אז ככה חברים..אולי שאלה קצת טיפשית..אולי לא.
אני חושב שרק הלוחמים יכולים לענות לי עליה..אבל עם מישהו רוצה בכייף להצטרף ולרשום מה דעתו...חופשי....אז ככה :

אני הולך ליהיות לוחם....ביולי (עם לא ישנו לי את התאריך)

אז השאלה שלי...מה מרגישים לוחמים בפעילות מבצעית?
לדוגמא לוחמים ניכנסים לשכם או רמאללה או כל מקום שלא יהיה...מה ההרגשה? פחד? גאווה?
או שאולי זה כזה ברגיל אין הרגשה של פחד ולא כלום...שפוט הולכים עושים מה שצריך וחוזרים?

מה עובר לכם הלוחמים בראש?

תודה רבה רבה למי שיוכל לענות לי על השאלה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tommy_ros אז ככה חברים..אולי שאלה קצת טיפשית..אולי לא. אני חושב שרק הלוחמים יכולים לענות לי עליה..אבל עם מישהו רוצה בכייף להצטרף ולרשום מה דעתו...חופשי....אז ככה : אני הולך ליהיות לוחם....ביולי (עם לא ישנו לי את התאריך) אז השאלה שלי...מה מרגישים לוחמים בפעילות מבצעית? לדוגמא לוחמים ניכנסים לשכם או רמאללה או כל מקום שלא יהיה...מה ההרגשה? פחד? גאווה? או שאולי זה כזה ברגיל אין הרגשה של פחד ולא כלום...שפוט הולכים עושים מה שצריך וחוזרים? מה עובר לכם הלוחמים בראש? תודה רבה רבה למי שיוכל לענות לי על השאלה.

ראשית , זה מאד אינדיבידואלי.

אצלי- חששות-מתח-אדרנלין ברמות שיא-ריכוז בפרטי המשימה ובתפקיד הספציפי המצומצם שלי.

יש מעט מאד אם בכלל תחושות גאווה לאומית או רצון לעזור למולדת - כל התחושות ממוקדות בך אישית ובחבריך הקרובים - רצון לבצע באופן מיטבי (יוקרה,תחרותיות) וחשוב מכך - חשש מכשלון- "רק לא לצאת נקניק ליד החברים"

מסכים עם כל מילה.

אין לך זמן לחשוב על גאווה לאומית, ובאופן כללי אתה לא עושה יותר מידי ניתוחים של מעבר לביצוע המשימה. אחרי זה שחוזרים לבסיס יש זמן לכל המחשבות האחרות לרוץ.
בזמן פעולה אתה מרוכז מאוד, מנסה לנתח כל דבר שאתה רואה/שומע, כמו ששחר אדום אמר, בדרך כלל יש הרבה אדרנלין, בעיקר בפעמים הראשונות שאתה מבצע משהו שאתה עוד לא מכיר.
יש גם חשש של מה יקרה, וכמובן גם לפעמים עולים חששות אם אתה סגור ב100% על מה אתה צריך לעשות.

הסתייגות קלה, יש מישהו אחד שחושב על המולדת בזמן שהוא זורק רימון:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

הגלריה שלי בפליקר

כשהיינו בצפון ושיפצרנו ציוד לקראת לבנון, אז בין צפירת לנפילה רקטה (שקטעה בערך את כל מה שעשינו) פתאום הבנתי כמה חשוב זה שאנחנו נכנסים לשם. וכן חשבתי על המדינה ועל גאווה לאומית.

מילואימניק

קשה לתאר את האווירה. בלהתכתב.

אבל אפשר לסכם את זה במשפט אחד. "אתה פשוט רוצה שזה יגמר".

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

במעצרים שהייתי בהם אני אישת לא הרגשתי שום גאוה לאומית או כך גם החברים שלי.
אתה מרגיש הרבה אנדרנלין, אתה מרגיש שאתה יכול לרוץ על כרמי ווסט ונשק איזה כמה קילומטרים.
ואתה רק רוצה שזה יגמר.
כי תאמין לי שלכרוע ברך זה לא כזה להיט, במיוחד עם דוחפים לך פלטה או פטיש ולום.

גם אני מעריץ של

בכל מקום ההרגשה היא שונה. אני אתן דוגמאות..

למשל בג'נין עבדנו הרבה הרבה ככה שכבר הגעתי למצב שבשלב מסויים כבר לא חששתי הכרתי כמעט כל צומת וכל ציר במ"פ .. וככל שאתה נכנס יותר ככה אתה גם יותר משוחרר

אבל בפעם הראשונה שנכנסתי לרמאללה זה כבר היה סיפור אחר.. הייתי דרוך מאוד קצת חששתי כי היה מידע מודיעיני שיש בעקבותינו כמה נבלות... וגם שם הייתה ההתקלות הראשונה של הצוות שלי.. היה מאוד מעניין
בגדול ההרגשה בפעילות מבצעית היא להיות תמיד ערני ולשים לב לדברים הקטנים ככה שלא יפתיעו אותי אף פעם... אף פעם לא לתת לעייפות להביס אותך גם אם אתה אחריי הליכה של שתי קילומטר ( כן כן זה נשמע קצת ) אבל אתה עם משקל ועוד שטויות על הגב אז זה דיי מתיש..

חוצמיזה.. אתה לא רוצה להפגע כי אתה יודע... אמא אבא .. סתם יעירו אותם באמצע הלילה

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

לא קורה שאתה מפחד מאוד, אתה אומר מה אני עושה פה?
מה אתה עושה אז?

גם אותי השאלה הזאת מאד מעניינת. אני מתגייס ב18/11/07
אז אם הרב פה מרגישים "הלוואי שזה יגמר כבר"...איך אתם ממשיכים?
איזה פחד? להיכשל או להיפגע? ואיך הירגשתם בהתקלות הראשונה שלכם?

מציע לך לקרוא את "אם יש גן עדן" של רון לשם.

Imagine there's no countries,
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace

הפעילות הראשונה תרגש אותך ותהיה ערני,דרוך ולחוץ כמו שלא היית מעולם.

ככל שתצבור יותר פעילויות ככה כל מה שציינתי ירד וירד עד שתרגיש שאתה כל יכול ובעל הבית ותצא לפעילויות בהרגשה שאתה הולך לשחק כדורגל-סוג של שגרה.

ואז,וזה כמעט תמיד קורה,תהיה פעילות שיקרה בה משהו חריג ומאותו רגע ועד השחרור תמיד יהיה בך פחד כי תבין שאפשר להפגע בעסק הזה.