01-11-2006, 17:49
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 52
|
|
אני אבהיר את השאלה שלי
אני לא פיזיקאי, אבל אם אני מבין נכון, כל ההצעות הקודמות לגבי אחסון אנטי-חומר התייחסו לחומר שכולו מורכב מאנטי חלקיקים (נניח אנטי-מימן שמורכב מאנטי-פרוטונים ומפוזיטרונים). הבעייה כאן היא איך למנוע מהאנטי-חומר להגיב עם חומר רגיל, והפתרון המוצע הוא להחזיק את האנטי-חומר בתוך "מיכל" שבנוי משדות מגנטיים. אוקיי, את זה אני יכול להבין ועקרונית זה הוכח כאפשרי (הפיתרון המעשי עלול להיות מסובך מסיבות טכניות, אבל לפחות העיקרון פשוט ומוכח).
אבל עד כמה שאני מבין, הרעיון של סמית הוא שונה. הוא רוצה להשתמש רק בפוזיטרונים, ולאחסן אותם ע"י יצירה של פוזיטרוניום, שהוא מעין חלקיק מלאכותי שמורכב מפוזיטרון ואלקטרון שמסתובבים אחד מסביב לשני ללא גרעין (כלומר, חומר ואנטי-חומר יחד באותו החלקיק!). החלקיק הזה הוא כמובן בלתי יציב, כאשר במצב הרגיל הפוזיטרון והאלקטרון קורסים ומאיינים אחד את השני תוך זמן קצר מאוד (הרבה פחות משנייה), וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים למנוע. מה שאני לא מבין, אפילו עקרונית, זה איך אפשר להשתמש בשדה מגנטי בשביל להחזיק חלקיק כזה יציב. האם אי-פעם מישהו הצליח, או אפילו רק הציע, למנוע מאיזשהו סוג של חלקיק בלתי יציב להתפרק באמצעות שדות מגנטיים?
מה שמסבך את כל העסק זה שב"מיכל הדלק" של החללית (או ברש"ק של הפצצה) אמורים להיות מאוחסנים כמה גרמים של פוזיטרוניום, שמורכבים ממספר עצום של "חלקיקים" בלתי יציבים כאלה. אם רק כמה מהם קורסים, הם פולטים פוטוני גאמא אנרגטיים מאוד, שלא נראה לי שיעשו טוב לשאר חלקיקי הפוזיטרוניום שסביבם, או לאותו מנגנון שאמור להחזיק את החלקיקים יציבים. במילים אחרות זה נראה לי כמו מרשם לתגובת שרשרת, שבו כשלון בשמירת היציבות של מספר קטן של החלקיקים גורם לכשלון בשמירת היציבות של כל שאר החלקיקים ולפיצוץ כל העייסק בעוצמה (אם אני זוכר נכון מהמאמר) של 27 מיכלי דלק של מעבורת החלל...
|