רבים מאלה הקוראים לישראל ''כובשת'', הן בצד הפלסטיני והן בעולם ובישראל עצמה, מתבססים בדבריהם על החלטה 242. אך מי שקורא לישראל כובשת על סמך ההחלטה הזאת אינו מכיר אותה או שאינו מבין אותה. הגדרת הגדה המערבית כ''שטח שנוי במחלוקת'', שלגביו יש תביעות, גם לישראלים וגם לפלשתינאים, תעמיד דברים על דיוקם.

לפי החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242 מ-22 בנובמבר 1967 - שהייתה הבסיס לוועידת מדריד ולהסכם אוסלו מ-1993 - ישראל אמורה לסגת מ"שטחים" כדי "לחיות בשלום בתוך גבולות מוכרים ובטוחים" ולא "מ'ה'שטחים" או "מכל השטחים" שנתפסו במלחמת ששת הימים. ברית-המועצות, למשל, ניסתה להכניס את המילה "כל" לפני המילה "שטחים" בטיוטה האנגלית של ההחלטה שלימים נעשתה החלטה 242 אולם מועצת הביטחון הכירה בכך שישראל הייתה זכאית לחלק מהשטחים הללו לצורך גבולות בני הגנה חדשים. ג'ורג' בראון, שר החוץ הבריטי ב-1967, הכריז כעבור שלוש שנים כי משמעות החלטה 242 היתה ש"ישראל לא תיסוג מכל השטחים".11 כאשר קוראים את ההחלטה הזו יחד עם החלטת מועצת הביטחון 338, מתברר שרק משא-ומתן יקבע איזה חלק משטחים אלה יהיה בסופו של דבר "טריטוריה ישראלית", ואלו טריטוריות יישארו בידי יריבותיה הערביות של ישראל. זוהי ההחלטה המקורית שסולפה במשך השנים לצרכי לחץ על ישראל ונידוי מדיני.


לכתבה המלאה

ה"שטחים" אינם כבושים, והם שייכים, מבחינה חוקית, למדינת ישראל.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אוי נו באמת.