מנגן על העצבים



"גדרות מציגות את הפתולוגיה האנושית של היאחזות בקרקע", אומר הכנר האוסטרלי ג'ון רוז שמסתובב בעולם ומנגן עליהן. אלינו הוא הגיע כדי לנגן על גדר ההפרדה בבילעין

דקות ספורות חלפו מהרגע שבו חיבר הכנר האוסטרלי ג'ון רוז את מכשירי ההקלטה שלו לגדר ההפרדה בבילעין, שלף את קשתו וניפק מהמתכת הכעורה צלילים שמזכירים שירת דולפינים ועד שסיור של חיילי צה"ל הגיע ודרש לפזר את האיש המוזר וכבודת פמלייתו. מי אמר שקל לעשות מוזיקה במזרח התיכון?



רוז אינו פעיל שלום של קבוצת שמאל רדיקלית כזו או אחרת, ונגינה על גדרות היא פרויקט חיים שהחל בו הרבה לפני שגדר ההפרדה הוקמה כאן. במשך עשרים השנים האחרונות מאז החל בפרויקט, מצוי רוז במסע מתמשך אחרי מצלולים אותם הוא מייצר במקומות הכי פחות צפויים. "מהות העבודה שלי היא חיפוש אחרי מוזיקה במקומות שאינם ברורים מאליהם", הוא אומר, "במובן מסוים, אני מוצא את הרעיון שאפשר לייצר יופי בגדר שהיא במהותה דבר כל כך מכוער, מנחם".



את הסאונד שדגם למחשב בין היתר מגדר הארנבות והגדר שנועדה למנוע את נדידתם של כלבי הדינגו באוסטרליה, הוא מעבד לכדי קומפוזיציות מוזיקליות שמייצרות אווירה משתנה. "בוא תקשיב לקול הגדר שלך", הוא קורא למארחו, תושב הכפר וואג'י בורנאט, דקות ספורות לפני הגעת החיילים. בורנאט חובש את האוזניות, שומע ומחייך במבוכה – גדר זה גדר. כשהחיילים מגיעים, המתח מאיים להתפתח לכיוונים שיצאו משליטה. רוז מפרק את הציוד, החיילים שועטים לכיוונו בצעקות: "זו הפגנה לא חוקית. אסור לכם להיות בין הגדרות. קדימה להתפזר". רוז אולי לא מבין את המילים, אבל הכוונה ברורה. הדוקומנטריסט אבי מוגרבי מנסה להסביר לחיילים שמדובר בפעולה אמנותית ולא בהפגנה פוליטית. "אולי תשאל אותם איזו מוזיקה הם אוהבים", מציע רוז, שמנסה להרוויח זמן ומוסיף באכזבה, "מה שבטוח, זה הקונצרט הקצר ביותר שנתתי".

המצלמות השלופות והמכוונות אל החיילים מדרבנות אותם. כאקט של התרסה הם מחליטים לעצור את מוחמד חטיב, חבר בוועדה העממית של בילעין נגד תוואי הגדר. רוז, שמנסה להבין את הנעשה סביבו, שואל: "למה עצרו אותו?". מוגרבי מצדו עונה: "כי הוא מקומי". אחרי חצי שעה חטיב משוחרר. בצדה הבטוח של הגדר אומר רוז: "כששאלו אותי אם ארצה לנגן על גדר ההפרדה חשבתי שפשוט נמצא מקום שקט ונעשה מוזיקה, לא חשבתי שזה יהיה כל כך טעון. עשיתי הרבה קונצרטים בחיים שלי, זה היה שונה".



אתה מאוכזב?



"אני לא יודע. כל האנרגיה שהשקענו בכדי להגיע הנה, כל האנרגיה שהחיילים הוציאו פה. זה מוזר".



רוז, שהגיע לישראל להופעה שתיערך ביום חמישי (16 בנובמבר) בלבונטין 7 בתל אביב, נתפש כטיפוס אקסצנטרי, צבעוני ומשעשע. רוז הוא כנר חוקר שמתמחה במוזיקה אקספרימנטלית ועבד בין היתר עם מוזיקאים כמו ג'ון קייג', פרד פרית וג'ון זורן. ממציאן שפרק והרכיב סוגים שונים של כינורות ושמצוי תדיר בחיפוש צלילים אחרים. הכינור, שנמצא לצד הפסנתר בליבת התרבות הגבוהה, הופך תחת ידיו לנשק נגד העולם המסודר וסגידתו להיררכיה. בלבונטין הוא יציג את פרויקט HyperString – עבודה לכינור, תוכנה אינטראקטיבית, קשת מוגברת וכלי מיתר נוספים פרי המצאתו.



"מוזיקה, בניגוד לציור למשל, היא תיאורטית. אי אפשר להחזיק בה והיא מתקיימת רק ברגע שבו היא מבוצעת", אומר רוז כשהוא מתרחק מגדר ההפרדה, "במסגרת החיפוש של מוזיקה חדשה התחלתי לייצר כלי נגינה ארוכי מיתר וכששוטטתי ברחבי אוסטרליה וראיתי את הגדרות הארוכות האלה הבנתי שלמעשה אין צורך לבנות כלים, כי הם פשוט שם. גדרות מעוררות שאלות פילוסופיות שלא חשבתי עליהן כשהתחלתי לנגן, אבל בסופו של דבר הן שם. גדרות מציגות את הפתולוגיה האנושית של היאחזות בקרקע. בירושלים, זה בולט במיוחד. לאורך השנים הבנתי שגדר היא בעיה של המין האנושי שמתקשה לקבל את זה שליקום באמת לא אכפת מה שייך למי".





נגינה על גדרות היא הצהרה פוליטית מבחינתך?





"לא, בניית הגדרות היא הצהרתית. אנשים בונים בכדי להגן על משהו ששייך להם או על מנת לסמן טריטוריה. אני רואה בזה בעיה של הזן האנושי שמנסה תמיד לייצר היררכיה של אנחנו והם. גדרות הן אנלוגיה לכל מה שרע בנו וקיים בכל מה שאנחנו עושים אם זה בהתייחסות שלנו אחד לשני ברמה האישית או בעימותים בין עמים".





אז אתה מתנגד לגדרות?





"זו שאלה שמעולם לא עניתי עליה. אני מתנגד לרעיון של גדרות באופן כללי, כן. אבל גיליתי שקיימת בהם מוזיקה וכחוקר של כלים מוזיקליים זה מרתק אותי. אני לא חושב שמישהו חשב על ערכים עיצוביים כשהוא תכנן את הגדר אבל הדבר הזה מייצר מוזיקה כך שלמרות הכיעור האינהרנטי שלה עדיין אפשר למצוא בה יופי".

קישור לעמוד ובו גם סרטון- http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3328401,00.html