היום לפני 8 שנים (28.02.1999)
נהרגו בלבנון תא"ל ארז גרשטיין -מפקד יחידת הקישור ללבנון, רס"ב עמאד אבו ריש, סמ"ר עומר אל-קבץ וכתב הרדיו אילן רועה זכרונם לברכה
הם נהרגו כתוצאה מהפעלה של מטען צד לעבר מכוניתם
כפי שציינתי-בפיגוע הזה נהרג גם אזרח. כתב רדיו שתפקידו היה להביא לשידור את הקולות משם
השאלות לדיון הן: האם ראוי לסכן אזרחים לצורך סיקורים? (ומכיוון שזה פורום קו"ט נניח שמדובר על כתבים המשדרים לטלוויזיה)
האם צריך לאפשר לכתבים כדוגמת איתי אנגל להיות גיבורים גדולים ולסכן את חייהם תמורת תמונות בלעדיות?
האם אתם כצופים באמת מתעניים במידע שמועבר ע"י כתבים המשדרים מאזורים מסוכנים?
האם העובדה שמדובר על שידור חי ובכל רגע יכול לקרות משהו מוסיפה לסקרנות שלכם כצופים?

ראוי לסכן אזרחים לצורך סיקורים.
לצורך העניין אפשר להקביל את הדוגמא לעבודה של כבאי או פאראמדיק. האם באמת כדאי באמת להסתכן ולהיכנס לבניין הבוער כדי לכבות את השריפה? האם באמת כדאי להסתכן ולטפל בפצוע גם אם הוא נגוע באיידס?
כמובן שפה יש את העניין של חיי אדם, ובכל זאת, בשלושת התפקידים הללו קיים סיכון חיים.
ככה שכמעט בכל תחום בחיים יש סיכון כזה או אחר של חיים. אמצעי הזהירות הוא מיומנות ויכולת כמה שיותר גבוהה מצד בעל המקצוע (כבאי מכבה שריפות טוב, כתב יודע להבחין בין סכנת חיים לבין אזור בטוח).
בנוסף, האנשים האלה יודעים מה הם עושים, הם אחראיים על עצמם וזאת העבודה שלהם. תוסיף לכך את העובדה שבעצם הדיווח מהשטח הכתב יכול גם להשפיע על דעת קהל, שמצידה יכולה להביא לשינוי מדיניות כזה או אחר ובכך להציל חיי אדם (או שלא?..)
תמונות בלעדיות זה עסק בעייתי.. מצד אחד כמו תמיד קיימת רדיפה של רייטינג, מצד שני, בלי תיאורים של אזורי הקרבות בדראפור ובמקומות אחרים בעולם - מישו פה בכלל היה מודע לקיומם?

אני מקווה שהפעם לא יקטלו אותי כאן

לכתב אין את המיומנויות של לוחם
לוחם יכול לזהות את הסכנה ולפעול במהירות
כתב לא בהכרח יודע איך לפעול (או מסוגל לפעול באותו רגע)
כבר ראינו גם במלחמה האחרונה שכתבים מדווחים בזמן אזעקות ולא ממהרים לרוץ למרחב מוגן
לפעמים הם להוטים להביא את הדיווח בצורה כזו שלא אכפת להם למות בשידור חי

זה כבר על אחריותם בלבד.
הכתב הוא זה שצריך לזהות את הסכנה ומידת הממשיות שבה.
תסכים איתי שבמקרה די טרויאלי של אזעקה - צריך לרוץ ולהתחבא.
אגב, בקשר למקרה שהזכרת - עד כמה שידוע לי הפאשלה היא גם של צה"ל, שנע על ציר בתוך לבנון כשהוא לא מאובטח (ומן הסתם שהייתה פאשלה כלשהי.. אחרת אף אחד לא היה נהרג).
קשה לי להאמין שהכתב היה מצליח להוציא אישור לנוע ביחד עם הכוח אם היה חשש כלשהו לאירוע מהסוג הזה.
ככה שכנראה שיש מידה מסוימת של פיקוח, גם אם במקרה הזה - הפיקוח נכשל.
בקשר למלחמה בצפון - זה כבר די שונה. מדובר על שיגור רקטות לכיוון הארץ שזוהה, בלי ידיעה על מיקום הנפילה העתידי שלהן. האיום פה הוא די שונה (מקום פגיעה לא ידוע מול מקום פגיעה ידוע <השיירה>, ארץ אויב מול הארץ, וכו').
יחד עם זאת, סיכון הוא סיכון ואין מה לעשות..

זה חלק מהסיכון המקצועי שהם לוקחים על עצמם מבחירה כשהם הופכים לכתבי שטח העוסקים בנושא הזה.
איתי אנגל, רון בן ישי וחבריהם, היוצאים לחזית, לוקחים על עצמם את הסיכון הזה במודע, ואני בטוח שהם נוקטים באמצעי זהירות שונים - הם לא לקוחים סיכונים בלתי הגיוניים, אלא סיכונים מחושבים - כשהם מדווחים ממקומות מסוכנים.
אילן רועה ז"ל לא היה העיתונאי הראשון ולא האחרון שנהרג במילוי תפקידו (כך בהחלט). אם אנחנו רוצים דיווחים חיים, בזמן אמת, מהמקומות שבהם דברים קורים, מישהו יצטרך ללכת לשם, לפתוח מצלמה ומיקרופון, ולשדר. אותו אדם עושה את זה מבחירה, ואני מניח שבמקביל ליצר החדשותי-דיווחי, יצר הקיום שלו ממשיך לפעול, והוא יעשה הכל כדי לשמור על עצמו.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

רון בן ישי חטף כדור בתחת ביוגוסלביה
אנקדוטה משעשעת שקשורה לאשכול (ובינינו, כמה מכם נבהלו וחשבו שאני אגיב למישו אחר פה? P: ).

בוקר טוב - אללה פיזיותרפיה!

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

כמו בכל עבודה, לא אמרתי שלא.

קשה לשפוט, כל אחד והשגעון שלו.
יש אנשים שיקחו את העבודה שלהם הרבה יותר מדי חזק (אובססיביות! אני מומחה לזה :] ), יתעלמו מפרוטוקולים ונהלי בטיחות, ובסוף ישלמו את המחיר..
למעשה זה תקף לכל תחומי החיים. למי בא להפוך את הדיון הזה להתמזמזות פילוסופית בנושא "דיווח מהשטח כראי"?

אני חושב שהם דווקא לא מתעלמים מנהלים והוראות בטיחות. אני בטוח שהם מקפידים, עד כמה שניתן, על כללי בטיחות - ולו רק מהסיבה שיוכלו להמשיך לשדר.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

נהלים נועדו כדי שישמרו עליהם. כל עוד הם אכן פועלים בצורה הזאת - החיים שלהם אמורים להיות יחסית בטוחים

ויחסית למספר הכתבים הפועלים באזורי מלחמה וסכסוכים, מספרם של הנפגעים הוא קטן.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

לא חושבת שהכתבים צריכים לסכן את חייהם רק כדי להשיג תמונות בלעדיות. לא נראה לי שהחיים של האדם שווים פחות מהתמונות. אמנם התמונות הם בעצם הפרנסה של האדם, אבל לא צריך "להרוג את עצמך".
אני חושבת שאנחנו, הצופים בבית, מאוד מסוקרנים מהתמונות ומהצילומים בשידור החי (כי כולנו בסופו של דבר אוהבים דרמה ואקשן), אבל אי אפשר לתת לזה להשתלט על החיים שלנו וכך עוד לפגוע בכתבים ובצלמים (למרות שזה גם על אחריותם).

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

התקשורת, הרודפת אחר עוד ועוד רייטינג, היא שיצרה את רף הציפיות הגבוה (לא רק בתחום הסיקור החדשותי). ערוץ שלא ישלח כתב לחזית, יישאר מאחור בטבלת הרייטינג, וככל שהכתב יהיה קרוב יותר לחזית, אולי אפילו מעבר לקווי האוייב, כך הרייטינג יעלה.
ואנחנו הצופים למדנו לצפות לכך, ורף הציפיות שלנו הולך ועולה - אולי יותר נכון להגיד כי סף הריגוש שלנו הולך ועולה, ואנחנו כבר לא מתרגשים היום מדברים שהיו מרגשים אותנו לפני 10 שנים. אנחנו צריכים איזה "היי" חדש, שגם אליו נתרגל עם חלוף הזמן, והתקשורת תצטרך למצוא משהו חדש כדי למשוך את הצופים.

עם זאת, יש לשער שחלקם הגדול של הכתבים רואים בכך הגשמה של תפקידם, ללכת ולסקר את הסיפור במקום התרחשותו, גם אם הוא מסוכן.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

כל סיכון חיים שעיתונאי לוקח על עצמו, לדוגמא בנסיעה למדינות שכנות במזרח התיכון, זה סיכון גם לצבא שיצטרך להציל אותו או את גופתו אחרי תקרית שיכולה לקרות שם בקלות, וסכנה לממשלה שתצטרך לפתוח במשא ומתן, בקיצור כאב ראש גדול לכולם.

הסיקורים חסרי משמעות לעומת חיים של בן אדם. הם לא מצילים חיים ולכן אין סיבה שהם יקריבו את חייהם למען המטרות שלהם כעיתונאים. לא יקרה שום דבר אם איתי אנגל ישלח נציג מטעם ערוץ 2, איזה עיתונאי עיראקי שהם בוטחים בו, כדי לסקר בשבילם את המלחמה, עם שאלות שאיתי יבחר בעודו בישראל. ואיתי אנגל ספציפית עושה את הדברים היותר מיותרים.

יהיה משהו, כי יש משהו

בדר"כ ארגוני טרור וכיו"ב לא נוגעים בעיתונאים בכוונה - כי הם יודעים שזה נזק מיותר, ובעצם החשיפה לתקשורת יכולה להביא לפרסום שלהם ולתוצאות הרבה יותר חיוביות מבחינתן מאשר סתם לקטול אותו.
הסכנה היא יותר בכיוון שהעיתונאי יחטוף כדור תועה בתחת..

איתי אנגל מצטלם יותר טוב מעיראקי לא קשור ויש יותר בלעדיות על הסיפור כי הוא ישראלי וזה יותר אמין וזה וזה וזה.. בקיצור, עניין של רייטינג, כמו תמיד..

וואי ישנתי 4 שעות

אלא שנחטפו עיתונאים ברש"פ ואני לא יודע מה קורה בעיראק תכלס אבל אני דיי משוכנע שמתוך האלפים שנחטפו ומתו אחד לפחות היה עיתונאי. יאפ.

יהיה משהו, כי יש משהו

נחטפו ושוחררו לאחר כמה שעות.
זה מין טרנד לא ברור שלהם, כל פעם כשעושים שמייח בעזה, כולם חוטפים אזרחים זרים, ולאחר מו"מ עם הרשות עצמה או מי שזה לא יהיה - משחררים אותם.
בכל אופן, אם כבר מדברים על הרש"פ (למרות שזה קרה גם בכל אזור סכסוך אחר בעולם) - מה עם העובדים של ארגוני הסיוע ההומניטריים?
הם נחטפים כמו לחמניות טריות ( ), נרצחים, מעונים, מה לא.. גם הם צריכים להפסיק את העבודה שלהם? (שבתכלס.. הרבה יותר מסוכנת).
עבודות עם סיכון ממש לא חסרות.. אבל תכלס - מישו צריך לעשות את העבודה השחורה..

לא צריך לתת עזרה הומניטרית לאוכלוסיה שממנה יוצאים המרצחים שלך.
לפי ראות עיניהם העזרה שלך היא כיבוש, רד להם מהאדמה כבר, אל תעזור להם ואל תפגע בהם.

ויום אחד החוטפים יבוא ילד של חוטף ויגיד "אבו אבו את זה אני רוצה לשמור"
-לא בן, זה ציוני הוא יביא חיידקים, ובדיוק קנינו ספות חדשות מהסולטן..
אבווווו
-טוב טוב נשמור אותו.

ואז מה יעשו? כמו שהיה עם אלה ששחררו.. משא ומתן. אלא שהמשא ומתן הזה יהיה על אמת ואז תצטרך באמת לשבור את הראש.
וכל זה בשביל מה? רייטינג?

נ.ב.
שבחים על "לחמניות טריות".

יהיה משהו, כי יש משהו

אם מדברים על הפלסטינים - דווקא לא התכוונתי לעזרה הומניטרית מצד ישראל. קיימים ארגונים אחרים מאירופה או ארה"ב או וואטאבר ששולחים עזרה הומניטרית כזאת או אחרת לרצועת עזה למשל, והאזרחים הזרים נחטפים כקלפי מיקוח. ישנם הרבה מקרים שלמרבה האירוניה הם משמשים בתור קלפי מיקוח לעזרה הומניטרית - למשל מזרקי אינסולין לאיזה אחמד עם סכרת..
אבל לא בפוליטיקה עסקינן, ובכל מקרה, (ועכשיו אני כן אזכיר את סומליה ) - ב-92-93 נשלח כוח שלום של האו"ם (שגם על המעורבות והתרומה שלו אפשר לפתח דיון שלם) לסומליה כדי לעזור ולפקח על הסיוע ההומניטרי. 24 חיילים פקיסטנים נרצחו ע"י המורדים שם.
(לא רציתי להעלות את הטענה מלכתחילה כיוון שבמקרה הזה מדובר בצבא ובכוח חמוש וזה וזה..).
הבעיה בכל המקומות הללו היא שמיעוט מיליטנטי וקיצוני שולט באוכ' חלשה רחבה שלא נשמעת בכלל.

אני עדיין חוזר לטענה המקורית שלי. פגיעות בתקשורת הן בדר"כ לא מכוונות, כיוון שזה ממש לא ישרת את המטרה של הפוגעים, אלא בדיוק להפך..
אם תגרום לעיתונאים לפחד לסקר את הצד שלך - לא תוכל להראות לעולם כמה שאתה סובל, וכמה שהתנאים שלך נוראיים, וכמה שמצבך בכי רע ואתה הוא זה שנפגע..