שאלה למסוקאים:
לפני זמן קצר צפיתי שוב בינשוף נוחת.
אני אף פעם לא מבין מדוע זוית הנחיתה שלו כל כך חדה.. הטייס כביכול נועץ את גלגל הזנב תחילה ואח"כ את שאר המסוק. אין חשש לפגיעה של גלגל הזנב?
איך מרגישים החיילים המתאמנים, נניח, בשעת הנחיתה? שלא לדבר על פצועים אם ישנם...
ובכלל, שדה הראיה של הטייס לא יותר גדול ואיכותי בנחיתה מאוזנת יותר?

לאחר ההמראה:

גישת נחיתה במהירות גבוהה חיונית במתארים מבצעיים שונים, כגון כניסה למנחתים "חמים". כדי לבלום במהירות הטייס מרים חדות את החרטום ובמקביל המסוק מתחיל לשקוע. מסוקים דוגמת האנפה אינם מסוגלים לבצע תמרון זה בצורה כה חדה בגלל חשש לפגיעת הזנב בקרקע בזמן הנחיתה.
לינשוף יש גלגל זנב חזק במיוחד שמסוגל לספוג אנרגיה רבה ולכן המסוק מסוגל לבצע תמרון זה ללא קושי.

אם אפשר קישור לוידאו שראית? תודה.

Peior est bello timor ipse belli
הדבר הגרוע ממלחמה הוא הפחד ממנה.

פשוט ראיתי וצילמתי.

שמעו, לראות מרחוק מאחורה ינשוף נוחת כך .. זה מפחיד לרגע.
הזכיר לי סוס שנעמד על הרגליים האחוריות....

ובכן,
בנחיתה במנחת מסודר, שדה תעופה, נניח, הגלישה היא די נוחה, אין תחושה מיוחדת,
פשוט נחיתה ממש כמו של מטוס...

אבל לגבי הכניסה ה"מבצעית" נקרא לה, זה כבר הרבה פחות ידידותי.
הצוות יושב על רצפת המסוק, לא כ"כ נוח, הציוד מעיק, והצפיפות - צפופה.
ועוד על זה הטייס "מרביץ" את הנחיתה הזו.... ואתה מוצא עצמך בזוית שלא ידעת שקיימת.. מחליק לאחורי המסוק.. גם אין כ"כ במה להאחז..
ברגע האחרון הוא מתיישר, ואתה חוזר לעצמך.
זה היה די מבהיל בפעם הראשונה, אבל אח"כ אתה מבין את העניין.

וזה הופך דווקא לחוויה נחמדה ביותר.

ובמיוחד כאשר הוא מתבל את זה בנסיקה מהירה ופניה חדה (כמו שאחד עשה לנו לא מזמן...)

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בעיקרון אין ממש קשר בין זוית הנגיעה בקרקע לפיינל קצר או QUICK STOP.

את המעבר מטיסה לריחוף ( כלומר עצירת המסוק המלאה) יש לבצע בגובה 25 רגל לכל הפחות.
במעמד הבלימה ניתן להגיע לזויות אף של 30 מעלות ואף יותר אם כי לא מומלץ.....

במעמד הנגיעה במסוקים כמו ינשוף או פתן שיש להם גלגל זנב הנגיעה מתבצעת באמצעות "הנחת" גלגל הזנב על הקרקע ושקיעת הגוף בעקבותיו.

היתרון הוא יכולת לנחות במצבי אף שונים ובמשטחים שאינם ישרים וסלעיים, בעקרון כאשר גלגל הזנב נוגע בקרקע המסוק נמצא בכ 10 מעלות מצב אף.

גם יסעור דרך אגב נוחת תמיד עם כן נסע ראשי שמאלי ואח"כ הימני ורק לבסוף גלגל האף נוגע בקרקע.
ליסעור יש "מגלש זנב" שתפקידו לספוג חבטה בזנב במקרה של נגיעה עם אף גבוה מדי.

לגבי יכולות הטייס להביט החוצה בנחיתה במסוקי פתן/ינשוף.
"חקירת המשטח" נעשית במעמד סוף הפיינל והריחוף, השיטה היא שכאשר נמצא כי המשטח נקי הקברניט בוחר "נקודת אחיזה" בדמות אבן או שיח ונוחת אליה. וקשר העין היחידי החשוב הוא ל"נקודת האחיזה".

כאשר הוקמה טייסת הינשופים הראשונה שוחחתי עם סא"ל ח מי שהקים בזמנו את המערך והוביל את ההסבה הראשונה.

(ח' עבר מטייסת יסעורים) וכאשר שאלתי אותו מה ההבדל המהותי בהטסה בין יסעור לינשוף הוא אמר שההסעה עם גלגל זנב שונה מהותית וגם זוית הנגיעה...

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

כשהמסוק נוחת אנכית הוא יוצר כרית אוויר מתחתיו שהודפת אותו מעלה ובגדול מסבכת את הנחיתה.
גישה לנחיתה בזוית גורמת לכרית להתפזר קדימה ולא חזרה אל המסוק.

אפרופו נחיתות שימו לב בתמונה הבאה איך צ'יינוק באפגאניסטן הצליח להניח שני גלגלים אחוריים על גג בית ושני גלגלים קדמיים באוויר - כישרון טייס מדהים ללא ספק....
אגב הם מעמיסים חיילים אמריקאים שניפצעו בתקרית אש עם הטאליבן!

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

ואם אתה יכול לצרף תמונה אז אשריך!!
זה מאד מסקרן.......

לדעתי הצנועה ביצועים מהסוג הזה הם הוכחה ליכולת המופלאה של המסוקים ושל אנשי הצוות

זה מה שקורה כשלא ניזהרים בגישה לנחיתה בזווית........ (יסעור גרמני שפגע בעץ עם הרוטור האחורי בזמן נחיתה)

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

הסיבה לפגיעה במקרה הזה היא לא זוית הנחיתה אלא יותר עץ או שיח בגזרת זנב שלא נלקחו בחשבון.
כפי שציינתי ביסעור יש "מגלש זנב" שבנוי לספוג נחיתה עם זוית אף גבוהה מדי ובכך להגן על הלהבים האחוריות.

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

הסיפור המוכר של הנחתת זוג תותחים על צוותם , על פסגתו של הר במזרח מצרים. ברח לי השם... (מצרים . כ 30 ק"מ מערבית לקצה הדרומי של תעלת סואץ. מזרחית לקהיר )

שחר

הסיפור הוא הנחתת שני תותחים על צוותיהם בנקודה גבוהה לטובת אש ארטילרית בעורף האויב.
בגמר הביצוע האיזור כולו היה מכוסה עשן ולא הייתה אפשרות גישה נורמלית לנחיתה.

בוצעה נחיתה על צלע הר בזוית אף כזו שפתיחת הרמפה למצב מאוזן מאפשרת "החלקת התותחים פנימה, כלומר המסוק היה במצב "חצי ריחוף" עם האף לכיוון המדרון.

מפאת לחץ זמן את התותחים הכניסו הראשון עם הקנה מופנה החוצה והשני עם הקנה מופנה פנימה.
ולא כפי שהיו אמורים להעמיס אותם.

לפי ב' הקנים באו אחד מול השני ונתקעו כאשר גלגלי התותח האחרון עדיין בחוץ.
בכוחות שהוא לא יכול להסביר עד היום השליחו לשחרר אותם.

ב' מספר שפסע הפריד בין להשאיר את התותחים בשטח לבין מה שבוצע בפועל וההרגשה המופלאה של ביצוע מושלם של המשימה היא דבר שבלתי ניתן לתיאור.....

דרך אגב ב' כבר בן כ 56 והוא היחיד מאותו צוות שעדיין טס,
ומהווה את אחד מעמודי הטווח של אוכלוסיית המכונאים המוטסים בטייסת מובילי הלילה

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יסעור הסיפור הוא הנחתת שני תותחים על צוותיהם בנקודה גבוהה לטובת אש ארטילרית בעורף האויב. בגמר הביצוע האיזור כולו היה מכוסה עשן ולא הייתה אפשרות גישה נורמלית לנחיתה. בוצעה נחיתה על צלע הר בזוית אף כזו שפתיחת הרמפה למצב מאוזן מאפשרת "החלקת התותחים פנימה, כלומר המסוק היה במצב "חצי ריחוף" עם האף לכיוון המדרון. מפאת לחץ זמן את התותחים הכניסו הראשון עם הקנה מופנה החוצה והשני עם הקנה מופנה פנימה. ולא כפי שהיו אמורים להעמיס אותם. לפי ב' הקנים באו אחד מול השני ונתקעו כאשר גלגלי התותח האחרון עדיין בחוץ. בכוחות שהוא לא יכול להסביר עד היום השליחו לשחרר אותם. ב' מספר שפסע הפריד בין להשאיר את התותחים בשטח לבין מה שבוצע בפועל וההרגשה המופלאה של ביצוע מושלם של המשימה היא דבר שבלתי ניתן לתיאור..... דרך אגב ב' כבר בן כ 56 והוא היחיד מאותו צוות שעדיין טס, ומהווה את אחד מעמודי הטווח של אוכלוסיית המכונאים המוטסים בטייסת מובילי הלילה

למקרה זה התכוונתי כשכתבתי 30 ק"מ מערבית לסואץ...

המקרה הנ"ל מחזק את העובדה שההבדל בין הצלחה אדירה לכשלון צורב הוא דקיק עד מאד. ההחלטה (התמוהה בעיניי) להעמיס את שני התותחים ואת הצוות על מסוק אחד , יכלה בקלות להפוך לקטסטרופה בשטח אויב. מדוע לא להשאיר תותח אחד בשטח ? ( כמובן לא לפני שמחבלים בו / מפוצצים )

אגב, מעניין לציין כי לאור ההצלחה הגדולה - חזרו על אותו מתווה זמן קצר אח"כ. למי יש פרטים על מבצע ההמשך?

שאלה - בעיות הראות נבעו מערפל או מעשן התותחים, או שילוב של השניים?

הנה הלינק לכתבה בבטאון
http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...=50&docID=18972


מבצע "פונטיאק", אליו יצאו שני מסוקים מטייסת היסעורים בליל העשירי לאוקטובר של מלחמת יום כיפור, מהווה דוגמה טובה לכושר אלתור מצד המכונאי המוטס ושיתוף פעולה עם הטייסים. "זה היה מבצע התקפי על הגדה המערבית, שבוע לפני צליחת התעלה", מספר סא"ל בועז. "שלושה חודשים לפני-כן קיבלנו מארה"ב שלושה תותחי שדה מתנייעים מסוג M-102. בליל המבצע, הוטל עלינו לטוס לג'בל-עתקה ולהנחית כוחות תותחנים שיתקפו בעזרת התותחים החדשים את המצרים מאחור, בתוך השטח שלהם". שלושים לוחמי גדוד תותחנים ושני תותחים הועלו על שני מסוקים באופן שווה. משקל כל מסוק היה רב ביותר, מכיוון שכלל גם פגזים וציוד נלווה.
"הורדנו את הלוחמים על ג'בל עתקה והם הפגיזו את האיזור במשך 50 דקות. אנחנו, בינתיים, הסתובבנו באוויר במעגלים לא רחוק משם וחיכינו שהם יקראו לנו לבוא לקחת אותם. אני לא חושב שהמצרים ידעו מה קורה. היה חשוך לגמרי והם לא הבינו מאיפה מגיע הירי. הכל הצליח באופן מושלם".
כשהחיילים קראו למסוקים לבוא ולקחתם חזרה, העניינים התחילו להסתבך. "בדיוק כשהגענו לנחות, נכנסנו לתוך ענן", ממשיך בועז. סא"ל (מיל') יובל אפרת, שהיה קברניט המסוק, החליט לעשות הקפה ולנסות להיכנס שוב. "בכל פעם שניסינו לנחות, נכנסנו לתוך ענן סמיך שלא איפשר לנו להגיע לקרקע, שלא לדבר על קשר עין עם הכוח.
"היה ברור לכולם שכמעט בלתי אפשרי לנחות במצב כזה, אבל יובל התעקש שלא משאירים חיילים בשטח אויב. הוא הודיע לחיילים להשתמש בכל הנורים שהיו להם, לא משנה מאיזה צבע, או מאיזה סוג. לקחנו נשימה עמוקה וצללנו לתוך הענן כשמסביבנו נורים בכל הצבעים. ירוק, אדום, כחול, לבן, הכל. הכוח צעק לנו 'אנחנו שומעים אתכם מעלינו' וככה הם כיוונו אותנו עד שמצאנו את עצמנו על הקרקע. עד היום אני לא יודע איך".
השלב הבא היה העמסת התותח. "נחתנו הפוך, כך שהיינו צריכים לדחוף את התותח בעלייה. יובל עלה לאוויר והסתובב ב-360 מעלות, ממש כמה סנטימטרים מעל התותח. אז הוא הודיע לאל"מ (מיל') שאול שפי, שריחף מעלינו במסוק השני, לא לבצע נחיתה עקב הסכנה הרבה. לי הוא הודיע שאנחנו לא משאירים ציוד בשטח אויב. אנחנו לוקחים את שני התותחים. לא הבנתי אותו. הרי בניסוי מקדים שערכנו בארץ בקושי הצלחנו לדחוס תותח אחד למסוק, אז איך הוא רוצה שאני אכניס שני תותחים וכמות כפולה ממה שהבאנו של חיילים וציוד?"
באותו הרגע נזכר סא"ל בועז במקרה שקרה באחד המבצעים הראשונים שהשתתף בהם. "תקפנו מחנה טירונים בקטייפה שבסוריה. ירינו פגזי מרגמה ופגענו בסורים קשות. מכיוון שהאדמה היתה בוצית, המרגמות שקעו בבוץ בלי יכולת תזוזה. כשבאנו לקחת את החיילים, הם פשוט הניחו לבנת חבלה על המרגמות, עלינו לגובה והמרגמות התפוצצו. באותו הלילה, כשהיינו עמוק בשטח מצרים, התקרית ההיא לא עזבה אותי. יכולנו הרי לפוצץ את התותחים ולגמור עניין. היינו בארץ אויב כבר קרוב לשעה ויובל התעקש לקחת את התותחים, מה שנראה לי בכלל בלתי אפשרי.
"מנופי ההעמסה של המסוק לא הגיעו לנקודה בה היו התותחים ולכן החיילים היו צריכים לדחוף. יובל שאל אותי מה קורה מאחור ואני אמרתי לו 'דוחפים'. הוא אמר לי 'תתנתק מהקשר ולך תגיד להם שידחפו יותר חזק'. מי כמוני יודע, שכשחיילים רוצים לחזור הביתה, הם משקיעים מאמץ עליון. אם הם לא הצליחו אפילו להזיז את התותח, כנראה שזה באמת היה בלתי אפשרי. ואני הולך וצועק 'יותר חזק'. התותח לא זז. שוב יובל שואל מה קורה ושוב אומר לי ללכת להגיד להם שידחפו יותר חזק. אני הולך והחיילים ממש יורקים דם. באיזה שהוא שלב, עוד דחיפה ועוד דחיפה אחת והתותח הגיע לנקודה שממנה אפשר היה להעלות אותו עם המנוף. בסיס התותח כמעט הגיע לתא הטייס והקנה גבל בפתח האחורי של המסוק.
"עכשיו יובל ביקש שנעלה את התותח השני. זה דבר שלא נעשה מעולם קודם-לכן. כל הזמן עלה לי בראש העניין עם הפיצוץ. היינו על הקרקע המון זמן והכל התחיל להיות מאוד מאוד לחוץ. המסוק מבזבז דלק, אנחנו רחוקים מהבית, האויב מחפש אותנו ואנחנו שוב מתחילים עם לדחוף את התותח. אני אומר ליובל 'זה לא הולך' והוא אומר לי 'זה יילך'. אני אומר לו ש'זה לא זז' והוא אומר 'שידחפו יותר חזק'. בשלב מסוים התותח הגיע. החלטתי להכניס אותו הפעם עם הקנה לכיוון תא הטייס והבסיס לכיוון הדלת כך שיהיה מקום. העלינו אותו למסוק ונוצר מצב בו שני הקנים של התותחים נתקעו אחד בתוך השני.
"לא היתה לי ברירה. אמרתי לעצמי 'על החיים ועל המוות' והפעלתי את המתג שסוגר את דלת המטוס בתקווה שמעוצמת הלחץ, הקנים התקועים יחלצו אחד מהשני. הדלת עלתה והקנים של שני התותחים עלו לכיוון התקרה של המסוק. לחץ אימים פעל על שני הקנים. היתה סכנה שהם יגיעו לתקרת המסוק ויקרעו אותה. ממש שמענו את החיכוך של הקנים אחד בשני ואז 'קראח', היה קול פיצוץ חזק והקנים ניתקו אחד מהשני וירדו למטה ממש ברגע האחרון. כל החיילים השתחלו פנימה, ספרתי אותם, אספנו מהירות, ממש שמעתי את הלהבים חורקים מרוב מאמץ, והמראנו.
"הדרך לארץ היתה ארוכה וכמעט ולא היה לנו דלק. אספנו את המסוק השני ויצאנו לכיוון ישראל. ברגע הזה, כשעוד בקושי המראנו, ראיתי את יובל מדליק סיגר. אף פעם לא ראיתי את הבן-אדם מדליק סיגר. הוא בכלל לא מעשן. שאלתי אותו 'מה קורה?' והוא חייך ואמר 'סיימנו משימה כמו שצריך'".
צוות היסעור נחת ברפידים עם כמות דלק שהספיקה לעוד ארבע דקות טיסה. עקב הצלחת המבצע, שהפתיע את המצרים למדי, בוצע כמה חודשים לאחר-מכן מבצע "אבולעפיה" הדומה, רק שהפעם יצאו למבצע שלושה מסוקים כשבאחד מהם רכב גרירה מיוחד לתותחים.

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

פשוט מדהים!
משום מה תמיד היה לי בראש שבג'בל עתאקה השתמשו במתלה מטען לתותחים.
למה באמת לא משתמשים כמעט במתלה מטען בצה"ל, בניגוד לצבא האמריקאי?
בפשיטה לתפיסת המכ"מ בראס ערב במלחמת ההתשה השתמשו במתלה מטען מן הסתם, לא? בתמונות שראיתי מהמבצע הזה לא רואים את ההטסה עצמה.

השימוש במתלה מטען הוא להטסה תובלתית של ציודים שונים כולל רכב ותותחים.
המבצע המדובר בוצע בעומק שטח האויב.

בעת הטסת מטען חיצוני לא ניתן לטוס טאקטי (תפעולי מטוס חריפים ובגובה נמוך).
זאת עקב היטלטלות המטען עד כדי אובדן שליטה על המסוק.

ולכן עקב הצורך הנ"ל במבצעים ובשטח מאויים יטיסו את המטען בבטן המסוק.

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

בועז פלג, כיום מטיס דיפנדרים עבור חברת חשמל (פורסם בידיעות אחרונות לפני כמה חודשים).

אגב, י', מסו"ל התותחנים, עובד אתי ...

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

ואחד מהם הוא ע'...... (גם הוא בן 56? ...)

לדעתי נכון לאותם ימים בועז צעיר מדי .
ואם כבר הועלה השם רק על הדברים שהוא עשה אפשר לכתוב ספר שלם.

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יסעור הקנים באו אחד מול השני ונתקעו כאשר גלגלי התותח האחרון עדיין בחוץ. בכוחות שהוא לא יכול להסביר עד היום השליחו לשחרר אותם. ב'

למה לא עשו שימוש עדין בכבש? כוח ההידראוליקה יכול היה "לשכנע" גם את העקשן שבתותחים...

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

והסיפור הזה פשוט מדהים, לא ייאומן.

הכוונה למשהו כזה?

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

[QUOTE=Fang]והסיפור הזה פשוט מדהים, לא ייאומן.

הכוונה למשהו כזה?
[/

QUOTE]

כן. המחשה יפה. רק שלדעתי מדובר על הפסגה

אני אמנם לא תותחן, אבל יותר הגיוני שאכן מדובר במדרון אחורי כמו שצייר Fang, אין שום סיבה לשבת על הפיסגה כמטרה קלה, כשאתה יכול לפגוע באותו דיוק גם ממדרון אחורי (גם ככה לא יורים בכינון ישיר ככה שזה לא משנה).

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

במבצע "פונטיאק" הופיע בגליון חגיגי של בטאון ח"א ב-1988 או 1987. היה זה גליון כפול בו פורטו כל סוגי המטוסים ששרתו בח"א עם ציורים מרהיבים מאת דני שלום (אם אינני טועה).
יהיה נחמד אם מישהו יוכל לסרוק את הציור ולהעלות אותו.

הרי במדרון של הר יש רוח - ולא קלה. וידוע שכל רוח משפיעה על המסוק ולא רק בתנאי שטח קשים
אז זה לא קצת סיכון כשעושים דבר כזה??

היום בבוקר בערך בשעה 6:30 נכנסתי למטבח להכין ארוחת בוקר לפני היציאה לעמל היום, ואני שומע מסוק ממש קרוב, אני מוציא ראש מהחלון מחפש בשמיים ולא רואה דבר.
אני גר בצפון יהודה אין פה שום בסיסים או משהו, אני ממשיך לשמוע את המסוק אזי אני יוצא לחצר ומסתכל סביב ומולי מחוץ לגדר היישוב לכיוון מזרח יושב לו על הארץ ינשוף שחור מרשים ביותר. אחד מאנשי הצוות עשה ככל הנראה סיבוב מסביב למסוק לבדוק משהו ואז המסוק המריא וטס לו מזרחה אל עבר הזריחה (לא ממש אל השמש אבל מזרחה) מחזה דיי מרהיב לבוקר משועמם ביישוב השקט והשלב שבו אני גר.