החיילים ממשיכים לצאת מלבנון, ואתם העדויות על ירי דו צדדי בלתי פוסק, רעב כבד וניהול כושל של הלחימה. אחד החיילים: "מעולם לא ראיתי כזה חוסר תיאום ברור בין הכוחות בשטח"
אמיר בוחבוט
17/8/2006 9:38
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


כוחות צה"ל ממשיכים לצאת מלבנון, ואתם זורמים הסיפורים על התפקוד הלקוי של הצבא במהלך המלחמה. "מעולם לא ראיתי כזה חוסר תיאום ברור בין הכוחות בשטח" – כך סיפר רוני (שם בדוי) לוחם מגדוד 13 ל-nrg מעריב. כתבה שנייה בסדרה.

בימים האחרונים, מאז שנפסקה הלחימה בלבנון, החלו החיילים שהשתתפו במלחמה לשטוח את תלונותיהם על אופן ניהול הקרבות. מעדויות שהגיעו לידי nrg מעריב עולה כי הליקויים בשליטה על הכוחות בשטח כמעט ועלו בחיי אדם רבים.

"הכוחות ירו אחד על השני טילים, צרורות של נק"ל, ופעם אחת אפילו ירה לעברנו טנק וחורר קיר שלם. בנס לא נפגענו. המבצע הזה היה כולו מלא נסים", תיאר רוני את ההתנהלות הלקויה של הצבא. "התבגרנו ב-30 שנה אחרי כל מה שראינו. ראינו חברים נופלים, ראינו כמויות פצועים כמו שלא ראינו אף פעם. איך חייל אמור להרגיש אחרי שהוא שומע ששני חברים שלו נדרסו למוות אחרי טנק?", אמר.

גם רן, יוצא חטיבת גולני, מותח ביקורת חריפה על ניהול הלחימה. "היינו מגיעים לבתים מסוימים בכפרים ונתקעים שם חסרי מעש מספר ימים. ברור היה לנו שאם ניתקע שם יותר מדי זמן 'יתקעו' אותנו המחבלים, אבל אלו היו ההנחיות. היה שם הרבה בלבול, חוסר סדר. בפיקוד של האוגדה, שלא ידעו בדיוק למה להנחות אותנו. כל יום שעבר היינו צריכים להסביר בצרחות לחיילים אחרים שגם אנחנו חיילי צה"ל ושיפסיקו לירות עלינו", סיפר.

אלקנה (שם בדוי), לוחם מיחידת אגוז, סיפר בציניות שכל מפגש בין קבוצות חיילים היה מסתיים בירי או בבקשת נדבה. "היינו יותר משמונה ימים בתוך השטח ואפשר לומר שלוחמים רבים מאתנו נשכחו בשטח. חלק מהלוחמים ירדו בשבוע וחצי בין שלושה לארבעה קילוגרמים", סיפר. "הגענו למצב של חולשה כי שכחו או לא יכלו להביא לנו אוכל. יש כאלה שחיטטו כמו מסכנים בתוך הבתים ויש כאלה שאכלו פירות או ירקות מהשטח. במקרים חריגים פגשנו כוחות בשטח. ואז, או שזה היה מסתיים בירי דו צדדי או שהיינו מבקשים מהם אוכל".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
"חבורה של פחדנים"


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
גם רן מספר על מחסור חמור במזון. "כדי שלא נהיה רעבים פשוט פתחנו מקרר של בית לבנוני והתחלנו לאכול", אמר. "שמעתי גם על כאלה שלא התביישו והיה להם זמן לבשל אוכל לחבר'ה. יש כל כך הרבה כעס על הפיקוד הבכיר שאפילו המג"דים והמח"ט בשיחת סיכום לא הסתירו את דעתם על ה'פדיחות'. בדרך כלל מנסים לך להסתיר ולטייח, אבל הפעם נחצו קווים אדומים וגם להם לא היו תשובות".

אלי, לוחם ביחידה מובחרת במילואים, התבייש מהמצב שבו מצא את עצמו. "לאורך זמן לא היה לנו אוכל סדיר. פעם אחת פגשנו חיילי שריון שהביאו לנו ענבים מאיזה כרם באזור. מצאתי את עצמי מלקק את היד כדי לאכול גם את הענבים שהתפוצצו לנו בידיים. היו רגעים שאפילו מים לא היו לנו".

לדבריו, שיירות האספקה של צה"ל נפגעו קשות מירי חיזבאללה ולא הצליחו להעביר אוכל לחיילים. "אחרי ששיירה שהיתה בדרך אלינו חטפה כמות גדולה של טילים, היא עשתה אחורה פנה והחיילים נמלטו כמו חבורה של פחדנים", זעם.

"אנחנו נשארנו בלי אוכל ונאלצנו לפשוט על הכרם באזור כדי שלא נגווע ברעב", הוא הוסיף. "אני לא רוצה לומר איזה מחשבות עוברות לך בראש כשאתה במצב כזה. אמרנו למפקדים שאין לנו אוכל, אבל כמה אפשר לומר את זה בקשר. אמרו לנו שאין צירים לוגיסטיים כרגע ועובדים על זה".

לכתבה

ויבדוק מבחינה גיאוגרפית למה אנחנו נראים ככה.
זו התשובה לאלוף שטרן.
אבל זה בטח לא מעניין אותו.

אחד מהם אפילו כתב יומן מלחמה ותעד צעד במה שעשו - קראתי בעיון רב ,ולא מצאתי שום הבדל בן מה שהוא מתאר שם לבין קו חי"ר רגיל במוצבים היותר חודרים בלבנון לפני הנסיגה ..
המח"ט שלהם , אל"מ שלומי כהן שאותו הכרתי אישית .. מי שהיה מג"ד 12 ב 1998 והוביל את הגדוד עם אפס אבידות בגזרה היותר מסוכנת בזמנו, וחצה את לבנון לאורכה ולרוחבה בכמה קווים סולק על ידי הלוחמים בזמן שיחת הסיכום
הלוחמים טענו שלא היה מים אוכל וציוד , לפי המצוטט שם בדי הרבה מילים ומשפטים , הוא ניסה לומר שזה מה שיש זה המצב וככה ננצח והודיע להם שהוא מודע לתקלות , ברמת הפיקוד שלו הוא אומר שנעשה מעל ומעבר, והודיע שהדרגים מעליו בפצ"ן יצטרכו להפיק לקחים
שלומי כהן , ידוע אגב בנחישות שלו להוציא מתוך חייליו את המיטב שבמיטב
הוא המג"ד שזרק לכלא מעל ל 50 לוחמים כולל סגל לכלא באשמת מרד שעשה הגדוד בתקוע לפני עלייה לקו
כול פלוגת המסייעת הלכה לכלא פורקה והורכבה מחדש , שברקע התקשורת חגגה סביבו וגם הורי החיילים.
בקו אחד של 4 חודשים - שלט הגדוד שלו בגזרת עיישה ריחן וצפונה משם , ביחד עם הפלנ"ט והחה"ן { שאותה הוביל סרן עשור לשעבר - היום סא"ל עשור - מפקד 51 } ואגוז , הגדוד ביחד עם היחטיו"ת האלו עשו דברים שנחשבו להצלחה רבה
מדובר בקצין מעולה עם מוסר עבודה גבוה , ובעל הוקרה והערכה לחייליו , ותמיד ככה היה

יש מצב ללניק?

היומן מלחמה הוא כתבה במוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות של היום.

אמר המחט את אלה הדברים "פעם הבאה אל תבואו..."
מישהו יכול להסביר לי משפט כזה?
ייאוש פשוט ייאוש מהרמה של המפקדים בצה"ל.

שיעלו כאן בוגרי מלחמות ישראל , ומעניין אותי לדעת .. האם ככה זה היה נראה אחרי המלחמות שהם עברו ?
מי אמר ואיפה קבעו , שיהיה הכול בסדר והולכים ללקק דבש ..
כולם סבלו , כול מי שהיה שם , מי יותר ומי פחות
להגיע לדין ודברים בצורה כזאת מול עיני העיתונאים , מוריד ומשפיל את הצבא בשעתו הקשה
וכול זאת מול עיני וצופי הטלויזייה הערבית שמציפים את התקשורת שלהם בדיווחים על הבעיות הפנימיות שלנו

ואת זה אני זוכר אישית... (אהוד יערי וזאב שיף ב"מלחמת שולל" מצטטים צנחני מילואים שיושבים שבוזים באיזו חורבה בבירות ואומרים "תגידו ****, נכבוש את ****! אבל אל תביאו אותנו בשביל להלחם על כלום".

ההתמרמרות בנוסח "זה ממש לא כמו לשחרר את הכותל" היתה מאוד נפוצה אצל החיילים. שינוי גדול מאז, הוא העובדה שאיכות החיים בישראל השתפרה פלאים, ובמיוחד אצל הסקטור שעושה מילואים. אבא שלי שנלחם ב 67, 73 ן 82 - יצא לחו"ל בפעם הראשונה בחייו ב 82, ועוד ל "8 ימים 16 מדינות מאורגן" והיה מעדיף אוכל צבאי על מה שהגישו בחדר האוכל של התעשיה האווירית. אחרי שעבר להג"א אני זוכר אותו עושה 30 יום מילואים במשימות ממש מטופשות כמו לישון 24/24 באיזה מחסן ציוד קטן של הג"א בתוך מוסד אזרחי. אני לא זוכר אותו מתלונן. בלי ביקורת: הזמנים השתנו והאנשים השתנו, אבל כנראה שהצבא לא השתנה...

במלחמה היום פרטי כל אירוע מתפרסמים מייד בפרטי פרטים ולציבור קשה מאוד לעכל אירועים כמו פצועים קשה שגוועים בשדה הקרב (ושניתן היה להציל בנסיבות אחרות), אספקה שלא מגיעה, מחסור באמצעים, דו"צ ובכלל קורבנות מאירועים שבראייה ממוקדת הם "מיותרים לחלוטין" (כמו האירוע בכפר גלעדי). אירועים מכל הסוגים הנ"ל היו לרוב ב-67, ובספרים המפורטים על הלחימה בירושלים ישנם המוני תיאורים כאלה.

.

כל מי שקרא סיפורים אישיים ממלחמת יוה"כ נתקל בסיפורים כאלה ואף יותר מזעזעים. צריך לזכור גם שאחרי יוה"כ היו מילואימניקים שישבו חודשים ארוכים בחורף הקשה והמתינו במוצבים נידחים לביצוע הסכמי הפרדת הכוחות בדרום ולסיום מלחמת ההתשה בצפון.
הנקודה שהעלית לגבי השינוי בתנאי החיים הוא קריטי וחשוב מעין כמוהו ומספר גברים במבשפחתי עברו "מסלול" דומה מאוד לזה של אביך. יחד עם זאת צריך להבין שלשינוי הזה ולתפוצה הנרחבת והמהירה של מידע ישנה השפעה עמוקה גם על האופן שבו החברה מתיחסת למלחמה. כנראה שהפיקוד העליון של צה"ל לא קלט זאת עדיין, למרות שנראה שההנהגה המדינית קלטה זאת יותר מדי טוב...

והיא: איך לכל הרוחות מג"ד או מח"ט מנהלים מלחמה שבה בתוך 10 דקות מאירוע שבו יש נפגעים, כבר מופיעים בפורום רוטר מספרי ההרוגים, פרטי האירוע והשיוך היחידתי, בחדשות של 8 כבר מספר הפרשן בצירוף גרפיקה ממוחשבת את הקרב כמו שהוא רוצה להראות אותו, ב8 בבוקר כבר מראיינים פצוע המום ברמב"ם שמספר על חברים שגוועו מאיבוד דם במהלך השעות שחיכו לחילוץ שלא יכול להתבצע תחת אש, וב8 בערב שלאחר מכן (אם לא היה אירוע גדול נוסף) הפרשן התורן כבר מכתיר את ה"רשלן" התורן ומבודד את ההיתקלות תוך ניתוח שלה כאילו שמדובר על טיול שהסתיים באסון.

כל מג"ד בשעת לחימה צריך לדעת ש-5 דקות לאחר תום הלחימה (או תוך כדי) הוא יעמוד מול משפחות שיודעות כל פרט ופרט על גורל בניהם ואשר ידרשו תשובות בניפרד מהתמונה הכללית. למעשה בתום כל מלחמה יצתרך כל מפקד "להסביר" את אותו אחוז גדול של אבידות שנגרמות עקב דו"צ, הפגזת פתע על שטחי כינוס או בכלל כל כניסה למארב מרובה נפגעים. כמו כן ידרשו הסברים נוקבים ועריפת ראשים בשל חללים שנפטרו משום חוסר יכולת להעניק להם טיפול רפואי סביר או אנשים שנהרגו בקרבות שבדיעבד יתבררו בחסרי חשיבות (כמו תל אל פאחר בזמנו). מה שהחל ב82 עם קרב הבופור, יהפוך למעשה לנורמה, וכל מפקד יידע שהוא יכול לנהל לחימה תחת אילוצים שבעבר לא היו (מלבד אילוצים חדשים נוספים כמו לחימה בין אזרחים) וכאשר חצאי אמיתות יעופו בעורף לפעמים עוד לפני שהוא ידע עליהם...

כל מפקד ידע שדקה אחרי הלחימה הוא ישאל שאלות שלא ניתן לתת עליהן תשובות שנראות מספקות לאחר שוך באש. למעשה, מעבר לשאלות הציוד והברדק ה"פתירים" שמידה רבה הפכנו לקרתגו: מפקד שמביא פחות מנצחון מאבד את חייו (המקצועיים). המצב שבו לאחר מספר ימי לחימה, כל מפקד בכיר שפותח עיתון או טלוויזיה, יודע כבר שדינו יחרץ בכל אירוע שבו כוח יכנס למארב (ורק במידה ובה מזל רע יביא ל3X אבידות ולא X לדוגמא...) וכי בעוד מספר ימים הוא יצתרך לעמוד בפני המשפחות, החברים והלוחמים שישאלו אותו שאלות אנושיות כמו "עבור מה נהרגו החברים שלי?".

זהו מצב סבוך מאוד ושאלה ערכית ואזרחית גדולה שחייבת להשאל. לטעמי היא לא תשאל גם משום האינפלציה בכווני חקירה וגם משום שזוהי שאלה מורכבת ושאינה תלוייה בפרסונה מסויימת, והרי ה"עם" אינו אוהב שאלות מורכבות שלהן תשובות מורכבות.

אני אישית הרבה יותר מוטרד משאלה זו (ומהעובדה שבצו-8 הבא כל איש מילואים יעמוד מאחורי הקמ"ן והקמב"ץ כבר בשלב התיכנון ולא תמיד ישאל שאלות "במקום") מאשר משאלת כשירות הימ"חים (והרי כולנו יודעים שדווקא שאלה זו תפטר ראשונה והכי בקלות).

וכמובן שאין במה שכתבתי משום ביקורת על הלוחמים וחבריהם שלא חזרו, אלא רמז על בעיה רצינית שתעמוד בפני המערך בכל מקרה של מלחמה שתהיה פחות מאשר "הסורים על הגדרות" - השאלה האם הזרוע הצבאית תוכל למנף מבצעים מורכבים תוך הסתמכות על כלל המערך, או שהמערך הזה יתפקד במסירות רק במקרה ובו חרב תודעתית מתנופפת מעל הראש של כולנו.

* אבא שלי ישב ליד האגם המר ובפאיד בנאים שבגבעת חלפון לא היו, עד לימים האחרונים של מארס 74! עד היום אין לי מושג מה בדיוק הם היו אמורים לעשות שם (חוץ מלהתגבש) אבל אבא שלי שוחרר רק כשאמא שלי קיבלה את הצירים הראשונים... אני הסיבה לכך שאבא שלי אמר שלום לסיני!

.

הענייין הוא שיש פה מצב נתון שלא ישתנה. הרבה יותר קל לתקן פגמים במערך הימ"חים מאשר לשנות מגמה תרבותית-טכנולוגית בעלת אופי הסטורי. החוכמה היא ללמוד לנהל את העניינים הצבאיים-בטחוניים במסגרת אילוצי העידן והדבר דורש סוויץ' מנטלי ענק. הצבא האמריקאי ומספר קטן של צבאות אחרים הבינו כבר לפני שנים את הצורך בשינוי גישה כולל והדבר התבטא היטב במלחמת המפרץ השניה (עד לנאום הנצחון של בוש). אופן ארגון התקשורת והדיווח העיתונאי במלחמה זו מצביע על הבנה עמוקה של אותם שינויים.
חשוב לזכור שאין זו הפעם הראשונה בהסטוריה שמנהיגות צבאית ופוליטית נאלצת ללמוד לחיות עם שינויי מנטליות הסטוריים ולהערך לכך בהתאם. אחד הלקחים שהגרמנים הפיקו לאחר מלחמת העולם הראשונה היה הצורך להתמודד עם ההיבט הפסיכולוגי של המלחמה - נושא שלא היה מוכר כלל עד לשלהי המלחמה. חדרה שם ההבנה כי המנטליות התשנתה לעולמים ובמלחמות העתיד אי אפשר יהיה לסמוך עוד על תמיכה עממית גורפת ועל פטריוטיזם בתור גורם מוטיבציה בלעדי. ניתן למצוא עיסוק אינטלקטואלי רחב בנושא בתקופה שבין המלחמות - כולל ב"מיין קמפף". כתוצאה מהבנה זו הוקמו בתקופה הנאצית מערכי תעמולה והסברה ללא תקדים. הללו כללו מערך תעמולה צבאי, מערך לו"פ, גופי מחקר פסיכולוגי, פיתוח טכניקות חדשניות לטיפול פסיכולוגי בחיילים (כולל הלם קרב) ועוד.
שורה תחתונה, למרות שאתה צודק בכל מה שכתבת, מערכת הבטחון וצה"ל צריכים להבין שהמלחמות של היום כבר לא מתנהלות באותם תנאים כמו המלחמות של פעם וכי יש להיערך בהתאם.

אני רק אומר ,
שלבנון של לפני הנסיגה הייתה בדיוק כמו היום , מעבר ליכולת המבצעית של המחבלים שעלתה גם מבחינת סד"כ לוחמים וגם מבחינת חימוש, לא היה לצה"ל שום דבר חדש להתמודד עימו. לוחמת שטח סבוך ולוחמת גרילה על כול אופי שלה הייתה קיימת , כולל טילי הנ"ט,הכלימגורים וכ"ו כולל ההתחפרות שלהם בכול מיני טרסות , בולדרים או בונקרים מאולתרים,חיילי צה"ל אז ספגו גם בתוך בתים שבהם הסתתרו או תוך כדי הליכה ליעד\ ביעד\ ובחזרה
בעבר , בלבנון של לפני הנסיגה אף לוחם לא העז לזלזל ביכולת של אותם מחבלים שנחשבו ליריב ראוי עפ"י כול אמת מידה אפשרית - מישהו כאן הקל ראש באויב וביכולת שלו ובזה אני סמוך ובטוח.
אז כמו היום , היו מלא תקלות , שיירות אספקה שלא הגיעו ליעדם בזמן , ציוד שאחר מאלף סיבות , מסוקים שמשום מה היה לוקח להם שעות להגיע לחלץ, וזה במצב שגרה במוצבים שהלוחמים היו או ישנים בתוכם או בנוהל קרב - האם פעם במקרים הללו שמעת על דיבורים כאלו ?!
ואנחנו מדברים לא על לוחמה של חודש אלא על קווים של 4 חודשים שבהם היו המון תקלות מהסוג הזה
ומארבים של 20-120 שעות
מסכים במאת האחוזים - מדובר במילואמניקים שעזבו הכול ובאו לקרב ועל זה מלוא הכבוד והערכה על הנופלים והפצועים מעמקי ליבי
בעורף ישראל בזמן המלחמה , נקח את דוגמת כוחות החירום וההצלה
ואני מדבר על כולם כב"א \ מ"י \ מד"א - שלא ישנו בקושי אכלו ורצו בין נפילה לנפילה תוך כדי התרחשותה אם זה בגבול או בעורף - יצא למישהו כאן לשמוע אל איזהשהי טענה מהסוג שעולה בכתבה או בכלל בכלי התקשורת

"זאת מלחמה" - זה התשובה הפשוטה שאני קבלתי למקרה ששאלתי למה ולמה ולמה ..

ואם זה לא יקרה - אז מה שיבוא בעתיד יהיה יותר גרוע.

אפשר לערוף ראשים ולהפיק לקחים גם בלי התקשורת
די והותר מה שהלך ברמב"ם עם פינוי הנפגעים - לא צריך לעוט על הפצוע כמו נבלה ששוכבת בשדה

כל מה שאנחנו אומרים היום נאמר כבר בחומת מגן. צה"ל הוכיח חוסר יכולת לשיפור עצמי. הגיע הזמן לשיפור מבחוץ.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

רק אם יפסיקו להעסיק אפסנאים בקבע בתפקידי מפתח בפיקוד על הלוגיסטיקה אלא אנשי מקצוע שהוכיחו את עצמם בניהול צבאי. כלומר לא עוד קידום אוטומטי לכל אפסנאי שרצה להיות קצין. אלא להכניס כוח אדם איכותי יותר לדרגות הבכירות באגף הלוגיסטיקה. (זה עבד בחימוש זה יכול לעבוד גם פה)

וכמה קצינים (דוגמת אלעזר שטרן שצויין מעלה וגל הירש) יפנימו שמנצחים מלחמות במעשים ולא בביטוים פואטיים.

כבר היה את ההזדמנות של הבפנים . זהו , חלאס . מספיק הזדמנויות .

כבר עכשיו מתחילים למצוא את החלש ולזרוק עליו את האשמה , ופוליטיקאים מתחילים לזרוק את אשמות . כמו תמיד .

ככה זה המשחק שלכם ? ככה אתם רוצים ??? מצידי לא מספיק שתקשורת ערבית תראה את ההתמרמרות . אני רוצה שתקשורת מסביב לכל הכדור הארץ העגול הזה תדבר על זה . ושיכנסו לאמא של הפרטים . ושבאל גאזירה יראו מסביב לשעון את הבכי של כל החיילים .
אם זה לא משתנה בטוב , אולי רק זה ישתנה אחרי שוק . לשאיר בפנים את הכביסה המלוכלכת , אבל חלאס , מספיק לשחק בטוב . זה לא עוזר . אולי רק אחרי שאוזניים יהיו אדומות מבושה , יתחילו להתעורר (גם עם תירוצים מהתחת , אבל לפחות שיעשו משהו) .

יקבל האזרח - ולא משנה אם זה לטוב או לרע
את הדו"ח, מי שחייב לתקן זה צה"ל וצה"ל בלבד , כול יום צץ איזה מפקד או קצין או אחר ומודה או רומז על דברים שקרו שם .. אז מה אתה או אני צריכים מעבר ?
מה קרה כול השנים ? באיזה מלחמה שלנו לא הייתה בעיית אספקה ציוד או אוכל .. באיזו מלחמה לא מתו ונהרגו חיילים מכול הסיבות האפשריות ובכול הפאנים של הלחימה ?
אז מה עכשיו רוצים .. לארגן הפגנות , לפזר את הכנסת לפטר את הרמטכ"ל ואת אלוף פצ"ן , זה מה שיגרום לך לנצח במלחמה הבאה ?
טעויות היו , ראינו אותם מקרוב , על זה אין ספק , אני חי בצפון ועובד ציבור , שמענו את הקולות , ראינו את הנפגעים , שמענו הכול מכול כול , אני לא הייתי ממהר בשום שלב לחשוב שהפוליטקאים יעשו משהו למען הצבא או למען המילואים

הם רק אילו שהפסידו את המערכה הזאת בשבילנו ועכשין מפילים את האשמות על אחרים (גם אנשי צבא לשעבר , שהם במקרה גם פוליטיקאים היום) .


הבעיה היא בצבא , חד וחלק . הפוליטיקאים אולי שיגעו את הצבא , אבל מי שנלחם בשטח בבינוניות רבה (וחלק לצערנו הרב , הקריבו את חייהם על זה) היו קצינים וחיילים . מי שהנחית על האספקה לחיזבאלונים היה חיל האוויר . מי שעצר את הקרב בגלל פצועים קל והתחילו בקרב מגננה היו חיילי צה"ל . והם גיבורים אחד אחד בשבילי , כי בסופו של היום , הם לא אשמים בכלום . מי שאשם זה מי שאימן אותם ואמר להם איך להילחם .

מי שאשם זה קציני צה"ל שלא רצו לשנות כלום , למרות שסימנים היו תמיד בעיניים שלהם . ואני יכול לפרט לך מהם הסימנים .
אתה אומר , במלחמות קודמות . אח שלי , אם כל הכבוד , זאת לא הייתה מלחמה . זה היה אימותון פשוט . במלחמה יש לצד שני מטוסים , מסוקים , חיפוי קרוב . יש להם ארטילריה , טנקים וחיילים שרוח מלחמה שלהם לא נופלת בהרבה מחיזבאלונים . אז מה יהיה אז ??? אני יכול להגיד לך כבר עכשיו איזה כישורים היו לחיילים במלחמות קודמות ואין עכשיו (לצדערי עכשיו איו לי כל כך הרבה זמן) .

לא , צה"ל הוכיח שהוא כל כך אינרטי שלא יכול להזיז את עצמו . כשאני שירתתי ראיתי את כל הסימנים האילו , רק משום מה לאף אחד מסביב זה היה ממש לא אכפת - ובטוח למעלה גם לאף אחד לא היה אכפת . ראינו את הניצנים של הבעיות באינטיפאדה כאשר צה"ל כולו נלחם בחבורת פלסטינאין שלא יודעים לירות כמו שצריך . ראינו את זה טיפה בגדול בחומת מגן - כאשר היו נגדנו אותה חבורת פלסטינאים שעדיין לא ידעו לירות , אך התארגנו טיפה יותר .
ראינו את הניצנים של הבעיות בלחימה בעזה , כאשר החיילים מסביבי צעקו "וואי , איזה מלחמה עברה עלינו" . איזה מלחמה ? חשבתי לעצמי , לזה הם קוראים מלחמה ?

שום דבר לא השתנה לטובה מאז שהשתחררתי . מהסיפורים שאני שומע , זה נהיה יותר גרוע ממחזור למחזור . אז זהו , אני אומר . בפנים לא עובד .

כדי שחתול ידע פעם הבאה לא לחרבן מחוץ לארגז , דוחפים את הפרצוף שלו לתוך החרא . אותו כנ"ל .

נכתבים פה דברים נכונים מאד, ואני מסכים שיש מס' בעיות רציניות מאד שצריך לפתור, ובעיות אחרות / תקלות שיכולות לקרות, וקורות, במלחמה.

1) בעיית ההספקה - בעייה קריטית אמיתית, ואין קשר לסיפורים שגם ביוה"כ זה היה ככה, מדובר על קרבות שהתרחשו מס' ק"מ בודדים מהגבול ולא על אספקה שצריכה להגיע לגדוד שנמצא בסיני עם דיוויזיות מצריות בדרך.

2) מוכנות החיילים - כאן יש שתי בעיות, מוכנות נפשית ומוכנות ברמת האימון, בשתי הבחינות נכשלנו וצריך לעשות פה שידוד מערכות רציני.

3) תו"ל לחימה - שכחנו איך נלחמים באמת, חד וחלק. המלחמה האחרונה שהייתה פה היתה בשנת 1982, מאז היו הרבה ימי קרב ועימות בעצימות נמוכה, והתקלויות לרוב, אבל לא היתה מלחמה אמיתית מול צבא מאומן ומגובש. עכשיו זה קרה, וגם כאן כמו שכתב קודמי זה קרה כשלנו עדיפות עצומה, ואנחנו נכשלנו בהרבה פעמים בהבנת הקרב, בצורת הפעלת הכוח וכו'.

ועוד מילה לגבי הכנה נפשית, כל זמן שבצבא יתעקשו שמדובר במחבלים ולא צבא (וכולנו ראינו את אלוף פצ"ן מתקן מס' פעמים את החייל בזמן הפגישה עם החבר'ה של יוסיפון "מחבלים, לא חיילי חיזבללה"), ולא יפנימו שיש לנו כאן בעיה, אנחנו נמשיך להיכשל. ומי שלא הפנים את הלקח העיקרי משל"ג כאשר הסורים ניהלו מולנו קרב נסיגה והשהייה וכוחות קטנים עצרו גייס שלם, שצורת הקרב היחידה שעובדת בלבנון היא קרב התקדמות, ימשיך להיכשל ולספוג נפגעים מיותרים.

ולגבי ירי כוחותינו-על-כוחתינו, זה עצוב וזה קשה אבל זה קורה. תקלות מבצעיות קורות, טנקים נוסעים לאחור ומסוקים מתנגשים. זה קרה גם לאמריקאים בעיראק והם היו הרבה יותר מצויידים וטכנולוגיים מאיתנו, ויחסית לשל"ג זה קרה הפעם ממש מעט. יש לתחקר כל אירוע ולהפיק ממנו לקחים, אבל אסור להשליך ממנו מסקנות מערכתיות, כיוון שלא כך היא.

! This is Sparta

ציטוט:

ולגבי ירי כוחותינו-על-כוחתינו, זה עצוב וזה קשה אבל זה קורה. תקלות מבצעיות קורות, טנקים נוסעים לאחור ומסוקים מתנגשים. זה קרה גם לאמריקאים בעיראק והם היו הרבה יותר מצויידים וטכנולוגיים מאיתנו, ויחסית לשל"ג זה קרה הפעם ממש מעט. יש לתחקר כל אירוע ולהפיק ממנו לקחים, אבל אסור להשליך ממנו מסקנות מערכתיות, כיוון שלא כך היא.

למי שראה את הכתבה של איתי אנגל - המחבלים שחוסלו בבית ששימש לאחסון נשק, לבשו מדי צה"ל מלאים כולל מצנפת (מה שהביא להחלטה המהירה והנכונה להורות לחיילי הכוח להסיר מצנפות). כמו בצ'צ'ניה, גם כאן אנו עדים לנסיונות להשתמש בשיטות שיגרמו לנו לדפוק את עצמנו - מכאן נגזר הצורך בשיפור התיאום בין הכוחות (מי אמר מחסור במכשירי קשר?), והצורך הדחוף לפתח ולהכניס לשימוש מערכות זע"ט קבוצתיות ואף אישיות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

במצב שבו היו כל-כך הרבה כוחות על תא שטח כל-כך קטן אני מתפלא שלא היה יותר דו"צ. גם נוהל תדר חירום הוא בעייתי כשחיזבללה יושב על הרשתות שלך (וכבר סיפרו חיילים שחיזבללה דיבר איתם בקשר).

אני לא מכיר מערכות זע"ט ברמת החייל הבודד שיכולות לתת אינדיקציה לחייל בודד אחר (ולא לרמה מעל המצויידת במערכות שו"ב). אם יש אנא הצג לינק ע"מ שנשכיל.

! This is Sparta

ממליץ על הספר קללת הכלים השבורים
של אל"מ עמנואל ולד.

מאוד מתאים להיום ומראה מאיפה מתחילים כל הצרות שלנו "הפקת לקחים"

גם בלבנון ולפני כן בששת הימים ובכיפורים היה ירי מזיהוי לא נכון (וגם בין המלחמות)... במלחמת חי"ר תמיד יהיו הפתעות והתקלויות קשות..
לגבי השתייה היה כתוב בידיעות שלאנשים לא היה כושר גופני ולכן שפכו חלק מהמים שהיו אמורים לקחת על הגב ל-48 שעות הראשונות- האם מישהו יכול לאשר את זה??