15-03-2007, 20:03
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
ואיך אתה יודע שהוא באמת איש אקדמיה?
(כי הוא לא רשם כנסו, כנסו? בכל מקרה, לפחות בישראל, "איש אקדמיה" פשוט לא אומר כלום על אותו אדם מבחינות רבות). לצערי כאנשים יוצאים לאוויר עם הטיעונים מונעי (רק) אג'נדה שלהם, אין שום ברירה אלא לענות בדוגמאות חותכות, שאולי גוררות אותך לאותו כוון...
בכל מקרה, בניגוד לעניין העדתי עם רוב העדות, עם המגזר של עולי אתיופיה הבעיות חמורות פי כמה והחל מקו ההתחלה. רוב העולים באו מחבלים כפריים ונחשלים שהתיאור "עולם שלישי" עבורם כלל אינו מוגזם. מי שציפה שאיזשהו מהלך ארגוני יצליח למנוע את קריסת מבנה בית האב, מערכת היחסית בין הורים לילדים ובעל לאשה, ושלא לדבר על התנבגות ותרבות, פשוט הוזה. ישנם תחומים בחיים שבהם אין פתרון מושלם או פוטוגני - יש פשוט "סביר" במקרה הטוב, ו"אסון" במקרה הרע.
בכינות? אני לא רואה כיצד יכלה החברה הישראלית, גם ביום אידאלי שבו כולם קמו על צד ימין וקיבלו צ'ק ממס הכנסה בדואר, לקבל לתוכה באופן מושלם, חלק וקצר בזמן, קבוצה לא מאוד גדולה (העדה האתיופית היא מהקטנות שבעדות) וכל כך שונה מכל בחינה (ושלא ימכרו את "כולנו יהודים" - ברמת הפרט מי שסביבך הוא פשוט מישהו אחר...). זה לא שצריך להתגאות, אבל חשוב להבין שמדובר על מצב מאוד מורכב ועל קבוצה שבניה לא יכלו "לעצום את העניים" ולהפוך, "עד יעבור זעם", לפרטים חסרי זהות אתנית (מה שבתאוריה יכלו לעשות רוב ה"רוסים" - פשוט לא להתבלט, לנשוך את השפתיים פה ושם, לספוג כמה עלבונות, ולהתמקד בבניית קריירה, ביסוס כלכלי, דאגה לילדים או לזקנים וסיפוק הצרכים ברמה הבסיסת+ כמו פנאי, תחביבים, בילוי וחומרניות - במילים אחרות: גורלו הרגיל של המהגר מדור ראשון בעשור הראשון לחייו במדינה החדשה). האתיופי הוא תמיד אתיופי ובעיני כולם. אגב: מצבן של הנשים שפיר פי כמה מזה של הגברים. בהרבה מוסדות שאני עובר בהם במגרת העבודה (בתי חולים, מוסדות סיעודיים, מוסדות חינוך מיוחד) עובדות בחורות ממוצא אתיופי צד לצד עם "צבריות" לא משכילות, עולות מברה"מ חסרות מקצוע נדרש (או שפה) ועוד. כולן עובדות בתפקידי סיעוד בסיסיים, נקיון, אחזקה או בישול. כשהן בהפסקה ויושבות יחד קל לראות שההתערות שלהן, לפחות בחברה כזאת, טובה מאוד. השיחות הן אותן שיחות, הן מכונות בשמות האתיופיים המקוריים שלהן (ולא בשמות התנ"כיים שרבות אימצו מסיבות של בושה או כדי להמנע משאלות), משענות עם כולן ואין סימן ליחס מיוחד כלפיהן.
מצבם של הגברים חמור בהרבה: חלק גדול מהם מועסקים בעבודות ציבוריות פשוטות כגון גינון, נקיון או אחזקה, כעובדי קבלן. לא סופרים אותם בשם, אלא בכינויים שהקבלן נותן להם (לא צמיד אבל הרבה) והם נוטים לעבוד בקבוצות סגורות משלהם, לפחד מכל בוס ולעסוק בחיפוש אובססיבי אחרי משרה דומה שבה משלמים שקל יותר לשעה. זה מצב חמור מאוד משום שהוא מותיר אותם לחיי עוני תמידי. על הבעיות של הצעירים המוכשרים המחפשים עבודה ונדחים לאחר שמתבררת "זהותם" מבחינת צבע - לא צריך לדבר. היו על זה כתבות.
בכל מקרה, כמו שכתבתי, הגישה הגסה ביותר היא מצד ה"עאמחה" ולא מעט חובשי כיפות שזורקים פסוקים משולחן ערוך, אבל לא יודעים דרך ארץ מהי. יכול להיות שהצפוני מהרצליה צבוע לחלוטין כשהוא מדבר אליהם בנימוס אבל כמו לילדים, אבל לפחות הוא חוסך מהם את ההתבזות החדה שבמגע ישיר (והיא הכואבת ביותר, משקר מי שאומר שלא). מהעאמחה הם פשוט חוטפים מקלחת ישירה.
_____________________________________
.
|