06-11-2006, 19:26
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 7,753
|
|
הבכינות כספורט לאומי בישראל (תסלחו לי על האורך, אך תשתדלו לקרוא בכל זאת)
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי davidb66 שמתחילה ב "לתפארת מדינת ישראל... שחיתות ושובב שחיתות..."
תוצאות הסקר חמורות בעיקר משום שהן מעידות על חוסר אמון מוחלט של הציבור במוסדות השלטון. תופעת חוסר האמון לא חדשה, אלא רק התרחבה לאחרונה. היא מעידה יותר על כך שמשהו רקוב בעם מאשר על כך שמשהו רקוב בשלטון.
מידת ה"שחיתות" שהציבור מאמין שקיימת בשלטון מעידה יותר על הלך הרוח שמשדרת התקשורת מאשר על המצב בפועל. לציבור אין כלים ממשיים לשפוט עד כמה ההנהגה מושחתת (מעבר לטון הדיבור, בחירת המילים, עוצמת הקול וחיתוך הדיבור פרשן פוליטי\משפטי\... זה או אחר).
מעמד התקשורת בעיצוב דעת הקהל בישראל משמעותי הרבה יותר מבמקומות אחרים בעולם, בעיקר בגלל המצב הבטחוני. בישראל לא חסרות דרמות תקשורתיות - כל ארוע, במיוחד ארוע בטחוני, גורר אחריו שעות של שידורי חדשות. מידע חדש זורם באיטיות, לכן הפרשנים והמגישים למיניהם לועסים וממחזרים את הפרטים הקיימים לאורך רוב זמן השידור. בשביל לשמור על הצופים מרותקים למסך למשך שעות, הפרשנים והמגישים נעשו לאורטורים וירטואוזיים. הפרשנים צריכים לייצר תחושה של אירוע מתמשך, של לחץ, דחיפות ואיום, על מנת לשמור על רמות אדרנלין גבוהות של הצופים. פרשנים מסוימים, כמו משה נוסבאום, יריב דרוקר או רוני דניאל, הביאו את האורטוריה לרמת אמנות עד כדי כך שהם יכולים להקריא מילון ולגרום לזה להשמע מרתק.
ההשפעה ההיפנוטית של התקשורת התרחבה הרבה מעבר לגבולות הביטחון, והיא מיצרת תחושות דומות של הגזמה פרועה גם בתחומי פנים. כתוצאה מכך, נוצרת אווירה מאיימת, כאילו כל רגע המדינה עלולה לקרוס בגלל "שחיתות" או בגלל עניינים אחרים שמנופחים מעבר לכל פרופורציה. אנשי ציבור הם כברווזים במטווח, שהצלחתם או נפילתם תלוייה במידה רבה בחסדי התקשורת.
הציבור בישראל משוכנע שהשלטון מושחת. זה נכון, במידה מסוימת, אבל חומרת השחיתות או המחיר שלה בפועל מתגמדים לעומת ההשפעות של ההד הציבורי.
ה"שחיתות" האישית של חברי הממשלה והכנסת יכולה לעלות לקופה הציבורית אולי כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה. זה אמנם לא סכום פעוט, אך גם לא סכום משמעותי מאוד שלא ניתן לעמוד בו.
האווירה הציבורית והתחושה כאילו קיימת שחיתות ברמה מסוכנת לקיום המדינה ושלטון החוק עולה לנו הרבה יותר.
בישראל בעיקר אוהבים למרר בבכי תמרורים (שלא לומר רמזורים או שלטי חוצות) על כל דבר אפשרי.
כולם יוצאים מנקודת הנחה שכולם מושחתים, מהממשלה והכנסת מטה. כתוצאה מכך אנשים נעשים חמוצים ומרירים, מרוכזים בעצמם ודואגים רק לתחת שלהם. אם כולם גונבים, גם לי מותר לגנוב. אני דג קטן לעומת כרישי השחיתות בשלטון. אם המדינה המושחתת, למה שאני אצא פראייר ואשלם מיסים, אעבוד קשה וכו'? לדפוק את המדינה בכל דרך אפשרית זו מצווה, וכו' וכו' וכו'
האווירה בישראל מאוד שלילית והתחושה ביחס לשחיתות היא נבואה שמגשימה את עצמה. כולם מרגישים שדופקים אותם, אז הם עובדים פחות קשה, מתחמקים מתשלומי מיסים וחובות אחרות, ובעיקר אין בושה. בשירות הציבורי זה משתקף בצורה הטובה ביותר - איכות השירות בקנטים, או כדברי המשפט האלמותי: "אין בארץ תודעת שירות".
מתוך ניחוש בלתי מלומד בעליל הייתי מניח שמצבנו מבחינת איכות השלטון טוב בהשוואה למצב בעולם. בהשוואה למדינות מזרח אירופה, שלא לדבר על מדינות אמריקה הלטינית, רוב אסיה, כל מדינות ערב וכל יבשת אפריקה, מצבו טוב הרבה הרבה יותר. אצל האמריקאים הקשר בין הון לשלטון הדוק הרבה הרבה יותר מבישראל. ישראל, לתחושתי, נמצאת מעט נמוך יותר מהסטנדרט המערב אירופי.
בישראל פשוט נהוג לעשות משפט תקשורתי פומבי בכל פוליטיקאי שקיבל קצת כסף מהצד תוך ניגוד עניינים - תופעה שללא ספק לא ייחודית לנו אלא שכיחה בכל מקום בעולם.
העם בישראל מושחת בצורה חמורה. הימין אומנם אוהב להשתמש במילה "שחיתות" כמילה נרדפת למילים "דמוקרטיה" או "שלטון החוק", אך למזלנו עדיין קיימים בישראל מוסדות כמו בית המשפט העליון שמונעים מהפוליטיקה המצחינה והפופוליזם התקשורתי לזהם את התשתית החוקתית של המדינה.
_____________________________________
“I lived in countries that had no democracy... so I don't find myself in the same luxury as you do. You grew up in freedom, and you can spit on freedom because you don't know what it is not to have freedom.”
― Ayaan Hirsi Ali
|