04-04-2006, 01:34
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.03.06
הודעות: 12
|
|
|
צה"ל שוקל הבחנה בין חללים
הערב פורסם ב-Ynet כי האלוף שטרן יזם דיונים בצה"ל בעניין מיון חללי צה"לל פי נסיבות מותם.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3235832,00.html
מעניין שהאלוף שטרן מצא לנכון לפתוח בדיון בנושא רגיש זה דווקא זמן קצר לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.
אבל אם כבר פתח שטרן בדיון, ראוי להזכיר לו מספר נקודות חשובות:
1) רוב רובם של חללי צה"ל (למעלה משני שלישים) לא נפלו בהיותם בפעילות מבצעית. הם נפלו בתאונות אימונים, בתאונות דרכים, נרצחו על-ידי חבריהם לשרות, מתו ממחלות וכן, גם רבים מהם התאבדו עקב שירותם הצבאי.
2) מכאן שהאחריות למות רוב רובם של החיילים נופלת על כתפי מפקדי צה"ל, שבידיהם, כזכור, הפקיד בן-גוריון את בניהם של האימהות הישראליות.
3) הורים שכולים העומדים מול המערכת הצה"לית בבקשם לחקור עד תום את נסיבות המוות של בניהם ובנותיהם בצבא, נתקלים במערכת משומנת היטב ובעלת נסיון רב בהדיפת דרישות ההורים.
4) הפרקליטות הצבאית, המופקדת על חקירת מקרי המוות בצבא ועל הוצאת המסקנות (מבחינה פלילית), רואה את עצמה כמשרתת את המפקדים כנגד החללים ומשפחותיהם. וכך, אין זה פלא שחלק גדול ללא שעור מבין חללי צה"ל נמצא על-ידי הפרקליטות הצבאית אשם במותו שלו, בעוד מפקדיו מוכרזים כמי שפעלו לפי כל הכללים.
5) כפי שהדברים נכונים לגבי קורבנות של תאונות בצבא, כך הם נכונים לגבי אותם החללים שהממסד הצבאי מגדיר כמתאבדים. חקירת מקרי המוות בצבא מוטלת על קציני מצ"ח צעירים וכמעט לגמרי חסרי נסיון בחקירה בכלל ובחקירת מקרי מוות בפרט. קצינים אלה, המודעים היטב לאינטרסים של מפקדי הצבא (לסיים את החקירה במהירות ולהסיר מהמפקדים כל אחריות), עושים מאמצים אמיתיים ללרצות את מפקדיהם. בכל מקרה בו נמצא חייל ירוי ונשקו לצידו, ממהרים חוקרי מצ"ח לקבוע שהמדובר הוא בעוד מקרה של התאבדות. כדי לאושש את מסקנתם הם לא בוחלים אפילו מבידוי ראיות.
6) במשך שנים עסקו מפקדי צה"ל בהסתרת מספר המתאבדים בטוענה, שהפירסום עלול לעודד גל התאבדויות. טענה שאין מחקר המאושש אותה. את האחריות להתאבדויות הטילו הגורמים הצבאיים על משפחות החללים ועל החללים עצמם. לעולם לא על המפקדים; לא בגין ההתעללות שלהם בחיילים, ולא בגין שיבוץ, שהיה בבחינת הגורם להתאבדות החייל.
7) מדי פעם ניסה חבר כנסת זה או אחר להציע להוציא את כל סוגיית חקירת מקרי המוות שלא בנסיבות מבצעיות מהצבא לגורם חיצוני. המנגנון הצבאי האדיר בסיוע החברים לנשק בכנסת (קציני מילואים בכירים שהם גם חברים בועדת החוץ והבטחון של הכנסת) ידע תמיד להדוף את הנסיונות האלה בתירוצים, שאינם יכולים להיות קבילים על-ידי הציבור הרחב.
מכל האמור לעיל עולה מאליה המסקנה, שלא בידים נקיות פותח הצבא בדיון בסוגיית מיון חללי צה"ל על פי נסיבות מותם.
זיכרו, רובם המוחלט של החללים לא היו מתים אם לא היו משרתים בצבא. רק מעוט מבינהם נפל תוך כדי פעילות מלחמתית. הרוב נפל באופן ישיר או עקיף כתוצאה מהתנהלות כזו או אחרת של מפקדיהם. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
