04-10-2006, 05:27
|
|
|
חבר מתאריך: 30.09.05
הודעות: 1,181
|
|
בשנה שעברה התנדבתי במערכת בתי המשפט. התפקיד נשא אופי מזכירותי אך הייתי לעזר במערכת מאוד לחוצה ואף קורסת, השתדלתי להפגין הומניות כלפי הקהל המאוד בעייתי של המחלקה שלי ספציפית ולעזור. וכן, עזרתי להרבה אנשים שהחברה לא ממש תומכת בהם כמו פושעים משוחררים. כן, הרגשתי שצריכים אותי, מאוד אפילו.
מסיבות שונות עזבתי את השירות, אחת מהן אגב שהרגשתי שלא מעריכים את השירות שלי. לא החברים שלי, שחלקם ג'ובניקים ועושים הרבה פחות ממני, לא האנשים ברחוב שמרימים גבה כשאני אומר מה אני עושה, ואפילו לא במחלקה שלי, כאשר מנהלת מחלקה אחרת אמרה לי שבנים שעושים שירות לאומי זה ביזיון...
כעת אני משרת במקום אחר...
בכללי, כסף זה לא נותן (בהשוואה לעבודה), כבוד שירות לאומי גם לא מעניק. יקראו לי משתמט אלף פעמים ולא משנה השנתיים ש"בזבזתי" למען החברה שלי (לא צריך ללכת רחוק, בפורום הזה קראו לי בשם הזה), הזכויות אחר כך הן זניחות.
לטעמי אדם עובד במשק תורם הרבה יותר מחייל. הוא משלם מיסים, עובד וחי לפרנסתו. מה לעשות עם חיילים לא נחוצים? לדעתי לשחרר אותם, שיפרחו במשק ובאזרחות. כך גם לעשות למי שלא רוצה לשרת אבל זו דיעה אישית שלי...
בקשר לרעיון שלך, שירות לאומי היא מסגרת עדיפה בהרבה על פני הצבאית בהתייחס למשרת. היא יותר חופשית ומתירנית. היא לא אלימה (למי שזה חשוב לו...), והיא יחסית מתחשבת בזכויות. היא גם (בדרך כלל) ממיינת לתפקידים נחוצים במקומות שצריכים בהם כוח אדם. כרגע המקומות מוגבלים בגלל חוסר תקנים לבני/בנות שירות שנובע מחוסר תקצוב, אבל זה ניתן לתקן. הבעיתיות היא בהכרה במשרתי השירות הלאומי (בעיקר הבנים, זו סוגיה כואבת), ביחס אליהם ובהכרה שלא רק מי שרץ עם תבור ברחבי שכם תורם לחברה.
נערך לאחרונה ע"י Sycofat בתאריך 04-10-2006 בשעה 05:30.
|