15-08-2006, 20:43
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
לא פרץ, אבל אחד אחר עם "פ"- "אני הולך עד הסוף"
פרס: "אני עם אולמרט עד הסוף"
בפגישתו עם קונדוליזה רייס בוושינגטון הביע שמעון פרס תמיכה בראש הממשלה, ביקש עזרה מארה"ב בשחרור החטופים והתייחס להחלטת מועצת הבטחון כאל מהלך היסטורי
יצחק בן-חורין, וושינגטון
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס הביע תמיכה בראש הממשלה אהוד אולמרט וביקש ממזכירת המדינה האמריקנית קונדוליזה רייס עזרה בשחרור החטופים, בביקורו הערב (יום ג') בוושינגטון. במהלך הביקור אמר השר פרס: "אני מחייב את עצמי לתת כתף לראש הממשלה אולמרט בשעה קשה זו. זה לא זמן למלחמות פנימיות בישראל, כי המערכה הזו רחוקה מלהסתיים. אני עם אולמרט עד הסוף, עם מלוא הגיבוי".
פרס, שנשלח לארה"ב על-ידי ראש הממשלה, לעסוק בגיוס כספים לשיקום הגליל, אמר בפגישה עם רייס כי "הקרבות אמנם נפסקו אך המערכה נמשכת, ובכלל זה שיקום הגליל, שחרור החטופים ומניעת השתלטות איראנית על המזרח התיכון". פרס אף ביקש ממזכירת המדינה את עזרת ארה"ב בפעולה לשחרור החיילים השבויים בידי חיזבאללה. זאת מאחר וסעיף שחרור החיילים החטופים מופיע בצורה בולטת במבוא להחלטה 1701, אבל אינו נמצא בחלק הביצועי של ההחלטה.
פרס תיאר בפגישה את חיזבאללה כדוויזיית קומנדו איראנית שממומנת על ידי איראן ביותר מ-100 מיליון דולר בשנה, מצוידת במיטב הנשק והטילים, מודרכת ומאומנת במשך חודשים באיראן. הוא הדגיש כי חשוב ששיקומה של לבנון יעשה על ידי מדינות המערב והמדינות הערביות בעלות המשטרים המתונים, ולא על ידי איראן.
בפגישתם המשותפת גם הודה פרס לרייס על הובלת המהלך ועל מאמציה
והישגיה בהעברת החלטת מועצת הבטחון 1701. פרס הוסיף כי זו הפעם הראשונה בהיסטוריה ש"מדינות ערב הצטרפו לגינוי התוקף, שהוא גורם ערבי, חיזבאללה. כמו כן, לראשונה הצטרפה רוסיה לאמברגו על נשק".
פרס הדגיש גם את ההישג בהשגת תמיכה פה אחד של כל 15 חברות המועצה אבל אמר כי חשוב לשמור על הקואליציה הרחבה הזו, כדי להבטיח שיהיו מעשים מאחורי המילים. "ההצלחה תהיה בביצוע", אמר פרס לרייס והבטיח שיתוף פעולה מלא של ישראל בביצוע.
פרס עייף - אפשר היה לראות את זה בראיון מביך שהוא נתן לאחת המהדורות (המציא שם עוד ביטוי הזוי מבית "מזרח תיכון חדש". הביטוי הוא "מלחמה בליסטית ולא טריטוריאלית") - הוא אפילו עייף מכדי לדבוק בקו כלשהו שאינו דריכה במקום. זו בעצם הבעיה של כל דור המנהיגים הדגולים (פרס, רבין ושרון): כולם הגיעו לאפיזודה האחרונה שלהם כשהם עייפים אבל מעוניינים מאוד להשיג משהו שיותיר את חותמם. בדיוק כמו בריצה לליטאני ביום שבת-ראשון, כך גם האקורד הסופי של שלושת האנשים הללו, היה מהוסס בכיסוי של "מהפך" וכמובן שמלווה בהמון "קורבנות שלום". פרס עייף ותשוש - לפעמים נראה לי שדווקא הנסיון העשיר שלו (האיש הזה "בישל" את מבצע סיני עוד בימים שבהם המדינאים של היום, במקרה הטוב, שיחקו בגוגואים) הביא אותו לליקוי מאורות, שכן האיש נוטה לראות כל מהלך של ישראל בתור משהו הפיך ולכן שווה את הסיכון. לפעמים נדמה שהוא אומר לעצמו "אה.... מה זה לעומת מה שאכלנו ב 1954!" באותו נוסח של שייקה מהגשש. פרס הוא הסיבה שאני לא ממהר להגיד "המנהיגים של היום הם לא המנהיגים של פעם". אין לי ספק שגם הגדויילים של פעם היו נשחקים.
_____________________________________
.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
