמשך התברר שבכלל היה תומקאר, ולא בדיוק מפורסם בהיותו כלי צבאי תקני) – ובין כל אלה הסתובב לו דיפנדר 6x6 לבנבן וקצת חבוט שלא היה שני לו בכל הצבא הגדול והמפואר... רכבים עירומים ללא ציוד מינימלי התפתחו וזכו לערכות חילוץ מסודרות, ציוד טכני מקצועי ו-שומו שמיים – ציוד בטיחות איכותי. היחידות הכי מובחרות החלו לעמוד אצלו בתור: מטכ"ל, שלדג, יחס"רים ופלס"רים וכמובן לפני כולם מגלן. ורותם הפרחח עם המדים המג'ויפים שמן וגריז וזיעה התבגר והפך לקצין רציני, שכבר הכיר ועשה את כל השטויות והבלגנים ועכשיו יכול להקדיש את הזמן לכל אותם נושאים רציניים כמו בטיחות והדרכה והעברת הידע לדורות הבאים.





הנה קטע משעשע שכנראה די מייצג את חוש ההומור המטורף של רותם, שנלקח מתוך ההספד של חברו ליחידה יורם יוריה ופורסם באתר לזכרו:
"יום אחד נודע לך שחיל האויר פיזר מטוסי סקייהוק מושבתים בשטח אש בדרום לצורך אימוני תקיפה מהאויר. יורדים לשטח לבדוק את העניין. אתה, זליג ואני. מגיעים לשטח. 6 מטוסי סקייהוק עומדים בשטח כאילו על מסלול המראה. אתה לזליג: "עלה לקוקפיט, תמיד רצית להיות טייס". זליג עולה ומתיישב בתא הטייס. אתה בחיוך נצמד עם הג'יפ ברוורס למטוס ונרתם אליו עם רצועת גרירה אנרגטית. "עכשיו נעביר לזליג קורס טייס מזורז" ולפני שאני וזליג קולטים מה קורה אתה פותח בדהרה מטורפת, הסקייהוק בעיקבותינו והצרחות של זליג נשמעות עד חצרים. "לא יאומן כמה שהמטוס הזה יציב" אתה זורק תוך שכולנו נשנקים מצחוק מטורף. צילמנו את זליג בתא הטייס. בצילום, גוף מטוס בלבד על רקע השמיים, זליג בתא הטייס.
אחל'ה קורס טייס."



ואז בלי קשר לכלום, רגע לפני שהיחידה שלו עמדה לפני הזינוק הגדול קדימה, הוא נהרג. ביום שבת ב-27 באוקטובר 2001 הוא יצא על האופנוע לפגוש את החיילים שלו בנחל מסור. אף אחד לא יודע מה באמת קרה שם, כי הראשון שמצא אותו היה בדואי שעבר במקום וגם לו לקחו כמה שעות שעד שהצליח לפנות את רותם לביה"ח. הדבר היחיד שהיה ברור הוא שרותם עף מהאופנוע וספג פגיעת ראש קשה ביותר. הוא שכב מחוסר הכרה ומוקף עשרות חברים וקצינים שבאו והלכו והחזיקו אצבעות, אבל כל זה לא הספיק - סרן רותם שני נפטר במחלקת טיפול נמרץ בהדסה ב31/10/2001 והוא בן 32. הוא השאיר אחריו את אשתו דפנה ובנו מתן, ארבעה אחים ואחיות ועוד עשרות אחים לנשק.





מתוך דברים שפרסם לזכרו של רותם חברו, אבירם ברקאי, באתר האינטרנט www.barkai4x4.co.il: "לצידם של מאיר הר ציון וירמי מהצנחנים, לצד גוליבר ולדיזינסקי, יד ביד עם כל האגדות הוותיקות - צמחה לה בשנים האחרונות אגדה חדשה. צה"ל לא ממהר להצמיח מיתוסים - בטח לא על חייליו שעדיין בחיים. יש יוצאים מן הכלל. רותם שני קראו לו. רותם היה דמות מהאגדות. מיטב הנוער היה מוכן ללכת אחריו באש ובמים. שמו נישא בפי חייליו ומפקדיו, עטוף בזרי תהילה השמורים לטובים ביותר. מסביב למדורה, בחדרי אוכל קיבוציים, במסדרונות היחידות המובחרות - רותם היה שם, בכל שיחת גברים בחאקי ותמיד מלווה בגלי הערצה. לא בכדי. עוד כנער הוא היה מיוחד במינו. כגבר הוא כבר היה מדהים - עם איכויות נדירות, זן שהולך ונעלם. והוא נעלם לנו... רותם חי את האגדה שלו עד תומה. הוא עבר לעולם אחר כדרכם של לוחמי פרא בלתי מאולפים: רכוב על גבי אופנוע, יחף, ללא קסדה, מוקף בנופי מדבר צחיח. עם כל הכאב והצער, האם הייתם מעלים תסריט סיום הולם יותר לאגדת חייו? מסופקני."

וכך נראית המורשת של רותם (כל התמונות פורסמו ברשת כבר לפני שנים):










האתר לזכרו, בתוך אתר המועצה האזורית הערבה התיכונה
http://my.arava.co.il/~shany/rotem/index.html

"נווד, נווט, רוכב, לוחם" מאת אלי פנגס באתר מגזין בלייזר (Ynet)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3354100,00.html

דף לזכרו באתר עמותת יח' מגלן
http://www.maglan.org/apage/15399.php

דף לזכרו בתוך אתר מושב עין-יהב
http://www.ein-yahav.co.il/%D7%91%D...IL/Default.aspx

ערך עוצבת האש באתר ויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2...%94%D7%90%D7%A9

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

עצוב. יהי זכרו ברוך

מלח הארץ שאיננה\ מאת עפר שלח

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3354111,00.html

עפר שלח מאמין שאיבדנו לא רק את רותם שני, אלא גם את הרוח שיצרה גברים כמוהו

לא פגשתי את רותם שני בחייו. בשנים האחרונות, טיפין־טיפין, אני שומע עליו בשיטוטי ברחבי צה"ל. אני מכיר כמה אנשים שהכירו אותו. את הפרטים אתם יכולים לקרוא בכתבה. כמו בכל סיפור כזה, הפרטים לא ממש חשובים. "אגדה", קורא לו חברו אבירם ברקאי, בטקסט היפה והעצוב שכתב על רותם באתר האינטרנט שלו. אגדות צה"ליות הן עניין מסוכן: בדרך כלל המפגש האישי איתן לא עושה לך ולהן טוב. זאת מילה שבצה"ל, כמו בכל צבא ואולי יותר, משתמשים בה בקלות רבה מדי ביחס לתכונות מעטות מדי של החיה האנושית — ובמיוחד ביחס ליכולת להרוג, לא בדיוק תכונה שאפשר לשפוט ממנה הרבה על איכותו של מישהו. אחר כך אתה פוגש אדם, והוא מורכב הרבה יותר, ובהרבה מקרים של לוחמים בצבא הרבה פחות. שלא לדבר על כל אלה שעוד חיים את האגדה של עצמם, הרבה אחרי שהחיים כבר לקחו אותם ואותנו למקום אחר. אבל הסיפור של רותם שני הוא לא רק אגדה צה"לית, אלא משהו עמוק ושורשי בהרבה — האגדה על בן הארץ. פעם, כשעוד לא הכירו את המילה "נראטיב", האגדה הזאת היתה הסיפור הציוני בה"א הידיעה. בשביל זה, סיפרו לנו כשהיינו קטנים, באו לכאן יהודים מכל הארצות שבהן היו בנים דחויים: כדי שתהיה להם ארץ שאת שביליה הם מכירים כאת כף ידם, כדי שיעברו אותה ברכב וברגל ובלילה וביום, כדי ששום מחסום פיזי או אחר לא יעמוד בדרכם. כדי שיגדלו להם ילדים יחפים ופרועי שיער, העוברים את המדבר בסערה ויודעים דרך נשר בשמיים ודרך נחש עלי צור ובזים לפחד, אותה תכונה שכשאני הייתי ילד קראו לה "גלותית" וגם "סבונית", כי אז עוד לא נולדו הפוליטיקלי־קורקט ותעשיית הזיכרון של השואה. האגדות של ילדי כבר לא מורכבות מחומרים כאלה. זה לא עושה אותם טובים פחות ממני, אולי להפך. הזמנים השתנו, הרוב לטובה. הרבה מהדברים שגדלנו עליהם לא היו חומרים מזינים במיוחד. השאלה היא מה צימחנו לנו במקום. מיתוסים הם אבני יסוד של חברה, ואיזה אבן שמנו לנו לראש פינה אחרי שבן הארץ זז הצידה, זאת שאלה גדולה. נדמה לי שהיום אין שם אבן בכלל. רותם היה ולא היה איש צבא. בדברי ימי צה"ל יש אנשים כאלה, שריחפו כפרפר ועקצו כדבורה במקביל למערכות הממוסדות. המערכות הגדולות הן שעושות את המלחמה, אבל היכולת לקחת מה שיש לאנשים האלה לתת ולא לדחות אותם היא המאפיין של צבא מיליציוני במובן הטוב של המילה. צה"ל, הרבה מאוד שנים, היה צבא כזה. לא מעט יחידות ויכולות של הצבא נולדו מרוחם ומתכונותיהם של יחידים. כך יסד אברהם ארנן את סיירת מטכ"ל ומוקי בצר הקים את שלדג, שלא לדבר על מסגרות קטנות ואזוטריות בהרבה. יותר מהכל, יותר מהכישלון הפיקודי והתוכניות המגומגמות, מלחמת לבנון השנייה לימדה אותנו כמה איבד הצבא — המחפש לעצמו דרך בעולם חדש ולא תמיד מופלא של מלחמות אחרות וחברה אחרת — את רוח המיליציה הזאת. היא אינה פשוטה היום כמו שהיתה פעם. קשה מאוד ליישב אותה עם צבא טכנולוגי, מתמקצע, שמוטלות עליו משימות שכבר אינן היעד ההיסטורי של מיליציה: לקום ולהגן על הבית. אבל אפשר וצריך היה לעשות את זה טוב יותר. זאת העצם הרגשית התקועה היום בגרונם של קציני סדיר ומילואים רבים כל כך, ושום דבר עוד לא נעשה כדי לחלץ אותה. יותר מהכל, כשהם מסתכלים למעלה ולצדדים, הם מבקשים שם את הסיפור הפשוט, הפשטני אולי, על בן הארץ. זה שהיה ואיננו. ("בלייזר", 18.01.2007)

בנובמבר 1987 התגייס רותם לצה"ל והחל את שירותו כלוחם בסיירת "גבעתי". גם במסגרת הצבא היה למושא הערצה, מודל לחיקוי ובלט בכישרונות נדירים. מפקדיו גילו חייל מוכשר, בעל כישורי שטח, כושר מנהיגות ונוכחות שאין להתעלם ממנה, ובשנת 1988 כבר היה לסמל וגשש במשל"ט בהר חריף. שנה לאחר-מכן הקים יחס"ר בעוצבת סיני בגבול מצרים ופיקד עליו. בשנת 1991 עבר ליחידת "מגלן" כקצין סדרות ג'יפים לצנחנים. טל רוסו מספר: "רותם, פקודי וחברי הטוב. נפגשנו לפני 10 שנים, כשהוטל עלי להקים את 'מגלן' כיחידה ייחודית ושונה. חיפשתי מי שישנה את יכולת הנהיגה המבצעית ותפישת השטח. קיבלתי שתי חוות-דעת עליך, הראשונה ממפקדך בעבר, תא"ל אורי אגמון, שאמר בהערצה מוחלטת שאתה מתאים לתפקיד כמו כפפה ליד, והשנייה מתא"ל אחר שאמר עליך שאתה קרימינל מטורף. מיד ידעתי שאתה האיש שאני מחפש! מאז אני 'מחובר' אליך בצבא ומחוץ לצבא. תכונותיך המדהימות הפכו אותך למושא הערצה של פקודיך, מפקדיך וחבריך, וכל זאת בזכות הכנות, הפשטות, החברות, רוחב הלב וכמובן הידע המקצועי. במהלך התקופה הכירו אותך כמומחה מספר אחת בצבא לכל תחום הנהיגה המבצעית, ברכב ובשטח. יזמת ופעלת רבות לקידום התחום וכולם פנו אליך לעצה טובה, הדרכה ופעילות מבצעית יזומה ולכולם אמרת 'אני כבר מגיע'."

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מדהים, תודה על השיתוף !
יהי זיכרו ברוך

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

יהי זכרו ברוך.

אני לא אוהב את עופר שלח כעיתונאי אבל הוא מעלה שאלה חשובה - האם לדעתכם בצה"ל של היום (לא כולל יחידות מיוחדות) יכול מישהו כזה למצוא מקום להתפתח או גיבוי?

אישיות "פרועה" כמו של רותם שני כביכול מתנגדת להרבה ערכים שצה"ל מנסה להנחיל לחיילים (אחידות, סדר ומשמעת, צייתנות) שלא לדבר על בה"ד 1 ומשפטים כמו "גילוח וצחצוח נעליים משפיע ישירות על מקצועיות".
איפה עובר הגבול בין "אנחנו צבא רציני ולא חבורת פלנגות" (משפט שנאמר לי כמה פעמים בעבר) לבין התכסיסנות והיצירתיות של כל מיני "משוגעים" כמו רותם שני ז"ל?

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

או יותר נכון קשור אבל לא תלוי. יש אנשים עם יכולות מעולות או ידע ייחודי שהצבא לא השכיל לשמור בתוך המערכת, כמו אדם סטיבנס ז"ל (אשכול לזכרו כאן) בעוד אחרים כמו מדריך הלחימה נדב יאיר (אשכול עליו כאן) כן נקלטו ופרחו. זה תלוי בהמון משתנים וגורמים שאחד החשוב בהם הוא מזל.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

עדיין יש בנדיטים בצבא. לא הרבה. אבל יש לכל תחום הבנדיט שלי.
חלקם שורדים, לדעתי רובם נפלטים אחרי שעשו את הבסיס לשינוי.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

הייתי אומר שכל עוד צה"ל מתבסס על קצינים שהתחילו כחפ"שים, ממעיט במגע בין יחידות ובהכשרות משותפות לקצינים, תמיד יהיו "בנדיטים"; ולו ברמה של "המג"ד התלהב מהרעיונות של גבי, שנפל במסלול במגלן, ונתן לו להיות מ"מ גרילה".

אם צה"ל יכול לעבוד בדרך מאורגנת של איתור פערים והזדמנויות, בחינת חלופות, ביניין הכוח, כולל הקצאת משאבים ובקרה על התוצאות- זו כבר שאלה אחרת..

בגדול צהל לא יודע איך לאכול מישהו שיוצא מהקופסא, גם ביחידות המיוחדות "הרגילות" זה מתקבל רע מאוד.
כמובן שלכל כלל יש יוצא מהכלל ,אבל רוב רובם של החברה היצירתיים יותר והמיוחדים יותר הולכים לאיבוד במערכת כבדה וחסרת מעוף.

the only easy day was yesterday

מדהים.
עבדתי כמה וכמה פעמים עם היחידה הנזכרת לעיל, לא היה לי מושג על אותו אדם מוכשר שנחשפתי אליו כרגע. אנשים מוכשרים....

רוצה לומר תודה גדולה לסירפד על הנחלת המורשת והכבוד האדיר שרוכשים לאנשים אדירים.

"One day the war will end and i will get back to my poetry"

תודה על הסקירה.
לרותם נחשפתי בזכות גיסי שמשרת במילואים (גם) בניוד
האיש היה אגדה מהלכת עוד בחייו, אגדה שהלכה והתעצמה אחרי מותו.

עכשיו כבר אפשר לספר

זוכר את שמו הולך לפניו בצבא (למרות שלא פגשתי אותו אישית..)
זוכר את היום בו שמעתי על התאונה, אחותו עבדה בביטחון אל-על והוזעקה ארצה...
קשה לפספס את האנדרטה לזכרו ביחידת הניוד.

נמנה לדעתי עם חבורת יוצאי הדופן, שחלקם כבר אינם אתנו (לצערי) : אורי אזולאי, איתן בלחסן..
וחלקם עוד בצבא (לצער אויבנו): יוסי בכר, ש' מפקד אגוז בעבר..

אשרי העם שכאלה הם בניו....

http://news.walla.co.il/item/2848354

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

האם יש תיעוד על פעולותיה ברצועת הביטחון ?

למרות שהיחידה הוקמה בתחילת שנות ה-90, התיעוד הראשון לפעילות מבצעית שלה הוא הצל"ש שהיא קיבלה על פעילותה במבצע חומת מגן - זאת למרות שרשמית היא תמיד מוגדרת יחידת הדרכה. עכשיו תחשוב לבד לאן נעלמו כמעט 15 שנה מספרי ההסטוריה...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בכתבה עצמה שובצו מספר תמונות בודדות, שאר סדרת התמונות נמצאת באתר וואלה וניתנת לאיתור ע"י תגיות. הקרדיט לכל התמונות: דובר צה"ל.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

פגשתי כמה נהגים מבצעיים בחיי...יש כאלה שפשוט נולדים עם הגה ביד.
נהיגת שטח מאופינת בזיכרון צילומי תלת מימדי קצר טווח והבנת כלי הרכב בו נוהגים.
עכשיו קחו את כל הקושי שימו שפנפן ותעשו את זה בלילה חשוך.
ההבדל בין נהגים כשרונים ולביינונים מאופיין בנוחות השינה של הצוות הנוסע.

האם יש בצה"ל יחידות מובחרות שאין להן כלי רכב אורגניים וכשהן צריכות ניוד,
הן פשוט נעזרות ביחידת הניוד?
אני שואל את השאלה הזאת לאחר חיפוש בפורום פרש.
אני יודע שיחידות רגליות יכולות לפעול טוב עם אמצעי תובלה,
גם כשהם אינם חלק אורגני מהכוח.
כך מופעל מערך המסוקים הישראלי בשיתוף עם חיל הרגלים.
לעומת זאת אני יודע שבצבא האמריקני המסוקים הם חלק אורגני מהאוגדות.
לפחות כך היה עד הקמתן של ה Brigade Combat Team.
אולי צריך גם את נגמ"שי הנמ"ר להכפיף לפיקוד של כוח שאינו אורגני לחטיבות הרגלים.
אם יפרידו את הפיקוד על הנגמ"שים ועל הרגלים,
יהיה אפשר לתגבר בעת הצורך את החטיבה שתצטרך אותם יותר מחטיבה אחרת,
במקום לפזר אותם באופן שווה בין החטיבות.

הפרטים שאתה מבקש מסווגים, ולכן לא ניתן לענות עליה.

לגבי השיוך של רק"מ (נגמ"שים וכו'), מדובר בנושא נפרד שאינו קשור לדיון זה - אם ברצונך, פתח אשכול חדש בנושא.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אפשר, בתשובה, להראות לו את התמונות מתרגיל גדס"ר נח"ל על לנדרוברים של 551 ולא להוסיף שום מידע

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ככל שזכור לי, הם היו של יחידה אחרת. ונעצור כאן.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בוודאות של 551.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

טרם שוכנעתי שחשיפת היחידה הנ"ל ו-551 בכלל היא דבר חיובי, מועיל וטוב.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

היחידה הנ"ל = יח' 551. והמספר הזה כבר מזמן הוחלף, כמו גם של יחידות אחרות בתחום המודיעין שמוכרות במספרן למרות שהוא כבר מזמן אינו תקף.

לגבי החשיפה, אין שם הרבה חדש. למרות שיש בה כמה פרטים שלא הייתי מפרסם, רוב הטקסט הוא שילוב של נושא "סקסי" ומרגש, קצת פיקנטריה וכמובן מורשת קרב מאובקת. קיום היחידה ידוע כבר שנים, הייחוד בכתבה הוא איסוף והגשת כל המידע הקיים בצורה כרונולוגית ומסודרת עם תוספת תבלין ה"גילויים חדשים ומרעישים".

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כך השתמשו בוגרי וחיילי היחידה לתקשר ביניהם.
היא התחילה כ-ש.מ.2 אחר כך 515 , אחר כך 848 ולבסוף 8200...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

שלוש תמונות של לנדרובר צה"לי שצולמו ע"י אדריכל והן חלק מהאשכול הזה



לנדרובר 110 Hard Top באימון של יחידת מילואים
במהלך מבצע חומת מגן נלקחו ג'יפים רבים של לנדרובר כשלל מהמשטרה הפלשטינית (הרבה מדגם 130). מסיבות שונו רכבים אלו חולקו ליחידות רבות, לאו דווקא מבצעיות.
כנראה שהיוטם כבר ניתן לדבר על הג'יפים הללו, ולראיה ריבוי התמונות והמידע הנוסף עליהם ברשת.

לנדרובר 6X6 צה"לי

לנדרובר 110 צה"לי

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

עוד סוג של רכב שטח צריך עוד מערך תחזוקה.
לכן יש יתרון לצמצום את מספר הסוגים של אמצעי הלחימה ככל האפשר וליצור סטנדרטיזציה.
אם מוסיפים סוג חדש של כלי רכב לארסנל הצה"לי צריך שיהיה לו איזשהו יתרון על מה שכבר יש.
אז במה הם טובים יותר ממה שכבר יש בצה"ל, ההאמרים והסופות?
לא כדאי פשוט למכור את רכב השלל?
אשמח לקבל תשובה.

אשמח אם תערוך חיפוש לפני שאתה שואל שאלות שכבר נענו.
זו אזהרה לפני חסימה!

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ודפוס הפנים שלו...על זה אפ'חד לא חותם שותפות....אבל בלי קצת שושו זה לא יהיה מעניין.

אמן

זוג התמונות הראשונות פורסם אתמול בקבוצת חובבי רכב צבאי ישראלי בפייסבוק ורואים שהן צולמו ברחוב הפתוח ובלי שום כיסוי, התמונות האחרות פורסמו באתר היצרנית.

ואחד של מג"ב

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגזיר מתוך סרטון רשמי של דו"צ לכבוד ביקור מפקד סנטקום בחיל הים לפני שבועיים, מציג לראשונה את דגם TX החדש של תומקאר בבסיס חה"י בעתלית.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מה יהיה מה יהיה

מתוך סרט בלמ"ס של חט"ל


תמונה שמצאתי ברשת

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הידיעה הבאה פורסמה באשכול בהקשר של יחידת החילוץ של ח"א, מעניין שהחלק הרלוונטי לכאן התפספס אז:

ציטוט:

נוסף לחילוץ מהאוויר, המאפיין את היחידה הקרבית, ב-669 החלו בשנים האחרונות גם חילוץ רכוב מהקרקע. השימוש ברכבים על ידי היחידה הופעל לראשונה באמצעות יחידת הניוד של אוגדה 98 במבצע עופרת יצוקה. לאחר שהתברר כמוצלח, הורחבה הפעילות, כך שבמבצע צוק איתן הופעלו כבר עשרה צוותי ניוד. הללו יצאו ל-125 מבצעים וטיפלו בכ-300 פצועים. מדוברות היחידה נמסר כי במסגרת החילוץ בצוק איתן, ביצעו לראשונה ניתוח רכוב, בזמן שהות הפצוע ברכב של היחידה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כמו שכתבתי, המספר השתנה - והמספר החדש מן הסתם לא ייחשף כאן.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד כמו שכתבתי, המספר השתנה - והמספר החדש מן הסתם לא ייחשף כאן.

לא ייחשף כאן אבל מופיע על החולצות T של הלוחמים...

וגם על הכובעים שמודפסים ומחולקים בימי הכיף/גיבוש למשפחות

עכשיו כבר אפשר לספר

סדרת תמונות מאתר "ידיד נפש" - עמותת יוצאי היחידה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תמונה מעניינת שמסתובבת ברשת, לא ברור היכן צולמה אך לפי הכלים ניתן להבין שזאת תמונה חדשה יחסית. הכלים המצולמים: טויוטה לנדקרוזר 79 (בבחינה), זיבאר, מרצדס G (בבחינה), תומקאר פינוי, סבל חי"ר.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הלנדקרוזר כי מה שעובד טוב בדאע"ש יעבוד טוב גם לצה"ל?

ביצעתי חיפוש הפוך לתמונה ומצאתי את המקבילה הספרדית של האשכול הזה:
http://forotzahal.editboard.com/t59...ios-en-servicio
כאשר חלק מתקשר גם לנושא על רכבים ממוגנים.

משם הגעתי לעוד נושא הפעם ברוסית שמתמקד באמצעי נ"ט:
https://bukvoed.livejournal.com/306527.html

כי הפסיקו לייצר את הדיפנדר - שלא לדבר על כך שסדרה 70 של לנדקרוזר יותר אמינה מהדפנדרים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לדעתי הרכבים בתמונה לא שייכים ליחידה, אלה למרכז ניסוי כלי רכב של הצבא במרכז הארץ, הG הנ"ל היה מיועד לבדיקה לטובת רכש כמחליף הדיפנדר ה"דוד" כנ"ל גם הלנד קרוזר

חיה ותן לחיות

קצת כתבת יח''צ על היחידה
ישר כוח ללוחמי. עבדו משעות הבוקר מהשבת היא ועדין לא חזרו לבתיהם

חיה ותן לחיות

הסיפור על זליג והסקייהוק - לפנתיאון. תודה!

AWACS, This is Bravo-Two-Zero, we are a ground callsign, over

אסופת תמונות של יחידת הניוד במלחמה. יחד עם הכלים הותיקים, כל הרכבים של עידו כהן/תע"א זוכים לטבילת אש ראשונה.

תומקאר


דפנדר רגל עץ


דפנדר מפרשית


זיבאר




זימאג








זי-די








רכב נסיוני כלשהוא (בלמ"ס, הוצג עוד לפני המלחמה)

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הרכב הנסיוני בתמונה האחרונה הוא תוצרת ישראל? איפה יושב המנוע בכלי הזה? מה הייעוד שלו, אם ניתן להגיד?

נראה שמישהו עבד קשה כדי להעביר את הנהג קדימה, מעל הגלגלים.
כניראה שגם רחב מהכלי המקורי.
צורך מבצעי (שלא עולה בדעתי- הביצועים הרי נפגעים), הדרכת נהיגה על כלי דומה, או לניסויים.

מודה שאני לא מבין את הרעיון מאחורי הקונספט של רכב פתוח.
מיגון פוגע בעבירות?
מיגון פוגע במהירות?
JLTV מוכיח אחרת...

מיגון מפריע לפריקה מהירה ואין פתרונות הנדסאים לזה?
שואל את זה גם בהקשר של יחידות מיוחדות וגם בהקשר של לוחמי צנחנים, שתמונות שלהם נכנסים
בהמוניהם לרצועה בהאמרים פתוחים שודרו בטלויזיה פעם אחר פעם.
הדגש הוא על "לא מבין", אני מניח שישנה סיבה מקצועית

הרכב קל יותר ולכן עביר יותר, הוא פתוח ולכן אתה רואה ומודע יותר למה שקורה סביבך, ולכן גם יכול לפרוק או להגיב מתוכו מהר יותר כשצריך. אלה רכבי גל שני ושלישי בעיקר למטרות פת"ן בתמרון הזה.יחסית לאלפי המשימות במצטבר שביצעו כל היחידות שהשתמשו ברכבי סיור פתוחים, היו מעט יחסית פגיעות שנבעו מהיותם רכים

מיגון עולה הרבה יותר כסף...

מיגון משפיע ישירות על משקל וגודל - שמהם נגזרות יכולות הסקה והטסה, צריכת דלק, נסיעת לוחמים ומטען, שחיקה מוגברת של הפלטפורמה וכדומה.

חג פסח שמח לכולם

מצורפת כתבה על יחידת הניוד הכוללת ראיונות עם בעלי תפקידים נוכחיים והתייחסות להקמתה:

https://www.icar.co.il/magazine4.24/bj5or55xc/