צה"ל: הכשל לא התחיל בקיץ האחרון

82 אחוזים מהאלופים בצה"ל לא עברו הכשרה במכללה לביטחון לאומי * ´המכון לחקר תורת המערכה´ לא הוציא במשך 13 שנותיו ולו מסמך עבודה אחד * מבנים ששוקמו בסכומי עתק נהרסו מיד לאחר שיפוצם * הממצאים שחושף דו"ח המבקר על ניהול מערכת הביטחון עולים בקנה אחד עם התפקוד הלקוי בשטח

יהודה וגמן






דוח מבקר המדינה 2006




השבוע פרסם מבקר המדינה את דו"ח הביקורת שלו לשנת 2006. קריאת קטעי הדו"ח העוסקים במערכת הביטחון ובצה"ל מעלה אצל הקורא תחושות של תדהמה וחוסר אונים נוכח הדרך שבה מתנהלות המערכות האמורות לאפשר לאזרחי ישראל לשכון לבטח במדינתם.

מתברר שמה שניתן היה ללמוד בקיץ האחרון על יכולותיו המדאיגות של צבאנו, היה תוצאתו הסופית של תהליך ארוך טווח הכולל תחומים רבים. המכנה המשותף של התופעות הנחשפות הן בדו"ח המבקר לשנת 2006 והן בביצועיו של צה"ל בכלל בשנים האחרונות, הוא תרבות ארגונית הפועלת בהיעדרם של כללים מחייבים. תרבות של "לית דין ולית דיין".

חלק הדו"ח העוסק במערכת הכשרת הקצונה הבכירה בצה"ל מלמד כי תחת פיקודם של הרמטכ"לים מופז, יעלון וקודמיהם הסתאבה מערכת זו, עד שהגיעה למצב של פשיטת רגל. קיים קשר מובהק בין התמיכה והעידוד שנתנו שני הרמטכ"לים ל"חוק המילואים", שצמצם באופן דרסטי את כמות האימונים בצה"ל, לבין מצבה העגום של מערכת הכשרת הבכירים כפי שהוא נחשף בדו"ח.



כל מפקד ותוכנית הלימודים שלו

על פי מטרת היסוד שלה, שנקבעה בשנת 1962 ולא שונתה מאז, המכללה לביטחון לאומי (מב"ל) היא המוסד העליון לגיבושה של תורת הביטחון הלאומי הכוללת, ובה אמורה להיווצר השפה המשותפת בין הגופים הרלוונטיים כמו צה"ל, השב"כ, המוסד, המשטרה וכו'. דו"ח המבקר מלמד כי לתוכנית הלימודים במב"ל אין מתכונת קבועה ומחייבת, וכי באווירת היעדר הכללים שפשתה בצה"ל נקבעה תוכנית הלימודים בכל פעם על פי תפיסתו והשקפתו של כל אחד ממפקדיה, ללא שהגורמים הממלכתיים האחרים, שנציגיהם לומדים במכללה, היו שותפים לגיבושה.

פרק מיוחד מוקדש בדו"ח לתיאור ניסיונו הכושל של הרמטכ"ל יעלון להכניס סדר ואמות מידה ברורות בתחום הכשרת הבכירים. על פי המבקר, עד שנת 2002 ההכשרות שניתנו לקצונה הבכירה בתחום הביטחון הלאומי, באומנות המערכה ובניהול בכיר (תוכנית "מפנה") לא עוגנו בפקודות, לא היוו תנאי מחייב לקידום בדרגה וההשתתפות בהן היתה נתונה לשיקול החילות.

בפברואר 2003 אישר יעלון המלצה של ועדה בראשות אלוף, וקבע אמות מידה ברורות לקידום הבכירים. אלא שכמקובל בתקופת רמטכ"לותו, קביעתו זו לא עובדה על ידי המטה הכללי הכפוף לו לפקודה ברורה וחד משמעית, כך שממילא גם לא ניתן היה לפקח על ביצועה והיא אכן לא בוצעה.

המבקר עושה חסד עם יעלון כאשר הוא קובע כי "כתוצאה מכך שקביעת הרמטכ"ל לא עובדה לפקודות שיפרטו את דרך ביצועה, מומשה קביעתו באופן לקוי". בפועל, על פי העובדות המפורטות בדו"ח עצמו, מספר הקצינים הבכירים שלא עברו את ההכשרות הנדרשות רק עלה לאחר שיעלון החליט את מה שהחליט. כתוצאה מכך, בשנת 2005, וככל הנראה גם בעת הזו, 82% מנושאי דרגת אלוף בצה"ל, ועוד 68% מבעלי דרגת תא"ל, אינם בוגרי המב"ל. כמו כן, דווקא לאחר קביעתו של הרמטכ"ל חלה עלייה במספרם של הקצינים שאינם בוגרי תוכנית "מפנה" וקורס האומנות המערכתית, שגם הם מתנהלים, אם בכלל, על פי שיגיונותיהם הפרטיים של מפקדיהם.



פקודות עמומות ולא מובנות

כאשר אין כללים ועקרונות בתחום הכשרת הקצונה, הם גם אינם קיימים בתחומים אחרים. כך ניתן להסביר את העובדה שהרמטכ"ל שהחליף את יעלון, דן חלוץ, גנז למעשה את תוכנית הפעולה היבשתית של צה"ל כנגד החיזבאללה, תוכנית שתוכננה ותורגלה בעלות של עשרות מיליוני שקלים לפני מלחמת לבנון השנייה. יעלון כשל בהעשרת הידע הצבאי של אלופיו, וחלוץ המשיך באותו הקו כאשר עשה מחטף אווירי לתוכניות היבשתיות.

תרבות התדמית, שמשמעה הוא שלמילים אין כל ערך מחייב מעשי שעל פיו יש למדוד את הביצוע הנגזר מהן, הפכה לנורמה הקובעת בצה"ל. דו"ח אלמוג, שדן במה שנעשה בגזרת הלחימה של תא"ל גל הירש עוד לפני הלחימה בקיץ, חשף את הנורמה שעל פיה מסתפקים המפקדים בהוצאת הנחיות או פקודות עמומות, שאיש מהכפופים להם אינו טורח לבצע במלואן, והם עצמם נמנעים מלוודא את ביצוען. גם אצל מפקדי האוגדות האחרים בלטה התופעה. דו"ח ביקורת האבטחה על מחנה מטכ"ל בקריה שהתפרסם השבוע, מלמד גם הוא על תרבות האמירות הבלתי מחייבות, שהחליפה את תרבות הפקודות הברורות ווידוא הביצוע. ההבדל שבין השתיים הוא כל ההבדל שבין אספסוף לבין צבא.



זר לא יבין זאת

אם מתעלמים מהמשמעות של עובדת התרחשותו בצבאה של מדינת ישראל, אזי הפרק היותר משעשע ומעציב בדו"ח הוא זה העוסק במכון של דוביק תמרי ושמעון נווה, או בשמו הרשמי: "המכון לחקר תורת המערכה" (מלת"ם). מכון זה הוקם בשנת 1993, ומטרתו היתה כתיבת תורת לחימה לרמה המערכתית, חקר תורה זו, פיתוחה והטמעתה בצה"ל.

מבקר המדינה חשף את מה שהיה ידוע בצה"ל מזה זמן רב, אך לא נמצא מפקד בכיר כלשהו שירהיב עוז לפעול כנגדו בגלוי. במשך שלוש עשרה השנים שבהן התקיים המלת"ם עד שנסגר השנה לא יצא ממנו ולו מסמך כתוב אחד. מבנה רחב ששופץ בשנה האחרונה, יחד עם תקציב שנתי שהגיע בשנת 2005 ל 2.1 מיליון שקל ועוד שלושה עשר חוקרים, לא הניבו אף לא מסמך אחד שיעניק תשואה חיובית כלשהי בתחום הקניית אומנות המערכה לקצונה הבכירה של צה"ל.

אך יותר ממה שמעיד הדבר על המלת"ם ועל דרך ניהולו, שבעקבות הדו"ח הגיעה גם לטיפולה של המשטרה הצבאית החוקרת, הוא מעיד על עמדתם נטולת חוט השדרה המקצועי של מופז, יעלון וקודמיהם, שהתכופפו בפני השררה הפסוודו-אקדמית והפוסט מודרנית של נווה ותמרי, והטמיעו אותה ואת בליל משוגותיה הסותרות בתפיסת ההפעלה של צה"ל. הכריזמה המזויפת והכוחנית של המלת"ם הפכה אותו ליקיר הרמטכ"לים והקצונה הבכירה, גם כאשר היה ידוע להם כי בשם "החשיבה מחדש" הוא עוסק בעיקר ברמיסתן ברגל גסה של כל המוסכמות הצבאיות המקובלות, מבלי לתת להן חלופה מקצועית הולמת וברת ביצוע. בתוצאותיה המעשיות של אותה רמיסה רעיונית חזו אזרחי ישראל בקיץ 2006.

ראש המלת"ם, תמרי, נדרש על ידי המבקר לממצאי הביקורת. לתמיהת המבקר על כל שהמכון לא ניפק מסמכים כלשהם בנושאים שבהם עסק, ענה תמרי בדרך המזכירה את הבדיחה על הרשל'ה, שהזמין את חברו לראות ציור של קריעת ים סוף. כאשר שאל החבר מדוע הדף חלק, הסביר לו הרשל'ה כי הים נחצה לשניים והתרחק, המצרים טבעו ואינם, ובני ישראל כבר עברו ונעלמו מהעין.

תמרי ענה כי השאלה מעידה על כך שהשואל (מבקר המדינה) איננו מבין את התחום הנדון, וכי אין להחיל מונחים מתחום ידע אחר על אומנות המערכה. כמו כן נמסר למבקר כי בניגוד לתחום הידע הטקטי, הרי שהידע המערכתי נמצא בתהליכי שינוי תמידיים, מה שמעורר את הבעיה של שמירת ידע יציב בתחום. ראש המכון מסר למבקר גם כי השפה בתחום המערכתי משתנה בתדירות גבוהה, מה שיוצר קושי דידקטי בהוראתה, בהטמעתה ובכתיבתה, וכן כי בתחום המערכתי לא ניתן לכתוב ספרות במובנה התו"לי (תו"ל - תורת לחימה) או במובנה המדעי, מכיוון שהייחודיות של המלת"ם היא בכך שהיא עוסקת גם בתחום התיאורטי אך גם ב"אקספרימנטציה" וגם בהכשרה.

אם הצליח הקורא המלומד להבין את מסכת ההסברים שלעיל, אזי יקל עליו להבין גם מדוע נטען בפני המבקר בנוסף כי חובת הכתיבה של התורה המערכתית מוטלת לא על המכון, כפי שנדרש על פי הפקודות, אלא דווקא על אלה המכונים בפי ראש המכון "הפרקטיקנים". משמע, אלה העוסקים ביישום התורה, זו שתמרי לא הצליח לייצר עבורה ולו מסמך כתוב אחד, הם האחראים לכך שהיא לא נכתבה.

פרק לימודי המערכה האחרון שהועבר במב"ל מטעם המלת"ם התקיים בשנת 2003. הפרק סוכם על ידי מפקד המכללה והחניכים ככישלון חרוץ, אלא שעל פי דו"ח המבקר לא בוצע כל תחקיר בנוגע לסיבות לכישלון. על פי הדו"ח, הקורס המערכתי האחרון שהועבר במסגרת המלת"ם עצמו הועבר בשנת 2002. למרות זאת, נמשכו ללא שינוי הן העלייה בתקציבו והן התוספת במספר החוקרים, שתפוקתם האפסית עבור הארגון הצבאי הפכה לנעלם שאיש בקרב בכירי צה"ל לא תהה עליו. אחד מאלופי צה"ל הוותיקים, שנודע בראייתו הישירה והפשוטה ובכנותו, אמר לפני פרישתו כי מי שיסגור את המלת"ם יהיה ראוי על כך לפרס ביטחון ישראל. אמר ולא ידע עד כמה צדק.



הגן של ברגיל

בשנת 2000 החל משרד הביטחון בהקמתו של מבנה המשרדים הענק בקריה בתל-אביב. על פי דו"ח המבקר, עלות הפרויקט נכון לחודש פברואר 2006 היתה 680 מיליון שקלים, ומימונו הגיע ממכירתם של שטחי קרקע הנמצאים מדרום לרחוב קפלן. המבקר מצא תקלות וחריגות רבות בתהליכי התכנון והפיקוח על הפרויקט, אלא שפרשה קטנה יחסית שהתרחשה בתהליך ההקמה יכולה ללמד שוב על הלכי הרוח ועל סדרי העדיפות השוררים במערכת הביטחון. במקרה זה מדובר בחלוקת התקציב בין בניין הכוח למלחמה לבין תנאי השירות עבור אלה השולטים בתקציב.

המבקר מצא כי בסוף חודש דצמבר 2004, ולאחר שכבר החל האיכלוס של מבנה המטכ"ל החדש, החליט ויקטור בר-גיל, אחד הסמנכ"לים הוותיקים במשרד הביטחון, שיש צורך בהקמת גן מסדרים על השטח שנקבע בתכנון המקורי כ"ריאה ירוקה". המבקר מצא כי עלות הקמת גן המסדרים של בר-גיל היתה ארבעה מיליון וחצי שקלים שנגרעו מתקציב הביטחון, ללא שנעשתה בדיקה להצדקת הצורך, כאשר היתה מצוקה בתקציב הביטחון בכלל ובתקציב הפרויקט בפרט. בנוסף לכך, הקמת הגן הורידה לטמיון עוד שבע מאות אלף שקלים, שכבר הוצאו קודם לכן על שיפוצם של מספר צריפים שנהרסו לצורך הקמת הגן. כך, בעת שצה"ל הפסיק את אימוניו בתואנות של חוסר בתקציב, הוציא הסמנכ"ל בר-גיל למעלה מחמישה מיליון שקלים לשם הקמתו של גן מסדרים עבור אותו צה"ל.

מעבר לתהיות הערכיות והביטחוניות העולות בכל הנוגע להקמתו המחודשת של המטכ"ל דווקא בלב האזור הצפוף ביותר של מדינת ישראל, פרשת הגן של בר-גיל מלמדת שוב על כך שבעייתו של צה"ל איננה גודל התקציב, אלא סדרי העדיפויות שלו. כמו שפת המושגים המבולבלת שהוא יצר עבור עצמו, גם אלה השתבשו לחלוטין.

מתוך מקור ראשון http://www.makorrishon.net/show.asp?id=16124

ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד...( רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה טו )