http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/6071

התחמשות במסווה של בנייה

שלומי פלקס, מג"ד במילואים, מנהל כיום את אתר 'אגם חי' ביראון. בשעת חירום הוא משמש גם כרכז הביטחון של הקיבוץ. את שש השנים האחרונות הוא תופס כחלום: "ראינו לנגד עיננו חלום שהולך ונבנה עם השנים", הוא מספר כאשר אנו יושבים בצל עץ הרימון, בפאתי האגם הקסום. "למול הבית, ברכסי ההרים שמעלינו, בנו הכפריים הלבנונים עיר לתפארת. מארון א-ראס נחשבת בעיני הציבור הישראלי ככפר קטן, אבל זו בעצם טעות בסיסית. לפני שש שנים, עם נסיגת צה"ל מהשטח, היו במקום כמה עשרות משפחות, אולי 500 600 נפשות. בפרוץ המלחמה חיו במקום כ-20 אלף נפש. מאות בתים נבנו, בתי מידות, בתי פאר שאינם נופלים מבתים מודרניים בסגנון אירופי.

"היינו בטוחים שאכן השלום הגיע למחוזותינו. אם הכפריים בונים את ביתם סמוך לגבול בלא כל חשש, עם כאלו השקעות מודרניות ומרהיבות עין, אנחנו כנראה צריכים להתרגל לעידן חדש. המשק גדל והתרחב. סביב אתר הכשרת דפנה התחלנו לבנות חלקת משק לבנים ממשיכים. הכל היה ורוד", הוא אומר. "תראה את הבתים שם. יש שם שטח של 1000 מ"ר לכל בית. ממש אירופה. יותר שטח מרוב הבתים בישראל".

מצוידים במידע הפסטורלי כל-כך ירדנו למטעי הקיבוץ, לשמוע את הסברם של קציני המודיעין למידע המוטעה כל-כך שהיה בידינו. במטעים לאורך כל הגזרה שהו למן היום הראשון למלחמה הכוחות שנכנסו לדרום לבנון ויצאו משם (על כוח נוסף, שהיה בכפר גלעדי חשוף בשטח, ראו בהמשך).

קציני המילואים וחיילים שהגיעו לבתי ה'כפר' הענק הזה, מארון א-ראס, נדהמו כאשר גילו בתוככי הבתים, במרתפים העמוקים, את הסיבה האמיתית לכשל המודיעין.

"הכל היה תרמית אחת גדולה", מספרים הקצינים שחזרו מהכפר. "חיזבאללה בנה בכפר הזה ובעשרות כפרים נוספים לאורך הגדר תשתית עירונית מרהיבת עין, עם בתים רחבים הבנויים בכמה קומות, רק לצורך הטעיית צה"ל ומערך המודיעין. גם תושבי האזור סברו כי הגיעו למנוחה ולנחלה".

מתחקיר שעשו הכוחות ללוחמי חיזבאללה שנשבו ומעיון במפות ובתרשימים שנתפסו בשטח ובבתים עולה התמונה הבאה: כאשר יצאו כוחות צה"ל מלבנון, לפני שש שנים, הגיעו נציגי חיזאבללה לכל אחד מהכפרים שעל הגבול. הם גילו עוני משווע. הצעתם היתה פשוטה: אנחנו נבנה לכם בית חדש ומפואר. תנו לנו שישה-שבעה חודשים ותחזרו לבית חדש. שיטת הבנייה היתה מתוחכמת. הבתים נבנו ב-4 5 קומות – דבר שהיה בלתי שגרתי בנוף הסביבה – רק כדי להטעות. אם יש תושבים רבים, בטוח כאן. את קומת המרתף יצקו עם בטון עבה, ובה היתה מפקדת הארגון. בקומה הראשונה גרו לוחמי חיזבאללה שהוסוו כבעלי הבית, ובשאר הקומות גרו אנשי הבית המקורי. כך ארגנו לעצמם אנשי חיזבאללה מערך תצפיות, פיקוח והאזנה. לאיש לא היה היתר לרדת למרתף, ודיירי הבית לא ידעו כמעט מה נרקם בו.

יוסוף חופר מלכודת אש

כאן מגיע השלב השני. מתרשימים שנאספו ומעדויות שנלקחו מצטייר המידע שהיה נחוץ כל-כך, לצה"ל מחד גיסא ולחיזבאללה מאידך גיסא – איך בונים מערך שלם של מיקוש השטח בלי שאיש יבחין בכך. השיטה עבדה כך: בבוקר יום ראשון, 4/5/02, יצא איברהים לשטח שמחוץ לכפר עם עדרו. הוא נטל עמו מעדר, וחפר בור בעומק חצי מטר ליד הסלע. איש לא חשד בו. כעבור שלושה ימים יצא עם עדרו יוסוף, כפרי אחר, ובידו מעדר. הוא חפר בור נוסף בתוואי שאליו הונחה. העילה הרשמית: קווי השקיה לגידולי השדה. חודש לאחר מכן לא עבר איש בסביבה, ואז הגיע נזיל – תושב נוסף, שלא ידע על קודמיו – כשבידיו שק 'חומר אורגני לדישון' (כך הסבירו לו), שפך את תוכנו לתוך הבור, וכך הלאה. מישהו נוסף מותח קווי השקיה מדומים, וכולם למעשה מהווים תשתית חומרי נפץ סביב לכפר, בפאתי הכפר ולעתים גם בחצרות הבתים. כך לאורך הגדר כולה, לאורך הגזרה כולה.
סיור שערכתי השבוע בפאתי מטולה מגלה כי תיאור דומה התרחש גם סביב הכפר כילא, הנושק לבתיה ולמטעיה של מטולה. חיים פיין, בעל מטעים בסמוך לגדר, מצביע על דגל של חיזבאללה שעודנו מונף, חודש אחרי המלחמה, כמה מטרים מהגדר. "כל הכפר הזה", הוא מספר תוך כדי נסיעה במטעי התפוח שלו, "נבנה אחרי נסיגת צה"ל מדרום לבנון. מתי פעם היו כאן בתים בני שתים-שלוש קומות? מאז שצה"ל יצא הם חיו כאן מצוין, ואנחנו גם. הכל שגשג. מטולה תמיד היתה מחוץ לאש הקטיושות. בכל המלחמה נפלה כאן רק קטיושה אחת, וגרמה לנזק מועט".

אבל דיברו על זה בהקשר שנבנים כפרים סמוך לגבול שבהם לוחמי חיזבאללה ביחד עם הקומנדו הסורי יתפסו עמדות מפתח בתחילת המלחמה בכדי לגרור את כוחות צה"ל ללחימה עירונית.

21 NO F WAY