שלום.
זווית השיגור האופטימלית לשם הגעה לטווח המקסימלי של טיל בליסטי היא 45 מעלות.
ובכל זאת, טילים בליסטיים משוגרים בזוויות נמוכות מכך בהרבה; לדוגמה, Minuteman III, בעל טווח 12,000 הקילומטרים, היה צריך להגיע לגובה של 6,000 קילומטרים אילו היה משוגר בזווית 45 מעלות - אך כל המקורות מציינים שגובהו המקסימלי הוא, לכל היותר, 2,000 קילומטרים.
מדוע, בעצם, לא שואפים לשגר כל טיל בליסטי בזווית של 45 מעלות לכל הפחות (בעת שיגור לטווח המקסימלי)? הרי כך גם יגיע לטווח המקסימלי וגם יחדור מחדש לאטמוספרה בזווית חדה יותר, דבר שפירושו יהיה מאך פגיעה גבוה יותר ולפיכך חסינות גבוהה יותר בפני טילים נגד טילים.

שיגור ב 45 תואם למשל ירי רקטה ( קטיושה) לא מנוהגת , כשהדרישה היא לשיגור לטווח מקסימלי.
טיל בליסטי הוא טיל . לא רקטה , משמע ניתן לנהג אותו ולשנות מסלול. שיגור טילים בליסטיים מתבצע באנך כי-
1.הרתע שמופעל על המשגר הוא אדיר . טבעי ופשוט יותר לספוג רתע ב 90 מעלות.
2.לאחר השיגור מערכת הבקרה של הטיל מעבירה פקודות הגאים שמתאימות ליעד הספציפי. אם היעד הוא בגבול העליון של המעטפת - הגיוני שהמסלול שיקבע יהיה 45 "קלאסי" אליו התכוונת

158 . מתחילים לראות את הסוף .

אם אנחנו מדברים על טילים בליסטיים שתפקידם להגיע ליעדים מרוחקים מאוד (מאות ואלפני קילומטרים) אז זווית השיגור היא 90 מעלות, כלומר, אנכית לקרקע ממנה הטיל משוגר.

מדוע?
כדי שטיל בליסטי יוכל להגיע ליעדים מרוחקים מאוד, עליו להגיע לשולי האטמוספירה (תקנו אותי פה) משום ששם האוויר דליל מאוד - פחות חיכוך, יותר יעילות - טווח טיסה גדול יותר.
כמו כן כוח המשיכה שם נמוך יותר (אם כי בצורה זניחה ביותר).
הטיל משוגר אנכית כדי שכל האנרגיה שנוצרת משריפת הדלק ומומרת לאנרגיית תנועה תשמש רק לצבירת גובה ולא תבוזבז על התקדמות במרחב האווירי.

אשמח אם תוסיפו ותתקנו אותי.

158 . מתחילים לראות את הסוף .

וזה לא באמת המצב: אם תשגר טיל בזווית 90 מעלות, הוא יפול ישר אחורה בחזרה (בהנחה שלא פיתח את מהירות ההימלטות מכדור הארץ).

כמו כן אציין שלא התכוונתי לשניות הראשונות שלאחר השיגור, כשהטיל אכן משוגר אנכית, אלא למצבו מהרגע שההגאים נכנסים לפעולה ומטים אותו בכיוון המסלול הרצוי.

ארצות הברית
לפי מידע שראיתי באינטרנט השיאב 6 הלא גמור לפי מה שאני זוכר מגיע ל10 אלף קילומטר

שיהאב 6? אין להם עדיין שיהאב 4\=

http://www.globalsecurity.org/wmd/w...ran/missile.htm
כמו שאמרתי , הלא גמור

אני יודע שבמלחמה הקרה ארהב ורוסיה או ברית המועצות איך שאתם רוצים לקרוא לה פיתחו טילים בליסטיים למרחקים גדולים 12000 קילומטר ויותר זה היה חלק ממירוץ החימוש של טילים בין יבשתיים בליסטיים וגם אני הייתי רוצה קצת חומר על השיאהבים

והסיבה העיקרית היא שבגובה פני הקרקע צפיפות האוויר גדולה מאוד (וקטנה ככל שעולים לגובה) ולכן כל הכוח של המנועים מוקדש לניתוק הטיל מהקרקע והתרוממות ראשונית. אבל, ברגע שהטיל מגיע לגובה נתון (ונמוך יחסית) מעל פני הקרקע, מערכת ההכוונה שלו מתחילה להטות אותו לכיוון הטיסה המתאים. אל תשכח, שמשקל הטיל בתחילת הטיסה הוא הגדול ביותר. ברגע שאתה מתחיל לעלות לגובה ולשרוף דלק, הטיל נהיה קל יותר אך עם אותו כוח דחף. וכך יש לך מספיק כוח כדי לוותר בהדרגה על הגובה בשביל הטווח.

בברכה, לב

ומיד לאחר היציאה מתחיל המסלול שלו ל"התכופף". הוא לא מטפס אנכית כדי "לברוח מהאטמוספירה". בתוך הטיל "רצה" משוואה המנתחת את המשך המסלול שלו בכל זמן נתון, אם המנוע יפסיק לעבור. כאשר המשוואה מתאפסת מופסקת פעולת המנוע והטיל ממשיק במסלול בליסטי. לנקודה זו קוראים "נקודת הקיטעון", בה נתוני המיקום והמהירות יביאו את הטיל למטרה שהוגדרה.
בטילים דוגמת הסקאד, טילים מונעים בדלק נוזלי, נסגרים ברזי הדלק. בטילים בעלי דלק מוצק נפתחים פתחים בקידמת המנוע ומתנתק הראש. פתיחת הפתחים מרחיקה את המנוע מגוף החדירה ולמעשה גם מפסיקה את הבעירה בו כמעט מיידית.
במסלול לטווח מירבי גובה המסלול הבליסטי הוא בערך שליש מהטווח. כלומר - בירי ל 600 ק"מ (אל חוסיין) הטיל מגיע לכ 200 ק"מ גובה. מאחר והאטמוספירה נגמרת אי שם ב 30 ק"מ, ברור שהוא הרבה מעבר לאטמוספירה. ה"קיטעון" קורה אי שם בגבול האטמוספירה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YHS בטילים בעלי דלק מוצק נפתחים פתחים בקידמת המנוע ומתנתק הראש. פתיחת הפתחים מרחיקה את המנוע מגוף החדירה ולמעשה גם מפסיקה את הבעירה בו כמעט מיידית.

זה מעניין, כיוון שדלק מוצק לטילים ימשיך ויישרף עד שיכלה. (גם אם יהיה בתוך מים) מדוע עליו להתנהג באופן שונה כפי שהסברת?

הנותנת דחף, חייב בלחץ מינימלי. לאחר הפרדת השלבים ימשיכו חתיכות דלק מוצק לדלוק, אבל בערך כמו קוביות דלק של מנגל. למעשה היפוך הדחף מפיל את הלחץ. בנוסף, לעיתים מוסיפים גם סרגלי חיתוך בשני צידי המנוע.

עכשיו ברור למה התכוונת, בערה הנותנן לחץ משמעותי על מנת לספק דחף.

אגב, חלק ניכר מהדלקים המוצקים אינו בוער בעדינות כמו קוביות למנגל...

לא הייתי ממליץ לך לשים במנגל, אבל אני מאמין שהבנת את הכוונה.

הוא שכח להוסיף שהחלק הקידמי גם ניצת וע"י כך הדחף מתאפס

הוא בוער כל הזמן, כי טיל בליסטי אינו בעל "בעירת קצה".

לא בדיוק הבנתי למה התכוונת, הרשה לי להסביר למה אני התכוונתי: בפעולה שהזכרת בטילים בעלי מנוע מוצק לאחר הניתוק ופתיחת הפתחים ניצת החלק הקדמי של המנוע ע"מ לאפס את הדחף הכולל,
אחרת המנוע ימשיך להאיץ קדימה

אינו בוער ב"בעירת סיגר" כמו טילים קטנים. לאורך המנוע יש חלל, בצורת "צינור" לא בהכרח גלילי, והמנוע בוער בצורה רדיאלית. כך שלמעשה גם החלק הקדמי בוער. אבל מאחר והפתח מאחור הזרימה מופנית אחורה. כאשר נפתחים הפתחים הקדמיים כמחצית מהדחף הכללי מופנה קדימה, כך שאין יותר תאוצה קדימה ואז מתבצע ניתוק ה"גוף חודר".

תודה, השכלתי

טוב כמה דברים:
1) טווח רקטוט שלא מתקנות מסלול נקבע לפי זווית שיגור באמת. זה לאו דדוקא 45 מעלות (משוואת התנוע הבליסטית מזניחה את השפעות האטמוספירה). גורם נוסף הוא פרופיל בעירה של המנוע. צריך לבצע סימולציה לא פשוטה כדי לקבוע עבור זווית כלשהיא מה יהיה הטווח.
2) לטילים אין זווית שיגור פרופר, אלא זווית מסלול שקובעת מערכת הבקרה והניווט (כמו במקרה של רקטות בהסתמך על נתוני בעירת מנוע והשפעות אקלים)
3) עבור טילים גדולים השיגור ב 90 מעלות נובע מחשש לטיל זוחל כמו כן, בתחילת המעוף הטיל חייב לצבור מהירות כדי שההגאים האווירודינאמיים יפעלו, טיל גדול=כבד=מהירות התחלתית נמוכה

לטיל בליסטי יש אמצעי ניהוג גם בלחץ דינמי נמוך.

מכיר, לא רציתי להכנס לזה (הניהוג ע"י הטיית דחף די מוגבל )