13-04-2007, 12:29
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
ז"א שכשהוא עומד בצפירה, זה לכבוד הממשלה?
ושוב באה לידי ביטוי אותה תכונה מאניה-דיפרסית של היהודי, ירושת הגלות: "עשה כל דבר, אפילו שטות גמורה, אבל שלא תעיז להתפס בחוסר מעשה/שתיקה".
חבל שמעבר לכל ארון הספרים היהודי שפעם עוד היו מלמדים/מחנכים ברוחו, שכחו לאמץ כמה הלכות של הגויים ימ"ש, שגם הם למדו דבר או שניים במהלך מאות שנות ציוויליזציה:
silence is golden היא אחת מאותן הלכות.
זה עוד בלי לדבר על כך ש"החרמת" הטכסים ה"רישמיים" (כאילו שהמדינה מנוהלת ושייכת לעכבישים ממרס ולכן על מה שהיא מארגנת הוא שלה ושלה בלבד), ביחד עם השתתפות בטכסים "אלטרנטיביים", מריחה מזק מאוד מטרנד אופנתי ותו' לא. מחר ידובר על ילדי תימן, ואז איזה טכס נחרים?
* סבתא וסבא שלי היו בדיוק ניצולי השואה מהסוג המתואר למעלה: הם הגיעו לישראל בשנות ה-60, קיבלו כמה מארקים על בעל/אשה וילדים שנרצחו (אשה ו-3 ילדים לסבא שלי ובעל ו-2 ילדים לסבתא שלי) כמענק חד פעמי וזהו... את כל השאר: פיצויים, רנטות ופנסיה על עבודות פרך בגטאות ומחנות (שניהם היו בגטאות החל מאוגוסט 1941 וסיימו במחנות באפריל 1945! - אלה כמעט 4 שנים של עבודות ופחד יומיומי) לקחה בשמם המדינה בשנות ה-50. כששאלתי את סבא שלי בערוב ימיו על העניין, הוא ענה שמדינת ישראל נבנתה מכספים אלה, ואין לו בעיה עם זה. אני מאמין שהיתה לו בעיה הרבה יותר גדולה עם הבעל בית הח*א שלו - אשכנזי ותיק ודובר אידיש - שלמרות שאמר לו שכן, במשך שנים רבות פשוט לא שילם עבורו ביטוח לאומי. כשסבא שלי יצא ל"פנסיה" בגיל 73, לא היה לו כלום! הגיע הזמן להכיר בעובדה: דווקא מדינת ישראל אינה מדינה מעמדית או בעלת חברה מרובדת: זו מדינה שבה כל אפס, ורצוי אפילו שיהיה בו משהו משל האפס, יכול להיות מישהו. המסלול ל"להיות מישהו" קצר מאוד ועיקרו עמידה בתלאות המערכת שהן כלום עבור מי שיש לו עור של פיל. ולכן:
פני המדינה, כפני אזרחיה!
יש לנו משטרה שמגיעה לנו (יוצאת מתוך הנחה שממילא אנו לא צריכים אותה), יש לנו רשות מיסים שמגיעה לנו (יוצאת מתוך הנחה שכל העצמאיים הם מעלימי מס, ולכן פשוט מעלימה מאיתנו כספים...), יש לנו מערכת חינוך שמגיעה לנו (אנחנו רומסים ומשפילים את המורה (ההורים) ולכן מקבלים מורים שאינם ראויים להיות כאלה) וכמובן שיש לנו גם מערכת רווחה וסעד שמגיעה לנו (ואני לא מדבר על תקציבים, אלא על כך שצריך לרדת על הבירכיים או להפוך שולחנות כדי לקבל את מה שמגיע לך).
פעם, כשהייתי סטודנט ו"זוג צעיר", הלכתי למחלקת הארנונה של עיר נולדתי ומגורי. באמת שלא היה לי כסף פנוי, לא נסעתי לטייל אחרי צבא, לא היה לי רכב, לא אכלתי במסעדות, אבל גם לא היה אוברדרפט, לא ביקשתי מלגות שלא מגיעות לי - פשוט רציתי לעבור את השלב הזה בכבוד. מבחינת המדיניות הרישמית: עמדתי בקריטריונים לתשלום מופחת של ארנונה, וכמובן שהיו לי המסמכים. מה הבעיה עם כן? אני נראה מאוד אשכנזי, מסודר, רהוט ולא מתחמם. הפקידה, ואחריה המנהלת שלה, פשוט התייחסו בזילזול לבקשתי, אמרו לי שאין הנחות ואחרי שהתעקשתי, ביקשו ממני ללכת לנוטריון ולהצהיר שאין לי כסף!!! להוציא מאות שקלים בשביל הנחה של 200 ש"ח לחודש!
זו לא בעיה שמקורה במגילת העצמאות, זו לא בעיה שמקורה במנהל הכביר או בראש העיר - זו בעיה של אדם רגיל ופשוט: יכל להיות נכדו של אותו ניצול שואה חסר כל! אדם פשוט שיושב על כסא במחלקת הגביה ופשוט מנהל את המקום לפי איך שבא לו, ולא לפי חוק. בעצם, המערכת הייתה די בסדר - מי שלא בסדר היה הישראלי! זה בטח הישראלי שמחר יחרים איזה טכס כי סבתא שלו לא נענתה בביטוח לאומי.
_____________________________________
.
|