ממחקר שמתפרסם בבריטניה עולה שמאז הפלישה האמריקנית לעיראק דווח שם על 100,000 מקרי מוות כתוצאה מאלימות.
המחקר התפרסם בעיתון הרפואי הבריטי "לנצט". ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, הביע הסתייגות מאופן עריכת המחקר.

(NRG)

נהרגו עקב סכסוכים פנימיים ופעולות הטרור שקבוצות הגרילה העיראקיות מבצעות?
הרי כדי להרוג חייל אמריקאי בודד שעומד בש.ג של איזה בסיס הם מסוגלים להניח מכונית תופת שתיקח איתה עוד שלושים אזרחים תמימים שבמקרה עברו במקום.
אני פשוט לא מצליח להבין את ההגיון העקום ודרך החשיבה המפגרת של עם שחירותו ניתנה לו על מגש של כסף אחרי עשרות שנים של דיכוי ובמקום לנצל את ההזדמנות הם (או לפחות חלק דומיננטי מהם) מעדיפים להלחם זה בזה או בכוחות שלמעשה באו לסייע להם.
עד כמה הזיכרון שלהם הוא קצר?
מעניין כמה עיראקים היו משלמיםבחייהם אם סדאם חוסיין היה היום בשלטון ?
משפחות שלמות הועלמו שם במשך שנים והם מתגעגעים אליו.
טמבלים

רוב המפגעים מגוייסים ע"י תואמי אל-קאעידה בשם אידאולוגיות שהחופש לא גבוה ברשימת ההעדפות שלהן.
התכריתים וסונים (תושבי פאלוג'ה ודומותיה) אחרים חיו טוב יחסית תחת סדאם, והם זועמים על נטילת הפריבילגייה. בעיקר אנשי צבא שמצאו את עצמם ללא המנגנון שסיפק להם כסף ושררה.
חלק מהשיעים רוקדים לחלילי אייטולות מעבר לגבול, אחרים - בשיטת "מצליח" - אומרים: "גירשתם את סדאם? מצויין! עכשיו נגרש אתכם ונשתלט על שלנו".
ושאר "העם העיראקי"?! יודע שיש יותר סיכוי שירצח בידי אחת מהקבוצות לעיל בשל תמיכתו ב"כיבוש" מאשר יזכה לראות את ילדיו גדלים במדינה חופשית בזכות האמריקאים.

לאמריקאים אין מספיק גב בארצם, אכזריות בליבם והבנה של נתיניהם החדשים בשביל להיות הבריון החדש שעדיף לפחד ממנו, ואולי - בעוד חצי דור - ללמוד את דרכיו המבטיחות.

אין לכך הסבר טוב. אולי זו שטיפת מח, אולי זה כמו עבד שהתרגל לאדון המרושע שלו עד שהוא מפחד מהחופש, אולי ואולי.
הסבר טוב אין לתופעה שבה אנשים מתגעגעים למי שגרם להם רוע עצום, בדיוק כמו שאין הסבר טוב למה אישה חוזרת לבעל שמכה אותה, או שבחורה חוזרת לחבר שניסה לאנוס אותה...