מוקדש לילדת החלומות שלי, מי יתן ונזכה לעתיד ורוד יותר.. יחד, או לחוד...

שעת לילה.. עשן הסיגריה עולה לאיטו בחדר..
המחשבות נודדות להן.. רחוק..
החיוך האיטי שלה.. רק הוא ממלא את החלל..
החיוך הזה.. חצי שמח, חצי עצוב.. הוא לא מרפה..
אמרתי לה, כמה היא חשובה לי.. שאני אוהב אותה..
היא הסתכלה בי.. מבטה נהיה עצוב מעט..
אני מצטערת.. אבל זה לא יוכל לקרות ביננו...


הריקנות הזו.. פעם אחר פעם היא חוזרת..
מה נשאר לעשות.. כשהסכין ננעץ שוב בלב..
לא עוד.. היא לא היתה כמו האחרת..
יותר כמוה.. לא יכול עוד להיות..


הלהב הקר.. הלהב החיוור.. מחליק לו בעדינות על העור..
במגע עדין כזה.. כמעט אירוטי.. אבל חד וצורם..
עוד קצת.. ויפרוץ הדם החוצה..
מרקם מתכתי.. קטיפתי ואדום כזה.. זולג לו, על היד..
הכל נעשה חשוך.. היא לא אוהבת אותך יותר..
הריקנות הזו.. השקט.. הסוף...



אשמח לתגובתכם,
DarkWatcher

אמיתי, אפשר להרגיש ממש את הכאב.
הצלחתי להתחבר.
בנוסף מאוד אהבתי את התיאורים שלך.
כל הכבוד.

כל הזכויות שמורות לי !

בכל דבר יש מעט מן האמת.
אני אוהב לבטא את זה בכתיבה..