08-08-2006, 13:47
|
|
|
חבר מתאריך: 10.05.02
הודעות: 158
|
|
שכחנו שגם מלחמה צריך לדעת לנהל 08.8.2006 מירב ארלוזורוב דה מרקר
שכחנו שגם מלחמה צריך לדעת לנהל
האסטרטגיה התקציבית של המערכה בלבנון מעלה שאלות. למשל, האם נבחרו המטרות הראויות לפצצות היקרות של חיל האוויר בתחילת המלחמה?
07:14 | 08.8.2006 מירב ארלוזורוב
נפוליאון אמנם כבר חיווה את דעתו על התכונות הנדרשות מגנרלים כשאמר "אל תביאו לי גנרלים חכמים, תביאו לי גנרלים עם מזל" - אבל גם הוא לא באמת התכוון לכך. על המזל, הוא ידע, אי אפשר לשלוט. לעומת זאת, על החוכמה ועל יכולת הניהול האסטרטגית של שדה הקרב אפשר גם אפשר.
גנרלים ייעלבו אם נקרא להם מנהלים. הם אוהבים לשפוט את עצמם במונחים אסטרטגיים - האם הם אסטרטגים דגולים או לא. אבל האמת היא שאסטרטגיה היא מלה נרדפת לניהול בשדה הקרב. האסטרטג הדגול בוחן מהם המטרות והיעדים שלו ומהן החלופות העומדות לרשותו להשגתם, ולאחר מכן מקצה את הכוחות (המשאבים) העומדים לרשותו בצורה המיטבית לשם כך. זאת, על רגל אחת, גם תמצית תורת הניהול.
המערכה הנמשכת בלבנון מעוררת לא מעט שאלות ניהוליות. אפשר וצריך היה לפתוח אפילו בשאלות הניהוליות הבסיסיות של המלחמה עצמה: האם נקבעו בכלל מטרות למלחמה? (החזרת שני החיילים החטופים? חיסול החיזבאללה? שמירת כוח ההרתעה של ישראל מול סוריה ואיראן? הגעה להסכם שלום עם לבנון?) - ואם נקבעו מטרות שכאלה, האם נבחנו החלופות המיטביות להשגתן? הבחירה בחלופה של שימוש בחיל האוויר בלבד בתחילת המלחמה, בהתאם לתפישה שלפיה די בכוח אווירי כדי לחסל טרור, מעוררת לא מעט תהיות - ככל הידוע אין שום תקדים היסטורי שעליו ניתן היה לבסס תפישה שכזו.
אבל לא רק האטסטרגיה הצבאית מעוררת שאלות ניהוליות. גם האסטרטגיה התקציבית של המערכה בלבנון מעלה שאלות - בינתיים, ללא פתרונות. השימוש בחיל האוויר, למשל, כרוך בעלות תקציבית עצומה. בשעת מלחמה אמנם לא סופרים את הכסף, ובכל זאת - מי שבוחר להשתמש בכלי הנשק המתוחכמים והיקרים ביותר שיש, מן הראוי כי יוודא שהוא משתמש בכלי הנשק האלה רק על מטרות המצדיקות זאת. האם נבחרו המטרות הראויות לפצצות היקרות של חיל האוויר בתחילת המלחמה? העובדה שלמרות ההפצצות הכבדות יכולת שיגור הרקטות של החיזבאללה לא נפגעה, מעוררת ספק בכך. צה"ל יצטרך לדון בספק הזה עם שוך הקרבות.
יש עוד מחיר לשימוש היקר בחיל האוויר: מט"ח סיוע. הפצצות היקרות של חיל האוויר נרכשות כולן בארה"ב על חשבון כספי הסיוע האמריקאי, הניתן בדולרים. דולרים, להבדיל משקלים, הם מוצר הנמצא במחסור. מדינת ישראל אינה יכולה להדפיס דולרים, ולכן גם ישנה תקרה להיקף ההוצאה הדולרית שלה - תקרת הסיוע. השימוש הכבד בנשק אווירי עלול לאיים על התקרה הזאת, אם לא איים עליה כבר בפועל. זה אומר שמדינת ישראל תלויה עתה בטוב לבה של ארה"ב - האם היא תבחר להשלים את מלאי הפצצות על חשבונה, או שישראל תצטרך להסתפק בסכום המוגבל של תקרת הסיוע שנותרה כדי להשלים את מלאי הפצצות שלה. בניהול אסטרטגי של מלחמה, גם נקודה זו צריכה להילקח בחשבון.
אם נכונים הפרסומים הזרים, בינתיים אין מקום לדאגה, לאחר שהאמריקנים כבר שלחו נשק לישראל. זה מחדד שוב את השאלות של ניהול המלחמה. ככל הזכור, הפעם האחרונה שבה הגיעו משלוחי נשק אמריקני לישראל היו ברכבת האווירית המפורסמת ששיגרה ארה"ב במלחמת יום הכיפורים. אז זה נבע ממצוקה קשה שאילצה את הצבא להשתמש בכל מלאי הנשק העומד לרשותו. במערכה הלבנונית הפעם אין ולא היתה סיבה למצוקה צבאית. למעשה, המעשה הנבון היה היערכות של הצבא לקראת תרחישים צבאיים פחות נוחים - כמו אפשרות להידרדרות מול סוריה - ושמירה על מלאי הנשק שלו בהתאם. יש מקום לתהות אם ניהול המלאי שירת את המטרה הזאת.
ויש עוד שאלה. אחרונה, אמנם, אבל מציקה במיוחד. שאלה שצריכה להיות מופנית לגוף הממונה על הצבא ועל ניהול הצבא - משרד הביטחון. אם במשרד הבטחון הפנימו את חשיבותו של ניהול, במיוחד במערכות צבאיות גדולות ומורכבות, הכיצד החליפו את מנכ"ל המשרד באמצע המלחמה?
http://www.themarker.com/tmc/articl...3=market&layer4=
|