הגיע לידי מחסנית מלבנון של קרל גוסטף (מוצג כל שהוא ) על המחסנית מותבאים מספרים בערבית
ועל התחמושת בפנים גם כתוב בערבית (37 כדורים 9MM גם כתוב) אבל בנשק האמיתי משוויץ יש רק 36
מישהו מידע מה מקור המחסנית (סוריה,אירן,לבנון,מצריים,עירק,ירדן...ושאר ירקות)?

"אם גילית את הדבר שלמענו אתה מוכן למות, אתה בדרך לגלות את הדברים שלמענם כדאי לחיות ..."

ראשית - תת מקלע קארל גוסטאב. מקורו בשבדיה, לא בשוויץ.

ידוע באזורנו בעיקר הדגם המצרי המכונה פורט סעיד.

לגבי הכדור הנוסף - כנראה מישהו מילא כדור אחר יותר מדי...אין בכך שום מסתורין ואין צורך להגיש כי קיימות מחסניות ל - 37 כדור. אגב, יש גם מחסנית 50 כדור לתמ"ק זה.

הקרל גוסטב הינו מעין "סטן" שבדי.
נשק פשוט וזול שמיוצר בשיטות יצור המוניות.-גם אותה תחמושת 9 ממ פרבלום המפורסמת.
לדאבוננו הנשק היה בשירות המצרים (פורט סעיד),הירדנים והמחבלים.
ייתכן וגם בידי הסורים והלבנונים בזאת אני לא בטוח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ran saar לדאבוננו הנשק היה בשירות המצרים (פורט סעיד),הירדנים והמחבלים. .

למה "לדאבוננו"?

באתר WORLD.GUNS כתוב עם F הם אמינים מאוד יכול להיות טעות שלהם
אני תמיד מתבלבל בין שבדיה לשוויץ בישבילי כל אלו אותו הדבר...
http://world.guns.ru/smg/smg48-e.htm

"אם גילית את הדבר שלמענו אתה מוכן למות, אתה בדרך לגלות את הדברים שלמענם כדאי לחיות ..."

ביחידה בה שירתתי היו שני כלים כאלה בנישקיה ובמצב חיצוני לא רע (לפי מצב ההשחרה). הקנים היו מחלידים ברמה שמשאירה את הקנים של העוזים הישנים והכסופים הרבה מאחור. שני הכלים לא היו תקינים באמת מידה צבאית וסבלו מכל מיני קילקולים שמנעו שימוש ליותר מאשר הדגמה.

אין לי מדד לגבי כלים עם מכנס פתוח בגלל שעוזי הוא הכלי האחר היחיד שראיתי יורה, אבל בהשוואה לרוסר"ים מכל הדגמים שאני מכיר, הכלי הזה לא היה ממש אמין (ויריתי בו כמה פעמים עם כל תחלואיו).

.

שיטה שבה מחוברים שני קרל גוסטבים עם תיל ממעיד וביחד יוצרים מחסום בלתי עביר לחלוטין (נאמר במידת מה של ציניות)ץ

מפאת גילי לא זכיתי לראות את זה בשטח, אבל שמעתי מספיק סיפורים וראיתי תמונות.

יצא לי לירות בו מספר כדורים (37....) ולא התרשמתי במיוחד, אך יש לציין שהכלי בו יריתי היה מוצג מוזיאוני.

למאג יש מכנס פתוח!

לגבי מארב דגן:

ראו אשכול זה

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ראיתי גם BAR יורה אם לדייק (למרות שבניגוד למאג, לא יריתי בו מעולם).

.

איך ומתי ? אלא אם אתה ממש הרבה יותר מבוגר ממה שחשבתי

יש שם מטווחים שמתפרנסים מהשכרת חוויות כאלה... אני מכיר כמה אנגלים שנסעו לשם בשביל לירות בלי אנפילד או לואיס גאן (לגבי השני אם אני זוכר נכון...). ה BAR הוא אייקון אמריקאי.

.

ראיתי סרטונים (נראה לי שמישהו העלה כאן לפורום) של אמריקאים שלוקחים את הילדים לירות ב0.5 ושאר ירקות.

יש לך תמונות משם במקרה ? ה-BAR הוא באמת סוג של יצירת מופת תכנונית (לא משתווה לטעמי לנשקים הסובייטים היפהפיים, אבל בהחלט יפה)

http://www.gunbroker.com/Auction/Vi...p?Item=57211078


אני בטוח שאם תתפשר על אחד קצת פחות דנדש, תוכל למצוא בפחות כסף. היו גם BARים שעברו הסבה לחצי אוטומאט כדי שיוכלו להיות מוחזקים בידי אזרחים אחרי החמרת הפיקוח על החזקת כלים אוטומאטיים החל משנות ה-30.

מכיוון שהכלי הזה גם נהדר, גם יעיל מאוד, גם חדשני לזמנו, גם של בראונינג והכי חשוב, גם אמריקאי, אפשר לראות אותו בתצוגות של מועדוני אספנים. אני ראיתי אחד במקרה בביקור ליד לאס וגאס.

אחד המשתמשים הידועים בשתי הקצוות של ה BAR היה בוני מ"בוני וקלייד" שביצע מעשי שוד ורצח עם כמה כלים כאלה שהיו לו, וגם סיים את חייו ממטח של כמה כלים שהוחזקו בידי אנשי החוק.

.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. (סרטון של ירי בBAR)

סליחה על התיקון, אבל נדמה לי שהמאג מוגדר כבעל מכנס חצי פתוח-הבדל משמעותי
ובבנין ציון ננוחם

זה פשוט תעתיק פונטי - אאל"ט זה נכתב גוסטב ומבוטא גוסטף במדינות בהן מסתובבים אנשים ששמם גוסטב/ף...

כמו שכמעט כל פרסום היסטורי באנגלית הופך את הוילהלמים לויליאמים...

יצא לי להחזיק כלי כזה-מדגם פורט סעיד- שנמצא שלל בבסיס טילים כלשהוא. יריתי כ-5 מחסניות של 30 כדודים כל אחת. הכלי סובל ממעצורים אין סופיים, חרף ניקוי ותחזוקה. אף הדיוק שלו הוא כשל ממטרה. למחסנית צורה יחודית, שכן הפרופיל שלה טרפזי לעומת הפרופיל המלבני של מחסנית העוזי.

ראוי לציין כי כלי זה, שהוחזק ע"י חיילי עורף למיניהם, הצטרף לעוד שני סוגי רובים מיטענים מוזרים שעל פי הכיתוב עליהם היו מתוצרת מצריים, האחד היה רובה שדמה במקצת לSKS ודומני כי נקרא פורט תאופיק, או שם דומה, והשני היה מקל חובלים ארוך יותר, שגם את שמו איני זוכר, אבל יתכן שנקרא "אסואן". אולי המומחים יוכלו להאיר את עינינו. אני זוכר כמויות עצומות של רובים כאלה, שנאספו מידי חיילים מצריים שבאו באלפיהם להכנע מערבית לתעלה. כיוון שלא ניתן היה להחזיק בהם, נלקחו מהם כלי נשקם- והם מסרו אותם ברצון- ולאחר מכן הם נשלחו על ציר חבית צפונה ונראה שנאספו ע"י יחידת חמ"ץ ,שהעמיסה אותם על סמיטרילרים ושלחה אותם ארצה.

יצא לי לנסוע עם נהג מונית מצרי שהיגר אחרי המלחמה עם משפחתו.
מעבר לסיפור האישי המרתק (הוא הזמין אותי למסעדה של בן דודו לאכול) יצא לנו לדסקס קצת על ימיו במלחמה (קצין בתותחנים).
הוא סיפר שהפורט סעיד היה נשק נוראי לנשיאה ונחשב עלוב באופן מיוחד (כמו שחי"רניק ממוצע היום ידבר על עוזי), אך חימשו בו את החיילים הפחות איכותיים (מנהלה, תותחנים, שיריון וכו').

בכל מקרה העדפתי להסיט את נושא השיחה באלגנטיות...

בסוף 1967 נשלחנו, קבוצה של עשרה קצינים ומ"כים מ"גולני", לארגן מחדש את סידורי ההגנה המרחבית ביישובי עמקי הירדן ובית-שאן, שהיו נתונים להתקפות מחבלים מאז תום מלחמת ששת הימים. בין השאר אירגנו לקיבוצניקים ולמושבניקים מטווחי יום ולילה ליד חמדיה, וכן סרקנו ועשינו סדר בנשקיות היישובים. במטווחים השתמשנו בנשקי המחץ: רובי "מאוזר" K-98 (צ'כי), מקלעי BAR, ותמ"קים "עוזי" ו"קרל גוסטב". ואילו בנשקיות של היישובים מצאנו תגליות נוספות כמו "סטנים", רובים אנגליים וקנדיים "לי אנפילד", מקלעי מגל"ד MG-34 ושלל אקדחים, כולל תופיים "נשברים" מסוג "וובלי" 0.38 ו-0.45, לצד "פרבלומים" ו"מאוזרים". להפתעתנו כמעט כל הגרוטאות הללו היו שמורות היטב וכשירות לירי, ואנו ירינו בהן בחדווה.
חוות-דעת: ה"קרל גוסטבים" היו די יציבים בירי, יחסית ל"עוזי" ול"סטן", אך הם וה"סטנים" היו גם הכלים ה"דמוקרטיים" ביותר מבחינת חופש הדיבור וזכות השתיקה... מקלעי ה-BAR היו די מוזרים. היו להם מחסניות FN כמו של רובי השירות באותם ימים ושני מצבי ירי: אוטומט איטי ואוטומט מהיר. הם היו רגישים מאוד ללכלוך ועתירי מעצורים, והניקוי שלהם היה המבחן האולטימטיבי לחובבי הסאדו-מאזו...
אך, היו זמנים, חבר...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HAIMKEH ...תופיים "נשברים" מסוג "וובלי" 0.38 ...הגרוטאות הללו היו שמורות היטב וכשירות לירי...

האקדח הזה היה "נשק ספינתי" בסטי"לים לפחות עד מחצית שנת 1975...
(היה שמור בכספת בחדר המפקד , וההתייחסות אליו היתה כאל כלי קודש - "לראותם בלבד"...)

A friend in need - is a friend indeed

(ומכיוון שהם מעולם לא התחברו לאקדחים, אני לא מאשים אותם על זה...) ומסתבר שנושא המחסור בחלפים ובתחמושת (שהיה מוכר מצה"ל) היה קיים גם אצלם! אנשים שנשאו אותם בתחילת שנות ה-60 (לפני שיצאו משירות) סיפרו שהיתה להם הקצבה שנתית של 3 (!) כדורים לניסוי כלים...

בשנות ה-90 היו בכמה יחידות פיקודיות ערימות של וובלים מושבתים שהיו אמורים לשמש בטכסים.

.

אצלינו בגדוד צויידו קצינים ,ברמת מ"פ ומעלה, באקדחים אלה. כל קצין קיבל תוף אחד של כדורים, ללא כל תחמושת לאימונים.
לאחרונה נתקלתי בוובלי במלחמת של"ג, כאשר על קרקעית אחד מארגזי הבטחון בימח רבץ לו וובלי, מנויילן היטב, שכנראה השתרבב במקום אקדח זיקוקים.

לפחות עד שלהי שנות השבעים.

מלבד הפורט סעיד יוצרה במצרים גם גרסה זולה יותר של הקארל גוסטב, בשם מעדי עקבה.
ההבדל החיצוני הזכור לי הוא חסרונו של מגן חום מהקנה.