רופא, צה"ל קורא לך - קבל רכב צמוד,בשנת 2014 צפוי להיווצר מחסור ברופאים צבאיים.
בצה"ל נערכים להתמודד עם המחסור בעזרת גיוס רופאים שהשתחררו, תמורת מענקים כספיים נדיבים. בנוסף, שוקלים לסגור את מרפאות המומחים ולהעביר את הטיפולים בהן לקופות החולים
מי יוציא ל'גימ"לים' ב-2014?
ירידה חדה במספר הרופאים הצבאיים צפויה בשנת 2014, כך עולה מדיונים פנימיים שהתקיימו באחרונה בצבא. מהנתונים עולה כי מספר הנרשמים ללימודים במסגרת העתודה הרפואית השנה הוא הנמוך ביותר בארבע השנים האחרונות.
בחיל הרפואה להחזיר לשירות רופאים שכבר השתחררו מצה"ל תמורת מענק שעשוי להגיע לכ-20 אלף שקל ורכב צמוד.
בחיל הרפואה נערכים בימים אלה דיונים בנושא, בראשות סגן קצין הרפואה הראשי, אלוף משנה ד"ר נחמן אש.
בצה"ל ינסו להציע כמה פתרונות בניסיון להביא לצמצום המחסור, כולל החזרתם לשירות של רופאים שהשתחררו תמורת מענקים כספיים.
בצה"ל מנסים למנוע משבר דומה לזה שהיה בתחילת שנות ה-90', אז נאלצו לעשות בצבא "מהפכה" בניסיון להגדיל את מספר הנרשמים ללימודי רפואה במסגרת העתודה האקדמאית.
מנתוני חיל הרפואה עולה כי בשנים 2011 עד 2013 צפוי להגיע מספר הרופאים בוגרי העתודה לשיא של 15 השנים האחרונות, אך ההישג יתפוגג ב-2014, אז צפוי מספר הרופאים "לצנוח" בכ-30%. "אין הסבר אחד ונכון למצב הזה.
עובדתית אנו רואים את מספר הנרשמים לעתודה ומכאן מסיקים מסקנות. אין ספק שהדבר מחייב הרבה מחשבה ובכך אנו עוסקים", הסביר גורם צבאי.
התוכנית: משכורת מוגדלת לרופאים ומענקי-חתימה
המאמץ שעשה חיל הרפואה בשנים האחרונות לעידוד הנרשמים לעתודה כלל מימון ניכר של הלימודים, הענקת משכורת של כ-3,000 ש"ח בחודש לרופאים במערך השדה בעודם בשירות החובה והטבות נוספות.
כעת מודים בחיל שיש לשפר הטבות אלה על-מנת שהמשבר לא ימשך גם מעבר ל-2014: "אנו בוחנים כעת את ההטבות שניתן להעניק לאלה שירשמו ללימודים, בהם הגדלת השכר בחובה, כניסה מוקדמת יותר לשירות קבע ודברים נוספים", אמר הגורם הצבאי.
בחיל הרפואה מתוכננות עוד כמה "מהפכות" בניסיון להתמודד עם הקיצוצים, ובהם: סגירת מרפאות המומחים והעברת הטיפולים לידי קופות החולים. "מדובר במתקנים בהם נמצאים אנשי מילואים.
גם האילוצים הקשורים לתחום המילואים וגם ההבנה כי זה לא תחום העיסוק המרכזי של הרפואה בצה"ל, אלא רפואת הטראומה, מביאה אותנו לבחינת הנושא", הסביר הגורם הצבאי. לדבריו, החלטה בנושא צפויה להתקבל רק במארס 2007

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3339665,00.html

זה שהם יחסית ממורמרים, הרי בסה"כ רוב התפקידים שלך (בהנחה ואתה לא רופא ביחידה קרבית) הם להביא גימלים ופטורים לחיילים נצנצנים.

על מה הם ממורמרים?
מה בדיוק הם מצפים שיקרה אחרי שהם מבטלים את האפשרות ללמוד רפואת טראומה במסגרת העתודה, וכשיד אחת לא יודעת מה היד השנייה עושה בכל הקשור ללימודים בעתודה בכלל..

ציטוט:

מה בדיוק הם מצפים שיקרה אחרי שהם מבטלים את האפשרות ללמוד רפואת טראומה במסגרת העתודה, וכשיד אחת לא יודעת מה היד השנייה עושה בכל הקשור ללימודים בעתודה בכלל..

והקשר למציאות הוא??

ובקשר לשלב האנלי... יש גם את האלמנט של ההתרוקנות...

קשה 1+1 או שזה בגלל שסופ"ש עכשיו?

איך בדיוק אפשר להתלונן שאין מספיק כוח אדם הקשור לרפואה, ורפואת טראומה בפרט, אם הצבא עצמו אינו מאפשר להיכנס לתפקיד שכזה?

כשרושמים "הם" הכוונה יכולה להיות לכל אחד....

ציטוט:

הצבא עצמו

עכשיו זה יותר מובן.

קיבלתי.
הרגל רע שלי להשתמש בגוף שלישי.
להבא אתנסח יותר בבהירות

באוניברסיטה לומדים רפואה, או רפואת חירום. התמחות ברפואת טראומה עושים אחרי שמסיימים לימודי רפואה, כמו כל התמחות אחרת. זו התמחות אחרי התמחות בכירורגיה כללית, שלבד לוקחת שש שנים, ולמיטב ידיעתי לא קיימת בארץ (הרופאים המומחים לטראומה בארץ, כמו מיקי שטיין, התמחו בארה"ב). לא ישלחו כל רופא שמסיים עתודה רפואית לשש שנות התמחות בכירוגיה כללית ולעוד שנתיים fellowship בארה"ב. אני לא מכיר תואר ב"רפואת טראומה". אכפת לך להסביר?

רפואת חירום.

ולמה אתה אומר שהצבא לא מאפשר להיכנס לתפקיד כזה? לאיזה תפקיד בדיוק אתה מתכוון?
ישנם פאראמדיקים רבים בצבא, אלה מהם שלמדו רפואת חירום מתפקדים כקרפ"גים.
אגב, עם כל הכבוד לפאראמדיקים, לפאראמדיק לא מנוסה (והפאראמדיקים בצה"ל הם בסך-הכל כאלה, לא מתוך זלזול, הם פשוט צעירים) אין יתרון מיוחד על רופא לא מנוסה.
אנחנו נוטים להלעות על נס את יכולתם של הפאראמדיקים ברפואת החירום, ולהגיד, בצדק, שהם עדיפים על רופאים שלא נגעו בתחום זמן רב ומתעסקים בנושאים אחרים ביום-יום (רופאי המילואים השונים). אבל לפאראמדיק שסיים את ההכשרה שלו כרגע אין בהכרח יתרון בטיפול בטראומה או במקרי חירום רפואיים על רופא שסיים את ההכשרה שלו כרגע.

צה"ל החליט לבטל את לימודי רפואת החירום במסגרת העתודה.
למרבה הפלא, הצבא ביטל את ההחלטה שלו באזור ספטמבר, אחרי המלחמה בלבנון.
יצא שאני היחיד שהתעקשתי, חמשת האחרים כבר התגייסו, לפי מה שהבנתי.
אני לא יודע מה המצב עכשיו, ואם ניתן להגיש מועמדות לרפו"ח במחזור הבא, אבל בכל אופן זה היה ההמצב אצלי.

בקשר להכשרה - אני לא יודע מה לומר לך, סה"כ אני שנה א'. אבל מה שכן, אני יודע שההכשרה ברפו"ח היא די מעשית, ולמעשה אנחנו מתחילים להתנדב במד"א כבר משנה ב', כשהשנה השלישית היא למעשה מעשית לחלוטין (סה"כ נמצאים רק יום אחד באונ'. כל שאר השבוע הסטודנטים בשטח \ בבתי חולים). ככה שאפשר לומר שבכל זאת יוצאים בסוף התואר עם נסיון מסוים..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cfox אגב, עם כל הכבוד לפאראמדיקים, לפאראמדיק לא מנוסה (והפאראמדיקים בצה"ל הם בסך-הכל כאלה, לא מתוך זלזול, הם פשוט צעירים) אין יתרון מיוחד על רופא לא מנוסה..

הגישה שלהם שונה למקצוע,הם מגיעים עם ידע ומוסר עבודה מאוד גבוה, מה גם שכחלק מהתואר שלהם הם מבלים 80 משמרות מלאות \ 360 שעות , בעבודת נט"ן \אט"ן בתחנות .ומנהלים הם את המקרים כחלק מהשתלמות שלהם .מה שסטודנט לרפואה לא עובר ,ורופא כזה - אלוהים ישמור, רק שלא נתקל בו ברמת שטח
גם לאחר ההכשרה שלהם , הם מגיעים להרבה יותר השתלמיות מאשר חובש שנשלח מאיזו יחידה.
בקיצור ,בסופו של דבר הם גומרים הרבה יותר מקצועיים גם מבחינת טראומה \פנימי יותר מכול רופא יחידה שתמצא בבסיסים פתוחים.
מה הוא יעשה בשרות הצבאי השלו , זה כבר תלוי בו ובצרכי צה"ל.
הבעיה היחידה , שמסיבה לא ברורה התואר הזה קיים רק באוניברסטת בן גוריון .

http://www.paramedics.co.il/content...u=24&page_id=12

והיא "בהכרח". בגדול- פאראמדיקים יותר מוכוונים לרפואת חירום מאשר רופאים רבים, ויש להם יותר נסיון בניהול מקרים (רופאים עושים שנה שלמה של סטאז' לפני שהם מסיימים את הלימודים, שזה הרבה יותר מ-80 משמרות. סטאז'רית שהייתה איתי ב-ACLS לאחרונה ענתה בתשובה לכל שאלה שמתחילה ב"מה עושים אם..."- "קוראים לסניור" ). אתה גם התייחסת לרופאי מרפאות, כשיש רופאי גדודים מוכוונים ומצויינים שמתעניינים משתפרים, ומרחיבים אופקים כל הזמן לגבי טיפול בטראומה.
מחקרים שעשו, אגב, לא הראו יתרון רציני מדי לאף-אחת מהקבוצות (רופאים/פאראמדיקים) בביצוע אינטובציות בצה"ל.
לגבי רופאי מרפאות- אין ספק. מי שמתעסק כל היום בלתת אופטלגין (ואני ממש לא מזלזל בזה) עשוי למצוא את עצמו בבעיה מאד גדולה כשיצטרך לבצע החייאה או לטפל במולטי-טראומה. לידיעתך, רופאים כאלה נשלחו לחזית במלחמה האחרונה לתפקד כרופאים קרביים לכל דבר. זאת, לאחר שלא רק שלא היו רופאים קרביים בשירותם הסדיר, מי מהם שהוכשר לאחרונה (רופאים עולים שעשו שירות סדיר קצר) עבר קורס שמיועד לרופאי מרפאות ולא קיבל אפילו את ההכשרה המלאה של רופא קרבי. אולי גם שמת לב למה שכתבתי באשכול אחר, שהתלר"פים היום מבצעים טירונות 00 בבה"ד 10. ללא ספק, ישנה בעיה. להתבסס על פאראמדיקים יכול לשפר את המצב, אבל לא לפתור לחלוטין

הייתה מלחמה אז פתאום זה כן נושא העיסוק המרכזי?
עכשיו יזניחו את נושא הרפואה הראשונית והשניונית, ישקיעו רק בטראומה, לא תהיה מלחמה כמה זמן, חיילים יתחילו להתלונן על רפואה ראשונית גרועה, יחליטו שהעיסוק המרכזי הוא רפואה ראשונית, לא ישקיעו בטראומה, תהיה מלחמה, לא יהיו מוכנים, אחריה יחליטו שוב להשקיע ברפואת טראומה... וחוזר חלילה.
אם יסגרו את כל מרפאות המומחים, הרפואה הראשונית תהיה נושא ההתעסקות המרכזית מבחינת נפח, כמו שהיום. עדיין יטפלו בהרבה יותר חיילים עם כאב ראש מאשר בחיילים שנפגעים בקרב (אם לא תהיה מלחמה). שיבינו שהם צריכים לתת טיפול טוב גם לחיילים חולים וגם לחיילים פצועים בקרב.

עתודאי שהחל את שרותו בגיל 25 שנים - משרת 3 שנות שרות סדיר [בתשלום מוגבר בחלקם] בתפקיד שדה כקרפ"ג. למעט גדודי החי"ר הרי שבמרבית המקרים ישא גם תפקיד זה אופי מנהלתי. למן אותו שלב יבצע הרופא בעיקר תפקידי מינהלה. בהמשך יצא העתודאי להתמחות בת כחמש שנים אשר נועדה לשרת את הקריירה האישית שלו ואת עתידו הכלכלי ולא את תחומי הצורך של צה"ל. פלסטיקה, גניקולוגיה, ילדים... בתקופה זו מקבל העתודאי שכר אך מתפקד כאזרח לכל דבר.
בתקופה זו - ישלם לו צה"ל משכורת המגיעה לעיתים עד פי שלוש [3] !! מכפי שמקבל מתמחה רגיל באותה מחלקה. משכורתו של העתודאי אינה תלויה בתורנויות ולכן יוכל לבצע את מינימום התורנויות בלבד ועדיין לקבל שכר גבוה משל חבריו למחלקה. גיחותיו של העתודאי לצבא בתקופה זו תהיינה לצורך תפקידי מינהלה ובאופן מתואם. במרבית המקרים תפוצל תקופת ההתמחות על ידי תפקיד רוחב עורפי מובהק. הרציניים שבין העתודאים ימשיכו לתפקיד מנהלתי של רופא אוגדתי ויזכו לעיתים לצאת לתקופה נוספת של תת התמחות בתנאים שלעיל.

בגיל 43 יהיה הבחור שהלך לעתודה לכאורה לאחר 18 שנות שרות. בפועל - 3 שנים מתוכן הן שנות הסדיר של שרותו וכ7 שנים שנות אזרחות בשכר צבאי גבוה. מתוך 8 שנות השרות - מרביתן היו בתפקידי מינהלה בשכר העולה על 20,000 ש"ח לחודש. למעט רופאים חטיבתיים ביחידות חי"ר ממעטים עתודאים להחשף ל'שטח' מעבר לתפקיד הראשוני [ולא, ישיבה במשרד בבאלי"ש ואפילו בחטמ"ר שיבוץ מילואמיניקים ומלוי טופסי ברה"צ - אינם בגדר 'שטח' גם אם מקבלים עליהם תוספת שטח]
תנאי השרות המשרדיים הנוחים פיזית וכלכלית והגישה למאגרי הנתונים הצה"ליים מאפשרים קפיצת דרך אקדמית וניצול הזמן לפרסומים תחת חסות צה"ל. כך, יכול לצאת עמיתי העתודאי לפנסיה תקציבית בגיל 43 כאשר הוא בעל תואר מומחה ומומחה על בתחומים רפואיים אזרחיים מובהקים ולהמשיך לעשות לביתו. ומה עם מילואים? בד"כ דרגתו וקשריו בשלב זה מאפשרים לו שלא לבצע שמ"פ אפקטיבי, איש לא ישבצו כקר"פ גדודי וכל היותר יקיים מספר חד יומיים מתואמים [ויש לדעת כי חד יומיים הניתנים בעבור תרומה על בקורת של שעתיים וישיבה של שעה יכולים לעיתים להוות צ'ופר כלכלי נוסף].

והרופא הרגיל - שביצע שרות סדיר מלא וקשה ושלמד את מקצועו בין וולת"ם לשמ"פ? במרבית המקרים יסיים את התמחותו בגיל צעיר רק במעט מהעתודאי וידלג בין מספר עבודות בכדי להתפרנס. כשינסה לפתוח קליניקה פרטית יתקל במוקש הקרוי שמ"פ. השנים חולפות מאז שמילא מחסניות לראשונה בחייו ועדיין שבים ומתקשרים לביתו ומודיעים על ... שמבקש שתבוא לאימון ועל הקו שיהיה בעוד חודשיים. באם יסרב להתנדב יתקל במערכת צינית, נבזית ומשומנת היטב של קציני מינהלה בחיל אשר אינה רואה כל בעיה בזימונו ל23 יום ובביטול הזימון יומיים לפני הקו והעברתו למועד אחר [כאילו אפשר לארגן מחליפים מהיום למחר]. והדברים חוזרים על עצמם במתכונת זו או אחרת שנה אחר שנה. שנים רבות לאחר שרוב חבריך כבר שכחו מראהו של פק"ל.
בפעמים בהם לא מוצו ימי המילואים ביחידתי זומנתי 'להשלים' ימ"מ ביחידות עורפיות ותחושת הקבס עלתה עוד יותר בגרוני. רופאים צעירים ששבוע עבודתם נמשך מיום ראשון בצהריים עד יום חמישי בצהריים עם אפטר של יממה באמצע [ומוגדר כתפקיד שטח!!] - מסתירים מאחרי ערימת טפסים את חוסר היכולת לנהל מרפאת שיגרה. רופא אזרחי בקהילה מטפל בכ1000 חולים לעיתים קשישים ולעיתים כרוניים ואינו רואה בכך דבר חריג.בסיסים בהם מאות בודדות של צעירים בריאים מוחזקים [לא בט"רים] לעיתים רופאים בתקן עודף ומעליהם מרחפת רוחם של 'רופא מפקח', קצין חובשים ולעיתים רס"ר מרפאה.
איכשהו, תמיד רופא המילואים הוא זה שנותר שבת [ולמעשה חמישישישבתראשון] כי קשה לעמוד בודד וזר מול המניפולציות המושרשות בחיל זה. איכשהו, תמיד תתקיים ישיבה לסדירים בתל השומר שבגללה יאחרו לשוב. איכשהו, הפלאפונים לא תמיד זמינים גם לבעיות מינהלה.
[במקרים אלו תוקפים אותי געגועים עזים ליחידתי ולאוגדתי וההבנה כי יכול להיות יותר גרוע מסתם קו...]

לסכום: בני גילי העתודאים זכו מן ההפקר אך ליבי אינו טעון כלפי הטובים שבינהם ובודאי לא כלפי אלו שהתאמצו לשרת בגדודי חי"ר וביחידות מובחרות. הם לא חשבו על הת"ש כשעשו זאת אלא על שרות איכותי ועל ציונות.
הבעיה היא במערכת ובאופן ניצול כוחותיה. אין 'מחסור ברופאים', יש בזבוז משאבים:
[1] שרותי מרפאות עורפיות ובט"רים יכולים היו להנתן בשעות מרפאה מוגדרות על ידי רופאים עובדי צה"ל. יש מספיק רופאים עולים מבוגרים שהיו שמחים לעשות עבודה זו למשך שנים תחת סולם השכר הציבורי בעלות קטנה פי 3-5 מעלות העסקת עתודאי או מילואימניק.
[2] כוננות מרפאות מרחביות - אין כל סיבה כי תעשה על ידי צה"ל שכן יכולות הטראומה של רופאיו הסדירים והמילואימניקים נופלות משל כוחות מד"א.
[3] צמצום תקני כוננות. אין מקום להשארת רופא [מילואימניק, אלא מה] בבסיס קטן בו כמה עשרות חיילים [כי מה יקרה אם אחד מהם ינקע רגלו בשבת?] כאשר מרבית הקיבוצים והמושבים בארץ המונים מאות תושבים מבוגרים מסתדרים לא רע ללא רופא סביב היממה.
[4] הגברת השימוש בפאראמדיקים לצורכי פעילות חרום [כיוון פעולה שאכן מיושם].
[5] שמוש בקציני מינהלה לתפקידי מינהלה במקום ברופאים. חלק גדול מתפקידי המנהל, הבקרה ומדורי קרפ"ר אינם זקוקים לבעל רשיון לרפואה לצורך ניהולם.
[6] ניצול של רופאי העתודה בצעירותם והארכת משך שרותם ביחידות השדה ברמת הגדוד תוך צמצום תפקיד המינהל [ראה סעיף 4]. אם מ"פ יכול לבצע תפקידי שדה אינטנסיוים הנמשכים 6 שנים מגיוסו - יתכבד גם הרופא העתודאי ויעשה זאת
[7] ניצול רופאי העתודה ומניעת שחרורם בטרם עת. התמחת באורתופדיה על חשבון צה"ל? התכבד ושב בחר"פ עד גיל 55 שנים? התמחת בעור? שב ששה ימים בשבוע ובדוק את רגלי החיילים. זו לא בושה לעסוק בפטרת אם זה המקצוע שלך. גניקולוגיה - יש די חיילות בצה"ל ועוד..
אין לאפשר התמחויות בתחומים שאינם בצורכי הצבא או שיש להתנות זאת בהוותרות הרופא במערכת כרופא כללי עד הפנסיה בגיל 55-60 []אני נדיב שכן אני כרוב אזרחי המדינה אזכה לפנסיה רק בגיל 67 שנים]. בהחלט ראוי כי יוכלו להשתלב לכ1/3 משרה במחלקות ביה"ח בכדי לשמר את תחושת התוכן והאיכות המקצועית.
[8] שימוש ברופאים העתודאים שכבר השתחררו כמילואימניקים לכל דבר. אם סגן מנהל מחלקה יכול לצאת ולשרת כרופא תאג"ד יכולים גם רס"ן שהיה רמ"ד ואפילו סא"ל לבצע תפקיד זה ואפילו טוב יותר. צה"ל כבר שילם להם שכר בעבור זאת!

ואם אני נשמע כועס זה רק מפני ששרתתי בצבא היחיד שיש לנו 53 יום מצטברים בקייץ האחרון, בגלל שטרם סיימתי לתקן את הנזק הכלכלי שספגתי [הבטוח הלאומי לא מחזיר מטופלים שנטשו] ומאחר וחזיתי יחד עם חברי לתאג"ד במחדלי הניהול של אלו המקבלים תנאים כה מופלגים.
בכדי להדגיש את האבסורד אגלה לכם כי סניף קופ"ח בו אני עובד כמעט והושבת עם צאתם של כל הרופאים 'הצעירים מ45 שנים' למילואים, כולם למעט ה''העתודאי הפנסיונר" - היחיד שלא זומן...

לא קראתי את כל מה שכתבת, אבל מעניין אותי לדעת אם אתה מכוון לכך שיש טעם להפריט את שירותי הבריאות של צה"ל, במידה ובהיקף מסוימים?

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

חלק מהמרפאות המרחביות נסגרו ובמקומם מקבלים החיילים שירות בקופ"ח וכן מרפאות חיילים בבתי חולים אזרחיים (מרפאות חוץ), כבר לפני כעשור צה"ל תיגבר מרפאות צבאיות ברופאים אזרחים עובדי צה"ל ברבע משרה.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

אם אתה שואל כדעה, אז כן.

1] לגבי החיילים הסדירים - שמוש שגרתי ברופאים אזרחים עובדי צה"ל אשר יקיימו 'מסדרי חולים' ויעניקו שרותי שיגרה בשעות מוגדרות בבסיסים ובמרפאות גדולים. רופאים כלליים אלו [עולים ברובם] באם יעברו הכשרה ממוקדת - לא יפלו ביכולותיהם מרופא צעיר שזה עתה סיים הכשרתו לצורך עבודות השגרה. הם יעבדו עד גיל הפנסיה, יצרו רצף וסדר במרפאות ויכירו תודה על שכר נמוך בהרבה מהעלות הנוכחית גם ללא רכב צמוד.
2] לגבי אנשי הקבע - אין כל מניעה שאנשי קבע שבשדה יקבלו שרותי חירום במרפאת יחידתם כאשר כל שאר אנשי הקבע וכל טפולי השיגרה, יעוץ מומחים וכו' - יעשו דרך סל הבריאות ובמימון תשלום מס בריאות כמו לגבי כל אזרח בישראל.
3] רופאים מומחים במקצועות יחודיים כאורטופדים ומומחי עור למרפאות חר"פ - יכולים לבוא מקרב העתודאים שהתמחו בתחום זה ואשר יושארו בקבע עד גילאי הפנסיה. לצורך תגבור - ניתן לשכור בעלות זהה לעלות ימ"מ למומחה אורטופדים אשר יאיישו את המרפאות באופן חלקי. דווקא באם לא יהיה השרות במרפאות בגדר 'גיוס למילואים' - יתכן וימצאו קופצים על עגלה זו.
4] 'הפרטה' ע"י פניה לספקים חיצוניים כמו חברות כ"א רפואי ואפילו קופ"ח כפי שכבר נעשה - הינה מתכון לבזבוז כספי ציבור גדול יותר
5] רופאים צבאיים מינהליים שיוכשרו לדבר ע"י התמחות מתאימה [קיימת] ורכישת תואר מנהלי רפואי יוכלו להשאר בצבא הקבע ולבצע את הרגולציה באופן מושכל כמתואר מעלה.

ציטוט:

4] 'הפרטה' ע"י פניה לספקים חיצוניים כמו חברות כ"א רפואי ואפילו קופ"ח כפי שכבר נעשה - הינה מתכון לבזבוז כספי ציבור גדול יותר

מדוע טיפול בחייל במסגרת קופ"ח (מסגרת שבה יש רופא בכל מקרה) ותשלום לקופ"ח "לפי ראש", תעלה יותר מגיוס רופאי מילואים?

ראשית, מאחר ומערך הברור/טפול/מעבדות - קיים ומשרת אוכלוסיות גדולות 'בזבזני' להחזיק ולשדרג מערך צבאי מקביל.
שנית, כוונתי כי היא אנשי הקבע ישאו בעלות הטיפול כמו כל אזרח בישראל ע"י הפרשת 5% משכרם כמס בריאות. בדרך זו -יושת הטיפול עליהם ולא על צה"ל. אין כל הגיון בגיוס מומחי סכרת למילואים או בתשלום לבי"ח לצורך טיפול כרוני באיש קבע הסובל מסכרת כאשר ניתן לקבל את השרות במרכזי הסכרת המיומנים של הקופות.

לגבי עלות ימ"מ - התשלום למילואימניקים המשרתים בהסדר של יום בשבוע במרפאות הינו ככל הידוע לי בעבור יום עבודה מלא. יום עבודה של מומחה ותיק יקר למדינה [אומנם 'לא לצבא'] בהרבה ממספר שעות עבודה קצובות של מומחה צעיר היעיל באותה מידה למטרה מסויימת.

למעט בעיות יחודיות בקרב החילים הקרביים - קבוצת הגיל של המטופלים בצה"ל הינה שכבת גיל בריאה אשר בחיי היום יום של הרפואה הקהילתית בישראל ובעולם המערבי - אינה מצריכה משאבים גדולים.

אא אוקיי, התכוונתי לחיילי סדיר ורופאי מילואים שמגוייסים למרפאות מרחביות כרופאים כלליים..

המשכורת המוצעת היא בברוטו או נטו?