בעתון "שעה טובה" יש כתבת תחקיר על תערובת יהודים וגויים בבתי הקברות








מאת מנחם יפה





#"היהודיה הראשונה"



"קבר ישראל" הראשון עלי אדמות התרחש בפרשת השבוע, במערת המכפלה. היהודיה הראשונה נקברה בקבורה יהודית. אמנם ליד אדם הראשון וחוה אם כל חי, אבל בכל זאת קבר ישראל.

מאז ועד ימינו המושג של הבאת יהודי לקבר ישראל היה דבר ששווה מסירות נפש. יש לא מעט יהודים שעלו לארץ ישראל על אף שידעו שגם כאן החילוניות שולטת, אבל בראש מעייניהם עמדה המשאלה האחת והיחידה: "להגיע לקבר ישראל". לפחות זה בטוח.



#סיפורה של תרזה אנגלביץ

האמנם?



לפני כעשרים שנה התחוללה פרשה רבתי. גויה בשם תרזה אנגלביץ מראשל"צ נקברה בבית הקברות המקומי. לאחר שנודע הדבר פעלו שניים מאנשי הח"ק באישון לילה, בתוך ניילון בנוסח זק"א. אלא שהדבר נחשף והשניים נעצרו ועברו שבעה מדורי גיהינום משפטיים, ולבסוף גם מצאו עצמם יושבים בכלא. וזאת באשמת הניסיון להבטיח כי בית הקברות היהודי יהיה יהודי ובמושג "קבר ישראל" שחשוב לכל כך הרבה יהודים (שלבטח לא חפצים למצוא עצמם קבורים ליד תרזה הנוצריה), יהיה גם תוכן, לא רק הצהרה.

מי שראה במלחמה זו שהתרחשה בבית הקברות של ראשון לציון עניין מרכזי שעל כל עם ישראל לעסוק בו היה הרבי מגור ה'לב שמחה'.





#עליה נוצרית מרוסיה היא לא רק בשר פיגולים



אבל מה שהיה נכון בעבר שהדגיש את החריגות של פרשת תרזה, כבר לא ממש נכון היום, בישראל של ימינו, שבה כמיליון עולים חדשים אשר "עשו עליה" מרוסיה וחלקם –מאות אלפים- קיבלו את כל ההטבות בזכות היותם רבעי יהודים, או במקרים אחרים, סתם כי הצהירו "מפורשות" שהם יהודים, אף שבקושי היו שכנים של יהודים. וכך מלאה הארץ נכרים גמורים. התופעה מעיקה כידוע במכלול תחומים, כמו בשר פיגולים, כנסיות ועוד. אבל יש תחום אחד שפחות ידוע (אולי כי פחות חושבים עליו), הקבורה.

בשיחה ל"שעה טובה" נשמע הרב יעקב רוז'ה (רבה של חברה קדישא מחוז תל אביב - שהיא מהגדולות -וכנראה הגדולה- בארץ ומי שמוכר כ"רב של זק"א"), שמע אופטימי למדי למרות שהנתונים כפי שהוא מציג קצת פחות מעודדים.



הרב רוז'ה מציג את הדרך ל"קבר ישראל". ישנם פקידים רושמי לוויות שהם מקבלים את הפניה מהמשפחה לקבורה, ובכל מקרה של ספק אפילו קל שבקלים הם מפנים אותם אליו – אל הרב.

בשלב ראשון צריך לדעת שיש בנושא הזה מיומנות שנרכשת עם השנים לזהות מה"מאצעב", האווירה וממכלול הנתונים את "מצב היהדות". כשאנחנו נשמעים לו מעט מוטרדים מה"הוכחות החותכות" שעליהם מסתמכים לשם קביעת נושא כה גורלי (בעיקר לשכנים של הנפטר בבית הקברות), הוא ממהר להבהיר: בכל מקרה אנחנו דורשים תצהיר ממשרד הפנים שלפיו מתבררים הנתונים מעט יותר. אם כי גם הוא מודה שזו הבהרה לא מספקת, שכן הנתונים לא תמיד מדוייקים, ויש המציגים עצמם יהודים על אף שאינם כאלה. ממש כשם שיש לא מעט יהודים ברוסיה שמציגים עצמם כגויים.



הרב רוז'ה מוסיף ומבהיר, שלפני שנים התגלגלה שמועה שרווחה בקרב העולים הגויים, ועל פיה הקבורה ליהודים הינה בחינם, בעוד שהגויים נדרשים לשלם מחיר מלא בעד הקבורה. הידיעה השקרית הזו, גרמה לרבים מהם להצהיר שהם יהודים ולהילחם על כך בכל האמצעים (כסף או לא כסף?) דבר שגרם לתקלות חמורות תקופה ארוכה.

#"מעגלים פינות"



כיום יודעים פחות או יותר כו-לם, שהקבורה ניתנת חינם "לכל דורש", באשר הוא, והשינוי הוא רק במיקום הקבורה. כאן בא הקוץ שבתוך האליה: ברחבי ארץ ישראל ישנם רק ארבעה חמישה בתי קברות המיועדים לגויים בלבד! דבר הגורם לכל מי שרוצה ראש שקט ומבקש שיקירו הנכרי יקבר בסמיכות לבית כדי שיוכל לעלות בנקל לקברו לשקר, לפחות "לעגל פינות" ולנסות להביא את בן המשפחה הנוצרי דווקא ל"קבר ישראל", בעיר מגוריו, שזה אומר בתוך בית הקברות היהודי וליד שכנים יהודיים.

רק באשדוד, באשקלון בבאר שבע ובעוד מקום או שניים בארץ בלבד, קיימים בתי קברות לגויים, בשאר המקומות שולחים אותם למקום שבו כן קיים בית קברות לגויים.

אגב, בתל אביב קיימת חלקה מצומצמת לאינם יהודים המיועדת אך ורק לנרצחים בפיגוע שאינם יהודים. משום שבנסיבות הקיימות "במקרה כזה קשה לדרוש מהמשפחה הכואבת לשלוח אותם לקבורה בעיר רחוקה, משום התקשורת אורבת בפתח ומיד תצווח על "האפליה בין דם לדם".



#הרב רוז'ה: "אין 100 אחוז של וודאות באשר ליהדות הנפטרים"



החלקה הזו מופרדת כפי הלכה ב - 8 אמות (יקרות...) לכל צד, והיא מיועדת לגויים גמורים.

נתון נוסף שמציין הרב רוז'ה בשיחה עם כתב "שעה טובה", כי כל הנקברים בבית קברות רגיל של יהודים מחוייבים לעבור את כל חלקי הטקס היהודי, דבר שמסייע לאבחנה מי יהודי, שכן משפחות רבות של נכרים לא מרגישות טוב עם העניין, הדבר זר להם ויש להם תמריץ להיפטר מזה, ולנהוג בחופשיות.

כך או כך, לסיכומו של נושא נאלץ הרב רוז'ה להודות כי אין בירור מושלם, "ואין 100 אחוז של וודאות באשר ליהדות הנפטרים". כשאני מנסה להעיר לו על החומרה הרבה שבקבורת גויים בקרב יהודים, הוא עונה בכאב אם כי בהשלמה: "אין לנו הרבה ברירות, אנחנו היחידים במחוז וכל הנפטרים הם בתחום אחריותנו, כך שאין לנו אופציות נרחבות", וכדבריו "יתכן שקורות תקלות". נאום רב חרדי ותלמיד חכם (כמה מעניין שצריכים לומר על רב שהוא תלמיד חכם..) במדינה יהודית!

הרבנות הראשית, למי שמתעניין, לא טרחה לשלוח הנחיות או הוראות מטעמה שיבהירו את הנושא, והיא "סומכת" על ה"חברה קדישא" די בכל אתר ואתר. חשוב להדגיש כאן ומייד, שאם הזכרנו את תל אביב, הרי שבה המצב עוד די סביר, כיון שכל בעיה או ספק מועברת מיד לטיפולו של רב ה"חברה קדישא", כאמור הרב רוז'ה אשר כידוע ידיו רב לו והוא בעל נסיון גדול מאוד בתחום הפטירה והקבורה כהלכה. לעומת זאת ברוב ה"חברות קדישא" בארץ ישראל אין כלל רב! וא"כ האחריות לבירור פרטים הלכתיים אלו או אחרים נתונים בידיו של מנהל בית הקברות, שאגב, בדרך כלל התמנה לתפקיד הנכסף ובעל המשכורת השמנה באמצעות קירבה ל..מרכז הלכוד/עומרי שרון. אם כי היום חל שיפור קל שכן נושא החברות קדישא עבר לטיפולה של ש"ס. אבל מי שמעורים בנושא ואמרים שהתועלת מכך חלקית.



#"הפוסק הסופי" בחיפה היא תעודת הזיהוי



גם הנתונים כפי איך שהם נשמעים מפי הרב ישראל אדלר ממנהלי ה"חברא קדישא" בחיפה, אינם מבשרים טובות. לדבריו כל מקרה שמגיע אל ה"חברה קדישא" בחיפה נבדק באמצעות "הפוסק הסופי", תעודת הזהות, ואם שם לא מופיע הלאום, אזי יש איש קשר ממשרד הפנים שמדווח מה ידוע על ולגבי הנפטר הנוכחי. אבל במקרים שהנתונים שבידי משרד הפנים שגויים או שהכיתוב "יהודי" שיקרי, אין מה לעשות, ואיש כלל אינו בודק.

בחיפה קיימת חלקה גדולה ללא יהודים אשר הולכת ומתמלאת (עדות לתפוצה הרבה של נוצרים, שהרי המוסלמים אינם נזקקים לחלקות קבורה מסוג זה שהרי יש להם בתי קבורת משלהם), ולדברי הרב אדלר זהו הסימן שהם מבינים ששם מקומם ואל להם להידחף בתוככי קיברות היהודים. הקבורה בכל מקרה היא בחינם על חשבון הביטוח הלאומי, וזאת בכל החלקות ולכולם.





#"בערך", "נדמה לי" או "כנראה שכך"



סימן נוסף לזיהוי היהודי הוא שם האמא. אם הוא "חנה" או "רייזא" שזה שמות יהודיים, הדבר נחשב עדות משכנעת שאכן ביהודי או יהודיה מדובר. ואילו כאשר שם האם הוא נוצרי בכל זאת נדלקים חיישנים, אם כי לא ברור מה המסקנה מכך.

היוצא מהדברים שההסתמכות היא על "בערך", "נדמה לי" או "כנראה שכך".

בכל מקרה, הרב אדלר נשמע מהוסס מאוד בכל דבריו, כשהוא עושה מאמץ להסביר לנו איך לא סומכים על המשפחה בכלל, אלא שואלים את פי משרד הפנים. כשאני מסביר לו שאותה המשפחה שעליה הוא לא סומך עתה היא זו שהעבירה את הנתונים למשרד הפנים, ומה הועילו חכמים גדולים בתקנת החלם שלהם? הוא מודה מיד שאכן יש בעיה, ומספר על מקרים שאכן ידועים לו, שכבר ברוסיה מזייפים תעודות יהדות לכל דורש ואפשר לקבלם תמורת סכום אפסי. לדבריו מדובר בתעשייה של ממש, מה שממחיש שיתכן ויש הרבה מאד גויים שהגיעו דווקא "לקבר ישראל", והפכו את קבר ישראל ללא ממש כזה.

עוד תירוצים שהוא מעלה בכנפיו לקושי במחקר מספק שיבהיר כי אכן מדובר ביהודים זה העובדה שאין זמן ביום הקבורה, וכשהעסק לחוץ להתחיל קשה לדרוש מבני המשפחות להציג מסמכים ותעודות מרוסיה על מנת להוכיח את היהדות.



#יהודיה בחלקה הנוצרית





כאן צריך לזכור כי הבעיה גם הפוכה. שכן "גם" קבורת יהודי בתוך חלקת גויים היא סיפור קשה בפני עצמו, כך שהאחראים הנבוכים נתונים בין הפטיש לסדן. בכל מקרה של ספק ההכרעה עוברת אל הרב שאמור להפעיל "חקירות מהירות" על מנת לנסות ולהגיע לחקר האמת ככל הניתן.

אגב, קיימים גם מקרים בהם בסעיף הלאום בתעודת הזהות נאמר "לא ידוע", והמשפחה טוענת בעקשנות נראית לעין כי הנפטרת הייתה אוכלת –עוד ברוסיה!- מצות בפסח ועוד אי אילו ראיות המחזקות את האפשרות שהיא יהודיה גמורה, וגם כאן מפעילים את חוש ההשערה והאומדן וכך מכריעים במהירות שיא בענייני הנפשות. בכל המקרים האלו הרב מתחקר ומחליט בזריזות.

תמונת המצב כפי שהיא עולה מהנתונים הדולפים משרדי "חברה קדישא" חיפה עגומה, וכדבריו של הרב אדלר: "לצערנו אין לנו קיצורי דרך וגם לא דרכים לברר בצורה משכנעת את הנושא, ובוודאי שהבירור שאנחנו עושים אינו מספיק לצורכי נישואין (אם כי לאחר הקבורה מישהו יכול להשתמש בקבורה בקרב יהודים כהוכחה ליהדותו). אנחנו עושים כמיטב יכולנו מחמת חוסר האמצעים וחוסר הזמן". "אדרבה", הוא אומר, אולי תחקיר "שעה טובה" יזיז משהוא בנושא. הוא מודה: "היו מקרים בהם נודע לנו לאחר הקבורה שהנקברים בבית הקברות היהודי אינם מזרע ישראל, ואז כמובן שהעברנו אותם למקומם הטבעי".

מסתבר כי בתל אביב וחיפה המצב מזהיר לעומת אי אלה מקומות אחרים, שבהם הכרזת היהדות נעשית בלי היסוסים מיותרים, והוא מהיר יותר ומשכנע.



#"אם אתה אומר לי שהיא יהודיה, אני קובר אותה"



לדידו של שלמה אוחיון מנהל ה"חברה קדישא" בבאר שבע, הפרוצדורה פשוטה מאוד, ואין צורך לסבך את העניינים במקום שהם יכולים להיות פשוטים. כתב "שעה טובה" שסיפר לו על שכנתו הרוסיה שנפטרה והוא מטפל בקבורתה נענה ב"פסק ההלכה": "מה שתגיד - אם אתה אומר לי שהיא יהודיה, אני קובר אותה בחלקה הרגילה, ואם כתוב בתעודת הזהות "יהודיה" אז בכלל אין שום בעיה, ואם אתה לא יודע יש לנו חלקה לספיקות".



שאלה לאוחיון: האם יש איזה רב שבודק ומחליט מי יהודי ומי לא?

אוחיון: אין צורך ברב, אנחנו כבר רואים לבד, אם אתה אומר לי שהיא יהודיה אז זה בסדר גמור.

בחברה קדישא פתח תקוה סירבו לפרט את מקורות המידע שלהם הרב דוד צבי הופמן האחראי על הנושא מטעם המועצה הדתית במקום, רק הסכים לומר שהוא פעיל כבר עשרות שנים ברבנות והוא מסתדר בעבודתו ונא לא להתערב...



גם הרב אפשטיין מחברה קדישא 'קהילת ירושלים' (שבניגוד ל"פרושים", ל"חסידים", ל"בבלים" וכו' היא החברה קדישא הכללית של העיר), מודה כי אין דרך להגיע לחקר האמת ולוודאות מושלמת, ולשם כך מפעילים את "השולחן ערוך החמישי" ואת החוש השישי הנצרך למקרים כאלו.



#כמו בשב"כ: "המחלקה היהודית"



במסגרת צעדי האבטחה מתקיימת גם מה שהוא מכנה "פעילות מונעת". דהיינו, החלקה המיועדת למי שאינם יהודים נבנתה ברמת פאר מרשימה הרבה יותר "מבמחלקה היהודית" (כמו בשב"כ יש גם בבית הקברות מחלקה יהודית..), על מנת להעלות את המוטיבציה של משפחות נוצריות לקבור "את יקיריהם" בחלקה נפרדת, ללא היהודים שזוכים לרמת איבזור נמוכה יותר.. זאת על אף שהמחירים בשתי החלקות, המפוארת "הפשוטה" שווים. בחברה קדישא אומרים כי כבר היו מקרים בהם לאחר סיור נאותה משפחה לקבור את הנפטר שלה בחלקה הלא יהודית, דהיינו "החשק" להיקבר ביחד עם היהודים ירד פלאים.

ללא ספק שיטת שיווק יעילה...

בסופו של דבר, הבירור מתחיל באמירה של בני המשפחה, וכשאלה טוענים שהנפטר/ת יהודי/ה מתחילים הברורים. כשכמובן ישנם מקרים ברורים יותר כמו למשל אם אין שום קרובי משפחה אחים או אחיות בארץ, ולאמא קוראים מריה או כדומה הרי שהדברים מדברים בעד עצמם, ובכל מקרה של ספק מפעילים חקירה עמוקה לצורך העניין.



#"אם היא נפטרה באשקלון, אז תבוא אלי ונסגור סיפור"



גם אלי יפרח מנהל המועצה הדתית באשקלון היה בטוח בעצמו ובלא היסוסים וענה על שאלותינו. וזה היה דו השיח:

כתב שעה טובה: "נפטרה השכנה שלי, היא רוסיה, ואני יודע שהיא לא יהודיה, אבל בתעודת הזהות כתוב "יהודיה" כי הם הצליחו לשקר כשעלו לארץ, האם יכולה להיות איזו בעיה לקבור אותה בחלקה רגילה?" בלי להתבלבל משיב אלי יפרח: "תשמע, אם כתוב בתעודת זהות יהודיה אין לי הרבה מה לעשות, אני יכול לבדוק גם כן במרשם האוכלסין, אבל ודאי שהרשימות חופפות, וגם שם יהיה כתוב יהודיה ואם כך אני קובר אותה בין היהודים". אני מנסה להתעקש קצת ולהגיד לו שאני מוטרד מאוד מהאפשרות שגויה גמורה תקבר בין יהודים שאינם רוצים בכך, אבל נותר עיקש בדעתו, וכבר מנסה לעבור לפרטים המעשיים: "אם היא נפטרה באשקלון, אז תבוא אלי ונסגור סיפור". אלה "הקשיים" שנצרך לעבור אדם על מנת שיקברו את יקירו הגוי בין יהודים.



#מנכ"ל המועה"ד אשדוד: "הכל נקבע לפי המירשם במשרד הפנים"



גם עבור שלמה אליזרע מנכ"ל המועצה הדתית באשדוד בדיקה באמצעות משרד הפנים היא נתון מושלם, מבחינתו "אם כתוב בתעודת הזהות "יהודי" ודאי טוב, ואם לא ידוע הרי שמשרד הפנים יכריע. בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר". קל ופשוט.

על האפשרות שיהודי עשוי למצוא עצמו בניגוד לרצונו עם "שכן" לא יהודי סירבו המרואיינים שלנו להגיב.

העולה מן הנתונים, שאין פיקוח רבני על הנושא. כל מנהל ובעל שררה מחליט בעצמו לפי שיקוליו. בנוסף, קיים מחסור חמור בארץ לחלקות לשאינם יהודים. ובקשר לצורת הבדיקה של החברות קדישא, הרי שבמקרים הטובים ומדובר ואנשים איכפתיים שהמושג "קבר ישראל" חשוב להם, אזי מסתמכים על תעודת הזהות או רישומי משרד הפנים, שעל אמינותם אין מי שיערוב. ובמקרים הפחות טובים מסתמכים על הארנק התפוח של משפחת הנפטר ומנסים להמציא איזה "שולחן ערוך חמישי", שספק רב אם אכן ראוי להשתמש בו ולסמוך עליו בנושא קריטי כל כך כמו עירוב יהודים עם גויים. בשורה התחתונה, כל העוסקים בנושאים הביעו בפני "שעה טובה" את משאלות ליבם שיבוא תיקון לנושא ותימצא דרך או רעיון לברר ולבדוק את הנושא בצורה ראויה יותר. כי במצב העכשווי כאשר אין כתובת, ואין מי מוסמך שיטול על עצמו אחריות, וגם אין את הכלים הראויים -מכמה סיבות- מגיעים למצב שבו קוברים גויים עם יהודים או להיפך, יהודים עם גויים, שאלה למעשה שני צדדים של אותה חמורת בעיה, שחבל מאוד שהיא מתרחשת במדינת ישראל – מה שנועד פעם להיות ארץ היהודים. שבה בעיה כזו לא היתה צריכה לעלות מעיקרא.





בשיחותינו עם מנהלי ה"חברא קדישא" בארץ, נשמעת מכולם שוב ושוב האמירה "הקבורה בישראל לפני פיצוץ משמעותי"! בכל יום שעובר -וכל עוד נפטרים אנשים בארץ- אוזלים והולכים מקומות הקבורה ותחליף אין. האחראים לכך במדינה אינם עושים את המוטל, לחשוב קצת קדימה ולהכין פתרונות קבורה עתידיים לכשיצטרכו, כל עוד לא בלע המוות לנצח.

הנושא מסועף וכרוך בעוד נקודות, כמו למשל קבורת קומות שעל אף שיש פתרונות הלכתיים שמאפשרים את הקבורה הזו שחוסכת מקום יקר, מכל מקום עלויות הבניה שלה יקרות מאוד וגם גוזלות זמן יקר שבהם עלולה המדינה למצוא את עצמה ללא מקומות קבורה כלל (דבר שעלול ח"ו גם לתת קצת לגיטימיות לחברה השורפת גופות בכפר סבא רח"ל).

נכון להיום המדינה משקיעה מיליונים בכל פרוייקט עתידי ורחוק במקום לחשוב על מצוקת המחר שכבר בפתחנו.

והקשר לעניינו הוא, שאם היה מקום בשפע כפי הנדרש בכל עיר ישוב ומחוז, ניתן היה להקצות שטחים נפרדים לגויים בכל אזור, דבר שהיה מקטין את הפיתוי של משפחות נכרים לשקר ולנסות להיקבר בתוככי בית קברות יהודי.





====

רבה של קריית מוצקין הרב דרוקמן מספר על שורה מזעזעת של מקרים חמורים של קבורת גויים עם יהודים בארץ ישראל.

---------------------------------------------------------------------------------------------------

"מתרחש כאן דבר איום, מצד אחד בשעה שנהרג חייל לא יהודי ו"עושים לו בעיות" בקבורה, הארץ סוערת ורועשת איך יקברוהו עם לא יהודים. בפרשייה הידועה בראשון לציון (תרזה אנגלביץ, ראה בגוף הכתבה) ישבו 2 אנשים בכלא לצורך שמירת הקבורה היהודית. משאת הנפש שכל יהודי ולו הפשוט ביותר הייתה לזכות להגיע לקבר ישראל, שמעתי שישנו יהודי ישיש בבני ברק בשם הרב אהרון חזן היה עסקן ציבורי ידוע במוסקבה והוא סיפר שבשעתו הוא שם לב ברוסיה גם אחרי שסגרו את כל בתי הכנסת אבל תמיד נשאר מקום שיהודי יכל להשתפך בו ולהרגיש בבית, ולכן החליטו הרוסים לסגור גם את בית הקברות. המציאות שיהודי וגוי יקברו ביחד היתה גזירה נוראה בכל הדורות".



#דרושה: כתובת לבירור



"עסקנים הרי נושאים לפולין לגאול בתי קברות, שהרי בתי הקברות הם בבואה של החיים היהודיים, כי זה הביטוי עד ביאת גואל, ולכן קוראים לזה "בית החיים", ואנו שמחים על כל בית קברות שניצל, ונשכבים תחת דחפורים. וכאן מתחת לאף מתרחשת מציאות שבעצם יהודים לא מגיעים לקבר ישראל, כי נקברים יחד עם הגויים, למעט אלו הדורשים חלקת שומרי שבת, או בתי קברות פרטיים כמו זכרון מאיר וחלקות בהר הזיתים. לדעתי אמות הסיפים צריכים לזוע על דבר כזה. ואני כרב מעיד על עצמי שפעם היו לי איזשהם כללים לנסות לגשש מי יהודי ומי גוי, כי אז למי שהיה מגיע מרוסיה היה מסמכים ולפי אידיש, אבל כיום אין שום כלל בדברים האלו. זו אחת המשימות המסובכות ביותר, אפילו לרבנים וכל שכן לפקידים, שהרבה פעמים גם אין להם את הכלים לקבוע מי יהודי ומי לא. אני יודע שהמצב הוא של הפקרות מוחלטת".

"יש גם מקרים הפוכים, חמורים לא פחות. בעצמי ראיתי בחלקת "מסופקים" שטמונה בה אישה בשם בילא בת ינטע, וזה ודאי שהיא יהודיה והיא נקברה ביחד עם גויים, וזה נורא ואיום שאיתרע מזלה, שעל אף שעלתה לארץ הקודש היא נטמנה בין גויים.



ש. מה הפיתרון ששייך לדעתם לעשות בנידון?

הרב דרוקמן: "בעידן הממוחשב היה צריך שתהיה איזושהי כתובת לברר, הרי לא מעט משפחות התחתנו בארץ, הילדים כבר עברו את הבידוק לצורך חתונה. היה ראוי שהברור הזה יועיל גם על האמא שהיא יהודיה. היו לי מקרים נדירים שבאו אנשים זקנים ובקשו אישור שהם יהודיים, והרי הם קבלו כבר סל קליטה והאישור גם לא היה נחוץ להם כדי להתחתן. שאלתי אותם הה הצורך באישור כזה. והמטרה שלהם הייתה כפי שהוברר לי, לצורך שבבוא היום החברה קדישא לא תעשה להם בעיות ויקברוהו כלא יהודי. לא רציתי לאכזב אותם ולומר להם שבמצב הנתון אין הם צריכים לכל זה, כי אין חקירה ואין דרישה ומסתפקים בבדיקה חפיפה. המסקנה שצריך לקרוא לכל מי אשר יראת ה' בלבבו שהמשפחה תדרוש לקבור בחלקת שומרי שבת ששם סביר להניח שמדובר ביהודים, וזה רק למי שהפרוטה מצויה בידו, כי זה הרי ממש מחיר של בית, ולעשות חלקות זה פתרון. או שהאשכנזים יבקשו להיקבר יחד עם יוצאי צפון אפריקה ששם תימנים ומרוקאים ששם אין חשש.... בנקודה הזו הם ודאי יותר בטוחים. ולפחות צריך שיהיה איזה טלפון שבו תהיה אפשרות לברר".



#קבורה עם הדובי או המחשב האישי



הרב דרוקמן שבקיא בבעיות הקבורה, לפחות בצפון, מספר כי בכפר מסריק קיים בית קברות מיוחד שעונה על כל השגיונות של דורנו, היום אנשים נקברים עם הדובי שלהם או עם ה..מחשב האישי. גם לגויים יש שם מקום, ויש שמבקשים להקבר דווקא שם. בכמה מקרים זה יכול להיות דווקא רעיון מועיל.

אני מכיר מקרה באחד שנפטר ונקבר, והוא דוקא לא היה עולה חדש, ובעת הטהרה גילו כי הוא ערל, והוא עוד ותיק בארץ ולא חלמו שהוא גוי.

המסקנה, ש-א. חשוב שלציבור החרדי יש חלקות פרטיות, אבל צריך לזכור שקיים גם הציבור של "עמך", שגם הוא יהודי, והוא נקבר בבתי עלמין רגילים. כאשר אנחנו דואגים למה קורה אצלם, למשל במצעדי תועבה שהם עושים עם עצמם, היה מן הראוי שנדאג ליהודים שורצים להגיע לקבר ישראל ולא מעלים בדעתם כי דווקא ב"מדינת היהודים" הם עלולים למצוא עצמם ליד גויים.



#הילדים בהסדר והשכן בבית הקברות עונה לשם "איוואן"



הרב דרוקמן מספר על מקרה של יהודי שלבש כיפה סרוגה עם טלית קטן וילדים בישיבות הסדר שנפטר בשבת ונקבר מיד במוצאי שבת, מה שכבר מעיד על מידת היראת שמים של הילדים שלו שלא רצו ולהשהות את קבורתו למרות שלא היה מדובר בירושלים, ואחרי תקופה קצרה אני רואה שקברו לידו איזה נפטר בשם "איוואן", ולך תדע מה מוצאו, ומצינו יהודי ירא שמים שקבור ליד מפוקפק שכזה.

הרב דרוקמן שהנושא בוער בעצמותיו שם אצבע על בעיה חמורה נוספת: הבעיה המוצהרת והמצויה היא במקרים שבהם הבעל הוא יהודי, והאשה היא גויה במוצהר, ללא ספק – או להיפך, ולפקיד האחראי בחברה קדישא אין תמיד את תעצומות הנפש ואת הכח להתחיל להתעמת עם המשפחה בעת אבלה ולעורר מהומות, כי הרי כל פרשיה כזו מעלה את שמו של הפקיד לעיתונות, והתקשורת חוגגת עליו בסיוע עמותות צדקניות שונות, ולכן הוא עושה את מה שנוח לו ומאפשר לשנים, היהודי והגויה, להיקבר האחד ליד השני, ואני מדבר על עובדות שידועות לכולנו.

ויש גם מקרים הפוכים, למשל בדידי הוה עובדה לפני כשש עשרה שנה, בקרתי את בית הקברות במוסקבה, ושם זה, בצד שמאל חלקת גויים, ובצד ימין החלק היהודי, כבר בשורות הראשונות רואים שאנשים מכובדים מאוד קבורים שם כמו הרב לוין ואומרים שעשו שם כמה קומות של קבורה... ובדיוק כשהייתי הייתה הלוויה יהודית, הנפטרת היתה אשה, ולתדהמתי הארון היה פתוח והפנים של הנפטרת היו גלויות, ולא עוד אלא שחלק מנושאי הארון היו גלויי ראש ולאחד מהם היתה רעמת שער ענקית, ובשעת מעשה כמעט נגשתי אליו להעיר לו בעדינות שינהג כבוד בנפטרת ושיכסה את הראש.

שבוע לאחר מכן, נסעתי לסיביר ובבית הנתיבות בעוד אני ממתין למטוסי, מגיע אדם ונדמה לי שהוא מאוד מוכר לי. ונפל האסימון שזה אותו אדם שפגשתי עם הרעמה בלויה, ומתחיל לדבר איתי באידיש ומסתבר שהוא בכלל יליד מז'יבוז' והוא חוקר בעל שם עולמי ממש בתחום הסרטן. ויצא מהכלים שראה לנגד עיניו רב צעיר עם זקן שחור, ובו במקום הציע לקחת עבורי את המזוודות על מנת שלא אצטרך לטרוח. ואז ניתנה לי ההזדמנות לשאלו של מי הייתה הלווייה ההיא שנכחת בה? הוא סיפר לי שזו דודה זקנה שלו, שעלה לו הרבה כסף להביאה לקבורה, והכל היה על חשבונו האישי, כי בדרך כלל שורפים את הגופות, ויותר מאמצים השקעתי שיקברוה בבית הקברות היהודי. ואז שאלתי מה עם הכיפה, ומה עם גילוי פני הנפטרת. המדען אמר: אני ממש מצטער, לא ידעתי, עשיתי בתום לב, לא ידעתי שכך היא ההלכה. אני לפחות למדתי מוסר על שלא לימדתי זכות, ורואים מזה שגם אדם רחוק שאפילו לא יודע שצריך כיסוי ראש ופנים מכוסות מסר את נפשו כדי שדודתו הזקנה לא תקבר בין גויים, אבל בארץ ספק אם היו קוברים אותה בין יהודים.

==





==

מאיר שפיגלר, מנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת:



הפנינו מספר שאלות בנושא למר מאיר שפיגלר – מנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת:

1. האם יש הנחיות מהרבנות הראשית בנוגע לקבורת גויים בתוך חלקות יהודיות?

2. האם שייך להסתמך על המידע שבתעודת הזהות או ברישומי משרד הפנים, בעוד שידוע שרבים מהעולים החדשים שיקרו והצהירו על יהדות?

3. מהם הכלים המאפשרים ווידוא של יהדות לצורך קביעת מקום קבורה?

4. מי המוסמך בכל מועצה דתית להחליט בנושא זה?

5. כמה והיכן חלקות לשאינם יהודים קיימים בארץ?

תגובתו של מאיר שפיגלר: אין כל הנחיות מהרבנות הראשית בנוגע לקבורת גויים אך יש הקפדה מרובה על חלקה ע"פ ההלכה, זאת אומרת חלקה שתהייה רחוקה מחלקת יהודים ותהייה מגודרת או מתוחמת.

מאוד קשה להסתמך על המידע המופיע בתעודות זהות מכיוון שלא תמיד המידע רשום ויש מצבים בהם רשום לאום לא ידוע, הבעיה קשה מאוד ולכן לא נוטים להסתמך רק על רישומי משרד הפנים.

במועצות הדתיות קיים בית דין רבני לבירור יהדות בו דורשים להציג את כל המסמכים הרלוונטיים המעידים על יהדותם.

הגורם המוסמך להחליט בנושא זה הוא רב העיר.

בישראל קיימים כ - 10 בתי עלמין לנוצרים. לדוגמה בקריית שמונה, אשדוד, אשקלון, באר שבע, קצרין, גבעת ברנר, כפר הרואה.

#מוסיקה שמחה

אגב, לרשות הארצית לשרותי דת אגף הקבורה יש גם אתר מיוחד, שכבר הכניסה אליו משרה אופטימיות, בשל המוסיקה העליזה שמקדמת את פני המתעניינים במידע אודות שרותי קבורה...



==





החזון איש והיהודי מראשל"צ

בשעתו נחשף יהודי –לא דתי- מראשון לציון לתופעה מדהימה. שבת אחת הוא פותח כהרגלו את מקלט הרדיו והנה מופיעה מולו, כאילו מתוך המקלט (רדיו!) דמות אביו שכבר נפטר ודורש ממנו בתוקף לחדול ממנהגו הקלוקל לחלל שבת.

האיש נבעת וכיבה את הרדיו, על מנת להדליקו מאוחר יותר. אך למרבה התדהמה שוב מופיעה דמותו של האב ושוב מזהירה אותו. כאשר עשה זאת בשלישית הגיע שוב אביו והזהיר אותו: זו הפעם האחרונה שאני בא אליך, ראה הוזהרת!

האיש לא ידע מה לעשות וכאשר פנה לרב שהכיר יעץ לו זה לנסוע לבני ברק, לחזון איש.

החזון איש כמובן הסביר ליהודי כי מדובר בהתרחשות רצינית והדרך היחידה להתמודד עם מה ששמע היא לחדול לחלל שבת. אבל, החזון איש גם ביקש להציל מפי היהודי במה זכה לכך שאביו הגיע מהעולם העליון כדי להזהירו מחילול שבת. האם עשית מעשה מיוחד כלשהו? שאל החזון איש את האיש שבא לביתו.

זה ניסה להציג מעשים טובים אלה ואחרים, אבל החזון איש אמר כי לא זה מה שיכול להביא אבא מהעולם העליון.

לבסוף האיש נזכר במשהו. זה היה בימי המלחמה, יהודי נרצח ביער, והוא, שהיה אז נער בן 16, סיכן את חייו והביא את הנפטר לקבר ישראל.

אורו עיניו של החזון איש, שאמר ליהודי: זו הזכות שהצילה אותך בדרך כה פלאית מרדת שחת.

ללמדך עד להיכן מגיע כוח הזכות של הבאת יהודי לקבר ישראל, ועד כמה חמור שכאן, בארץ ישראל, לגמרי לא מובן מאליו שיהודי זוכה להגיע לקבר ישראל, ולא קבר איוואן.