|
05-10-2006, 22:02
|
|
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
|
|
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
|
|
אני מוסיף מאמר של עמוס הראל
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/770784.html
למה האלוף מתעורר במאוחר?
מאת עמוס הראל
יש לא מעט היגיון באחדות מהטענות שהעלה האלוף הפורש, יפתח רון-טל, בראיון לשבועון הנידח משהו "כפר חב"ד". מסקנת רון-טל שהמלחמה בלבנון היתה כישלון צבאי ישראלי מקובלת על רבים במטכ"ל. אחדים מעמיתיו לשעבר אף מסכימים עמו שנדרשת נטילת אחריות אישית והתפטרות בדרגים שמעליהם (תמיד, איכשהו, מדובר בדרגים מעליהם). גם הטענה שצה"ל השחית זמן יקר בהכנות להתנתקות מעזה ושכח את העימות הפוטנציאלי בצפון, יש לה משקל מסוים.
אבל הדיון התקשורתי בסערה הציבורית התורנית, שהפעם מתחוללת סביב דברי רון-טל, התמקד ברובו בסוגיה אחרת: האם ראוי שהאלוף יאמר את הדברים בעודו, רשמית, במדים? האם לא היה צריך להמתין עוד כמה שבועות, עד שתסתיים חופשת הפרישה שלו? המראיינים ברדיו (רון-טל נקרא להסביר את הציטוטים ב"כפר חב"ד" בתוכניות הבוקר) ציקצקו בלשונם ודוברת צה"ל מיהרה להוציא הודעת הסתייגות. אמש אף הודיע הרמטכ"ל, דן חלוץ, כי החליט לשחררו מיידית מצה"ל. בפועל, נראה שהיה מקום לדיון גם בסוגיה אחרת: איך קורה שהימין, חרף העובדה ששיעור לא מבוטל של קצינים, בכירים יותר או פחות, תומכים בעמדותיו, לא הצליח להוציא משורותיו ולו אלי גבע אחד? מדוע, לאורך ההכנות להתנתקות והפינוי, לא התנדב אף קצין לוותר על מעמדו ודרגותיו כדי למחות על ה"גירוש"?
כי רון-טל אינו לבד. מפקדו לשעבר, הרמטכ"ל הקודם משה (בוגי) יעלון, לא מסתיר את ביקורתו החריפה על ההתנתקות. אפילו הרב הצבאי הראשי (רבצ"ר) הפורש, תא"ל ישראל וייס, היכה בשבוע שעבר, באיחור, על חטא העקירה ואמר שאינו מבין את הגיונה. דעותיהם הפוליטיות של רון-טל והרב וייס לא היו סוד גם כשהיו במדים, אבל הם בחרו לתת להן פומבי רק כעת, כשהדבר אינו כרוך בסיכון, מבחינתם. בימין התפעלו אתמול מהאלוף, המדבר בחום כזה על מושגים כמו אדמת ארץ ישראל. שכחו רק לשאול האם האדמה לא היתה מספיק חשובה למחות למענה ולסכן את המשך הקריירה הצבאית גם לפני שנה?
רון-טל והרבצ"ר משיבים לשאלות כאלה בטיעון: חיילים היינו. מילאנו פקודות והכרנו בסמכויות הדרג המדיני. את דעותינו הבענו בפורומים פנימיים. ועדיין, מתגנב ללב חשד, שאילו רק הסכים חלוץ להאריך את כהונת הרבצ"ר בעוד שנה; אילו רק התממשה תקוות רון-טל לשוב לשירות פעיל ולהתמנות לאלוף פיקוד הצפון הבא, גם הביקורת שמשמיעים כעת שניהם לא היתה נשמעת.
לעצם הקישור שעושה רון-טל בין הזמן שהושקע בהתנתקות לפגיעה בהכנות למלחמה בלבנון - זו בעצם תמונת ראי (מימין) של תלונת השמאל, שצה"ל הפך לצבא שיטור בשטחים וסלל את הדרך לכשלונו בלחימה "אמיתית". בשתי הטענות אפשר לראות צדק מסוים, אבל הטוענים מתעלמים כליל מהנימוק בכיוון הפוליטי ההפוך. יתרה מזאת: האימונים בצה"ל קוצצו כבר לפני שש שנים, בגלל האינתיפאדה ולא בגלל ההתנתקות. עד שנת 2000 בילה גדוד חי"ר או שריון כמחצית מזמנו באימונים, חלק ניכר מהם לתרחיש מלחמה בעצימות גבוהה. היום, מג"ד יחשיב עצמו לבר-מזל אם יזכה לחודשיים אימון והתארגנות בשנה, לעומת עשרה חודשי תעסוקה בשטחים.
צה"ל מתנהל בימים הללו משערורייה לסקנדל. רק ביומיים האחרונים עסקו שם בהצהרות של רון-טל, בקצין הקשר הראשי ששכח לבוא לטקס האזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים (הרמטכ"ל כועס, שר הביטחון דרש הבהרות, הקצין ננזף) ובמפגש של חלוץ עם נציגי ההומואים והלסביות (הרמטכ"ל "לא התכוון לפגוע"; ההומואים סלחו). בין לבין, מושקע מאמץ גדול במסע הפחדה של קצינים החוטאים בעבירה החמורה מכולן, הדלפות לעיתונאים. כאילו אין די במעקב הצבאי שגילה כי 460 קצינים דיברו בלא אישור עם כתבים במלחמה כדי להבהיר, שמדובר בקרב אבוד מראש. עם כל כך הרבה עיסוקים חשובים, צריך רק לקוות שלמטכ"ל נותר זמן למשימה השולית יחסית של הפקת הלקחים ושיקום הצבא לקראת המלחמה האפשרית הבאה.
מי שרוצה לדעת למה יחידות יצאו ללחימה ללא ציוד ולמה מערך המילואים נראה כמו שהוא נראה, צריך להסתכל על "מלחמות הגנרלים" - עושים לביתם ועצמם. מפתיע מישהו שפתאום כולם נביאי זעם? ש
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics
"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.
Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht
I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -
|
|