לאחרונה מעסיקה אותי השאלה כיצד יכול טורפדו להתפוצץ מתחת לפני המים.
פיצוץ הינו בעצם תהליך שריפה גדול ומהיר מאוד. ככזה הוא צורך כמויות עצומות של חמצן בזמן קצר. מאיפה מגיע החמצן הזה אל מתחת לפני המים?
חיפשתי וחיפשתי באינטרנט, אך לא מצאתי תשובה. האם מישהו יכול לענות על שאלתי?
טל.

עד כמה שאני יודע החנ"מ עצמו יצוק עם חמצן בדומה לרקטה עם דלק מוצק.

"אם אלוהים היה רוצה שנשתמש בחץ וקשת הוא לא היה ממציא את הנשק האוטומטי" - קלי באנדי

פיצוץ הנו סוג של בעירה המכונה "בעירה דטונטיבית" (דטונציה ) מתוך ארבעה סוגים של בעירה מוכרים .
צורת בעירה זו נחשבת למהירה מבין כל סוגי הבעירה האחרות, היא נמדדת במהירות התקדמות של אלפי מטרים לשנייה והיא אינה זקוקה לחמצן אשר באטמוספירה לצורך התקיימותה/התקדמותה !
לא אמורה להיות כל בעייה ליצור פיצוץ מתחת לפני המים אלא אם כמובן החנ"ם יהייה מסוג הרגיש ללחות.

טורפדו מתפוצץ על ידי מרעום.
או הקשה ואו מגנטי ואו אקוסטי......ואפילו הפעלה מרחוק על ידי כבל.....

..."מאיפה מגיע החמצן הזה אל מתחת לפני המים?"

הידעת שהים הוא ברובו המכריע מולקולות שמורכבים משני שליש מימן ושליש אחד חמצן?
גם בתוך מים יש מספיק חמצן שאפשר ליצור בעירה.

בגלל זה חומר הכי יעיל לכיבוי שריפה הוא לאו דווקא מים, אלא חומר שחונק את החמצן באש.

החמצן בתוך המים אינו זמין לבעירה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

היות ויזימת החנ"ם לא זקוקה ולא מסתייעת בחמצן שבמים.

אני תמיד תהיתי איך זה שאפשר לעשות ריתוכים מתחת לפני הים, תמיד חשבתי שזה בגלל שאם יש מספיק חום וחומר בעירה מתאים, אפשר להשתמש בחמצן שכבר נמצא במולקולות של המים.

אני מאמין ששם בכל מקרה מדובר בתהליך אחר.

כדי לפרק מולקולת מים לחמצן ומימן, תדרש לחום של כעשרים אלף מעלות צלזיוס (או לחילופין, להשתמש בזרם חשמלי, מה שקרוי אלקטרוליזה). מה שכן, ישנו חמצן המומס בתוך המים, ואותו דגים יודעים להפריד ולנשום. שריפת חומר לא מסוגלת לעשות זאת.

A History of the Torpedo The Early Days

ובקשר לריתוכים מתחת למים:

http://www.metalwebnews.com/howto/u...nder%20water%22

של יצירת תוצרי בעירה (H2O וCO2).

אני לא אכנס לפרטים הפיסקלים המדויקים (בגלל השעה) פיצוץ דורש שני גורמים מחמצן ומחזר (שים לב מחמצן ולא חמצן). ושניהם נמצאים כבר מאוגדים יחדיו בחומר, ולראיה ניתן לפוצץ משהו אפילו בריק.

נסה את http://en.wikipedia.org/wiki/Explosives להסבר כללי, במיוחד הפסקה על Oxygen balance .

ואם אין לך כוח לאנגלית אז
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97...%A0%D7%A4%D7%A5
למרות שההסבר שם לוקה בחסר.

לילה טוב וחלומות פז.

נ.ב. עד כמה שאני זוכר טורפדו מתפוצץ מעט מתחת לספינה בכדי לנצל את התווך הנוח (מים) למעבר גלי הלם. בהילוך איטי רואים שעקב הפיצוץ הספינה 'מתקפלת' כפלי מעלה ובכיפוף חזרה היא בעצם נשברת לשניים.

סחתיין על המהירות, הרצינות והשליטה בחומר!

כל זה מעורר אצלי שאלה נוספת, ברשותכם:

למיטב ידיעתי נוהגים לכבות שריפות בבארות נפט על ידי פיצוצים. זאת משום שמים אינם יעילים בכיבוי שריפות אלה,משום שהם מתאדים מיד, ואף עשויים ללבות את האש, משום שהם משחררים חמצן. (זה שמומס בהם או זה שמרכיב אותם. אינני יודע איזה מן השניים.)
איך מכבה הפיצוץ את השריפה? הפיצוץ צורך את כל החמצן שבסביבת השריפה במהירות עצומה, ועל ידי כך משבש את אספקת החמצן לתהליך הבעירה של הנפט, מה שמכבה את השריפה בן רגע.

ועכשיו לשאלה:
אם נכונה העובדה, שתהליך הפיצוץ (דטונציה) אינו צורך חמצן חיצוני, הכיצד יכולה לעבוד שיטת כיבוי השריפות הנ"ל?

רק ממה שפרטת אפשרות היא של שימוש בחנ"מ אשר כן צורך חמצן מהסביבה על מנת כן "לחנוק" את האש.
אבל אני לא מומחה...

דבר ראשון- הסיבה שמהתזת מים היא לא כלי יעיל לכיבוי בארות נפט, היא לא פירוק החמצן מהמים. בכל מקרה החמצן לא יפורק מהמים אלה על ידי אלקטרוליזיה.
קשה לכבות באירות נפט בגלל צורת השריפה וסדר הגודל העצום. בניגוד לבעירה של חומר מוצק, כאן יש לך זרם בלתי פוסק של נפט, וכל עוד קיים הניצוץ הקטן ביותר באויר, השריפה תימשך (בניגוד לשריפה של עץ למשל, שאותה אפשר להחליש לאט לאט עלידי התזת מים ועל ידי כך הקטנת שטח הבעירה).

הפיצוץ גורם ל"נתק" של כמה שניות בין החלק הבוער לבין הצינור ממנו מתפרץ הנפט, והכמה שניות האלה מספיקות כדי לקטוע את הבעירה. כאמור לא מדובר על חניקה של האש- חומר הבעירה והחמצן עדיין נמצאים באויר וכל ניצוץ קטן יגרום להתלקחות מחודשת, אבל הפיצוץ קוטע את הבעירה (בדומה לכיבוי מצית עלידי נשיפה לכיוון הלהבה).

קודם כל, אני חושב שאתה מבלבל בין ריתוך חשמלי (ARC WELD) לבין ריתוך בעזרת מבער גז (אש גלויה). בריתוך תת מימי (ורוב הריתוכים המקצועיים) משתמשים ברתכת חשמלית ואין צורך בחמצן- למעשה חמצן הוא אלמנט מאוד לא רצוי בריתוך: מה שאתה עושה כדי לחבר שתי מתכות ולהפכם למתכת אחת הוא להפוך אותן למעין "מתג" חשמלי דרכו עובר זרם גבוה מאוד (בריתוך תת מימי משתמשים לרוב בזרם בסביבות 400 אמפר) ונעזר באלקטרודה שבידך כדי "לקצר" את המעגל חלקית לסירוגין (זה ההסבר הכי פשטני שיכולתי לנסח). יש לך את הרתכת שהיא ספק הכוח שלך, אתה מכוון אותה על נניח 300 אמפר (תלוי בסוג המתכת והאלקטרודה שלך, זה מדע שלם להתאים בין החומרים לאלקט' והזרם) ומשתמש במתכות אותן אתה רוצה לחבר כמינוס של המעגל שלך. הפלוס שלך היא האלקטרודה (אותה מחזיקים בידית מיוחדת). אני לא יודע כמה אתה מבין בחשמל (וגם אני רחוק מלהיות מומחה, אבל רתך לא רע) אבל דמיין את זה כאילו הזרם "מנסה" לעובר מקצה האלקטרודה אל המינוס שלו (המתכת). אם תיגע עם קצה האלקטרודה במתכת היא "תידבק" אליה כי תסגור מעגל, אבל אם תקרב את האלקטרודה בעדינות למתכת (המרחק תלוי במתח החשמלי), יוכל הזרם הגבוה "לקפוץ" ממנה אל התמכת כדי לסגור מעגל. ה"קפיצה" הזאת דרך האויר (בדיוק כמו שקורה בברק בין העננים והאדמה, בפלאג של אוטו בין האלקטרודות או בהצתה החשמלית בכיריים) היא הקשת החשמלית (האור הבלתי נסבל שאתה רואה) שמגיעה לטמפ' של אלפי מעלות ומתיכה את המתכות שלך, יחד עם האלקטרודה עצמה. החמצן הוא אלמנט שלילי בריתוך כי הוא גורם לחימצון (קורוזיה), ולמעשה ננקטים אמצעים (גז/ציפוי האלקטרודה) כדי להגן על נק' הריתוך מחמצן.

אלה היו 60 שניות על עקרונות הריתוך הבסיסי.

לגבי חנ"מ מתחתלמים- אני מופצע שאף אחד עדיין לא אמר לך פשוט שאין קשר בין פיצוץ לבעירה או חמצן. פיצוץ הוא שבירת הקשרים המולקולרים בחומר נפיץ (חומר לא יציב) ויצירתן של מולקולות חדשות. בתהליך שבירת המולקולות משתחררת אנרגיה רבה הנפלטת בצורת חום בגזים לוהטים המתפשטים במהירות.

ומה עם הארקר הצבאי? משמש לחיתוך מתכות חזקות(חוליות זחל, בוגי שהסתבכך במזקו"מ),ואני חושב שגם לריתוך אם צריך. אני יודע שנעשה שימוש בשני בלוני גז. איזה עקרון זה? אש ממש חזקה?

שהזכרת, אבל אם נעשה שימוש בשני בלוני גז נפרדים אני מסיק שאתה מדבר על ריתוך בגז, או מה שנקרא "ברנר" (WELDING TORCH). כאן משתמשים בחמצן נקי ובגז דליק נוסף (לחיתוך לרוב אציטלין) המתערבבים בלחץ בידית המבער (מנגנון בעל שסתומים אלקטרוניים לשליטה על עצמת הבעירה) ליצירת להבה בטמפ' של 3000 מעלות צלזיוס בערך. זה יכול לרתך (ע"י המסת נק' החיבור בין המתכות, ואז קירור כמקשה אחת) ויכול לחתוך (כאן משתמשים בידית אחרת, בעלת צינור חמצן נוסף אחד או יותר. כאשר המפעיל לוחץ על כפתור, מוזרם חמצן בלחץ גבוה אל תוך מוקד החיתוך ו"דוחף" את המתכת המומסת (שמתחמצנת והופכת פריכה) החוצה מתוך החתך.

אגב- גם בריתוך חשמלי (אלקטרודה) אפשר לחתוך בקלות בעזרת הקשת השמלית (או במילים פשוטות, הברק), צריך רק מעט ניסיון והרבה זהירות (טיפת פלדה נוזלית הניתזת במהלך החיתוך מגיעה לטמפ' של קצת יותר מ 1300 מעלות צלזיוס, זה יכול להיות מאוד מאוד לא נעים אם זה פוגע בך.) עצה שלי- עדיף לקחת את הזמן ולחתוך עם דיסק.

ארקאייר היא שיטת חיתוך( לא ריתוך) בעזרת אלקטרודות גרפיט (פחמן) מצופות נחושת אשר מחוברות לבלון אוויר דחוס. האלקטרודה מוצתת על ידי חיכוך וסגירת מעגל לא בנקודת החיתוך, אלא על מינוס שהוא חלק מהערכה. תחשוב על כבלי הנעה 24V כאשר צד אחד מפוצל לאקדח ומשטח מינוס ובמקביל צינור אוויר מתחבר לאקדח. האוויר ממשיך את בערת האלקטרודה, זורם דרכה בזמן החיתוך ומסיר/מנקה את החומר המותך מנקודת העבודה. תהליך החיתוך הוא לא תוצאה של שינוי כימי-מולקולרי אלא פשוט טמפרטורה אדירה ושימוש גם במתכת המותכת להמשך החיתוך (לכן אין משמעות לסוג המתכת שעליה עובדים).
השימוש העיקרי הוא חיתוך חלקי מתכת מאסיבים כאשר הזמן הוא קריטי, ולכן זחלים בשטח זה די נפוץ, כמו גם חלקים אחרים של מזקו"ם במיוחד לאחר עליה על מטענים. עקב מהירות החיתוך והאפשרות ללחיתוכי עומק בפלטות שיריון הערכה מצויינת לחילוץ חירום דבר שלצערי יצא לי ליישם בשטח.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

טוב, הנה עוד שאלה:

ריתוך מעל פני המים מתבסס על העובדה, שהאוויר הוא מבודד חשמלי טוב, כך שאם האלקטרודה ("המינוס") רחוקה מהגוף המרותך ("הפלוס"), לא נסגר ביניהן מעגל חשמלי. כשמקרבים את האלקטרודה מתרחשת התפרקות חשמלית דרך תווך מבודד (האוויר) בצורת ניצוץ ולא זרם רציף במוליך חשמלי. מי ים, לעומת זאת, הינם מוליך חשמלי טוב, כך שלא יכול לעבור בתוכם ניצוץ, ולא יכולה להתרחש בתוכם התפרקות חשמלית, משום שיש בתוכם זרם חשמלי.

אם כך, כיצת ניתן לרתך מתחת למים?

המתח באלקטרודה יחסית נמוך (סדר גודל של עשרות וולטים), ולכן זליגת זרם דרך המים היא לא משמעותית.

כדי שתהיה התכה של המתכת נחוץ הספק חשמלי גבוה בין קצה האלקטרודה לגוף המרותך. הספק זה מביא לטמפרטורה גבוהה, המתיכה את המתכת. הספק גבוה זה נוצר בזכות:
1. תווך מבודד (האוויר), המאפשר התפרקות חשמלית ולא זרם חשמלי סדיר דרך תווך מוליך.
2. מתח גבוה בין האלקטרודה לבין הגוף המרותך.

מתח נמוך אינו מאפשר לרתך בכלל, לפי מיטב ידיעתי, ובכל מקרה המים אינם מבודדים. מתח נמוך אינו עוזר כאן. גם עם מתח נמוך לא תשיג ניצוץ והתפרקות חשמלית.

..."פיצוץ הוא שבירת הקשרים המולקולרים בחומר נפיץ (חומר לא יציב) ויצירתן של מולקולות חדשות. בתהליך שבירת המולקולות משתחררת אנרגיה רבה הנפלטת בצורת חום בגזים לוהטים המתפשטים במהירות".

אך לגבי תחילתו - ..."לגבי חנ"מ מתחתלמים (כך נכתב במקור)- אני מופתע שאף אחד עדיין לא אמר לך פשוט שאין קשר בין פיצוץ לבעירה או חמצן". (ציטוט /העתקה של דבריך מההודעה המקורית) אני למדתי ע"פ ה"אסכולה" בה נטען כי תופעת הבעירה למעשה מחולקת לארבע קבוצות ע"פ החלוקה הבאה:

בעירה דיפוזיונית - שהנה הבעירה האיטית והמוכרת של חמר דלק + חמצן (חמצן אטמוספירי).

בעירה פירוטכנית - שהיא למעשה שונה מקודמתה בכך שמדובר על שני חמרים כשהאחד מחמצן והשני מחזר ללא תלות בחמצן האטמוספירי (לכן היא תתקיים גם בחלל /מעטפת סגורה).

בעירה דיפלגרטיבית - הדומה לבעירה הפירוטכנית אלא שבה בה ספק החמצן עשוי להיות מאותה המולקולה ממנה מרכב גם חומר הדלק.

בעירה דטונטיבית - בדומה לבעירה הדיפלגרטיבית אלא שבה התהליך הוא מהיר בהרבה (נמדד באלפי מטרים לשנייה) ופה באמת נכון לציין את מה שבעצם אתה כתבת שהתהליך מלווה למעשה ב......... שבירת הקשרים המולקולרים בחומר נפיץ (חומר לא יציב) ויצירתן של מולקולות חדשות. בתהליך שבירת המולקולות משתחררת אנרגיה רבה הנפלטת בצורת חום בגזים לוהטים המתפשטים במהירות" (בלי להתייחס כרגע לתופעות של גל הלם, הדף וכו'... ) כשסוג זה של בעירה אופייני לחומרי הנפץ בלבד.

כך שלמעשה ע"פ התיאורייה הזו עצם הפיצוץ הנו למעשה גם הוא סוג של בעירה אלא שאולי כפי שציין זאת ב.י.ר בתגובתו "היא אינה בדיק קונבנציונאלית"...
איני חושב שיש ממש סתירה בין הדברים אך עם זאת מעניין היה לשמוע את דעתו של a1948 בעניין ........

שתהייה שבת נפלאה לכולנו.

לבני.

לגבי בעירה/ דטונציה גם ההגדרה שלבני נתן וגם ההגדרה של J-R נכונות. אבל יש מספיק
יוצאים מהכלל כדי שלא יהיה אפשר לעשות הכללות.

לדוגמה TATP הוא פרוקסיד והוא רק מתפרק בלי שום ריאקצית בעירה, כנ"ל לגבי כל האזידים.

מצד שני יש תחום שלם של תערובות של מתכת/מחמצן שכבר מזמן עברו מתחום התערובות
הפירוטכניות לתחום חומרי הנפץ. שם האנרגיה מופקת כמעט כולה מהשריפה ולא מפירוק של
קשרים כימיים.

בקיצור שתי ההגדרות טובות אבל לא מכסות את כל האפשרויות.