|
שמעון פרס: את המלחמה בטרור צריך לנהל בעזרת ננו-טכנולוגיה
לשכלל את המלחמה, להפריט את השלום (שמעון פרס, TheMarker)
המלחמה בארגוני טרור חמושים בטילים וברקטות - המסוגלים לפגוע בטנקים, במטוסים ובריכוזי חיילים - חדשה לישראל. זו מלחמה בעלת אופי בליסטי יותר מטריטוריאלי, שאינה מוגבלת רק לחזית. לארגוני הטרור שאיפה דתית, לא רק לאומית, והם מעדיפים לפגוע באוכלוסייה אזרחית בטרם ינסו להשתלט על שטחים: לשיטתם, הרג בני אדם אפקטיווי יותר מהשתלטות על שטח.
המלחמה לא מנוהלת על ידי צבא מאורגן, אלא על ידי יחידות מבוזרות (לעתים יחידים בלבד) המסוגלות להסתתר בקרב אוכלוסייה אזרחית ולהשתמש בה כמגן, בשדה קרב שאינו קבוע. פעילי הטרור לא צמודים למסגרת מדינית ומתקיימים כטפילים במדינה שאינה בבעלותם, כצבא בתוך צבא. הם יכולים ללבוש ולפשוט מדים לפי ראות עיניהם. כתוצאה מכך, ההבדל בין חזית לעורף הצטמצם מאוד.
דיווחי התקשורת על הקרבות מעצבים את דעת הקהל. זהו שדה קרב רווי עדשות טלוויזיה, כאשר ייצוגי המלחמה משפיעים לא פחות מהמלחמה בפועל. כלי התקשורת משפיעים על הלגיטימציה למלחמה במדינה ומחוץ לה, וכן על מורל החיילים ועל דעת הקהל האזרחית. אין לתכנן מערכה צבאית ללא שיבוץ מתאים של התקשורת בשדה הקרב, שכן אין ערך רב להסברה של דברים לאחר שקרו. המראה שמציגה הטלוויזיה בשעת ההתרחשות, היא הקובעת.
הנשק העומד לרשותנו הותאם ללחימה בצבא אחר, לא ללחימה מסוג זה. הלוא אין טעם שמטוס או מסוק בשווי מיליוני דולרים יחפש אחר מחבל בודד או אחר קבוצה קטנה של מחבלים, תוך סיכון גבוה; או שטנק יחפש במסתורי סלעים ובמחבואי ביצורים קבוצה קטנה של מחבלים מוסווים, המצוידים באמצעי ראיית לילה ובטילי נ"ט.
העורף גם הוא אינו ערוך למלחמה מהסוג החדש. הוא אינו מוגן כראוי, והאוכלוסייה מרוכזת בשטח מצומצם שבו נמצאים גם המפעלים החיוניים של המדינה - המהווים מטרה נוחה לטילים. במלחמה כזאת יש לבזר את האוכלוסייה בשטח גדול ככל האפשר, ולהכין מבנים מוגנים היטב העשויים לשמש למטרות אזרחיות בימי שלום.
וכמו שמבחינה טריטוריאלית קשה להבדיל בין חזית לעורף בצד הנתקף, צריך להבחין בהיערכות האוכלוסייה בשטחים שמהם מבוצעת ההתקפה, להבחין בין שליטתה של ממשלה באוכלוסייה לבין שליטת ארגוני טרור שאינם סרים למרותה. יש ללחוץ על הממשלה ואין מנוס מפגיעה בפעילים.
נשק לא נצחי
מהם הלקחים המתבקשים משינויים אלה לגבי העתיד? צריך להבין שאין נשק הרתעה העומד לנצח. ההרתעה משתנית עם השינויים שחלים בשדה הקרב. קלע דוד הרתיע רק בקרב אחד - מאז הכל השתנה.
ישראל צריכה להוסיף ולהחזיק במערכת נשק מתאימה (מטוסים, רגלים, צנחנים, שריון וספינות) למקרה שתותקף על ידי צבאות רגילים. אך היא חייבת להכין הרתעה אסטרטגית, כלי נשק ומבנה ארגוני ההולמים הדיפת מתקפת ארגוני טרור החמושים בטילים ובציוד מודרני. ארגוני טרור המצוידים באמצעי קשר מודרניים ובטילים נגד טנקים, נגד מטוסים ונגד ספינות.
במלחמה מסוג זה יש להיעזר בכלי נשק העשויים טכנולוגיה חדשה לחלוטין, כגון ננו-טכנולוגיה - ממד חדש ולא רק שכלול של טכנולוגיות קיימות. פעיל טרור עשוי להירתע אם ידע שייתקל באמצעים חדישים המאפשרים לזהותו, אפילו בתוך קהל רב; שנשקו החבוי עשוי להתגלות על ידי אמצעים בלתי-נראים. על מערכת ההגנה להשתמש בכלים המופעלים מרחוק, ברובוטים ובמודיעין מסוג שלא ידוע כיום.
כבר היום קיימת בישראל קבוצת מדענים מצוינת, המסוגלת לפתח מערכות כלי נשק ואמצעי גילוי והגנה חדשניים, היוצרים יכולת לפגיעה אינדיווידואלית באויב ומתן הגנה אישית למתגונן. בשעתו, היתה לי הזכות להכניס לצה"ל מערכות חדשות של נשק, שהעניקו לישראל כושר הרתעה שנותר עד היום, כלומר יכולת שהחזיקה מעמד כחמישים שנה. אני משוכנע שאפשר לעשות זאת שוב, ולטווח ארוך.
המהפכה הטכנולוגית אז נעשתה ביוזמת משרד הביטחון, והיוותה את הבסיס להיי-טק הישראלי של היום. אנשי הדור החדש של הטכנולוגיה הביטחונית היום יכולים להניח יסוד שיורגש גם בתחומי החיים האזרחיים: בריאות, תחבורה, תקשורת, איכות סביבה, חקלאות, מים ואנרגיה.
שלטון אחד, רובה אחד
ההיערכות הטריטוריאלית של ישראל חייבת להביא לביזור האוכלוסייה. היא צריכה גם לסייע בהיווצרותו של שלטון אחד בשטחי המדינות השכנות. כניסת כוחות האו"ם, בהם כוחות אירופיים, והתפרסותם עם צבא לבנון בדרום לבנון הם שינויים שעשויים להניב יתרונות אסטרטגיים.
ממשלת לבנון, כמו הרשות הפלשתינית, איבדה שליטה על שטחה ועל כוחותיה החמושים. שתיהן פסקו להיות כתובת לשלום או לביטחון בשטחים שאמורים היו להיות בתחום אחריותם. ישראל צריכה לתמוך במאבק ממשלתו של פואד סניורה להיות הסמכות הטריטוריאלית והצבאית הבלעדית בארצו, ולתמוך במאבקו של אבו מאזן לקיומו של "שלטון אחד ורובה אחד", במסגרת השליטה הפלשתינית.
ההרתעה נועדה למנוע מלחמות, אך המטרה נותרה השגת שלום מלא. עם כל הביקורת שלנו על הטרור הפלשתיני ועל הטרור שבא מלבנון - היא אינה תחליף למאמץ להשיג שלום. שלום עם כל מדינה באזור, וכן עם כל המדינות במזרח התיכון. במלחמה, כמו בשלום, המטרות לא השתנו. הדרכים השתנו.
הקריאה הכללית ל"שטחים תמורת שלום" עלתה יפה בשני מקרים: מצרים וירדן, ונכשלה בשני מקרים אחרים: לבנון והרשות הפלשתינית. ללבנון החזרנו את כל השטח, לפי החלטת האו"ם, ולא קיבלנו שלום מלא. ערכנו נסיגה חד-צדדית מרצועת עזה, ולמרות זאת היא המשיכה לשמש בסיס לירי על ישראל. עם פריסת כוחות האו"ם, נוצרה תקווה לבצע את החלק האחר של המשוואה: שלום מלא עם לבנון. סניורה קרא בפומבי לשלום, ותשובת ישראל צריכה להיות חיובית, פומבית וחד-משמעית: כן לשלום עם לבנון.
נכון, לצד לבנון עומד סימן שאלה סורי. המדיניות הסורית הנוכחית מצטיינת במצבי רוח מתחלפים. הקריאה מדמשק שישראל תקבל קודם כל את כל תנאיה ואז, ורק אז, תהיה מוכנה להיפגש לשולחן המשא ומתן - היא הצעה מגוחכת. עלינו לומר לסוריה שאם היא רוצה שלום, עליה לבוא לשולחן המו"מ בגלוי, במישרין, ללא אולטימטום. כך קרה עם מצרים. כך קרה עם ירדן. כך נפתח המשא ומתן עם הפלשתינאים וכך אף התחלנו עם לבנון. על אף שבשני המקרים היו עליות וירידות, האפשרות נותרה בעינה. סוריה סירבה כל הזמן.
אשר לפלשתינאים, לא חוסר רצונה של ישראל אלא היעדר אחדות בקרבם היא שהפסיקה את תהליך השלום. הפלשתינאים הרוצים בשלום חסרים את הכוח לקדמו, ואלה מהם שאינם רוצים בהסדר קבע - יש להם יכולת למנוע אותו. דבר זה גרם לכך שהטרגדיה תפסה את מקום המדיניות.
הפילוג הפלשתיני העמיד את ישראל בפני מצב לא פשוט. המשך מדיניות הנסיגה החד-צדדית איבד את כוח המשיכה שלו בציבור הישראלי, לאור תוצאותיה ברצועת עזה: איני רואה כיום רוב שיתמוך בנסיגה חד-צדדית מהגדה. הבענו נכונות להיכנס למשא ומתן עם הפלשתינאים לפי מפת הדרכים, אבל לעת עתה חמאס מנע מהפלשתינאים לעשות כן. ישראל תוסיף להציע לשבת לשולחן הדיונים, למרות הסירוב מטעם חמאס.
שלום תמורת הפרטה
קיימת אופציה נוספת, מאמץ תלת-צדדי שיכלול את ישראל, ירדן והפלשתינאים. אופציה שתיפתח בצד הכלכלי, במקביל לצד הפוליטי. ישראל, ירדן והפלשתינאים הסכימו כבר להפוך את כל רצועת הגבול שבין ים סוף לנהר הירמוך למסדרון כלכלי פתוח לשיתוף פעולה, שיכלול מפעלי תעשייה, תיירות וחקלאות. כמו כן, יתאפשר להביא מים מים סוף לים המלח. צריך לזכור, שרוב השינויים שחלו בעולם מאז מלחמת העולם השנייה באו כתוצאה מתמורות כלכליות ולאו דווקא מהתערבויות צבאיות.
לשלושת השותפים אין אמנם די אמצעים הדרושים לבצע את התוכנית. אבל להון הגלובלי המחפש שווקים חדשים והזדמנויות חדשות, גם אם יש בהם סיכון, יש נטייה להיכנס לפיתוח אזורי שכזה. אפשר אם כן להפריט חלק מהשלום, ולא רק חלקים מהכלכלה.
עלינו להציע אפוא לפלשתינאים מו"מ מדיני, לפי הבסיס היחיד המקובל בעולם ועל הצדדים - מפת הדרכים. כן יש לבנות במקביל אזור כלכלי משולש, שיסייע להשתחרר מהמצוקה הפיננסית (מרכיב בקושי המדיני).
בימינו, אין יותר "עם לבדו ישכון". המדע והטכנולוגיה הפכו כל מדינה לחלק מהאזור ולחלק מהגלובוס. אין פירושו של דבר שצריך לבטל את הזהות הלאומית, אבל אפשר להעניק הזדמנות מקבילה, עשירה יותר, לתהליך של שלום וברכותיו. לא העבר הוא הדבר הדוחק - עבר אי אפשר לשנות. מה שדוחק הוא העתיד - ואותו ניתן לשנות. |
ראשי
צ'אט
31-08-2006, 09:37
מצב כלאיים
