כבר הבנתי שבמלחמה האחרונה בלבנון היו קשיים רבים של מחסור בתרופות משככות כאבים לפצועים והשאלה שלי היא כזאת:

האם השימוש במורפיום מקובל בצה"ל?
מי נושא אותו? אני יודע שלא חובשים
פרמדיקים?
רופאים יחידתיים?
אנשי רפואה ביחידות מיוחדות?
אנשי רפואה ביחידות חילוץ?

בצבאות אחרים (דוגמאת רוסיה וארה"ב) שימוש במורפיום מקובל מרמת חובש במחלקה ומעלה.

כמובן במצבו ההמודינאמי { ל"ד ודופק} של החולה פצוע
פצוע לדוגמא אם סימני חיים לא תקינים, ל"ד נמוך וכ"ו ,לא יקבל מורפין עם כול כאבו ..מחשש שפשוט תהרוג אותו ,וכנ"ל גם חולים שעושים אוטמים וכדו עם סימני חיים לא יצבים
חובש קרבי , אני בוודאות יודע שהם היו נושאים אותו עליהם
אין לי מושג האמת , לגבי הלחימה האחרונה . אם נשאו אותו חובשים קרביים , פראמדיק ורופא בטוח שכן
בכול המערך ובכול היחידות .
התרופה היא תרופה לשיכוך כאב בלבד ואינה מצילה חיים , החסרון שלה שיש חשש להתמכרות של הפצוע אליה, ובגלל זה נחשבת לסם לכול דבר ונעולה בכספות .וברמת צוות רפואי אמון עליה איש הצוות הבכיר לרוב פראמדיק

אף אחד לא מתמכר למורפיום בגלל שקיבל זריקה או שתיים כשנפצע בקרב. צריך שימוש חוזר במשך תקופה ארוכה יחסית בשביל להתמכר, וגם אז הבעיה היא יותר של תלות גופנית שהיא לא נעימה אבל פתירה בקלות יחסית (בניגוד לתלות נפשית שמתפתחת בעיקר אצל מי שלוקח את הסם מראש מסיבות אישיותיות-חברתיות-פסיכולוגיות ושממנה קשה עד בלתי אפשרי להיגמל). בחיל הרפואה כמובן יודעים זאת היטב. אלא מה? המורפיום שווה לא מעט בשוק השחור ומפחדים שיגנבו. בגלל שמפחדים שיגנבו, חיילים במלחמה האחרונה סבלו נוראות. אולי העיוות שמשקף יותר מכל את המצב הנורא שהגענו אליו.

לא בגלל בפחד מגנבה, המורפיום לנפגעי טראומה לא מומלץ וכיום גם במתאר אזרחי הוא לא כל כך פופולרי.

ממלאים דו"ח בנפרד על כול אובדן , גניבה , שימוש , חוסר וכ"ו
הרזרבות . מונחות בתוך כספות ונגישות לאדם אחד בלבד
ובאלו שבהם משתמשים - סוגרות ואטומות בתוך כיס של אדם אחד שדואג להעבירה מבעל מקצוע למשנהו וזה אמור לפתוח ולבדוק תקינות , מספר , ותוקף .
אני בטוח שלא סתם נוהגים באמצעי הזהירות הזה.
אגב , אתה מוזמן לשאול בעצמך כול מי שעוסק ברפואת שטח - בזמן שלא ידועים כול הנתונים או לא ברורים על מצב פצוע . יעדיפו לעבוד בשיטת היש ספק אין ספק . ולא יתנו . ואני לא מדבר על סתם שבר ביד
בתוך הבי"ח זה כבר סיפור אחר .

אין כיום סם שיעיל יותר ממשפחת האופיאטים לשיכוך כאב. יש כיום סוגים שונים של אופיאטים וחלקם פחות מסוכנים (מבחינת דיכוי נשימתי למשל) ממורפיום שעובד בעיקר על רספטור MU. אכן, מאז ומתמיד היו הרבה מאוד מגבלות על השימוש במורפיום בפציעות שונות, ועדיין הוא יעיל מאוד ובטוח למצבים רבים. אם אומנם אין לחובשים מורפיום (הסתמכתי על העדויות באינטרנט) הרי שזה אומר אחת מ-2: או שלא סומכים על החובשים שיהיו מסוגלים להגיע להחלטה עם סמך מצב הפצוע (וזה די חמור) או שמפחדים שיגנבו (ואם כל התיעוד, הכספת וכו'-בכל זאת גונבים ממש כפי שגונבים נשקים בעשרות) וזה חמור יותר.

האמת שיש, אבל זה כבר דיון לפורום אחר.

אני אומר בקיצור שכיום יש מחקר נרחב על שימוש בטוקסינים של חלזונות ים (קונוסים) לשם טיפול בכאב (וכאב כרוני) וישנם כבר מספר פטנטים שאף נמצאים בניסויים קליניים סופיים בארה"ב.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

האמת שחידשת לי. האם מדובר בחומרים שפועלים ללא כל מעורבות של המערכת האופיאטית ועם אותה פוטנטיות? האם בנוסף אין להם השפעה ממכרת בפני עצמם (למי שלא יודע, הרואין הוצע במקור כתרופה נגד...התמכרות למורפין...)? אם כן, הרי שמדובר במהפכה של ממש ואני בוש ונכלם שהדבר נעלם ממני בהתחשב בתחום עיסוקי. יש לך אולי לינק לפרסומים בנושא?

אני ככה אומר מזיכרון, כי אני לא זוכר בדיוק את אתר המטרה, אבל החסימה של העצב היא עקיפה.

היתרון הוא כמובן בעובדה שאין התמכרות והפעילות היא קלה למינון, אבל כמו בכל מאלחש יש גם חסרונות בתחום תופעות הלוואי
להלן תקציר של אחד המאמרים:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/...l=pubmed_docsum

והנה עוד אחד:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/...l=pubmed_docsum

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בטריאז שמבוצע ראשונית אם זה בשטח או השכבת הפצוע נניח בחדר הלם . לא יודע לגבי המחלקות בבי"ח באיזה סוג של משככים הם משתמשים
ישנם תרופות אחרות שמוגדרות אף הם כסם שגם משמשות למקרים קיצונים .
כגון הרדמות ותופעות אחרות במקרים קשים . קאטמין , דורמיקום , וליום . כול התרופות באמפולות ישירות לוריד .
לגבי השאר - לא מכיר לא יודע ..

משככי כאבים פועלים על חסימת הולכת סיגנל הכאב למוח (בפשטנות). ואליום, קטמין (שיש לו תופעות לוואי מאוד שליליות) וכו' פועלים לכל היותר על האפקט האמוציונאלי של הכאב.

בגלל זה אמרתי בהכללה ובלי לשעמם יותר מידיי :
"כגון הרדמות ותופעות אחרות במקרים קשים " .

הבעיה היא לא שהמרפיום יהרוג אותו אלה שמורפיום מטשטש סימני פציעות שונות ומרפה את הגוף דבר שיכול לגרום לכך שמי שינסה לטפל בפצוע אחרי זה יכול לפספס פגיעות או לא לעשות דברים שחשובים כדי להציל את הפצוע

כרגע מתקיימת במוזיאון ארץ ישראל תערוכה בשם "שדות אסורים"

שנושאה הוא האופיום והחומרים שמפיקים ממנו ובינהם מורפין


כמו כן יצא ספר שהינו קטלוג התערוכה שגם שמו הוא שדות אסורים

התערוכה סוקרת את שימושי הפרג לאורך אלפי שנים ועד היום תוך דגש על השימושים החוקיים והבלתי חוקיים.

בתערוכה גם מוקרנים סרטים שונים בנושא.

מוזיאון ארץ ישראל נמצא ברמת אביב והתערוכה מתקיימת בביתן "אדם ועמלו"

צר לי, ידידי, אולם התשובות של קודמי לא נכונות ולא רציניות, אם כי די משעשעות. כיום בצה"ל נמנעים כמעט לחלוטין משימוש במורפיום כמשכך כאבים בגלל הסיכוי הלא קטן לגרימת כשל בתיפקוד הלב-כלומר סוג של התקפת לב בעברית. אומנם, המורפיום קיים בצה"ל אך כיום משתמשים בחומרים פחות מסוכנים.מנסיוני האישי, בלחימה האחרונה לא היו משככי כאבים מהסוג הזה לחובשים בשטח אלא רק לרופאים.

ואם תוכל תואיל בבקשה לשתף על איזה תרופה אחרת אתה מדבר, שניתנה ברפואת שטח אני אשמח לדעת .
מכול מלמדיי השכלתי .
בלי להכנס ליותר מידיי אנטומייה וכ"ו
מורפיום . השפעתו על מערכת העצבים . ואם נהיה ממש קנטנונים . גזע המוח - בכך תביא לדיכוי נשימה , הרחבת כלי דם וכתוצאה מכך הפלת לחץ .
ישנה גם השפעה על קיבה מעי וכדו וחשש גם מאי ספיקת כליות
לא מכיר בן אדם שקיבל מורפיום , ועשה איזה שהי הפרעת קצב או כשל לבבי ומת על המקום
אבל שוב , אתה מוזמן להרביץ בי קצת ידע

בקשר לשאלה שלך.


יש מורפיום בצבא. אני לא יודע אם נעשה שימוש.

מי שנושא אותו הוא הרופא. המורפיום צמוד לרופא 24 שעות (יש לו פאץ' על החגורה).

נעשה שימוש במורפיום בלבנון.

ועוד דבר קטן. חובשים ביחידות מיוחדות שיוצאים לפעילות בעומק האויב למשל. חותמים על מורפיום לפני כל פעולה. וזה כמו "פק"ל" שלהם בשטח מלבד להיות חובש.

כמו כן המורפיום בבסיס נשמר בכספת.

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

כשהייתי בסדיר היה לכל חובש במחלקה שלי קיט מורפיום שהוא היה חתום עליו כצל"מ, לאורך כל השנה, לא משנה הפעילות הפלוגתית.
היו 4-3 חובשים במחלקה וזה היה בסביבות שנת 2000.
לפי מה שהבנתי מהרופא שלנו, נשיאת מורפיום על ידי חובשים הוא עניין הנתון לשיקול של מפקד היחידה בלבד.

המורפיום הוא בעבר וגם כיום אחת התרופות הנפוצות בשימוש כנגד כאב.
במרכזי הטראומה השונים בישראל זוהי תרופת הבחירה לשיכוך כאב בשלבי הטיפול הראשוניים של פצועים.
התרופה עם פרופיל בטיחותי מצוין. השפעת החומר מהירה, ונמשכת שעות בודדות. יש חומרים שיכולים לסתור את פעולתו במידה ויש צורך בכך. אין כמעט חשש לנפילת לחץ דם או דיכוי נשימתי (במינונים הנכונים) ובוודאי לא לדום לב. המקרים בהם קיימת סכנה הם כאשר כבר ישנה בעייה נשימתית משמעותית או מצב של הלם בדרגה גבוהה. כאשר מדובר בטיפול בפצוע אין כל חשש מבעיית התמכרות גם אם השימוש הוא באופן קבוע במשך מספר ימים.
אין מניעה מלתת אותו גם כאשר אין עדיין אבחון ברור של כל הפציעות. בלאו הכי ההסתמכות על הבדיקה הגופנית מוגבלת ויעשה שימוש באמצעי הדמייה נוספים.
חשוב מאד לתת משכך כאבים כבר מהשלבים הראשונים של הטיפול בפצוע מכיוון שהדבר מקטין הפרשת חומרים עקב הסטרס שמחמירים את מצב הנפגע.

chill out my friend...

[1] לא היה מחסור במורפיום לכשעצמו. הבעיה הייתה שתוקפה של התרופה בתרמילי הרופא שבימ"חים פשוט פג לו זה מכבר ולא חודש ביודעין. תפיסת העבודה גרסה כי ניתן יהיה לחדשו במהירות עם הזנקת חילי המילואים אך בפועל זה לקח 'מעט' יותר
[2] מורפיום הינה תרופה זולה בשוק החוקי האזרחי ואינה מבוקשת יחסית בשוק הנרקומנים. עם זאת, כל נרקומן היה שש לצרפה לקוקטיל אופאטים ונגזרותיהם בעת מחסור.
החתימות והסרבול הנוהגים סביב מורפיום נובעים מעצם היותה מצויה תחת פקודת הסמים המסוכנים וגם רוקח באזרחות מחזיק את התרופה בכספת ומנפקה רק עפ"י מרשם התואם את החוק. הנגזרות הפומיות של מורפיום משמשות לשיכוך כאבים בחולי סרטן בעוד התרופות למתן תוך ורידי ניתנות גם ניתנות ביחידות לטיפול נמרץ ואף במחלקות לשיכוך כאבים לאחר ניתוחים או כחלק מצרופי תרופות בחולים הסובלים מכאב ומונשמים. נכון שקיימות תרופות חדשות יותר כגון פנטניל ממשפחת האופיאטים אך למורפיום עדיין תפקיד חשוב בשיכוך כאב בבתי החולים.
[3] בתרמיל הרופא נועד המורפיום לא רק לשיכוך כאבים אלא לסיוע בהרגעת פצוע מונשם וכאוב. בעיקרון פעולת האינטובציה מצריכה הרגעה/הרפיה של הפצוע וחיל הרפואה מוגבל לביצוען בתרופות שאינן מצריכות קרור ואינן מושפעות מאור השמש. לשם כך נעשה שימוש בקטאמין בשילוב ואליום כתרופת הבחירה לאינטובציה אך כמות הקטאמין בתרמיל הרופא לא תספיק לאחזקת פצוע לזמן ארוך ויכולה לגרור בשטח חסימה של הטובוס עקב ריור. לכן יתוחזק הפצוע ע"י ואליום ובאם הינו כאוב או באם אין הדבר מספיק [כצפוי] - גם ע"י מורפיום. תופעות הלואי המדאיגות מבחינת הרופא בשטח תוך טיפול באופיאטים או בבנזודיאזפינים אינן ירידת לחץ הדם [מבלי לבטל סכנה זו] כי אם עצירת הנשימה העצמונית. לכן, הכרחי כי הנותן אותן תוך ורידית יהיה מוכן להתמודד עם בעיה זו ע"י הנשמה במסיכה או ע"י אינטובציה והנשמה. במונשם יציב - אין מניעה להשתמש במורפיום ולכך נועדה התרופה.
[4] בעבר היו החובשים 'חותמים' על סירטות מורפיום בתמיסה שומנית להזרקה תוך שרירית ומהדקים אותן בסיכה לכיס חולצתם. בסמכותם היה לתת תרופה זו במתן תוך שרירי במקרים של שבר, פגיעות זרחן ושאר מצבים שאינם כרוכים בסכנת הלם ודכוי נשימה. ראשי התבות של התווית הנגד למורפיום היו 'נרצ"ח הב"ן' וכמו ראשי תבות רבים מבה"ד 10 רק אבשלום קור זוכר מהם... [נ=נחש...]. ואשמח אם מישהו ירענן את זכרוני התשוש.
אגב, ברפואה מומלץ של לתת מורפיום תוך שרירי לפצוע בחשד הלם [כלומר כמעט לכל נפגעי הטראומה] בשל העדר ספיגה טובה מהשריר בזמן ההלם וספיגה לא מבוקרת יחסית לאחר תיקונו.
[5] לא ראיתי בשנים האחרונות וגם לא בחודשים האחרונים חובשים סדירים או חובשי מילואים עם מורפיום למתן תוך שרירי. [יתכן והוצא מסמכותם?].

[1] מצוי בתרמילי הרופא החתומים בעודם בימ"ח ומוחזק בכיסי הרופאים והפאראמדיקים ביחד עם תרופות האינטובציה
[5] צ"ל מומלץ שלא [!] לתתו במתן תוך שרירי בעת הלם

כרופא באזרחות ובשרות מילואים פעיל [יותר מדי...]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה כרופא באזרחות ובשרות מילואים פעיל

אז ככה.
בצה"ל בכללי.
יש פק"ל מורפיום לכל איש רפואה שמעל חובש
כלומר פרמדיק ורופא
(בדרך כלל זה יהיה בכיס ת.א שלהם עטוף בצמר גפן...)

בעיקרון בזמן מלחמה כל חובש אמור לקבל שירטת מורפין של 0.03 מ"ג אם אני לא טועה (כניראה שאני טועה בכמות) אבל בכל מקרה החובש מקבל כמות מזערית של מורפין שגם אם תזריק אותה לאדם בריא הוא לא ירגיש אותה ביכלל. אולי נותנים את זה יותר בקטע הפסיכוסומטי.
בכל מקרה בלחימה האחרונה בלבנון לא נתנו מורפיום לחובשים.

נתנו כדורים למציצה מתחת ללשון של משכח כאבים אחר שאני לא זוכר את שמו כרגע...

בקשר למידת השימוש במורפיום בצבא בכלל...
זה תלוי בפרמדיק / רופא הרבה פעמים זה הולך לפי "טעם" אישי של איש הרפואה...

לדוגמא לא מזמן יצא לי להיות נוכח באירוע של פגיעת גב. הרופא במקום נתן לו מורפיום בזמן הפינוי לבית החולים.
ישנם רופאים שלא רואים שום דבר רע בלתת מורפיום בתנאים המתאימים ויש רופאים שיעשו הכל בשביל להמנע מלתת מורפיום...

זה משתנה מאוד...
מקווה שעניתי לך על משהוא ממה ששאלת...

שהשתתף בלחימה. חובשים , ברמת החובש המחלקתי והפלוגתי, לא קיבלו מורפיום. מצד שני, עם התחלת הלחימה שולשה ורובעה כמות הרופאים הכל גדוד, לרופא/ פרמדיק על כל פלוגה ביחד עם צוות רפואי שאינו קשור לחובשים הלוחמים. לכל צוות כזה היה מורפיום, ולפי מה שהבנתי בכמוןיות מספקות, ככה שברמת הפלוגה לפי הבנתי היתה גישה למורפיום לכ לפצוע שהזדקק לכך. שוב, אבל זה הי בגדוד שלי, וכמו כל חוסר האחידות הצבאית אני לא רוצה לקחת אחריות על מקומות אחרים בצבאנו המצ'וקמק.