|
27-11-2006, 03:05
|
|
|
חבר מתאריך: 09.11.06
הודעות: 97
|
|
אני באמת
שלום לכולם..הספקתי להציג שבריר קטן מהאהבה הכי גדולה שלי בנעורי בהודעה שפירסמתי לא מיזמן- "זאת האהבה שלי" והרגשתי צורך להמשיך ולתת לכם מושג איזה סוג של בן אדם אני.
ישנו משו בזמן האחרון בי, בעצם אני מרגיש אותו כבר הרבה זמן בתוכי,ויש לי צורך לשתף אותכם חברי הוירטואלים.
מאז שאני זוכר תעצמי בתור ילד קטן הולך ומתפתח תמיד רציתי להיות ה- "הוא",הבחור החזק הזה עם הגדרה משלו עם סיגנון חיים משלו,כמו גיבור מהסרטים שעובד קשה ומרוויח מה שמגיע לו.
הבחור הזה שיודע הכל ומבין הכל,שיודע לדאוג לעצמו,שלא צריך אף אחד,שכל הכעסים,הריבים וכל הכאב שסובב אותנו במהלך היום יחלוף על פניו ולא ישאיר בו סריטה,אפילו לא צלקת לשנים הבאות.
זה שצוחק וממשיך הלאה זה שעומד על שלו גיבור במשחק של עצמו,חסין כדורי רגשות,וחזק.
זוכרים שהייתם קטנים ורציתם לגדול להיות ה-"מודל" שפיתחתם לכם בראש?
אז אני הגשמתי את חלום הילדות שלי והפכתי למי שרציתי להיות רק שלצערי זה הפך לסיוט.
התפקיד המרכזי בחלום הבלהות הזה ניתן לא לאחר מאשר אנוכי אשר אלוהיו הינם הפסימיות והציניות.
איך מגשימים חלום שאלתם? :
מכינים בבית שיכבה של שיטחיות דקה ועוטפים בעדינות, מעל זה מפזרים קמצוץ מוגזם של כמה שנים במכוני כושר, מוספים שלוש כפיות של ג'ל,וקס,דקס,וחימר לפי הטעם, לאחר מכן מכניסים לתנור לאפיה של כמה שנות נעורים ממתינים בסבלנות והתוצר- - - > אני! (יפה מבחוץ מכוער מבפנים)
אחיזה ברגש איבדתי,אופטימיות אף פעם לא הייתה חביבה עליי במיוחד, נטלשתי מרגשות ולא שמתי לב שאני נראה עד כדי כך נורא מבפנים.
אנשים עוברים וחולפים על פני, וכולם אותו דבר אני יכול לשמוע את המחשבות שלהם עוברות לי בראש כל הנאחס כל החרא הסבל והכאב הכול גלוי בפניי ,כסף,כסף,כסף,קשר חדש ומתפורר,צעצוע חדש לילד שיהרס מוחרתיים,מתנה לחבר מקווה שלא יעשה פרצוף,פלאפון חדש וכבר הסוללה מתה,ילדה מדוכאת שיעבור לה עוד שבוע.
אני יכול לקרוא אותם כמו שאני קורא חלק מימכם, כל הודעה שאתם מפרסמים בפורום,כל סערת רגשות,כל אכזבה, דיכאון,סבל, וחוסר תקווה.
שהייתי טיפה יותר צעיר השתמשתי ב-"כישרון" הזה לטובת אינטרסים ילדותיים, ירדתי לחיים של אנשים,גרמתי ללא מעט בנות שיברון לב, ואלו שנשארו איתי ולא איבדו תקווה הפכו לריבאונד במשחק החיים שלי.
אני מסתכל עכשיו אחורה ואני מצטער על כל השנים שלמדתי לשחק לפי הכללים של החברה וידעתי איך לכופף אותם לטובתי, על הזמן הזה שביזבזתי בשקרים ובהעמדת פנים,על החלומות שניפצתי לאנשים, ואיך שהרסתי כל שבריר ממראה שהייתה יכולה להראות לי את הצד הטוב שבי הצד שאוהב,שמבקש כרגע את סליחתכם אבל לא יוכל להגיע בשנים הקרובות.
אני בטוח שהוא היה רוצה להגיד לי כמה מילים כמו- "תן לה סיכוי" "וואו היא נחמדה" "תעזור לה היא צריכה אותך" "תקשר אליה!"
אבל הצד הזה לא קיים, הוא לא קיים בי כבר הרבה מאוד זמן.
ילדים קטנים ומבוגרים כאחד מדברים על אהבה בפורום הזה,ואני בלי לב,ובלי הרגש שהם חווים מסוגל לדעת מה קרה להם מסוגל לענות להם על הבעיות לתת פיתרונות.
בעצם החיים מאוד פשוטים שאתה מסוגל לחזות מה הצד השני יגיד כי עברת את זה כל כך הרבה פעמים שהבחילה כבר נעלמה ומדגדג החשק לכתוב ספר הדרכה.
במקרה שלי שום דבר אינו הפתעה הזילזול הוא חלק חשוב שעוזר לי לעבור תיום כאשר ילדים קטנים מסתכלים עליי ובוהים,"וואו הוא סוס","תראה אותו המעפן הזה הולך כאילו הוא מלך","הוא סתם סנוב",ילדות קטנות נשים ומוכרות-"למה הוא לא אמר תודה","איזה עניים חודרות שיגיד מילה מלחיץ","על מה הוא כועס?".
אני יכול להשאיר את השקט לנצח לצחוק לזלזל ולשנוא בתוכי כי רק את הצד הרע שבכם אני מסוגל לראות.
זה כל מה שאני יודע זה כל מה שמסתדר לי שבא לי בטבעיות,כל הכעס הזה על המדינה,כל השינאה שרכשתי לאנשים שמעדיפים לדבר אם הם לא יודעים,הקינאה באנשים שיודעים מזה אהבה הפחד האינסופי שיום אחד מישהי תחדור מספיק עמוק לשבור את כל ההגנות שלמדתי לפתח,ולהרוס את הבועה שבה אני חי.
בואו נדבר שניה על אהבה כי בכל זאת זה פורום מה שבלב.
אהבה זה כמו משחק יש שני אופציות לשחקן, לשחק עם הלב או לשחק עם הזין
אז התחלתי לשחק רמה 1 עם הזין (כי בכל זאת אני לא מתוחכם במיוחד) הגעתי לרמה 14 לפי מה שזכור לי ויש מצב שעברתי אבל שיחקתי גם שהייתי שיכור.
נמעס לי עברתי לקוואסט השני עם הלב וקצת עזרה מהמוח אין ספק שהייתי שחקן מחורבן הגעתי לרמה ארבע ונפסלתי קשות לא חזרתי לשחק שנה ומשו, אבל פה ושם עליתי כמה רמות עם הזין(כי בכל ז'ת זה מזה קל!).
התייאשתי מהמשחקים והמשכתי לבד,בנתיים ה-"כישרון" הלא רצוי שלי החל להיתפתח עוד יותר,הגעתי למצב שבו היום אני הולך ברחוב מנסה שלא להיסתכל לאנשים בעיניים, מתרחק משיחות של אנשים,מנסה לא להרגיש תמבטים ננעצים בי בשעה שאני הולך לי לבדי לאימון במקום חשוך רק אני וכל העולם לא חדש לי,לא מועדד אותי להיסתכל.
הפנמתי שכל העולם דומה הכל מחזורי והכל יחזור על עצמו בשנית גם אם ארצה וגם אם לא ואין שום דבר שאני יכול לעשות חוץ מלהיסתכל עליו מסתובב החלטתי לעמוד במקום ולהיתמקד בעצמי הבתי ש ה-"כישרון" שלי עושה אותי עצוב ולכן החלטתי להתנתק לתקופה מהעולם שסביבי(גם בעזרתו הנדיבה של צה"ל).
הניתוק מהעולם נתן לי "כישרון" חדש- "אדישות",לא עוד עולם שבו עליי להיתבלט לשמור על מראה ועל הגוף לטובתם,לא עניינו אותי האנשים הכי מעניינים,החדשות הכי חמות עשו רק רוח, למסיבות הפסקתי ללכת לאחר שהבנתי שאין דרך אחרת להפוך מישהי למעניינת בלי 6 כוסות וודקה רדבול ושתי שוטים של ייגר..
לפי שעה אני חי בשביל עצמי ובשביל האנשים שקרובים אלי(שבספק אם הם יודעים מי אני באמת).
אם מעניין אותכם לדעת מי אני אז תאמת אני יכול להיות הבחור הזה ששיכנע אותכם לקנות ג'ינס באלף שקל או הבחור בזמן הנכון במקום הלא נכון או זה שהולך בחושך ומחייך לעברך,או הגבר הזה שייתן לך שיחה כי נגמר לך היוצאות,הידיד שלא דיבר איתך שנים רק כדי לראות כמה גדלת והישתנת,זה שרוצה להרגיש זה שרוצה לשתף להיפתח אבל לא יודע כיצד נוהג שיכור בדרך הבייתה נכנס זורק את הפתק עם המספר ולא מתקשר,זה שפוחד מהתחייבות,המסכן שלא חווה אהבת אמת.
הילד שגדל להיות אני.
|
|