18-09-2006, 20:23
|
|
|
חבר מתאריך: 18.09.06
הודעות: 27
|
|
משתף אותכם בבעיות שלי,עצות יתקבלו בשמחה
תהיו עדינים איתי,זאת הפעם הראשונה שאני כותב בפורום ...
אז ככה,אני בן 18,ולא לצערי אני לא מתגייס,תבינו אני לא איזה מטורף על הצבא אבל תמיד חשבתי שצריך לעשות צבא,אבל הצבא שיחרר אותי בגלל בעיה רפואית ( שלא מפריעה לי לתפקד,אני מתאמן בחדר כושר באופן קבוע,ולא פחות בריא מכול אחד אחר) ,אם הייתי יודע פשוט לא הייתי מספר להם על זה ,מוזר לי לראות את כל החברים שלי מתגייסים עכשיו וכשאני נשאר מאחור די לבד...
אני מתחיל ללמוד באוניברסיטה בקרוב,סך הכל אני לא יודע למה לצפות,אם אני אכיר אנשים או לא,או שאני אשאר לבד,כי סך הכל כולם יהיו שם הרבה יותר מבוגרים ממני,וחוץ מזה אני גם לא נראה ממש מבוגר..אני לא רוצה להשאר 4 שנים לבד שם..ובכלל אין ליכח ללמוד,גם בתקופת הבצפר דחפתי את עצמי ללמוד כי צריך ולא בגלל שאני רוצה.
אני מרגיש גם די לבד ,תבינו יש לי לפחות 4 חברים ממש טובים ועוד הרבה אנשים אחרים שאני מכיר,ככה שיש לי אם מי לדבר כשאני צריך,(וסך הכל כל אחד מגדיר בדידות בצורה אחרת),אבל לכל אחד יש תחיים שלהם וחלק בצבא,ופשוט אנחנו לא מתראים הרבה,אני לא יוצא הרבה מהבית,וקשה לי להתרגל לזה,תמיד הייתי באיזהשהיא חבורה,ותמיד הייתי יוצא,ועכשיו פשוט אני מתעורר בידיעה שהיום יהיה בדיוק כמו אתמול,וזה פשוט מדכא ,אם לפחות הייתה לי חברה,אבל גם את זה אין כבר הרבה זמן (ואני לא נראה רע,ולא אין לי בטחון עצמי מופרז אז אני לא משקר ),חברה הייתה יכולה להיות שינוי חיובי בחיים שלי עכשיו,סוף סוף משו חיובי היה קורה לי,אבל עכשיו אחרי חודשיים מתברר שמי שרציתי רואה בי אך ורק כמתאים להיות ידיד ולא יותר,ופשוט זה החזיר אותי לקרקע והראה לי שהחיים שלי דפוקים,ואני לא יודע עם משו ישתנה או פשוט הכל ישאר ככה...אני לא יודע מה לעשות,אני עובר תקופה של לקום בבוקר ופשוט לשכוב כל היום לשמוע מוזיקה ולא לעשות כלום,מין דכאון כזה .
קיצר רוצה לשמוע את דעתכם,כי אני לא יודע מה לעשות
מצטער שזה יצא קצת ארוך
|