31-05-2007, 18:16
|
|
|
חבר מתאריך: 08.07.04
הודעות: 3,402
|
|
יעל,
קשה לקבל או לעכל את דרכם של החיים שלנו, קשה להבין את הדרך הזו שבה אנו הולכים - או לאן אנו הולכים.
אני עצמי כתבתי בעבר שחוויתי דברים דומים - כאשר אחי חלה בסרטן ונפטר מן המחלה וכשאחותי נפטרה בפתאומיות מסיבות רפואיות.
קשה עבורנו לראות אנשים קרובים לנו סובלים - ובמיוחד האנשים הרגישים יותר לסבל (כמוך, כמוני וכמו רבים כאן בפורום). אנו חשים לעתים תחושת חוסר-אונים
את לא חייבת לשמור אותה בבטן.
למען האמת, עצם העובדה שכתבת את התחושה הזו כאן מעמידה אותך בעיניי כ"גיבורה", כאחת שמתמודדת עם המצב בגבורה למרות החשש.
גיבור הוא לא אדם שניחן באומץ... אלא אדם שלמרות חששו ממשיך קדימה, שמסייע לאחרים ולעצמו - כך אני רואה אותך.
את אחת החברות הפעילות בפורום ואחת מבין אלו המסייעים כאן לאחרים. התחושה הזו כי איננו לבד, כי אין אנו צריכים לעבור הכל לבד - היא חשובה.
אנחנו כאן כולנו כדי להטות אוזן, לסייע ככל האפשר... להקשיב, להיות שותפים לרגעים טובים ולרגעים טובים פחות.
מדיטציה או "מסעות נפש עצמים" טובים פחות בעיניי... משום שיש כל כך הרבה אנשים מסביב להיתמך ולהסתייע בהם. חברים, בני משפחה, ידידים - שיכולים להדגיש עבורנו דווקא את הסיבה שאנחנו לא צריכים לעבור את הדברים לבד.
לא קל לעבור לבד את החוויות הללו. אני עצמי עברתי את החוויות שציינתי לבד, משום שלא ידעתי, לא הייתי כלל מודע לכל האנשים שמסביבי. לא הייתי צריך לעבור את הדברים האלה לבד, כשם שאת אינך צריכה לעבור דברים לבד.
לא לפחד להישבר.. לא לפחד לבכות... מותר וצריך לבכות.
בכי מביא איתו שחרור מסויים של כאב שכרגע עצור בך בפנים.
חשוב שתהיי שם בסביבת אביך, עבורו, יחד עם המשפחה הקרובה והחברים.
דווקא ברגעים האלה מתקרבים ומגלים את הצדדים שמעולם לא הכרנו, מעולם לא ידענו שקיימים במשפחה.
אחד הספרים האהובים עליי הוא "ימי שלישי עם מורי" (/מיץ' אלבום) והוא עוסק בקשר הזה המיוחד ובתקופה שאינה קלה - סוג של מסע אליו אנו צועדים כולנו בשלבים מסויימים בחיינו.
יעל, את צריכה לזכור - את אינך לבד... את מוקפת באנשים שמעריכים ומעריצים אותך ( אני אחד מהם ) ואנחנו כאן עבורך בכל דבר ועניין. אנו נשמח אם תשתפי אותנו. אם לא תחליטי לעבור את הדברים לבד... משום שאין צורך בכך כלל.
מאחל רק טוב.
|