18-11-2006, 20:25
|
|
|
חבר מתאריך: 07.08.03
הודעות: 861
|
|
לא יודע מה לעשות, התייאשתי
בטח כבר שמעתם את הסיפור הזה אלף פעם ואני בטוח שזה קרה לרוב האנשים אז למי שהיה נסיון עם זה בבקשה תעזרו לי כי אני לא מסוגל כבר יותר...
טוב אז ככה שנינו בני 19 וקצת ושנינו בצבא עכשיו..אני מכיר אותה המון זמן כבר, אני אוהב אותה מכל בחינה.. בתור ידידה בתור בנאדם אני אוהב את האופי שלה איך שהיא נראית .. הכל.. שזה אולי חלק מהבעיה, על החודשים הראשונים שהכרתי אמרתי לה שיש לי רגשות כלפיה אבל היא כמובן העדיפה אותי בתור ידיד בלבד, היו לנו תקופות יותר טובות ופחות... היתה תקופה שהתרחקתי ממנה ל10 חודשים בערך.. ואז שוב איכשהו חזרנו, בקיצור היא אומרת שאני חשוב לה ושאני ידיד הכי טוב שלה והלאה הלאה.. היתה לי שיחה איתה לא לפני זמן רב ואמרתי לה שיש לי רגשות כלפיה שוב.. אפילו לא בתקווה שהיא תגיד את זה חזרה כי ידעתי שלא, אפילו לא היה לה מה להגיד.. פשוט היתי חייב להוציא את זה החוצה... הבעיה היא שהיא הידידה הכי קרובה שלי ואני כביכול דבוק אליה כי אין לי ממש אחרת כמוה וכל פעם שהיא מספרת על חבר שלה או ידידים שלה או איך שמתחילים איתה כל הזמן אני פשוט נשבר מבפנים וזה קורה הרבה פעמים ואני פשוט לא מסוגל יותר... תראו אני יודע מה הבעיה שלי, אני יודע שאם אני אפגוש בת אחרת שהיא תמצא חן בעיני אני יודע שאני אפסיק להמשך לידידה שלי, אבל גם פה יש בעיה כי כל הזמן שאני יוצא עם חברים שלי בסופ"שים אז זה רק אנחנו ואני לא ממש רגיל להתחיל עם בנות מחוץ למסגרות (צבא, לימודים וכו') סתם ככה לגשת לבת ולדבר.. זה נשמע פשוט אבל לא יודע משהו עוצר אותי כל פעם.
עכשיו אחרי כל הדיבורים איתה וכל מה שהיה בקשר שלנו אני מרגיש שהיא עושה עדין את אותו הדבר מבלי להרגיש ובלי כוונה אפילו והיא לא מבינה שזה שובר אותי .. היא באה אלי ואנחנו יוצאים ביחד הכל טוב ויפה אבל הכל כידידים... כמו שהמשפט אומר " מחייך מבחוץ אבל בוכה מבפנים".
|