ואלו הם :

אבקסיס שי, סגן, 22 - מכמורת
אדלר איתי, סמל, 19 - רעננה
אזולאי אמיל, סמ"ר, 20 - אשקלון
אייזן גיל, סגן, 21 - נס ציונה
אלהייב בשיר חוסיין, רס"ר, 30 - בית זרזיר
אלהייב כמאל, רס"ר, 26 - בית זרזיר
אלתר אבנר, סמ"ר, 20 - אשדות יעקב איחוד
אלפר עידן, סמ"ר, 20 - בת ים
אפנר אברהם, סמ"ר, 21 - קרית טבעון
ארזי שגיא, רס"ל, 22 - כפר יונה
ארמן רן, סמ"ר, 20 - רעננה
בבאין אלון, סגן, 21 - גבעת זאב
ביבס פול, רס"ר, 26 - אשדוד
בללטי רפי, סמ"ר, 20 - מגדל העמק
בן חיים ניר, סמ"ר, 20 - קיבוץ יפעת
בן-שם קובי, סגן, 20 - רמת השרון
ברקוביץ שגיא, סגן, 21 - אלפי מנשה
גולדברג תומר, סמל, 19 - מושב דישון
גוטליב מיכה, סמ"ר, 20 - רמת אביב
גולן אביב, סמ"ר, 23 - בית יוסף
גונן אביב, סמ"ר, 20 - פתח תקווה
גידרון אבישי, סמל, 19 - קרית מוצקין
גלזר תמיר, רס"ל, 24 - חולון
דהן אסף, סמ"ר, 19 - ירושלים
הופמן אלג'נדר, סמל, 19 - משגב-עם
זהבי דני, סמל, 19 - חיפה
חושני ישראל, רס"ן, 34 - תל אביב
חלפון רונן, רס"ן, 35 - טבריה
כהן דותן, סגן, 21 - חדרה
כהן ירמי, רס"ן, 23 - ראש העין
כיתאן תום, סמ"ר, 20 - נווה שלום
כץ מיכאל, סמ"ר, 20 - מצפה נטופה
לוי אבישי, סרן, 27 - תל אביב
לוי שילה, סמ"ר, 21 - קרני שומרון
לישינסקי נדב, סמ"ר 20 - שדה אברהם
לניר דביר, סגן, 21 - מולדת
לנציצקי אילן, סמ"ר, 20 - חיפה
מועלם משה, סא"ל, 31 - באר שבע
מולטו גדעון, סמל, 21 - לוד
מושל גלעד, סמ"ר, 20 - תל אביב
מייזלס גל, רס"ל, 24 - קרית אתא
מיכאלוב ולדיסלב, סמל, 22 - תל אביב
מינקר עידן, סמל, 20 - קיבוץ ניר יצחק
מישיקיר גלעד, סמ"ר, 20 - ירושלים
מלניק ודים, סרן, 34 - צפת
מלמד יעקב, סמל, 20 - פתח תקווה
ממן איתן,רס"מ, 26 - באר שבע
סבן משה, סמל, 19 - הוד השרון
סיבוני אסף, סמ"ר, 20 - קיבוץ ניר עם
עדן ישיש, רס"ן, 44 - רמת השרון
עמדי יהונתן, סמל, 21 - מעלה אדומים
עציוני נועם, סמל, 20 - מגדים
פוזנר גדעון, סמ"ר, 22 - תל אביב
פיזואתי שלמה, רב"ט, 19 - טבריה
פלדמן מנחם, סמל, 20 - חיפה
פסחוב ויטלי, סמל, 19 - עכו
פרנס הרן, סמ"ר, 20 - הרצליה
פרץ ערן חי, סגן, 21 - דגניה א'
צופיוף ירון, סמל, 20 - תל אביב
קזאמל פאדי, סמל, 19 - בית ג'אן
קידר תומר, סמל, 21 - קיבוץ נגבה
קסוס שחר, סמ"ר, 20 - אלפי מנשה
רדינסקי ויטאלי, סרן, 33 - אור עקיבא
רוטנברג אסף , סמ"ר, 20 - תל אביב
רוזנברג שחר, סמל, 19 - נס ציונה
שובל צפריר, סמ"ר, 22 - קיבוץ ברעם
שטרק ארז, סגן, 21 - קרית אתא
שי איתמר, סמ"ר, 20 - ירושלים
שליט עומר, סמ"ר, 19 - ירושלים
שלפוברסקי יפתח, סמל, 20 - הוד הרון
שרוני צפריר, רס"ל, 22 - נתניה
שריבמן ניר, סגן, 20 - כפר סבא
שרעבי גיל, סמ"ר, 20 - רחובות

יהי זכר הנופלים ברוך

יהי זכרם ברוך

בכבוד 3XD

יהי זכרם ברוך !

מכובדי אם מישהו יוכל לתמצת מה בדיוק קרה?

יש כאלה שלא יודעים ויש את אלה שרצןי לספר את הסיפור שלהם

אנא הקימו גל-עד

יש את ויקיפדיה -

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...%A7%D7%99%D7%9D

את האמת, אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה שם.

ודף זכרון שהכנתי באותו פברואר שנת 1997

http://shum.huji.ac.il/~offerd/73.htm

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

יהי זיכרם ברוך..

סמ"ר אסף דהן ז"ל נהרג כלוחם של חבלה נח"ל , לפני זה גדל וחונך באדם תחת יחידת התצ"מ, הבחור נפל מהיחידה אחרי כמה חודשים ועבר לחטיבת הנח"ל, פלוגתו באדם ישבה בסמוך לפלוגת הטירונים של שדו"ב,בלילה אחד אחרי מסדר השימון שמירה של הטירונים נכנס הבחור לתוך פלוגת שדו"ב ותיכנן להפגש שם עם אחת מהפקידות שאותה הכיר כנראה ממקום מגוריו , הבחור נתפס ע"י בוגרי שמשון בתוך שטח הפלוגה שבידו קראוסונים ושוקולדים בתוך שקית קטנה .. בגלל הקטע המצחיק הזה והאומץ שהיה לו נחקק שמו בזכרון כולם שם .
ודרמה אחרת שבה היו רגעים שהתחלתי כבר לחשוב שאיבדתי עוד חבר , פלח"יק גולני איבדה באסון 6-7 לוחמים כולל מפק"צ וסמל , הפלח"יק ישב בזמנו בבופור.
באותו יום של האסון דברתי עם החבר מאוד טוב ששירת שם , הוא מסר לי שהוא ממתין להסעה הבייתה ולפנות בוקר הוא כבר יעלה על האוטובוסים בגיבור , הבנתי שיציאה שלו תהיה במסוקים.
בתחילת הארוע כמובן לא נמסרו פרטים בכלל , מאיפה לאיפה היו מסוקים , אם היו לוחמים במסוק וכו.
פלאפונים , לא הותרו לשימוש בזמנו ,וליצור קשר עם המוצב עצמו מתוך הארץ לא היה ניתן .
בנתיים , כל משפחת החבר מתכנסת בבית ,כל האחים 8 במספר ,כולם ערים וממתינים לגרוע מכול, ההסטרייה בבית הייתה נוראית,ידעתי שכל מה שצריכים לברר ע"מ לקבל תשובה מינמלית הוא לברר מה היה כיוונם של המסוקים , מארץ ללבנון או להיפך , וכך בדרך שלי הצלחתי לעשות .
לא רצתי עם המידע למשפחה , בתוך תוכי הבנתי שעניין של זמן עד שיאפשרו לכל החיילים להפעיל מכשירי פלאפון ולהתקשר לבתים ולמשפחות ע"מ להרגיע וכך היה , בערך ב 2 לפנות בוקר יצר החבר קשר עם כולם וסיפר שהוא בסדר אבל לי סיפר שאיבד את רוב הצוות שלו .
אנחנו מדברים כמעט כל יום , אתמול זה לא יום שהיה כדאי לדבר איתו .

היינו (צוות משימה יעודי פלס"ר גולני+יעל+ *****) צריכים לעלות מוסקים לדלעת דרך הבופור.
רצה הגורל ועלינו בשיירה.
אחרי המבצע שלנו שהיתי בדלעת כאשר חה"ן נח"ל תפסו את דלעת - צוות שלם שלהם הלך באסון - היה קשה
קשה מאד

הם היו די שבורים
אני לא אשכח זאת לעולם...

יהיה זכם ברוך

לפעמים הגורל משחק משחקים ציניים ואכזריים, שנשגבים מבינתו של האדם. דותן כהן ז"ל היה מפקד צוות של עורב נח"ל - הוא היה מחזור מעלי בביה"ס, ואמא שלו נעמי היתה מחנכת במחזור שלי. דותן היה די ביחסי כסאח עם אוהד צ', שהיה מהקיבוץ שלי ולמד בשכבה שלו - דותן היה בחור שקט שהפליא לנגן בגיטרה לעומת אוהד שהיה חתיך וחביב הבנות. אני זוכר שהם כמעט הלכו מכות בגלל שאוהד צחק על חברה של דותן.

דותן נהרג יחד עם כל הצוות שלו בהתרסקות המסוק בדפנה. אוהד התגייס לפלס"ר צנחנים אבל שוחרר לאחר שהתגלה אצלו סרטן, המחלה הנוראה אכלה אותו מבפנים והוא נפטר לאחר מאבק קשה (לפני האסון) - צה"ל, לפנים משורת הדין, הכיר בו כחלל צה"ל למרות שבעת מותו כבר היה אזרח.

לפעמים הגורל משחק משחקים ציניים ואכזריים, שנשגבים מבינתו של האדם.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ישבנו בבסיס (רצועת עזה, הכי רחוק שאפשר מהצפון ומלבנון) אחרי סיום פעילות יום, שותים קפה ומדברים שטויות. אחד החבר'ה מקבל טלפון מידיד בצפון - שמועה לא ברורה על שתי קוברות שהתנגשו בתוך לבנון. כל אחד מריץ טלפונים לחברים וקרובים כדי לאמת את השמועה, אין שום דבר ברור ורק פרטים מעורפלים. בשלב מסויים ש' הרס"פ משתיק את כולנו ומספר שחבר שלו בבור פצ"ן הסביר לו הכל - זה היה יסעורים שנפלו (לא ידעו עדיין בבטחון את הסיבה) בתוך קו סגול. כמה דקות אחרי גם שמענו את מספר מקורב (~50) - התפלצנו לגמרי, חבר'ה התחילו לצעוק ולהתרגש ולאבד את הצפון. את הסרט שאכלנו באותם הרגעים, לא שוכחים בחיים.
רצנו למועדון היחידה לראות חדשות, ושם ראיתי את הקטע שעד היום נחרט לי בזיכרון: רוני דניאל מקריין כשברקע אתר ההתרסקות ליד דפנה, ומספר על "כוחות ההצלה שיורים נורי תאורה כדי להקל על פינוי הנפגעים". לקח לי רגע ארוך להגיע להכרה המצמררת שמה שרואים זה את ערימת התחמושת שהיתה בבטן המסוק מתפוצצת ועפה לכל הכיוונים. באותו הרגע נפל לי האסימון והבנתי סופית שהלילה הזה הולך להיות הלילה הכי רע שיכול להיות.

כמה חודשים מאוחר יותר התברר לי שסמ"ר ר', בן קיבוץ שלי, היה חובש במצפה עדי ואחד הראשונים שהגיעו לאתר ההתרסקות בשאר ישוב. קשה מאוד לחשוב מה עובר בראשו של חובש, שעובר בין עשרות נפגעים שגופם שלם אך אפילו אחד מהם אינו בחיים...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

איך זה שכולם נהרגו וגופם היה שלם הם לא נהרגו מהפיצוץ של התחמושת?מהמכה?

למיטב זכרוני, כמעט כל הגופות נמצאו עם מפרקות שבורות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

יש איזה נושא שקרוי "קנמטיקה בטראומה" הנושא נלמד שבועות ארוכים בכל מיני קורסים \ השתלמויות ופורמי טראומה שמתקיימים בבתי חולים בארץ שהם מרכזי טראומה מ"ס פעמים בשנה , הנושא הזה בא ללמד את אנשי המקצוע מה הפציעות שעלולים להתקל בהם ע"ס אופי ותוכן הטראומה (תאונה , התנגשות , פיצוץ , נפילה וכו.) וזה נועד ע"מ להכין את הצוותים על הקרקע לקראת מה לצפות ואיך להתכונן .
התנגשות באויר, פיצוץ , נפילה מגובה והטחה על הקרקע בלי להיות פתולוג אני אומר לך שהיו שם לא רק שברים במפרקת אלא פציעות הרבה יותר קשות, ויודע מה בהתחשב בזה אם כל זה שזה ישמע נורא הלוואי שכולם שם היו מתים משברים במפרקת .

נראה שזה היה רק אתמול.

אוהב ומתגעגע נורא

וזה אולי לא המקום והזמן, אבל אני מתבייש במערכת שעשתה המון פשלות עם המשפחות (לא אחת ולא שתיים), ועד היום אין אנדרטה ראויה.

ולגבי אופי הפציעות, הגופות לא נמצאו שלמות

היינו על השמיס, במארב. שני טנקים- שלי ללא אמצעי ראית לילה, אחרי ארבעה ימים על ההר, וטנק אחד רענן ותקין שהגיע מהמוצב. היה לילה סוער מאוד- ירד שלג ומד הטמפרטורה הראה מינוס 12 מעלות. החי"רניקים פתחו אוהל קטן כזה ונכנסו כולם לתוכו.
בשלב מסויים ראינו המון תאורות מעל הארץ. אמרו לנו שזה תקין. אחר כך הודיעו לטנק השני במוצפן מה בערך קרה... ואחר כך התחילו להעביר דיווח מסודר, עם שמות, ועוד שמות.
בבוקר נתנו לצוות שלי אישור להתקפל למוצב. במוצב נמשך הדיווח על זיהוי הגופות. בסופו של דבר נהרגו שם שמונה אנשים שהכרתי בדרגה זו או אחרת.
התקשרתי הביתה ולחברה להודיע שאני בסדר. לשתי שניות חטופות גם נקוו לי כמה דמעות בודדות בעיניים. עד שראיתי את הנהג שלי בטנק מתקרב לתא הטלפון. מחיתי אותן, ולא בכיתי יותר.
זמן להתאבל לא היה ממש. לילה לאחר מכן שוב היינו במארב. המח"ט שלנו בקר אותנו ודאג לנו יפה.
המג"ד שאני מעריך ואוהב מאוד לא הרשה לפסיכולוגים להכנס ליחידה. החלטה נכונה אולי מבחינה פיקודית\תפקודית נכון לאותו הרגע... אבל בטווח הארוך, אני חושב שזה תרם לשריטה הלבנונית שלי.

אני יודע שיש לך יותר מה לספר.

חשבתי שלא אגיב באשכול הזה. אתמול בדיוק דיברתי עם אדם שעבר את ההתשה הוא אמר לי שהוא איבד חמישה עשר חברים ביום אחד. באירוניה אמרתי לו שבדיוק לפני עשר שנים ניצחתי אותו באליפות הזו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הכרת במקרה את ירמי כהן?
שריונר... אז אולי...

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
מחדשות אותו זמן...

הייתי בתחילת שירותי הצבאי בצפון - שובצתי לאבט"ש בקיבוץ דפנה. שמרתי בשער הכניסה של הקיבוץ.

בלילה הראשון ששמרתי נשמע פיצוץ עז (נפילת המסוק הראשון ליד בית הקברות של דפנה), בהתחלה חשבתי שמדובר בקטיושה.... למיטב זכרוני גם שמעתי את המסוק השני עוד טס מעלי לעבר שאר ישוב.

כוחות ההצלה שהגיעו מכיוון קרית-שמונה עצרו קודם במסוק הראשון בדפנה, לדעתי לקח זמן רב עד שהבינו שיש גם מסוק שני בהמשך הדרך...

את איזור ההתרסקות הראשון ראיתי מרחוק - מעבר לכביש... הפיצוצים המשיכו דקות ארוכות. באיזשהו שלב גם היה פיצוץ גדול מאוד שתועד בטלויזיה...
בגלל היקף הפיצוצים, חשבתי בהתחלה שמדובר במסוקי קרב.


הלילה היה קפוא - אפילו ירד שלג בחסות פצצות התאורה הרבות...

באותו הלילה ירד אחד ממפקדי הצוות שלי למטה למנחת כדי לעלות על המסוק הביתה, אני הלכתי להכין קפה למפקד השני שהיה צריך להגיע במסוק במזמן שאני מתעסק עם הקומקום בחמ"ל אני שומע את הדיווחים בקשר ואז ראינו אותם עולים את כל החיילים חזרה מהמנחת כולם היו חיוורים, ברקת המ"פ ריכז אותנו מחוץ לחדר שלו והסביר מה קורה כולם היו בהלם אני רצתי לחדר שלי לנסות להבין מי ישנו ומי איננו , חזרנו לעמדה והמשכנו לעבוד ומדי פעם בכי על האנשים שאינם
נימנענו מלצפות בתמונות בטלויזיה ורק בבוקר שמענו את כל השמות ברדיו
לעולם לא אשכח את הלילה הזה בו איבדתי מפקד וחבר וחברים רבים
אנשים שישנו איתי בצוללת ראש אל ראש
יהיה זיכרם ברוך

קישור לראיון עם ברקת
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/540/159.html

זה היה חודש אחרי שהגעתי לפלוגה המבצעית שישבה במוצב ורד שעל הר דב. אני יושב בחמ"ל לתכנן איזושהיא פעילות לחברי המחלקה שלי (שימשתי אז כמש"ק), והסמב"צית יושבת לידי. הטלפון מצלצל וכמה שניות אח"כ היא אומרת לי שהתצפית זיהתה הבזק אור חזק באויר באיזור הגדוד (שישב בחורשת טל). אמרתי לה לדווח לגדוד ורצתי לחדר המ"פ ושנינו משם רצנו לתצפית להסתכל על מה מדובר. 5 דקות אח"כ החפ"ק ובט"שית ספייר איתי ועם אחד הנהגים כבר מתחילים בירידה לכיוון הגדוד בלי לדעת מה קורה. חזרתי לפלוגה בשעות הבוקר אחרי לילה ארוך בזירת ההתרסקות. עשרות הודעות חיכו לי בתיבה הקולית בפלאפון שלי, שכמה מהן הודיעו שכנראה חבר מהשכבה היה על אחד המסוקים. רק אחרי 4 ימים זיהו את חברי דן זהבי ז"ל שהיה בדרכו להחליף חבר אחר לצוות פלחה"ן נח"ל, שאף הוא בן שכבה שלי.

"רק רוח רפאים מתבוססת בעברה, ומסבירה את עצמה בעזרת מתארים עצמיים המבוססים על החיים שעברו עליה. אתה האדם שאתה בוחר היום, לא האדם שאותו בחרת פעם להיות "

(ויין וו. דייר, "אזורי המשגה שלך")


"If everyone is thinking alike, then sombody isn't thinking"
GEORGE S. PATTON

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.