15-03-2007, 22:23
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
א. כמו כל דבר, זו הנחה. אבל הנחה הגיונית ומתחייבת מהעובדות... ב. למלחמה השפעות שונות.
על חלק מהחברות זה משפיע כפי שתיארת באירופה - ועל חלק זה משפיע באופן אחר, כפי שקרה
במזה"ת.
לגבי תיאורך את ההתפוררות העת'מאנית. ובכן, נהוג לציין את התקופה שאחרי מות סולימאן המפואר
(1566) כהתחלת השקיעה, עם הבלחה אחרונה של התעלות בתקופת בית קופרולו (המחצית השנייה
של המאה ה17), והתיאור יהיה די נכון - אבל עובדתית, מרגע שהחלה תקופת התנט'ימאת, החלה
לנשב רוח חדשה באימפריה. כניסת הלאומנות התורכית של התורכים הצעירים, ונכונותם הרבה ללכת
קדימה בתחומים רבים שבעבר האימפריה נמנעה מלגעת בהם, גם היא הייתה גורם חדש.
לא היה שום כוח פנימי שיכול היה לחסלה. הרבה מעצמות היו חזקות ממנה, אבל מאזן הכוחות השביר
באירופה היה הופך כל מלחמה איתה, למלחמת עולם (בריטניה פחדה מהשתלטות רוסית על המיצרים,
רוסיה חששה מהתפשטות אוסטרו-הונגרית לעומק הבלקן, גרמניה רצתה באימפריה כבעלת ברית
נוחה, לבלית הן הבריטים והן הרוסים, וכן הלאה). למעשה, אתה טוען שניתן היה לחסלה - אבל בעצם
מכיר בכך שהדרך היחידה לחסלה, היא בדרך שבה באמת חוסלה: באמצעות מלחמה כוללת שבה
היא תובס ע"י כוח חיצוני - ואתה בעצמך הכרת בכך שמאזן הכוחות מנע את חיסולה בידי מעצמה
בודדת (מקרה 1878...).
ללא מלה"ע הראשונה, האימפריחה הייתה שורדת, ככל הנראה. לא היה שום גורם פנימי שיכול
היה למוטטה - ולמעשה, מבחינת יציבותה הפנימית, היה מצבה בראשית המאה העשרים, טוב
בהרבה מכפי שהיה 200 שנה קודם לכן (בימי ט'אהר אל-עמר, ג'זאר פאשא ועלי ביי ודומיהם).
|