פנל מיוחד של האו"ם פרסם לפני כמה ימים דו"ח על הפרות של אמברגו הנשק סביב הלחימה בדרום סודן ובדרפור. רובו ככולו של הדו"ח עוסק בממשלת סודן ובפעיליות הלא חוקיות שלה. דוגמא בולטת ומלוכלכת ביותר היא סימון מטוסי חיל האויר הסודני בסמלי האו"ם וצביעתם בלבן.
תוכלו למצוא את הדו"ח כאן : http://www.sudantribune.com/IMG/pdf/...UDAN_PANEL.pdf
הוכחה מצולמת לצביעת מטוסים בלבן תמצאו בעמודים 30-31, ובדו"ח יש גם מספר צילומים מעניינים של עוד מטוסים סודנים, ביניהם MI-24 ו A-5.

אולם הדו"ח מזכיר כי גם הקבוצות הלוחמות כנגד המשטר הסודני עוסקות בפעילות בלתי חוקית, וכהוכחה מביא תמונות של כלי נשק שנתפסו מידי המורדים. לא מפורט אם מדובר בתמונות שסופקו ע"י הממשלה או שלכותבי הדו"ח היתה גישה ישירה לכלים, אבל אחד מהם צריך לענין אותנו במיוחד. מעמוד 14 :

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

אם זה באמת הנשק שהיה שם ולא סתם תמונה מהאינטרנט להמחשה אז מדובר בגרסאות היחסית חדשות ולא בגרסאות שנבחנו לפני 5-6 שנים שהיו בצבע ירוק.

ד"א, הקישור לא עובד משום מה (הלינק לא נכון כנראה), הייתי שמח לראות את המסמך המקורי.

http://www.sudantribune.com/IMG/pdf...SUDAN_PANEL.pdf

אבל נראה לי שקשה לדעת אם מדובר בהתערבות ישראלית או צד שלישי שקנה/קיבל לבדיקה את התבור (קולומביה, קרואטיה, הודו ועוד'). למרות שבטוח לישראל יש אינטרסים פוליטיים וכלכליים מסוימים בעימות בדארפור, אני בספק שגם אם היתה התערבות היא היתה מתבצעת ע"י שימוש בנשק שמיוצר בישראל.

איזה אינטרסים פוליטיים וכלכליים יש לנו לחפש במקום שמבוצע בו רצח עם?!

אני נאיבי- אבל הייתי שמח אם ישראל אכן עוזרת באופן חשאי לארגוני גרילה שנאבקים נגד רצח עם.. לפחות אלו שנלחמים נגד ממשלות הנתמכות ע"י אויבינו.

אני נאיבי ואני הייתי שמח אם ישראל ,שחייבת את קיומה לשואה, הייתה מתערבת באופן בוטה ובלתי משתמע לשתי פנים - כולל שימוש בכח - לצורך הפסקת רצח עם במיוחד לאור העובדה כי אנחנו עם שעבר רצח עם כשרבים עמדו מנגד!

אגב, הייתי הראשון שמתנדב לכח משימה כזה אם היה קם אבל כמובן שיש "שיקולים חשובים יותר" ברקע אז "למה לי פוליטיקה עכשיו.."

התערבות ישראלית ישירה, יכולה רק להחמיר את המצב. לעודד כוחות ערביים נוספים לתוך רצח העם הסודני.

למרות התעמולה המאסיבית, חלק ממנה בעידוד הקהילה היהודית האמריקנית, והמצב המאוד קשה וקורע הלב של הדרפורים צריך עדיין לזכור כמה עובדות:
1. הדרפורים חמושים ונלחמים, בצורה יעילה או לא יעילה.
2. הדרפורים מקבלים עזרה בינלאומית, ברמה כלשהי..
3. לדרפורים יש מאגרי נפט לא מנוצלים. מדינות בעלות טכנולוגיה להפקת נפט ובעלות צמא גדול לנפט: צרפת, בריטניה, הולנד, סין, יפן וארה"ב, לא רוצים לראות אותנו משחקים במגרש שלהם.
4. לדרפורים יש מתדנבים ויועצים צבאיים.
5. הדרפורים מוסלמים קיצוניים בעצמם. יש להם הנהגה משלהם. הם יכולים לפנות אלינו אם הם רוצים. אבל הם לא, כי גם הם, אפילו במצבם הקשה, לא חברים שלנו "על אמת".

פתרון אפשרי:
אם הדרפורים רוצים, הם יכולים לרכוש צבא קטן של שכירי חרב, חלקם ישראלים. עיסקה כזו מחייבת שיתוף פעולה לא רשמי של הממשלה שלנו. ישראל יכולה אפילו לממן את המהלך באמצעות תרומות (למשל המגבית היהודית) או ערבונות כנגד ביטחונות, כמו זיכיונות להפקת נפט (זיכיונות שאפשר למכור הלאה).

לדעתי, רובה התבור בתמונה אינו חלק ממשלוח נשק אמיתי. לישראל מלאים של קלאצ'ים שלל, אולי אפילו רומ"טים ונשק אחר. אפשר להעביר נשק דומה, דרך צינורות לא רשמיים של סוחרי ומבריחי נשק.

התבור מעיד על ניסיון של ידידי סודן להשחיר את פניהם של הדרפורים בעיני העולם הערבי, כדי להצדיק את רצח העם. בעיני הערבים טבח בבעלי ברית של היהודים (מדומים או לא) הרי זה כמעט כמו טבח ביהודים עצמם: על אוכלוסיות מצביעים מסויימות בישראל לשים לב לעובדה זו, טוב טוב.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

גם אני חשבתי על זה לפני כמה זמן, איך אנחנו שמדברים על השואה, ומצפים
שהעולם יזכור, לא פונים לעזור בטיפול בבעיה הזאת, בכל דרך שהיא.

אני חושב שאנחנו חייבים לפתוח במגעים דיפלומטיים עם צ'אד, לרבות אימון הצבא שלהם ומכירת נשק. האינטרס הוא כמובן פוליטי - להחזיר את המדינה לרשימת ידידינו ולעשות את החיים יותר קשים לסודנים (מאויביינו הגדולים). זה גם ירוויח כמה נקודות אצל המצרים, שלא ממש מסתדרים יפה עם הסודנים. כמו כן, הבנה בין הממשלות תאפשר לנו לחלוק מודיעין על סודן ולוב.
כמו כן יש אינטרס כלכלי בצ'אד - תעשיית נפט לא מפותחת שאפשר לנסות ולתפוס עליה טרמפ.
מדיניות חוץ היא חלק אינטגרלי מבטחון ישראל.

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)

צ'אד היא מדינה איסלמיסטית ומושבה צרפתית. אין לנו מה לחפש שם, הם לא חברים שלנו. שנות השישים באפריקה מתו ואינם. זכיונות להפקת נפט שייכים באופן לא רישמי לצרפת. האיסלם הווהאבי כובש שטחים חדשים שם כל הזמן (קניה ואתיופיה).

אפילו מאוריטניה, "ידידתינו", פרצה הפיכה צבאית -אסילמיסטית. הנשיא הפרו-מערבי עף.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ועדיין מאוריטניה בקשרים מלאים איתנו. צ'ד היא מדינה מוסלמית לא-חילונית (אבל גם לא איסלאמיסטית לחלוטין) ותחת השפעה סעודית, שזה פחות או יותר משחק לטובתנו. לא שסעודיה היא מאוהבינו, אבל גם לא כ"כ משונאינו וככל שאיראן לוחצת עליה, היא נדחקת אלינו. זה משחק מסוכן, אבל הדיווידנדים גבוהים.
צ'אד חמושה יותר ויציבה יותר ממש לא מסכנת את ביטחון ישראל. סודאן חמושה יותר דווקא כן.


דרך אגב, עם קניה ואתיופיה יש לנו יחסים מצויינים לרבות סחר בנשק. האתיופים גם עשו עבור המערב את העבודה בסומליה. הימור מתמשך שבינתיים מניב דיבידנדים לא רעים בכלל.

לסיכום, פחות או יותר - יש לנו מה לחפש בכל העולם. באמריקה, באירופה, בדרום אמריקה, במרכז אסיה, בקווקז, בסין... איפה שבאמת לא ראיתי אותנו פועלים יותר מדי זה בגיזרה הפסיפית, למרות שגם שם לא יפתיע אותי אם מומחים ישראלים עוזרים להילחם במיליציית אבו-סייף. (למרות שבטח יש מגעים חשאיים עם מלזיה ואינדונזיה)

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)

בגיזרה הפאסיפית ישראל דווקא מאוד פעילה.

ג'ון הווארד הוא ידיד ישראל אמיתי ונאמן לברית עם ארה"ב.
טאיוואן, דרום קוריאה (פחות) וסינגפור הם לקוחות טובים שלנו.
על הודו אין מה להכביר מילים. סרי לנקה ביחסים מאוד מוזרים עם ישראל. לקוחות טובים ביחסים דיפלומטיים חלשים... בקיצור מוזר. עם הודו הייתי רוצה לראות ברית הגנה הדדית למשל.

אתיופיה ואריתריאה - שתי מדינות במצב מלחמה, לשתיהן איבה מסורתית לערבים ולכן קשרים טובים עם ישראל. אלו מדינות שכדאי מאוד להשקיע בהן, אבל בגלל האיבה בינהן מדובר בתהליך מעט מורכב. גם קניה ביחסים טוב עם ישראל והמערב, אלא שהלחץ המוסלמי מורגש בכל המדינות האלו. אריתריאה מדינה מוסלמית, בקניה ואתיופיה המוסלמים הם פחות ממחצית מהאוכלוסיה ומספרם גדל בקצב מהיר, הם גם עוברים תהליך של הקצנה.

אם אפשר יהיה להאט או להפסיק את האיסלמיזציה של אפריקה המזרחית, אז יחסים עם מדינות אלו יהיה מעולה עבורינו. לצ'אד אין יחסים רשמיים עם ישראל (כמו סעודיה), היא מדינה מאוד חלשה שתלויה ביחסים עם צרפת להגנה מול שכנים תוקפנים (לוב, שנות ה-80). צ'אד היא מגרש צרפתי. בלי תוכנית כוללת יהיה קשה להדוף אותם משם.

כן, אני בעד יחסים אסטראטגים עם כל מזרח אפריקה מול סודן מצריים ולוב. אלא שאני לא מאמין שישראל במצבה הנוכחי וללא תוכנית שלמה ומלאה (כלומר למכור חבילות פיתוח שלמות) יכולה לשחק שם. ישראל לא מסוגלת לבנות תוכניות אסטראטגיות. לישראל יש מגבלה חמורה על כל מה שדורש יכולת ניהולית.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אנחנו לאו דווקא צריכים ללכת נגד איסלאמיזציה, אלא נגד המשוואה 'איסלם=שנאת ישראל'. לא כדאי לנו להציב את עצמנו מול מכבש של מיליארד וחצי איש. למרות שאין ספק שאיסלם לא רדיקלי עדיף לנו בהרבה. ומצד שני, אנחנו מאוד נזהרים מלחזק אותו יתר על המידה, פן יוחלף באיסלם רדיקלי. טראומת איראן של השאה...

ואגב, מצרים של מוברק בהחלט בצד שלנו. הפחד הוא כמובן מה יהיה אחרי.

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)