ההישג הגדול של החיזבאללה היה ביכולתו לאיים באש על צפון ישראל ברציפות, עד סוף המלחמה, מול כמויות אדירות של יחידות וכוח אש של צה"ל.
יש להניח שהישג זה נלמד ע"י הפלשתינים, הסורים וכו' שינסו לשחזר אותו בכל הזדמנות בעתיד.

לדעתי, חלק מניהול טוב של כל מערכה עתידית חייב להיות ניהול הספיגה בעורף.
עבור לוחמים ראיתי הערכות סטטיסטיות למידת שחיקתם בקרב (במלחמת העולם השנייה העריכו כי יחידה אמריקאית יכולה לעמוד בכ-200 ימי קרבות ויחידה בריטית בכ- 400 ימים, בגלל שצבא זה הקפיד יותר על סבב בין יחידותיו בחזית ועל שיטת הרג'ימנט).

השאלה היא, האם יש מדד כלשהוא מקביל לעורף- מעין "סולם שחיקה" שיאפשר לפנות אזור אחד, לתת תמיכה מאורגנת לשוהים במקלטים באזור אחר, לתגבר אזור שלישי באנשי מד"א ושוטרים, ולתת לאזור רביעי להסתדר כמו בימי שלום?

הרי בפועל היו בצפון ערים שנפגעו קשה ובפועל התפנו מיושביהן, ויישובים רבים שרק שמעו נפילות מרחוק ותושביהם בסה"כ יצאו מידי פעם למרכז להתאוורר.
האם מישהו מכיר ניתוח כזה עבור איזורי אסון, למשל?

ניהול יעיל של העורף יאפשר לצה"ל להשלים את העבודה בחזית בלי להסתכן באבידות מיותרות מחד ובלי תחושה שהפסדנו בגלל פאניקה ומחדל בעורף מאידך.

אני מציע:

א.שיקלול של מרחקי נפילות בימים האחרונים ומספרי נפגעים בפועל.

ב.הכנסת מאפייני בנייה (יישוב צעיר- עם ממ"ד בכל בית-נשחק פחות).

ג.מאפיינים חברתיים- כלכליים (יישוב עני נשחק יותר).

ד.חוות דעת של מזכירי יישובים, ראשי מועצות וכו'.