או ששוב מדובר בספין תקשורתי לצרכי ה'מנהלים'?

לפחות אחד משני החטופים נהרגו בשל מכת האש המופרזת של החיזבאללה קרנית גולדווסר, שספק רב אם בעלה שרד מתרעמת על ההיתר לפרסם רשמית את ממצאי הבדיקה בזירת החטיפה

מאת כתב ''עניין מרכזי''
חמישי, 17 במאי 2007, 11:28

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.news-israel.net/upload/regev_goldvaser200.jpg]
אהוד גולווסר ואלדד רגב
הותר לפרסום כי ועדת חקירה צה''לית שבדקה את הממצאים בשטח לאחר חטיפתם של חיילי המילואים אלדד רגב ואהוד גולדווסר קבעת כי אחד מהשניים מת כמעט בוודאות בעת ההתקלות והאחר פונה מהזירה בעודו פצוע באופן קשה.אם החייל הפצוע קשה, אלדד רגב, לא קיבל טיפול מיידי, ספק אם שרד גם הוא.כמו בחטיפה בשנת 2000 החיזבאללה שגה כשהפעיל לעבר הסיור הישראלי מכת אש גדולה מדי. אז נהרגו במקום שלושת החיילים ועתה ספק רב אם השניים שרדו. הממצאים הם בעקבות הערכת כמות הדם שאיבדו החיילים שנחטפו וממצאים אחרים בזירה.
בדו''ח שנמסר לפני כמה חודשים למשפחות החטופים נקבע כי ''סיכויי אחד החטופים לשרוד היו אפסיים בעד שהחטוף האחר מצבו בעקבות החטיפה הוא קשה מאוד''.
קרנית גולדווסר, שבעלה אהוד נחטף, התרעמה על החלטת הצנזורה לאפשר את הפרסום.
''עניין מרכזי'' היה כלי התקשורת היחיד והראשון שדיווח במגבלות החוק על כך שלפחות אחד משני החטופים לא בין החיים.בשלב מאוחר יותר רמז גם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כי ספק רב אם השניים בחיים.
החיזבאללה מתעקש שלא לספק כל מידע על מצבם של רגב וגולדווסר וביחד עם החמאס

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.news-israel.net/upload/hatufim_geep_200(1).jpg]
הג'יפ המפויח לאחר מתקפת האש
מבקש בסופו של דבר להגיע לעסקה כוללת שתביא לשחרור אסירים לבנונים ופלשתינים רבים בתמורה לחייל חטוף ולארון או לארונותיהם של האחרים.
http://www.news-israel.net/Article.asp?code=4527

אין סימן חיים מהחטופים כי זו המדיניות של חיזבללה - לא לנדב שום מידע ללא קבלת "תשלום".

לגבי הדו"ח עצמו - גם בחטיפה הקודמת נכתב דו"ח כזה ע"י מרכז אית"ן בשיתוף מעבדות המז"פ של מ"י. נכתב גם דו"ח דומה ע"י שו"ן בקשר לנעדרי סולטאן-יעקב.

ההורים והמשפחות, ובצדק מבחינתן, לא מוכנות לקבל את אמיתות הדו"חות האלה ומתעקשות על קיום מו"מ שיוצא מנקודת הנחה שהחטופים חיים.

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 אין סימן חיים מהחטופים כי זו המדיניות של חיזבללה - לא לנדב שום מידע ללא קבלת "תשלום".

מדיניות ? בשני המקרים הם לא נידבו כי לא היה להם מה לנדב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל123 מדיניות ? בשני המקרים הם לא נידבו כי לא היה להם מה לנדב.

"השבוי שבידינו הרוג, אנחנו דורשים X עבור גופתו" זה לא סוג של מידע ?
"האל"מ שבידינו מלוצץ עם רופאיו" זה לא סוג של מידע ?
"השבוי מבקש להעביר מכתב להוריו" זה לא סוג של מידע ?
"הצלב האדום רשאי לבקר אצל השבוי" זה לא סוג של מידע ?

! This is Sparta

אז כאז כן עתה. מדובר בגופות ולא אנשים חיים וצריך להתייחס לדברים בהתאם לכך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 "השבוי שבידינו הרוג, אנחנו דורשים X עבור גופתו" זה לא סוג של מידע ? "האל"מ שבידינו מלוצץ עם רופאיו" זה לא סוג של מידע ? "השבוי מבקש להעביר מכתב להוריו" זה לא סוג של מידע ? "הצלב האדום רשאי לבקר אצל השבוי" זה לא סוג של מידע ?

על סמך המקרה הקודם
המחיר שהציבור שהישראלי מוכן לשלם בשביל 3 חיילים שבויים ואל"מ שבוי הוא גובה מזה שהציבור יהיה מוכן לשלם תמורה 3 גופות חיילים וסוחר סמים.

זו מסחרה של שוק סיטונאי כשהירקות צריכים להימכר ולא ירקיבו, כשיש לך סחורה טריה אתה שם אותה בראש הערימה.
כואב לי לכתוב את זה בחושבי על חיילינו החטופים אבל זה היגיון השוק של חיזבאללה.

מה הקשר ?

אתה כתבת שאין לחיזבללה מדיניות של אי מסירת מידע כי אין מידע למסור, ואני הראתי לך שתמיד יש מידע שניתן למסור.

! This is Sparta

זכות המשפחות לא לקבל את התוצאות,ומובן מדוע לא יירצו לקבלן. אבל אם חלילה עוד עשר שנים לא יהיה חדש בעניינם, ייתכן וקביעה זו של המז"פ תמנע מקרנית גולדווסר עגינות (בלי קשר לאם היה ראוי לפרסם דבר שכזה או לא)

לדו"ח יש חשיבות מבחינת צה"ל ומקבלי ההחלטות. לגבי נושא עגונות יש צורך בחליטה של הנעדר כהרוג ע"י הרבצ"ר, ועל מנת שהוא יאשר הדו"ח צריך להיות מאד מאד מדוייק וחד-משמעי. במקרה דנן לא זה המצב.

! This is Sparta

עוד במגעים לעסקת החליפין הראשונה החזבאללה ביקש תמורה על מסירת מידע שהוא לכאורה בסיסי במסגרת עסקה לשחרור שבויים.

נשאלת השאלה .מתי , במסגרת המו"מ להחזרת השבויים (הראשונה ), החזבאללה מסר לישראל כי הם הרוגים?

לי נראה שהערפל היה חייב להתפוגג בשלב כלשהו פשוט משום שישראל הייתה מוכנה לשלם יותר על חיילים חיים מאשר מתים.
האסטרטגיה שבה נוקט החזבאללה נועדה לשמור את המגעים לקיום עסקה על אש גבוהה.הציבור בישראל לוחץ על הממשלה( וכך גם המשפחות כמובן) לקיים עסקה לשחרר את החיילים מתוך הנחה כי הם בחיים וכי כל יום בשבי הוא גיהינום עבורם.אם הם מתים הדבר יתגלה רק בשלבים שבהם העסקה כבר מבשילה ואז ישראל תנהל מו"מ על מי וכמה מהמחבלים היא משחררת אבל בכל מקרה היא לא תיסוג מהעסקה אם תגלה שהם מתים.
אם חזבאללה יפרסם כי הם מתים הדחיפות לשחררם תפחת(אני בשום אופן לא אומר שמדינת ישראל תחוש פחות מחוייבות לשחרור הגופות) אבל בתודעה הציבורית ,כל עוד ישנה תחושה שהם בחיים זה פועל לטובת החזבאללה.

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

אם בכלל ראוי לשחרר מחבלים תמורת גופות.

ואיך מסתובב לו חייל צה"ל חטוף בעזה כבר כמעט שנה ואף אחד עדיין לא הצליח לאתר אותו.

ייתכן כי אתרו ומנימוקים שונים אפילו פוליטיים לא מבצעים פעולת חילוץ..זה יפתיע אותך אם יתברר שכך פני הדברים?

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

אולי היא לא נשאלת מכיוון שהיא לא קיימת ?
להביא גופת חייל לקבר ישראל זו מצווה.
זכותן של המשפחות שלא לקבל את הדו"ח
זכותן להתרעם על הצנזורה ובצדק, אין סיבה שדו"ח כזה או אחר, צריך לשנות את דעת הקהל בישראל
ו/או לרפות את ידי הפועלים להחזרת השבויים (במצב כזה או אחר).

היו מספיק רמזים בתקשורת (כולל צילומים של הרכבים ועוד רמיזות כאלו ואחרות) בכדי שכל אדם אשר רואה את הדברים מהצד ובצורה אובייקטיבית לגמרי, יבין כי מהתופת הזו, שבויים חיים כבר לא יחזרו.
פירסום הדו"ח בשעה שכזו הוא מיותר ומקומם.

ראשית, עצם מראה זירת האסון איננו מלמד שהחיילים מתים (בניגוד לנאמר כאן על ידי כמה מגיבים). עובדה היא שנהג הרכב (שישב ליד גלדווסר) שרד ואף לא נפגע קשה פיזית (נפשית זה כבר סיפור אחר לגמרי. הבחור למרבה הצער מחוק למדי). עם זאת, יש כנראה מספיק עדויות בשטח לבסס קביעת אנשי מקצוע שהשניים ככל הנראה מתים (קביעה דומה נעשתה גם במקרה החטיפה הקודם והסתברה כנכונה). העניין הוא שאף אחד לא רוצה לקחת סיכון ולהתחייב בנידון גם אם הסיכוי לטעות אפסי. להערכתי תהיה מלחמת עצבים ובסופו של דבר עיסקה מצומצמת בדומה לקודמת. אולי ישוחרר קונטר מתוך הבנה שהאיש ישב בכלא פרק זמן ארוך מספיק במונחי ענישה ישראליים (לא במונחים שלי...). לשם השוואה,טוביה אושרי מהרצח הכפול ישב רק 19 שנה אחרי קיצוב מאסר העולם וניכוי שליש. עמי פופר רצח 7 חפים מפשע ועונש מאסר העולם שלו קוצב ל-40 שנה ואם היה מקבל קיצור שליש (כנראה בטיפשותו כבר לא יקבל אחרי איזו תאונה שביצע) היה יושב 27 שנה. פחות ממה שיושב קונטר בכלא. אולי הגיע הזמן לעשות לעניין סוף (לא היה מזיק כמובן לדאוג שקונטר לא יחיה זמן רב אחרי השיחרור אבל זה כבר עניין אחר).
לגבי גלעד שליט-הוא ככל הנראה חי ולדעתי גם יודעים היכן הוא נמצא. העניין הוא שאין הרבה מה לעשות עם הידיעה הזו..

מעדות שמיעה (שאני לא יכול לעמוד מאחוריה ב100%) הבנתי שיודעים איפה הוא אך יש עליו חגורת נפץ עם הפעלה מרחוק ולכן לא ניתן (או שלא רוצים לקחת את הסיכון) לבצע פעולת פריצה ושחרור.

לגבי פינק ואלשייך - שהם מתים בוודאות, והודיעו ע"כ למשפחות וגם לציבור ?

להזכירכם, לגבי 3 החיילים שנחטפו בשנת 2000, אף אחד לא ידע מה מצבם עד שהגיע המטוס מלבנון והורדו ממנו 3 ארונות.

לגבי פינק ואל שייך - ענף שו"ן עשה על זה עבודה ממושכת ומדוקדקת כולל הצלבת עדויות מכל מי שהיה בשטח, ניתות תצ"אות האזור בזמן הקרב ואיזה כוח נסע לאן ועוד. לבסוף המסקנה שעלתה היא שהם נהרגו כנראה בקרב (האחד בתוך הטנק והשני לאחר שחילץ מהטנק בזמן ששכב מאחורי טרסה תחת אש).

לגבי חטופי הר דב שנת 2000, מה שציינת לא מדוייק, המסקנה בצה"ל לאחר החטיפה ולימוד השטח והזירה (כולל הרכב) היתה שהם פצועים קשה מאד עד הרוגים. לאחר שהתקבלו התמונות שצילמו האו"מניקים נעשתה עבודה נוספת שלא אפרט כאן ובעקבותיה המסקנה היתה שיש ביניהם הרוגים. לא ניתן היה לחלוט ששלושתם הרוגים.

! This is Sparta

נראה לי שאתה מבלבל עם נעדרי סולטאן יעקב. פינק ואלשייך נהרגו בתקיפת שיירת מרצדסים שנכנסה ללבנון וגופותיהם נחטפו.

כמובן שאני מתבלבל, ביזיון

כפיצוי ולימוד - להלן תאור המעשה מתוך אתר אית"ן http://www.aka.idf.il/Eitan/pratim/pirteyErua/?docId=33558

בית יהון - בית-יהון (על גבול רצועת הבטחון בלבנון) 17/02/1986, ח' אדר א' תשמ"ו

ב-17 פברואר 86', נחטפו שני חיילי צה"ל ע"י כוח של החזבאללה, בפעולה שכללה מארב לרכב צה"לי מוסווה בקרבת מעבר בית- יהון, בגבול רצועת הביטחון. תמצית האירוע:

באותו יום נסעו שלוש מכוניות "מרצדס", ובהן חיילי צה"ל וצד"ל על כביש לבנוני, לעבר העיירה תיבנין. במבואות העיירה בית יהון המתינו לשיירה שתי חוליות של אירגון החזבאללה, שהסתתרו בשני הבתים השולטים על הכביש.
ה"מרצדס" הראשונה, שבה נסעו אנשי צד"ל, עברה את המארב ללא פגע. כשהגיעה למקום המכונית השניה, שבה נסעו קצין צה"ל ושני חיילי צד"ל , נזרק לעברה רימון ונפתחה עליה אש מנשק אוטומטי. בדיוק באותו הזמן נפתחה אש תופת גם על המכונית השלישית , שבה נסעו חייל צד"ל ושני חיילי צה"ל- רחמים אלשייך ויוסף פינק ז"ל.
הנהגים של שתי המכוניות נהרגו במקום . למרות זאת השיבו החיילים משתי המכוניות אש עזה. הקצין הישראלי וחייל צד"ל הצליחו לקפוץ לצד ולהימלט. מאוחר יותר יספר הקצין בעדותו, כי לא הבחין כלל במה שקורה, ולא ראה כיצד השתלטו המחבלים על הרכב שבו היו אלשייך ופינק. השניים, שככל הידוע נפצעו במהלך חילופי האש, נלקחו על-ידי המחבלים למרחק עשרות מטרים ממקום התקרית, שם המתין להם רכב מילוט.
משנודע על האירוע, התארגנו כוחות צה"ל בלבנון למצוד נרחב אחר המחבלים ושני החיילים החטופים. במבצע השתתפו מסוקים, מטוסים, טנקים וכוחות חי"ר, שעברו בעשרות כפרים מצפון לרצועת הביטחון בדרום לבנון וביצעו סריקות מבית לבית- ללא תוצאות.
למחרת הודיע דובר חזבאללה בביירות, כי שני השבויים הובאו לביירות כשהם פצועים. יום מאוחר יותר פרסמו אנשי חזבאללה את שמות החטופים ואת מספריהם האישיים. נציג חזבאללה אמר, כי השניים פצועים קשה, אך זוכים לטיפול רפואי הולם. החזבאללה הזהיר את ישראל כי אם לא תסיג כוחותיה , המבצעים סריקות בכפרים, יוצאו החיילים להורג.

מרגע נפילתם בשבי התאמץ החזבאללה למנוע הסגרת כל פרט שיעיד על מצבם. ממידע מאוחר – שהובהר לאשורו רק כעבור כמה שנים, הסתבר כי אחד הלוחמים נהרג בחילופי האש, שקדמו לחטיפה, וחברו נפצע אנושות ונפטר כעבור זמן קצר ביותר. ואולם כאמור, החזבאללה בנה תסריט שיציגם כחיים, אף כי פצועים, תוך שהוא אינו בוחל בהצגתם בטלוויזיה כפצועים חבושים, בעת שלמעשה כבר היו חללים.

ב–19 לפברואר 1986, יומיים לאחר החטיפה, הודיע החיזבאללה על הוצאתו להורג של אחד החטופים עם תום האולטימטום. הארגון איים להוציא להורג גם את החטוף השני.
ב–21 לפברואר 1986 פורסמה תמונה של שני החטופים כשהם "מאושפזים" בבית – חולים ופניהם חבושות, בשבועון החיזבאללה בביירות, "אל- עאהד", לא ניתן היה לזהותם.
המאמץ להשיג מידע מוכח על מצבם זכה להישג ממשי רק בקיץ 89', לאחר חטיפת שיח' עבייד, ממנו נודע כי החיילים אינם בין החיים. ואולם במידע זה, ומסוג זה, לא ניתן היה לקבוע את מותם. רק בספטמבר 1991, במסגרת עסקת חליפין שנוהלה ע' מזכ"ל האו"ם, פיקו, עם ישראל, חזבאללה ומדינות מערביות רבות, להחלפת בני הערובה המערבים שהיו בידי החזבאללה, הסתבר מצבם לאשורו. בניגוד להבטחת פיקו כי תמורת 91 העצורים שישראל שיחררה תקבל את הנווט רון ארד, את גופת החייל שנחטף סמיר אסעד ז"ל ואת 2 החיילים שנחטפו, קיבלה ישראל תמורה חלקית: בנוסף לגופת סמיר אסעד ז"ל, כל שהגיע מ-2 החטופים פינק ואלשייך היו הוכחות ודאיות לעובדת מותם.
בכך היה כדי למסור למשפחות, חד- משמעית, כי בניהן הינם חללים שמקום קבורתם לא נודע, אולם לא פסק המאמץ להשיב את גופותיהם. המאמץ היה מודיעיני ודיפלומטי. המאמץ קיבל האצה מיוחדת במרץ 95 , במסגרת המגעים החשאיים שניהלה ישראל באותה עת באמצעות גרמניה, מול איראן, להחזרת רון ארד.
כאן המקור לציין כי בני משפחות החללים פינק ואלשייך הפגינו גדלות ואצילות נפש, מן הבולטות בתולדות מדינת ישראל, ותחת להציב את הדרישה להחזרת גופות בניהם, הסכימו לשילוב הנושא במו"מ על רון ארד, על מנת שלא לאבד "קלפי מיקוח" ו"נכסים" במו"מ נפרד. לאחר כשנה של מגעים חשאיים אך אינטנסיביים, בין מרץ 95' ליולי 96' , עלה בידי המתווך הגרמני, שר המדינה הגרמני לנושאי מודיעין באותה עת, ברנד שמידטבאואר. להביא לסיכום. זאת, ביום ו', 19 יולי, כמעט בחצות, (אך פרטים החלו לדלוף מספר ימים קודם לכן). סגירת העסקה נעשתה בדמשק בשבת, 20 יולי, וכך קיבלה העסקה את "חסותה של סוריה", אף כי מאחוריה ניצבו איראן והחזבאללה. במסגרת המו"מ, ישראל קיבלה את גופות שני החללים, מבלי לקבל כל מידע בנושא רון ארד. בתמורה, מסרה ישראל, באמצעות "הצלב האדום", 40 עצורים לבנוניים, (מחציתם – בתמורה לגופות, ומחציתם לטובת שחרור 19 אנשי צד"ל שנחטפו קודם לכן ע"י החזבאללה). כולם מאל- חיאם. בנוסף העבירה ישראל 123 גופות מחבלים ,מארגונים שונים, שהיו ברשותה.
ב-22 ביולי 96' הובאו לקבורה חיילי צה"ל, אנשי חטיבת "גבעתי", רחמים אלשייך ז"ל (בהר הרצל בירושלים) ויוסף פינק ז"ל (ברעננה). בכך הגיעה לסיומה פרשה שנמשכה למעלה מ-10 שנים , מעת שנחטפו ע"י כוח החזבאללה וגורלם לא נודע שנים ארוכות, ועד שהובאו לקבר ישראל.


נעדרים וחללים :
רחמים אלשייך ז"ל
יוסף פינק ז"ל

כתבות :
שיחת היום סא"ל(מיל') ישעיהו קריב, על הכרזת החייל הנעדר רחמים אלשייך כחלל
12/09/1991
עיתון "הארץ", כתב טל ירח.

"הרגשות מעורבים, רק כשיקברו אותם בארץ יהיה לזה סוף מוחלט"
20/10/1991
עיתון "דבר", כתבו אלי ברנר ומרים פוקס.

! This is Sparta

למיטב זכרוני הוא מסר שאחד נפטר עוד בשטח והשני זמן קצר לאחר מכן.

.

למרבה הצער, כל אחד מאיתנו יכול להיכנס לרופא המשפחה שלו עם התמונות של ההאמר השרוף ושלוליות הדם על הכביש, והרופאים יתנו את אותה התשובה... מי שעוסק בתחום הרפואה והצלת חיים ידע לתת תשובה רק מלראות את זירת החטיפה.
כמובן שהאבחנה לא מדויקת במאה אחוזים, לי אישית קשה לטעון נגד החשיבה הרפואית, תהא התשובה אשר תהא.
אגב - לצאת עם הדברים לתקשורת - אווילי ביותר

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

כי זה כאילו ההרוגים לא דיממו ורק הפצועים דיממו ומסיקים שכל הדם הוא של החטופים.
הרי באופן תיאורטי, קיים סיכוי שהחטופים איבדו מעט דם ושרוב הדם הוא של ההרוגים.

קשה לי להאמין שהם שאבו את כל הדם ובדקו כמה אחוזים ממנו שייך להרוגים וכמה לחטופים (מה גם שקטונתי להבין ברפואה, אבל אני מניח שהשיטה הזאת בכלל לא קיימת, תקנו אותי אם אני טועה).

אם אינני טועה, בחטיפתו של אילן סעדון נמצאו במכונית החוטפים לא רק כתמי דם אלא גם רקמת מוח וכך ידעו בודאות שהוא נהרג כשנאבק עם חוטפיו. אני לא יודע מה מצאו בשני מקרי החטיפה על גבול לבנון, זה של שנת 2000 וזה של 2006, אבל בשיטות של זיהוי פלילי אפשר בהחלט להעריך כמות דם שאבדה לחטופים, גם אם היו פצועים והרוגים נוספים בזירה.

ואז אירע נס והמחלה נסוגה. היו כאלה שאפילו שרדו אותה. בכל מקרה מספרם של אלה זעום כל כך עד כדי כך שבפועל יחסי ציבור לרעיון של "נרפא בלי כימותרפיה ובלי הקרנות" מזיק משום שהוא דוחף חולים שנמצאים תחת לחץ נפשי להאמין בפתרון הנ"ל שסיכויי הצלחתו זניחים.

עם כל הכבוד לרעיון פדיון השבויים והתקווה של המשפחות, גוף בסדר גודל של מדינה לא יכול להרשות לעצמו להיות מונהג ע"י תקוות מסוג זה. להזכירכם שברפואת טראומה וגם בכירורגיה מקובלות הנחות חותכות שמטרתן "לעשות סדר" בחלוקת משאבים וזמן במצבי לחץ/מצבים של מחסור במשאבים. פצועים קשים מאוד יטופלו בעדיפות נמוכה לפצועים שיש סיכוי גדול יותר להצילם ואנשים מעל גיל מסויים יהיו בעדיפות נמוכה (מאוד) להשתלות או טיפולים חדשניים מאנשים מתחת לאותו גיל.

מי שבחירות קרות רוח כאלה מזעזעות אותו זכותו המלאה שלא לבחור בתפקידים שבהם הוא נדרש להיות עד להם/לקחת בהם חלק. חלק לא קטן מבני האדם לא בנויים לתפקוד כשהם חשופים להחלטות שאפילו הטובה שבהן היא עדעען גרועה - אין בכל בושה אולם מכאן ועד להטיף להסחפות פראית אחרי רגשנות בנושאים אסטרטגיים - הדרך ארוכה.

.