זוכרים את מיכל? אשתו של דוד? אז היא לא עובדת בכלל.
אני יודע שכתבתי שהיא עובדת בחנות פרחים, אבל זו לילך, חברה של יוני שעובדת בזה בערבים כדי להשלים הכנסה במקום המלצרות... אני מצטער, פשוט התבלבלתי בשמות וזה גם עוזר לי לסתום חורים בעלילה

אני מאוד מצטער על אי ההבנה. באמת

ואני מצטער גם אם יהיו בעתיד תיקונים... אבל אני מחליט

ואם בכל זאת לא הבנתם את התיקון/עוד לא יצא לכם לקרוא, הרי לכם ששת הפרקים כפי שפורסמו כאן + השינוים.

תודה רבה לכולם. פרקים חדשים יתפרסמו בקרוב. (נכון לכתיבת הודעה זו, אני כרגע עובד על פרק 18)


אם כן, הנה ששת הפרקים הראשונים: תהנו

כל הזכויות שמורות וכו'

1

יום שלישי, 13:09



שעת צהריים, והאוטובוס הארוך גולש במורד הרחוב. אני חייב להגיע בזמן.

קוראים לי יונתן, או יהונתן, או יוני, או ג'וני, האמת שזה לא איכפת לי. אני עובד בחברת היי-טק ואני נוסע באוטובוס הרותח הזה לפגישת עסקים. למען השם, למה לא מונית... הקמצנים האלה... אני חייב להגיע בזמן.

האוטובוס ממשיך לדהור, ועוד כמה תחנות ואני מגיע. סוף סוף אני אצליח לעשות דבר אחד בחיים האלה כמו שצריך. עוד חמש תחנות, ושלוש, ושתיים.

אני לא מאמין, הוא שכח לעצור. "נהג!" אני קורא לו. אבל שום דבר.

"נהג!! תעצור!" אני צועק. למה הוא מתעלם ממני?

"פיספסת את התחנה!!! אני חייב לרדת עכשיו..."

הנהג מביט לרגע במראה הקדמית, אלי, מסתכל מייד קדימה ומחייך... למה?

2

יום שלישי, 13:09



מסכן הבחור. דווקא הוא. אבל התמורה... שווה את הכל.

קוראים לי דוד, ואני נהג אוטובוס. האמת שאני לא תמיד נהג אוטובוס, אפשר לומר שזו העבודה השנייה שלי. אני איש רע. אני עובד בעולם התחתון ואני רוצה עוד כסף. אבל אחרי המשימה הזו... אני אוכל לעזוב את העבודה המזדרגגת הזו. נמאס לי.

הם אמרו לי שנוסע אחד עם חליפת עסקים יעלה על האוטובוס שלי היום. "אסור לך לתת לו לרדת, הוא חייב לפספס את התחנה, את העיסקה". הם אמרו שהם ישלמו לי המון כסף על זה. אחרי כל הפאשלות הקודמות, אני חייב להראות להם שאני עדיין שווה משהו. הם יחסלו אותי אם לא.

אסור לפחד, הכל יהיה בסדר. הנה זה מתחיל.

"נהג!" הוא שם לב. ברור שהוא ישים לב, הוא עבר כבר את התחנה. אני מתחיל להזיע.

"נהג!! תעצור!" הוא צועק. איש מסכן... חבל.

"פיספסת את התחנה!!! אני חייב לרדת עכשיו"

אני מסתכל עליו. זה האיש הזה שהם דיברו עליו? אוי שיט, אסור לי להיראות חשוד. אני מייד ממשיף להביט קדימה ומחייך. זה שווה את זה.

3

יום שלישי, 10:48



למה הוא חייב ליסוע היום. שיוותר פעם אחת. מה, אין חופשות מחלה?

קוראים לי מיכל, ואני אשתו של דוד. אנחנו נשואים כבר 17 שנה. זאת אומרת, היום הוא יום ה-17 שנה, והוא הבטיח לי שנעשה היום משהו מיוחד. אני לא עובדת, רק מחכה שהוא יבוא.

משהו מוזר קורה עם דוד. הוא מקבל המון שיחות טלפון, הוא לא מוכן לגלות לי ממי הן. אני מודאגת. היום הוא נסע, אמר שיחזור לפנות-ערב. "יש לי משהו חשוב לסדר היום, מתוקה".

אני רק מקווה שהוא יחזור מהר. שהכל יגמר.

4

יום שלישי, 12:31



"בהצלחה, מתוק שלי!" אמרתי לו. הוא יצא מהבית מהר, היום הוא היום הגדול שלו, כך הוא אומר.

קוראים לי לילך, ויונתן הוא חבר שלי כבר חמש שנים.

בבקרים אני סטודנטית, לומדת משפטים, ובין הצהרים לערב אני מנהלת חנות פרחים קטנה.

אני רק רוצה שהכל יסתדר. יונתן נסע לפגישת עסקים חשובה מאוד. החברה שלו פיתחה איזה מוצר חדש, אני לא מבינה בדברים האלה, איזה שבב או משהו כזה למחשב, שאמור להביא את המהפיכה הטכנולוגית הבאה.

הוא מיהר מאוד היום, אמר לי שהוא חייב להגיע בזמן אחרת העיסקה שלו אבודה. מישהו התקשר היום אלינו, שיגע אותו בטלפון, בסוף התברר שזו טעות... יונתן התעצבן, וטרק את הטלפון. אמר שאסור לו לבזבז זמן. למרות שהוא פיספס את האוטובוס, מייד עבר אחד אחריו והוא הספיק לתפוס אותו.

הלוואי שהוא יגיע בזמן.

5

יום שלישי, 11:02

הם דופקים אותנו. הם ו"המוצר החדש" שלהם.

קוראים לי ברק, ואני הבוס פה. אנחנו כמו מאפיה. העולם התחתון, ככה קוראים לנו. אנחנו צריכים להשיג עוד כסף, ויש לנו עובדים סמויים בכל הארץ.

חברת "בטא-טק" הצליחה ליצור שבב יקר ערך, ואם אנחנו רוצים כסף אנחנו חייבים להשיג אותו. עובד שלהם מתכוון ליסוע היום לפגישת עסקים ולקבל עליו שני מיליון דולר. אנחנו חייבים לעקב אותו.

"דוד, הכל מוכן?"

"כן, אבל לפנַי יש עוד אוטובוס של אותו הקו..."

"נו זה פשוט... כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לדאוג לזה שהוא יפספס את האוטובוס הראשון... ואז –הופ!- הוא ינחת בדיוק אצלך"

"פשוט גאוני. כל הכבוד, בוס."

"אסור לך לתת לו לרדת, הוא חייב לפספס את התחנה, את העיסקה. אתה יודע מה השאר, נכון? אתה יודע מה לעשות?"

"חיובי, בוס"

"אם כן, כדאי שנצא לדרך, לא כן?"

"כן. להתראות"

אני מנתק את השיחה, ומייד מתקשר שוב.

"אתה, תתקשר אליו עכשיו. לא איכפת לי מה. תשגע אותו. העיקר שהוא יפספס את האוטובוס של שתיים-עשרה וחצי. בדיוק."

"מובן."

"ותדאג לעיכובים באוטובוס. אנחנו רוצים שהוא יירד כמה שיותר רחוק מהמקום. תדאג שיהיו עגלות באוטובוס אפילו, אם זה מה שנדרש"

"ברור."

6

יום שלישי, 12:26

צלצול.

"ברק!! תענה בבקשה!!"

"אני ממהר!"

"נו... רק שנייה!"

"הלו?"

"שלום... לאן הגעתי?" איזה קול מוזר. מי זה?

"תלוי למי רצית להגיע..."

"נו... מי אתה? למי התקשרתי?"

"אני ממהר. או שתגיד לי מי אתה, או שאני מנתק את השיחה. נו!!..."

"רק מה השעה עכשיו בדיוק?"

"מה אני נראה לך?? השעון הדובר?? מה יש לך?? עכשיו דקה לשתיים-עשרה וחצי. ואני חייב לזוז. שיהיה לך יום טוב"

זרקתי את השפורפרת ורצתי החוצה.

"בהצלחה, מתוק שלי!"

מת עליה. אבל אני חייב לזוז.

ובשפורפרת, נשמעים צחוקים חלושים, רחוקים, חנוקים מסיגריות.

אני מגיע לתחנה. "קו 14 עבר?"

"הנה הוא, לפני רגע הוא עבר" אומר לי איש זקן ומצביע הלאה, להמשך הרחוב.

האוטובוס עבר... שיט!! למה הכל מתחיל אצלי ברגל שמאל...

"אה, אדוני, הנה מגיע עוד אחד, אין לך מה לדאוג"

"תודה רבה..."

אני ממהר להיכנס לאוטובוס, הנהג מסתכל עלי.

"אתה רוצה את הכסף או לא?" אני אומר לו.

הוא מתנער פתאום. "בטח, הנה-"

הוא מוציא כרטיס ונותן לי. אני ממשיך לחלק האחורי של האוטובוס.