|
26-03-2007, 19:25
|
|
|
חבר מתאריך: 31.01.07
הודעות: 1,048
|
|
ואני הפעוט חשבתי שאחרי המארב האומלל של גבעתי בלבנון
גם האסימון הזה נפל סוף וסף לצה"ל. טעיתי?
באותו מארב מול חיזבאללה הכל עבד לפי הספר ממש - עם תוצאות קטסטרופליות לכוח שלנו.
חיזבאללה, שלא שמעו על תורת הלחימה הזאת הלכו בהתאם לתנאי השטח - בטור. המחבלים זוהו בזמן, הכוח של גבעתי התארגן למכת אש והסתערות בדיוק לפי הספר, בזמן, הפתיעו את המחבלים, נתנו מכת אש יפה מאד, שחררו מאות כדורים תוך זמן קצר שרובם כמובן לא פגעו, העיפו RPG וררנטי"ם, הושלכו רימונים, היה שמח.
אח"כ עשו יישור קו - גם כן למופת, ואז כמובן התסערו.בדיוק, אבל בדיוק, לפי הספר. ופה הספר היה אובד עצות לנוכח המציאות העירומה: כל המארב כמעט נהרג ו/או נפגע מיד עם הקימה להסתערות.
איך נפגע?
כמה מחבלים נפגעו אמנם - אבל מחבל אחד, שלא שמע כאמור על תרגולת יישור קו - התחבא מאחורי בולדר (כאלו יש המון בלבנון), שרד את מכת האש הראשונה, ופשוט חיכה. האש נפסקה לכמה שניות - ואז הוא רואה מהאגף שלו טור יפה של חיילי צהל שממש מזמין את חיסולו בצרור ירי ארוך אחד. וזה בדיוק מה שהוא עשה. והמחבל ממש חרג מהתרגולת! הוא ירה בצרורות מנשק אישי, ללא כוונות וללא בטיח. והצליח לו.
צרור אחד ארוך פגע כמעט בכולם, למעט לוחם אחד ששמר רימון בידו והתכוון להתאבד אם יתקרבו אליו (וזה כנראה לפי תרגולת או מיתוס "התאבדות למניעת שבי" שכנראה מקובלת אצל היהודים. למה להתאבד עם רימון אם אפשר לזרוק את את הרימון על המחבלים המתקרבים ולהוסיף לקינוח צרור יריות הגון? לצהל פתרונים).
להווי ידוע כי תרגולות ותו"ל מאובנים המובילים לקיבעון וקיפאון מחשבתי של צבא סדיר. הם האויב הגדול באמת המביא את הצבאות המערביים המורנים לכישלונות מביכים פעם אחר פעם: ברהי"מ באפגיניסטן, צהל בלבנון, ארה"ב בעיראק ואפגניסטן.
קיבעון ותו"ל קשיח מונע לתקוף ולנצל הזדמנויות , פוגע בגמישות הטקטית, מעמיס עומס קשב מיותר על הלוחמים בשטח, וכלל וכלל לא בטוח שהן משיגות תוצאות יעילות.
אצל האויב לדוגמא, זה אחרת: בעיראק ובלבנון, כאשר רוצים לחסל סיור של צהל או המארינס, אין פשוט מזה: מביאים מטען צד שאותו מכינים OFFLINE במסתור בטוח, מחברים למערכת הפעלה אלחוטית, וממתינים. לא תו"ל ולא בטיח. מניחים ומחכים בסבלנות. בא צהל או המארינס עם כל התרגולות המסובכות שלהם, וניצוד כמו ברווזים במטווח על ידי ילדים. דרושה אינטילגנציה של ילד לא ממש חכם בשביל להפעיל מטען צד כמו שצריך.
התוצאה היא שמיטב המארינס ויחידות צהל מצויידים במיטב אמצעי הלחימה,השו"ב וכוח האש הקרקעי והאווירי נשחטים כמו ברווזים על ידי חוליות קטנות של מניחי מטענים "פשוטים". זה מזכיר במידה רבה את מה שקרה היפסן עם כניסתו של הרובה לשדות הקרב: אחרי תקופת מה הרובים הוצאו מחוץ לחוק ונעשה מאמץ רב להחרים את כולם. למה? כי הסמוראים, אותם לוחמים מקצועיים מהוללים שעיקר תהילתם יצא על שימוש בחרב, חץ וקשת וכו', קצפו על כך שאיכר פשוט יכול לחסל אביר מפואר ואמיץ לב ממרחק -בלי להתקרב אליו כלל. בעיני היפנים זו היתה חרפה שאין כדוגמתה. האיסור הזה החזיק עשרות ומאות שנים.
ימים בהם כל ילד עיראקי מנוזל ואנלפבית בן 8 ומעלה יכול לחסל מחלקת מארינס מובחרת בלחיצת כפתור ע"י מטען צד -הם ימים בהם נדרשת חשיבה מחדש על כל הרציונל העומד בבסיס האסטרטגיה הצבאית המערבית. מאסטרטגיה חדשה זו ייגזר פיתוח ו/או התאמת אמצעי לחימה חדשים, תרגולות (כן כן), אמצעי שליטה ובקרה, וכו'.
הילד העירקי ו/או הפלשתיני ו/או האפגני המנוזל יכול לחסל אותם כי הם שם. כי פעולות המארינס/ צהל שקופות לו. צפויות. שגרתיות, חוזרות על עצמן,, ידועות מראש ברמת הסתברות גבוהה. אפשר להערך בבטחון לחסל שיירה או סיור של צהל או המארינס - כי אפילו ילד עיראקי או לבנוני מנוזל ואנלפבית יכול לצפות בדיוק טוב למדי את פעולותיהם, מיקומם, מספרם וכו'.
אלו ימים של טירוף מערכות בהן ארה"ב שולחת את מיטב בניה למות מוות סתמי ומיותר מידיהם של מנוזלים עיראקים, כאשר כל התחכום, כוח כאש, היתרון הכלכלי, התרבותי, המדעי, הטכנולוגי, המודיעיני, התורתי- הכל שווה לתחת. שום דבר מזה לא בא לידי ביטוי.
אז איך זה מתקשר לענייננו? תרגולות ושגרה.
צבא שפועל מול גרילה לא יכול להרשות לעצמו שגרה.
צהל למד זאת היטב בלוחמה מול הטרור הפלשתיני.
והמארינס לומדים את זה היום בדרך הקשה. משלמים בהרבה דם.
לפיכך, צבא שמלמד את חייליו להילחם כמו רובוטים מתוכנתים ולהפעיל תמיד אותו תו"ל לא חשוב מה התנאי הסביבתיים - יחזור במוקדם או במואחר על טעויות לבנון ועיראק. מול צבא כזה יימצא האויב שידע לנצל את נקודות התורפה והחולשות שלו ולהכות בהן.
צבא שיקדש את התרגולות היבשות ואת התו"ל הכתוב מראש במקום להפעיל אינטליגנציה, הכרת השטח, יצירתיות, תחבולנות וכו' - נדון לכישלון. וזה מתקשר ועוד איך ל"תרגולת יישור קו", "ירי
מהמותן", וכו'.
יש מצבים שמוטב לירות עם דורגלים - ויש מצבים שירי ללא פתיחת דורגלים יהיה בדיוק מה שיעשה את ההבדל בין היתקלות מוצלחת ובין כישלון מוחלט. אותו פרץ יריות מכוון לכיוון כללי אויב פחות או יותר - שיוריד להם את הראש בדיוק בשניות הקריטיות עד שהכוח שלנו יתאפס על עצמו, יזהה את מקורות האש או יתאושש ממכת האש הנפתחה עליו - ויפתח במכת אש יעילה משלו.
וכנ"ל לגבי יישור קו ושאר ירקות.
המאפשר הגדול הוא כמובן המקצועיות של החייל היורה הבודד. אי אפשר להרשות ירי לא ביישור קו אם החבר'ה לא מבינים את היכונים ויודעים להיזהר מהם.
|
|