|
הממשלה עדיין מהססת האם לנקות את כל אזור הטילים
עד הליטני ומעבר לו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת אמיר אורן
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מה שהיה מצטייר כמוצלח או לפחות נסבל בנפגעים מעטים, יהדהד ככישלון לנוכח המחיר עד כה; על כן יידרש הישג גדול יותר. הישג כזה ייתכן עכשיו רק בהכנסת אוגדות צפונה מגזרת הפעולה הנוכחית; ההתלבטות היא האם לחצות רוביקון ושמו ליטני
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
הבאת גופה של לוחם חיזבאללה לישראל, השבוע. לדיבורים הרמים על תפנית קרובה מסתננת נימה של תסכול וייאוש ממצב המלחמה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
תצלום: ירון קמינסקי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
ידיד אישי קרוב של הנשיא ג'ורג' בוש, תורם נדיב למפלגה הרפובליקאית, טילפן באמצע השבוע לחבר ישראלי, קצין בכיר בצה"ל. "מה קורה לכם שם?" שאל, כועס לא פחות ממאוכזב. "הצבא הטוב ביותר באזור, אחד הצבאות הכי טובים בעולם, מתעסק שבועיים עם ארגון טרור שלושה קילומטר מהגבול, והרקטות ממשיכות ליפול על מרכזי האוכלוסייה שלו? את הצבא שלנו שלחנו לדמם 6,000 מייל מהבית אחרי 11 בספטמבר. מה עוצר אתכם?"
כי זו ההפתעה האמיתית, הפתעת מדינאים ולא מודיעין, של המערכה בצפון: לא אור אדום אמריקאי, ולא אור כתום מהבהב, ואפילו לא סתם אור ירוק, אלא צפירות חזקות של מכונית השריף שמאחור לנהג המהסס בצומת, לזוז כבר קדימה. השוטר העולמי מגייס את ישראל כשוטר אזורי, לאכוף על ממשלת לבנון לממש את החלטה 1559 ולפרק את צבא חיזבאללה.
שני איתני טבע השפיעו על כל מלחמות ישראל: הזמן ואמריקה. שניים שהם אחד. הזמן תמיד דחק. לעבור מהר למתקפה, להגיע הרחק לתוך השטחים הערביים לפני שהעולם יבין מה מתרחש, כי ברגע שיבין - תכונס מועצת הביטחון וישראל תיבלם ותיאנס להחזיר את שללה. לא חסרו סיבות לרצון לקיצור הלחימה - לחסוך בנפגעים, לשחרר את המשק המגויס, לסיים את המלחמה עם מלאי מספיק למקרה שתתחדש במהרה - אבל הציווי העליון היה לרוץ הכי רחוק שאפשר לפני שהבית הלבן יניף דגל שחור.
והפעם, הפלא ופלא, דווקא נוח לממשל בוואשינגטון שבן חסותו הישראלי ירביץ לבן חסותה של המעצמה המתגרה בו, ולא סתם ירביץ, אלא ייתן לו מכות רצח. ההבדל, כמובן, הוא בזהות היריב, איראן החומייניסטית ולא רוסיה הקומוניסטית.
חסן נסראללה עומד בראש השלוחה הלבנונית של משמרות המהפכה, היד המקומית של הזרוע הארוכה של טהראן. ניצחונו - ניצחונה, הפסדו - הפסדה. לא פלישת צה"ל ללבנון ושהותו שם 18 שנה הולידו את חיזבאללה, אלא מהפכת חומייני ב-1979. ג'ימי קרטר, בצדקנותו שסייעה להפלת משטרו המושחת של השאה, תרם להופעת אסון גדול עוד יותר. בעיני חיזבאללה ושולחיו, ישראל היא רק אחת האויבות. הפיגועים המרים ביותר של חיזבאללה בוצעו נגד אמריקאים וצרפתים. בין בני הערובה שנחטפו בשנות ה-80 כפיתות חמות היו גם בריטים ואחרים. זו מלחמת דת ותרבות, שאין בה פשרות נצחיות, רק הפוגות תכסיסיות.
היא גם עושה את השיעים הקנאים ללוחמים המוכנים להקריב את עצמם כדי לקדש את שם אללה. יצחק (ג'רי) גרשון היה ב-1988 מפקד גדוד צנחנים שניהל עם חיזבאללה קרב מר במיידון. כשחזר אמר לחבריו, "אלה לא פלשתינאים. אתם קשה מאוד". בלי מטוסים, טנקים ותותחים לצדם, היה קשה לגבור עליהם כשצה"ל, עם צד"ל, נפרש ברצועת הביטחון. יקר עוד יותר לעשות זאת כשהם מבוצרים בקו שממנו החליטו שלא לסגת.
אדם החליט, המטכ"ל אישרר
הנסיגה החד צדדית מלבנון ב-2000, ללא מנגנון שימנע את התעצמות חיזבאללה בנשק תלול-מסלול ובקו-המגע, הפכה את חידוש הלחימה לעניין של החלטה איראנית וסורית, בביצוע חיזבאללה. בשנים שמאז נבהלו בכירי צה"ל מהדימוי שלהם כמבהילים. אומרים שאנו מהלכים אימים לשווא, טענו שם, אז אולי כדאי שנפסיק להציג את חיזבאללה כמפלצת אימתנית. עכשיו מתחרטים על שלא דבקו בתרחישי הבלהות. להגנתם אומרים ממעיטי-אתמול בחשיבות חיזבאללה, שהנסיבות הפריעו למהלומת מנע ערב המלחמה האמריקאית בעיראק, ובעת "המהפכה הכתומה" בביירות, ובזמן שהסורים סולקו מלבנון.
גם נסראללה טעה, אמרו השבוע בצה"ל, כי האיראנים, שרוו נחת מהתגרויותיו בישראל, חוששים שהתגובה הישראלית, עם משענתה האמריקאית, החלישו את איראן. על כן, מעריכים במטכ"ל, נפגע מאוד מעמדו של נסראללה בטהראן.
ולא רק שלו, ולא רק בטהראן. בכל מלחמה היו מחלוקות וחולשות בדרג הבכיר - ראשי ממשלה, שרי ביטחון, רמטכ"ל, מפקדי זרועות וחזיתות. הציבור לא ידע, בזמן אמת, על דוד בן גוריון נגד ישראל גלילי בתש"ח, על בן גוריון החולה ועל משה דיין נגד אסף שמחוני ב-1956, על התמוטטות יצחק רבין ב-1967, על מלחמות הגנרלים בפיקוד הדרום ב-1973, ואפשר ללכת ל-1982 וגם הלאה. עכשיו הכל שקוף, אם גם נשמר איפוק מסוים בדיווח על המריבות בצמרת.
במוקד המחלוקת עכשיו נמצא פיקוד הצפון. בשנים האחרונות האדיר צה"ל את מעמדם של אלופי הפיקודים. "אופרטורים", כינה אותם, מצביאי המערכה בזירתם. נטייה זו החלה אצל הרמטכ"ל שאול מופז, גברה אצל משה יעלון ואמרה לנסוק לשיאה בימי דן חלוץ, עד שנתקלה במציאות - המטכ"ל אמנם אמור לעסוק בהכרעות הגדולות של המלחמה ולהכין את היממות הבאות, אבל להחלטות המיידיות, הנשמרות לאלופי הפיקודים, משמעויות אסטרטגיות כאשר הן עולות בנפגעים רבים ומשפיעות גם על מצב רוחו של הציבור, כמהלומה הנוחתת עליו בינות לקטיושות שאינן חדלות ליפול עליו. כאשר המטכ"ל מורה להנחית הרבה אש לפני מגע ישיר, ורוח ההוראה מתמסמסת בדרך, המען הנכון לקובלנות הוא בשתי המפקדות כאחת.
האלופים הקודמים בצפון נשאו בתרמילם רקע מקומי. בני גנץ שירת שם כמפקד הצנחנים, שלדג, מסגרת אוגדתית (יחידת הקישור) והגיס הצפוני. גבי אשכנזי בא מגולני, היה קצין אג"ם פיקודי ומפקד יחידת הקישור. עמירם לוין היה מפקד חטיבה ואוגדה משוריינות וראש מטה הפיקוד. לאודי אדם, האלוף הנוכחי, היכרות צבאית מעטה עם הזירה. הוא היה מינוי מקרי למדי, על סף פרישה מצה"ל כראש האגף הטכנו-לוגיסטי, כשהתעכבה אצל הפרקליט הצבאי הראשי ולבסוף בוטלה הכוונה למנות לצפון את האלוף יפתח רון-טל מזרוע היבשה.
צה"ל תירגל שוב ושוב תוכניות התקפיות, "מגן הארץ", להפעלת סדר-כוחות רב-אוגדתי בלבנון אם תתחדש הלחימה. במעבר מתרגיל לאמת, העדיף אדם שלא לממש את התוכנית הגדולה ולהסתפק בפעילות קרקעית מוגבלת ומדורגת. הוא היה בכך קורבן-שותף לשגיאה התמוהה של המטכ"ל, שלא תחם בזמן את המהלכים המבצעיים. עניין אחד הוא להעריך שהאמריקאים נותנים זמן, ועניין אחר הוא לנהל את הלחימה כאילו אין זמן, כי בכל רגע משהו עלול לקרות והנסיבות ישתנו. זה השיעור שלימד הנרי קיסינג'ר באוקטובר 1973. בדרך למוסקווה הוא הרגיע את ישראל והעניק לה את כל הזמן שבעולם, ולמחרת שינה את דעתו ואזל לו הזמן. גם כאשר הממשלה חשה שקיסינג'ר או בוש אינם דוחקים בה, צבא אמור לנקוב בימים ובשעות ולהזדרז בהתאם.
אדם החליט, והמטכ"ל התלבט ואישרר, להימנע מצבירת כל האוגדות שבתוכנית הגדולה, ובשלבים הראשונים גם מהפעלת כל אלה שהתייצבו. להחלטה זו היתה זיקת גומלין להחלטת חלוץ שלא להכניס מילואים ללבנון. ימים (ולילות) רצופים עמד מהלך קרקעי נוסף על מפתן לבנון, ומשיקולים שונים, ממזג אוויר ועד מזג המחליטים, התמהמה. התוצאה היתה ההתמקדות בקרבות מארון א-ראס ובינת ג'בייל, שמחירם בחללי מגלן ואגוז, גולני והצנחנים וטייסי המסוקים, היה גדול מכדי שהישג מוגבל בלחימה ייחשב מוצדק. מה שהיה מצטייר כמוצלח או לפחות נסבל בנפגעים מעטים, יהדהד ככישלון לנוכח המחיר עד כה; על כן יידרש הישג גדול יותר. הישג כזה ייתכן עכשיו רק בהכנסת אוגדות צפונה מגזרת הפעולה הנוכחית; ההתלבטות היא האם לחצות רוביקון ושמו ליטני.
ביחסו לאדם הלך המטכ"ל על הקרח הדק של האחריות כלפי המשימה המבצעית, כלפי הגנת האזרחים, כלפי הלוחמים המסכנים את חייהם, כלפי אלוף הפיקוד עצמו. אי אפשר להגיד למפקד החזית פעמים רבות מדי "לא", או לחילופין לדרבן אותו שוב ושוב, בלי לשדר לו שמפקדיו איבדו בו את האמון - ובלי להביא לתוצאה דומה של אובדן אמון מלמטה. מעקפים ארגוניים, בדמות הליכי אישורים של מו"ג (מבצעים וגיחות) או מינוי "יועצים", מסורבלים מדי ואינם מחוללים שינוי מהותי.
אדם הוא קצין שריון שהפעיל בשבועיים הראשונים בעיקר צוותים חטיבתיים של חי"ר והנדסה (וגם טנקים). על חלוץ רבץ נטל ההוכחה של בכורת העוצמה האווירית. סביבו שלושה אלופים מהחי"ר - סגנו משה קפלינסקי, ראש אגף המבצעים גדי אייזנקוט ומפקד זרוע היבשה גנץ, שכתב המינוי שלו כולל גם את התואר "יועץ הרמטכ"ל להפעלת הכוח היבשתי". ייעוץ אינו פיקוד. תא"ל אייל אייזנברג, לשעבר מפקד שלדג וגבעתי ועכשיו מפקד אוגדת מילואים שהתאמנה גם למשימות בלבנון, התבקש להכין מבצעי עומק, אך עד שאלה יאושרו היה ליועצו של אדם להפעלת כוחות מיוחדים.
כדי שלא לסמוך על המטכ"ל לבדו מינה עמיר פרץ את אשכנזי למנכ"ל משרדו. במטכ"ל טוענים שלא כל הדיווחים הצבאיים לפרץ מגיעים כסדרם ובמלואם; בצדק או שלא בצדק, מאשימים בכך את המזכירות הצבאית של שר הביטחון, בראשות תא"ל איתן דנגוט, שצה"ל ישמח למנות לו יורש אך שפרץ התאהב בו נואשות. זה חלק מהמתיחויות בתוך הדרגים ובינם: מריבות גדולות על תהילה לא יהיו כאן.
בשבועיים האחרונים כינס פרץ שוב ושוב את הצוות המדיני שלו, תערובת של תהליך אוסלו, מפלגת המרכז ומטכ"ל שנות ה-90: דליה רבין ואמנון ליפקין-שחק, האלופים במילואים עמי סגיס, עמוס מלכא, דוד עברי ודני רוטשילד, דניאל (בן הלורד מייקל) לוי, יועצו הקרוב של פרץ חגי אלון, פיני מידן מהמוסד ומלשכתו של אהוד ברק, השגריר בדימוס אבי פרימור, איש המוסד ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר דייב קמחי. מידן וקמחי גם יוצאים לשליחויות חשאיות בחו"ל מטעם פרץ.
אחת ההצעות שעלו בצוות: לחתור להסכם שלום עם לבנון. כאילו לא היה הסכם הנפל ההוא עם אמין ג'מאייל ממאי 1983, שקמחי היה אחד משושביניו. כצפוי, צצו מחדש הצעות ליצור קשר עם הנוצרים בלבנון, הפעם בראשות גנרל מישל עוון או אחרים. אולי גם לשם כך, אך לא רק לשם כך, נידף שלשום במסדרון משרדו של פרץ ריח מקטרתו של ראש המוסד מאיר דגן, שבא להסתגר עם פרץ לשיחה ביחידות, משל היה קונדוליזה רייס. הלבנונים טוענים שבחודשים האחרונים לכדו שתי רשתות מקומיות של המוסד. אם זה נכון, צפוי שבעסקת חילופי חטופים-אסירים יידרש גם שחרור סוכני המוסד.
גנרל עורף שורד
לדיבורים הרמים על תפנית קרובה מסתננת נימה של תסכול וייאוש ממצב המלחמה. גנרל עורף, האזרח הישראלי בצפון המוכה, שורד - רבים הקדימו את תוכניות החופש הגדול - אך חושף חברה מעמדית בעייתית. אחד האלופים הופתע לשמוע, בדיון על העורף אצל פרץ, שלמאות אלפי ישראלים אין ב-2006 כרטיסי אשראי ופנקסי המחאות. בביקור של גרשון, אלוף פיקוד העורף, במעלה יוסף הזכיר לו ראש המועצה, אבי קרמפה, שהיום, 28 בחודש, הוא יום גורלי לנזקקים לקצבת זיקנה, והדואר הנע מסרב לנוע ולהביא להם את קצבתם.
כשהמחליטים בממשלה קפואים בהיסוסיהם בסוגיית המהלך הקרקעי הנוסף וגובר המתח בין לשכת שר הביטחון לבין המטכ"ל מכאן ובין המטכ"ל לפיקוד הצפון מכאן, כשהחללים מתרבים והרקטות נופלות, עולה משקלם של הגורמים שמחוץ לשליטה ישראלית. ראשון בין אלה הוא אורך הרוח האמריקאי, שלבסוף יאזל לנוכח ביצועי צה"ל, אבל חשוב כמותו הוא האיום המרחף תמיד על מנהיגי לבנון. המנהיג הדרוזי כמאל ג'ונבלאט, ראש הממשלה רשיד כראמה, הנשיא רנה מוועאד, ראש הממשלה לשעבר רפיק חרירי וכמובן בשיר ג'מאייל, היו קורבנות התנקשויות, ואחת היא אם על הדק המקלע או מתג המטען לחצו שליחי איראן, סוריה או חיזבאללה. בשיר, הזהיר איש מודיעין ישראלי בקיץ 1982, "רציח", והוא אכן נרצח והפיל את מגדל הקלפים. פואד סניורה יודע זאת, וכך גם מי שרוצה לבנות על סניורה.
"כלל אצבע בלבנון", אמר באמצע יולי אלוף במטכ"ל, מבוגרי הלחימה שם, "כל מבצע נגד הקטיושות נמשך בערך שבועיים" - ב-81', ב-93', ב-96'. השבוע נשאל האלוף מה קרה לכלל. כנראה שצריך להחליף את האצבע, אמר; או את מי שהיא מחוברת אליו.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
נערך לאחרונה ע"י מדינאי בתאריך 06-08-2006 בשעה 20:51.
|
ראשי
צ'אט
06-08-2006, 20:48
מצב כלאיים
