רוצה לשתף אתכם במחשבות שעולות שבוע לפני הגיוס:

כבר 7 חודשים שאני בבית..חוגג, עובד, מתאמן..ובעיקר נח.
בהתחלה חשבתי שאני אשתגע מרוב צ'יעמום..ולהפתעתי החודשים עברו יופי..יותר מדי מהר.
רק עכשיו, מספר ימים לפני הגיוס אני מתחיל להעריך את האזרחות..הראש מתחיל באמת לעבוד!
אז כן..כבר חרשתי את נושא הצבא מכל כיוון..אני יודע מה עושים בכל יום בכל סוג של טירונות, ומה כל יחידה עושה ואיפה היא נמצאת ומה החייל הכי צעיר בה עושה ברגע זה..
ופתאום..ככה בבום..תחושת עצב מלווה בבילבול גדול עוברת לי בראש. כבר מתחיל להתגעגע,
המחשבות על החברים שלא אראה בתקופה הקרובה, על ההורים הפולנים שיתקשרו 20 פעם ביום לשאול אם קר לי ואם אני אוכל (בתאכלס זה רק אמא ).

אני בחור שמסתדר מבחינה חברתית יופי..צופיפניק למופת, אחד ש"מסתדר" לפחות באזרחות..וגם החברים הפזמ"ניקים שלי רואים אותי כאחד כזה..ככה שקשיי הסתגלות הן לא הסיפור, גם משמעת לא,
קושי פיזי לא יהווה מטרד, בחוץ ישנתי, אוכל מגעיל כבר אכלתי, תחתונים לא החלפתי ועדיין המחשבה המפחידה הזו שאין לי באמת שמץ לגבי מה שעומד לפניי-לא עוזבת אותי.

אני במצב שכל מחשבה קטנה, או שאחד החברה מזכיר לי את הגיוס- מבאסת לי תתחת..וזה לא שאני לא רוצה, אני יותר מדי מורעל. האם זה אופייני? ומה הפתרון, מה יפיג את החשש..

תודה לעונים..

מה יפיג את החשש?...
תאריך הגיוס שלך.

שהמפקד יצעק עליך לראשונה: "יא שוקיסט!" ואז יפתח לך את התחת...

קח הכל בקלות ..[אני מקווה שגם אני אקח את זה בקלות] ותקווה לטוב

זאת בסך הכל חוויה טובה

שיהיה לנו רק בהצלחה


עוד שבועיים וקצת זה מתחיל

שיהיה לך בהצלחה, לא צריך להיות יותר מידי קשה בצבא.

ואת הביטויי פז"ם (כמה עוד) שמור לנו הפזמניק"ים.

גם אני מעריץ של

ככל שהרגע רחוק רוצים שיהיה קרוב, וככל שהוא קרב רוצים שיתרחק.
בינינו עדיף לגמור עם זה לחזור בריאים ושלמים וזהו.

אחריי לאזרחות

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

זה לא צחוק הנושא הזה..
תנו לו את הכבוד הראוי.

אכן..לפני כמה חודשים אמרתי לעצמי.."לעזאזל, אם היו נותנים לי הייתי מתגייס עוד יומיים" ועכשיו, אחרי חופש של 7 חודשים אני אומר..לעזאזל-כמה שאני צריך עוד חודשיים

חבר שהתגייס למטכ"ל אמר לי משפט מאד נכון שקרא באחת השמירות.

לא סגור על המשפט.."הלוואי שיכולתי להיות במקום בו חשבתי שאני רוצה להיות"..כלומר..כמה שאנחנו מצפים לגיוס, כחוויה טובה..הכל מתנפץ..ואיך שמתגייסים-פתאום הבית מקבל כזו משמעות..

זה כמו להתחיל כתה א' זוכר? איך התרגשנו ,חיבקנו תהורים לא רצינו ללכת לשלב הבא בחיים שלנו.
כך גם עכשיו שאתה מסתכל על הצבא מרחוק אתה מתלהב ואתה יודע שאתה רוצה את זה אבל ככל שמתקרבים חוששים להיכנס לשלב הבא הזה ,שלב שלא משנה כמה קראת עליו או שמעת עליו לא עברת אותו בעצמך וזה גורם לחשש וקצת חרדה בסך הכל עד לא מזמן למדת פאקינג 12 שנה חח וזה הרבה זמן. אז זה משונה פתאום לעבור למשהו חדש , משהו אחר ,לעבור שלב אחרי כל כך הרבה זמן שהיית תלמיד ,נער חופשי ומאושר עם חברים ,הורים ואהבה ולעזוב את כל זה ולהעמיס אחריות ורצינות ומחויבות שאין כמותה בשום מקום אחר רק בצבא.
בצבא תלמד דברים על עצמך שבשום מקום אחר לא הייתה יכול ללמוד ותצא מהצבא אדם בוגר יותר , אחראי יותר , הורה טוב יותר תהייה מוכן יותר לחיים ולאתגרים שונים שיבואו אליך בהמשך וכל מה שהחיים יעניקו לך אחרי הצבא תדע להעריך שבעתיים

תודה על התגובה המושקעת..
אני אשכרה מרגיש כמו ילד בכיתה א'..אחד שביום הראשון לבית הספר יחבק את אמא ואבא, את כל החברים שבאים לגיוס( גם אלה שכבר בצבא) ולא ירפה..ותאמין לי שמנטלית אני בחור חזק מאד וערתי כמה דברים לא נעימים בחיי הקצרים שכרכו בהתמודדות אישית.

מקווה שלאט לאט אני ארגע..יכניס הכל לפרופורציות ואתגייס בלב שלם

אתה חווה את אותה הרגשה של רוב המלש"בים שפוחדים מהמציאות החדשה הזו, אבל זה יעבור.
אתה לא לבד!

המשך יבוא...

ככה זה גיוס מרץ...
לדעתי זה גם הגיוס הכי שווה.
להתגייס אחרי שטעמת את האזרחות הכי מדהימה שיש. שום מחויבות, שום לחץ של פסיכומטרי\עבודה רצינית על הראש. כל יום לצאת עד מאוחר. לעשות מה בראש שלך.
לא משנה כמה מורעל תהיה ולאיזו יחידיה של מטורפים אתה מתגייס, אי אפשר שלא יהיה אפילו קצת שוק.
אתה אומר שאתה יודע מה זה צבא ואיפה נמצא כל חייל בכל רגע נתון, אבל פה אתה טועה (לדעתי).
מצד אחד זה טוב מאוד לשאול ולנסות להבין לאיזו מערכת אתה מתגייס, מה מצפה לך בהמשך.
מצד שני, כמה שני, כמה תשאל "איך זה לעמוד 8 שעות במחסום" "איך היציאות בגדוד X" "האם יש סיפוק שיוצאים הביתה?" לא תקבל בחיים את התשובה המתאימה.
אף אחד לא יוכל לתאר לך כמה טוב זה לצאת הביתה אחרי שבועיים-שלושה של טירונות לסופ"ש, אף אחד לא יוכל לתאר לך את המועקה שתהיה לך אחרי חצי שעה עמידה במחסום (והחצי שעה עברה לך כמו יומיים) ועדיין יש לך עוד שבע וחצי!!!! שעות.
אבל דבר אחד אני יגיד לך. זוכר שעלית מהחטיבה לתיכון? לא כל כך ידעת לאן אתה הולך, אולי קצת פחדת שיהיו יותר מבחנים או עומס, בסוף הגעת, היה קצת מוזר בהתחלה ואחרי חודש הבנת שזה בדיוק אותו חרא, 2343242 סיימו תיכון לפניך ו34131321 יסיימו אחרייך?
כנ"ל לגבי צבא.
קצת קשה ומבהיל בהתחלה, מתרגלים ובסוף גם זוכרים רק את החוויות הטובות.
בהצלחה בגיוס :-)