(החדירה המשמעותית הראשונה אם לדייק)

בסוף דצמבר 1916 איתרו סיורי חיל המשלוח המצרי בסיני, עמדה תורכית מבוצרת באל מנגרונטין שמדרום מערב לתחנת הגבול המצרית-תורכית ברפיח. לכוחות הרכובים של חיל המשלוח, המטרה נראתה אידאלית: מתחם תורכי מבוצר אולם מנותק מעורפו בפתח הארץ. גנרל צ'טווד (מפקד ה"טור המדברי") החליט לשלוח את כוחותיו הרכובים (דיוויזיית אנז"ק הרכובה, קורפוס הגמלים, חטיבה רכובה בריטית וארבעה מכוניות נושאות מקלעים) לפשיטה רחבת היקף שמטרתה לנתק את העמדה התורכית ולהשמידה תוך ניצול אלמנט ההפתעה ע"י שימוש במיומנות והניידות של היחידות הרכובות – מיומנות שנרכשה בשורת קרבות בסיני לאורך 1916.


מרכז מתחם ההגנה התורכי היה על גבעה (נ טריג 78 שמערבית למחנה הפליטים רפיח, מהצד המצרי של הגבול) שהוקפה במספר מעגלי הגנה של חפירות מוסוות ומקושרות זו לזו ולפניהן שטח השמדה פתוח. התוכנית בכללותה היתה לאגף את המתחם במשך הלילה של ה8/9 לינואר, לנתק את המתחם מעורפו ולחסום את דרכי הנסיגה ותחת הרעשה ארטילרית, לכבוש את מעגלי ההגנה החיצוניים ולבסוף את העמדה כולה.



כוחות אנז"ק הרכובים יצאו בלילה של ה 8 לינואר משייח זוויד (למי שלחם במלחמות ישראל בין 56 ל 73, קל מאוד יהיה להבין את קרבות סיני ורפיח, פרט לכך שכאן התנועה היתה כוון ההפוך...) במסע לילי וחצו את הגבול באזור כרם שלום. לאחר חציית הגבול הם ניתקלו בבדואים המתוארים אצלם כ"עויינים" (חידה קלה: מה הקשר בין הבדואים העויינים הללו לפרשייה קרובה אלינו הרבה יותר אבל גם קרובה מאוד לקרב רפיח?) ופנו צפונה באיגוף דרך שטח א"י (תורכיה בפועל באותם ימים) כשהם מתפזרים להצבת חסימות ומארבים. חלק מן הכוח המשיך באיגוף ולכד את תחנת המשטרה והמכס ברפיח: ה"ברך" בגבול ישראל-מצריים לקראת 11 בבוקר ה-9 לינואר. הכביש לחאן יונס נחסם וקו הטלגרף נותק. באותו הזמן נסתיימה ההרעשה הארטילרית על המתחם והחלה ההתקפה הרגלית (רוב הכוחות הרכובים היו "חי"ר רכוב" ולא פרשים לוחמים בהגדרתם). השטח המישורי והחשוף היה אידאלי להגנה ותוך זמן קצר נותר מחסור חמור בתחמושת וגם לאחר שהושלכו לקרב העתודות, עדיין הייתה ההתקדמות איטית. כמתוכנן הותקף המתחם מכמה כיוונים, כולל מעורפו – דהיינו מתוך א"י.



בשעה 12:00 המתקפה נקלעה לקשיים לאחר שנכבשו רק חלק מקווי ההגנה. ידיעות שמסרו שבויים שנחקרו, גרמו לצ'טווד לחששות כבדים לאחר שהסתבר שעל המתחם מגינים כ 2000 תורכים, מקלענים גרמניים וכי תגבורות הוזעקו מעזה. בשעה 16:00 החליט צ'טווד להורות על נסיגה ועצירת המתקפה. הפקודה עברה במהירות ורוב הכוחות החלו בנסיגה. במלחמה, כמו במלחמה, הפקודות לא הגיעו לכל היחידות, ובמיוחד לא לכוחות החטיבה הניו זילנדית הרכובה שהחזיקו עמדות בסביבת תחנת המשטרה.



ב 16:30, כשהם לא מודעים לנסיגת שאר הכוחות לאל עריש, הסתערו כוחות החטיבה בשני גלים דרומה מגבול ישראל מצריים, לאורך ק"מ בערך של שטח חשוף. "רובאיות" מעולה ושימוש יעיל במכונות יריה תוך תנועה, הפכו את האקט ההתאבדותי כמעט, להצלחה מסחררת. המתחם התורכי, על מגיניו ההמומים, כוסה באש יעילה ונעלם באבק. חיפוי הדדי בין הכוחות המסתערים ושימוש מושכל בתוואי השטח, הביאו את המסתערים את גדרות המתחם תוך אבידות קטנות. סרן הריק (מוותיקי גליפולי) ורב"ט דרפר – שניצלו את השהיה בסיני להתמחות בתפעול ושכלול מכונות יריה – רצו כשאחד מהם מחזיק רובה אוטומאטי לואיס (למי שלא יודע: מקלע שסימן ההיכר שלו הוא הקנה ה"שמן" (מכוסה מתקן קירור) ו"תוף" כדורים מורכב על חלקו העליון. היה בשימוש גם בא"י מאוחר יותר) תחת מרפקו והשני מתפעל אותו ומכוון אותו "כמו כבאים המחזיקים זרנוק". בצורה זאת הם טיהרו את החפירות התורכיות תוך כדי תנועה.



רוב החיילים התורכיים מיהרו להכנע, מה שלא עשו המקלענים הגרמניים שגרמו אבידות למתקיפים. לאחר שחוסלו עמדות הגרמנים, נכנע שאר חיל המצב התורכי. לפני 18:00 כבר תם הקרב וב 18:30 כבר היו רוב הכוחות (שחזרו לשדה הקרב לאחר שהסתבר שהסתערות הנו זילנדיים יציאה לפועל) בדרגם חזרה לשיח זוויד. מאחר והסתבר שאין מקורות מים באיזור, לא היה טעם להחזיק ברפיח ולאחר שכוחות חיל הרפואה אספו את הפצועים והחללים, נסוגו הכוחות (למחרת) כולם חזרה לסיני. 71 חיילים מחיל המשלוח נהרגו ועשרות סוסים. כ-200 תורכים נהרגו וקרוב ל 1700 נכנעו. תוך מספר ימים נסוגו כל חילות המצב התורכיים מסיני ובכך הושלם השלב הראשון של משימות חיל המשלוח המצרי: אבטחת תעלת סואץ. בפתח עמדה המשימה השנייה: כיבוש א"י ובהמשך ישיר לכך הוצאתה של תורכיה ממעגל המדינות הלוחמות במלחמה. בפועל עמדה בפתח כמעט שנה של קרבות קשים שהחלו בשני מערכות כושלות בעזה, והסתיימו בכיבוש ירושלים וצליחת הירקון, אלא שדווקא בערב ה-9 לינואר שררה תחושה משכרת בחיל המשלוח לפיה אם נכשלו התורכים כל כך בקלות על הגנת צוואר הבקבוק של הפתח לא"י, בוודאי לא יוכלו למנוע את כניסת חיל המשלוח לעומק הארץ.



קרב רפיח היה הקרב האחרון במערכה שבו השתתפו כמעט אך ורק כוחות רכובים. בשטח הקשה לתנועה של סיני על מרחביו העצומים, לא היה מקום מרכזי לכוחות רגלים וכל הקרבות של 1916 הוכרעו ע"י כוחות רכובים (קרבות רומני, קטיה, מגדבה ועוד). בכוחות הרכובים היה משקל גדול מאוד לכוחות אוסטרליה וניו זילנד ולהם היתה הבכורה לא רק מבחינה קרבית, אלא גם בהסתגלות לחיים בתנאי המדבר הלא סלחני ותחזוק אלפי הסוסים והגמלים ששירתו אותם. מערכות סיני נשכחו כמעט מדפי ההיסטוריה הפופולארית, אולם הם חיים אצל ה"משוגעים" לתחום לחימת הפרשים. העובדה שתחת תנאי מחסור תמידי של מים ומזג אוויר קיצוני הצליחו ה"אנז"קים" להחזיק את צי הסוסים שלהם במצב בריאותי מצויין, צויינה לא מעט בספרות הוטרינרית של אותם זמנים. פרט לכמה פרטים בודדים, "איש" מבין הסוסים החסונים לא שב לביתו בסוף המלחמה – כמעט כולם הושמדו בידי בעליהם או רשויות הצבא ב 1919.

חיילים אוסטארלים וניו זילנדיים היו כידוע ממושמעים פחות מהבריטים... כתוצאה מכך נותרו לנו כמה תמונות "לא רשמיות" שצילמו חיילים, מש"קים וקצינים. הנה כמה תמונות מעניינות מקרב רפיח:

חיילים אוסטראליים ממתינים בחפירות להסתערות על המתחם התורכי






תמונות למזכרת של רגע חציית הגבול אל "ארץ הקודש". העמודים הללו שימשו כאבני הגבול בין מצריים לתורכיה:





"הבדואים העויינים" באזור כרם שלום בזמן שכותרו והושם עליהם משמר:





פרשי אנז"ק מסתערים באזור רפיח (צולם ע"י קצין תוך כדי הסתערות):





חיילי גדוד וולינגטון (ניו זילנד) מסתערים מהברך בגבול ליד רפיח דרומית לכוון החפירות התורכיות. אחד המסתערים נראה כשהוא נהרג. גם הצלם (סמל בשם רוברטסון) נהרג אחרי שצילם את התמונה באותו מקום:



חיילים אוסטראליים מפעילים רובה לואיס בקרב רפיח:



החפירות התורכיות, שבויים תורכיים וגרמנים ופרדים ששימשו את התורכים לנשיאת מכונות יריה:








קברי החללים לאחר קרב רפיח ותמונה קבוצתית דל חיילים מניו זילנד מייד לאחר הקרב:

.

האם התמונות שצרפת הן מתוך אוסף אישי שלך או ממקור אחר ודרך אגב ביחס לאחת מהתמונות שבהן ציינת שאחד החיילים המסתערים נראה נהרג, על איזו מהדמויות מדובר (יש כמה מועמדים לפי הפוזיציה...). יש לי כמה סמלי צבאיים ישנים-נושנים שאני מעריך שחלקם קשורים לאנז"ק ולצבא הוד מלכותה שבהזדמנות אסרוק ואולי באמצעות תיאור שלהם ניתן יהיה לדעת במה מדובר:
- מעין סיכה חלודה שמורכבת מהאותיות אוסטרליה באנגלית.
- גם כן סיכה המורכבת מהאותיות RSF
- סמל של נשר הפורש כנפיים מעל הכיתוב WATERLOO
- סמל שבראשו כתר ומופיע הכיתוב הבא -
ROYAL ARMY SERVICE CORPS
ובתוך מעגל פנימי המילים הבאות:
MONI . SOIT. QU I . MAL . Y. PENSE
ולסיום - כנפי צניחה שמראות צנחן עם מצנח וכנפיים מצידי המצנח ומופיעות האותיות G.Q (האם בכלל היו כנפי צניחה/צנחנים במע"ח 1) ?
אודה אם מישהו ידע לומר במה מדובר

נראה כאילו הוא כורע. הפרטים לגבי התמונה הזאת נרשמו על הגב שלה בידי מי שהיה בעל האלבום - בעצמו חייל בגדוד שהכיר את האנשים אישית והשתתף בקרב. חלק מהתמונות הן מארכיון המלחמה האוסטראלי (ויש עליהן חתימה בהתאם). אלה שלא מוכתמות לקוחות בחלקן מספרים (ישנים) או שמקורן באלבומים פרטיים, אבל כולם לא ברשותי אלא פורסמו בכל מיני מקומות.

לגבי הסמלים, אני מבין די קטן למרות שזכור לי שקיים פוסטר שכולל את כל הסמלים והעיטורים של כל מדינה מחבר העמים הבריטי - אני אנסה לחפש. בכח מקרה, אל תשכח שבמלחמת העולם השניה חנו בא"י חיילים אוסטראליים רבים מאוד לאורך כל המלחמה - יכול להיות שחלק מהסמלים שייכים לזמן ההוא.

.

אני מבין שהבריטים נעו רק לאורך החוף אחרי שייצבו את האחיזה בתעלה. האם לא היו צירי התקדמות אחרים והאם ההתקדמות שלהם בסיני היתה ללא הפרעה?

http://www.dean.usma.edu/history/we...%20map%2048.htm

עם צבא מודרני שלא לאורך החוף. במלחמת ששת הימים אוגדת יפה עשתה את הבלתי אפשרי וחדרה לסיני דרך אזור הדיונות של נחל לבן, אבל היה מדובר על תנועה קצרת טווח בזמן וגם אז זה היה מבצע לוגיסטי מרשים (כלל הצנחת אספקה ממטוסי נורד). כמעט שנה אחרי רפיח, כשהפרשים הקלים של אנז"ק איגפו את הגנות ב"ש דרך אזור צאלים, משאבי שדה ושגב שלום, זה היה מבצע מסובך לגמרי שכלל משלחות של מהנדסים שהכשירו בארות, הובלת כמויות גדולות של מים על בהמות, טורים לוגיסטיים ארוכים שתומכים בכמות קטנה של לוחמים, וגם אז ביום ההתקפה היו גדודים שסוסיהם כמעט ומתו מצמא, שתו מי גבים והיו לחוצים לכבוש את ב"ש לפני שהתורכים ישמידו את בארות המים. כל זה בשטח שהוא בוגדני הרבה פחות מאשר סיני.

ההתקדמות לאורך סיני היתה מאוד קשה ורצופת קרבות מול אדם וטבע. אם יש לך סבלנות, אתה יכול לרפרף בפרקים משני ספרים בני הזמן המתארים את המערכה בסיני דרך עינים פרשים של אנז"ק:

file://www.nzmr.org/pdf/MRSP_1_4.pdf

http://www.nzmr.org/pdf/desert_column17_27.pdf

.

ומרובת דיונות ואילו במרכז סיני מכיון קציעות לרפידים ומשם למעבר המיתלה הקרקע מאפשרת
תימרון של כוחות ממונעים או רכובים ואין צורך להיצמד לכביש .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

והיה פעם או פעמיים בימית - אני מאמין שאתה מומחה גדול ממני. בכל מקרה: הכוונה שלי היתה למסלול שמקביל פחות או יותר לאזור החוף ולא נכנס לעומק סיני.

.

לסיני כמעט כל שנה ל 45 יום מילואים (עד לנסיגה הסופית לאחר הסכמי השלום) הכרתי
מעט את סיני מקנטרה בצפון ועד לשרם בדרום
פרט פיקנטי , היות והכביש מאילת לשרם נסלל מאוחר יותר הצבא שלח אותנו למילואים
באזור שרם א שיך באוניות משא של חיל הים ה"בת גלים" ו"בת ים" ? ההפלגה היתה
בלילה ומראה הים הכסוף מאור הירח לאורך כל ההפלגה היה מראה בלתי נשכח .
החטיבה שלי היתה שיכת לאוגדה של אריק שרון ולאחר כשבועיים המתנה באזור קציעות
נכנסנו רגלית לסיני לכיוון מתחמי אבו עגלה /אום כתף כך שחלק מהדרך אני מכיר ....

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=12966

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

כ-11 ימים לאחר הקרב ניסו שני "גרינגוס" מחופשים לבדואים לחצות את הגבול וליצור מגע עם הבריטים ששלטו מערבית לרפיח. בדואים באזור שצפונית לכרם שלום (בסביבת המקום שבו צולמה התמונה) זיהו אותם ויחד עם שוטרים תורכיים יצרו אתם מגע. השניים היו אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי אנשי ניל"י. לישנסקי נורה אולם נמלט (נאסף ע"י אוסטראלים בצד המצרי) בעוד פיינברג נורה, ירה באחד מתוקפיו ואז נורה שוב, נהרג, ונקבר במקום. פרשת מותו של פיינברג נותרה כתעלומה ורבים לא האמינו ללישנסקי שאכן פיינברג נהרג ע"י בדואים וסברו כי לישנסקי עצמו רצח אותו. זו פרשה מדהימה כשלעצמה ואולי יהיה מקום ב-20 לינואר לייחד לה סקירה משל עצמה!

אבשלום פיינברג:





יוסף לישנסקי:





שניהם, אגב, פחות או יותר ראשוניים (וגם קצת ממושבות אחרות...) כבוד!

.

בשנת 70 הייתי סייר בגזרה הצפונית של סיני. ערב אחד קרא לי הסמח"ט, מי שלימים הפך לראש עיריית רמת-גן, והורה לי להסתפח לקבוצת ארכיאולוגים מאונ' בר-אילן שעסקו במחקר על הקשרים בין הנבטים למצרים בעת העתיקה. הארכיאולוגים הביאו עמם מספר מפות צבאיות מתחילת המאה, גרמניות ואנגליות, ואני התבקשתי לאתר את הדרכים שסומנו בהן ע"ג המפות הצהליות של אז, ששונו לא מכבר למפות UTM. לילה שלם נאבקנו עם המפות, ניסינו צורות אונס רבות ומשונות, אך לא הצלחנו להעביר את הדרכים הישנות למפות החדשות.
למחרת יצאנו לסריקה צפופה של האזור. הארכיאולוגים חיפשו, וגם מצאו, שרידים רבים של תרבות נבטית וביזנטית. יחד עם אלו מצאנו אתרים רבים שנראה שהיו בהם חיילים בריטים במלחמת העולם ה-1. באחד הואדיות מצאנו שלשה פגזים מוערמים של כנראה תותח 85 מ"מ. קצין החימוש שהוזעק למקום לא הצליח לזהותם ופוצץ אותם אנונימיים. המקרה היותר מרגש היה בערב אחד, כאשר על הדיונה שלפנינו ראינו ריגוע אדום משורטט על צלע הדיונה. כאשר התקרבנו ראינו שהריבוע מורכב מאלפי פיסות מחלידות של גדר משוננת שהתפרקה ונפלה על עומדה. בתוך המתחם מצאנו ממצאים צבאיים שונים ביניהם כותפת ממתכת עליה כתוב LINCOLEN. לימים הבנתי שהיא שייכת לחייל ששירת בחטיבת LINCOLENSHIRE. אך האם אלו היו במקומותינו. בד"כ החברה מהמחוזות בבריטניה נשלחו לצרפת.
בכל מקרה, כל האתרים שהיו קשורים עם הצבא הבריטי בסיני נמצאו במרחק של כמה קילומטרים מחוף הים.

אגב - מדהים הוא שתחמושת מאותה תקופה נמצאת עד היום ובכמויות לא קטנות במספר לא קטן של איזורים בארץ החל מתחמושת נק"ל דרך רימוני יד בריטיים וטורקיים ועד לתחמושת תותחי ארטילריה (בעיקר תחמושת "שארפנל")....

באופן כללי מקובל לכנות יחידות בריטיות מהאי עצמו "טריטוריאליות" וכמובן שיחידות כאלה נלחמו כאן ובמיוחד עד למארס 1918(אז רובן הועברו לצרפת ומערכת סתיו 1918 נשענה בעיקר על יחידות מהקולוניות). חיילים מליקלונשיר שירתו בין השאר בקורפוס הגמלים המלכותי כפלוגה עצמאית. בהחלט ייתכן שהמתחם שמצאתם היה במקורו בית קברות לחללים, בעיקר כי קשה לי לחשוב על שימוש אחר למתחם קטן מגודר בסיני. אם אתה זוכר היכן זה היה, ניתן יהיה לשייך את המקום לקרב המתאים (מה שכן, בסיני שכנו יחידות בריטיות גם בעשורים שאחרי...).

אגב: במקרים מסויימים היו יחידות שכלל לא היו בריטיות, אבל מסיבות אדמיניסטרטיביות נשאו שמות של עוצבות טריטוריאליות. אולי הידועה ביותר היא ה"באפס" של מגוייסים מא"י במלחמת העולם השניה.

.