בחלוף השנים מאז היציאה מלבנון נטען כי לצה"ל תכניות מגרה לטיפול באיום הרקטי. ההנחה היתה כי ניתן יהיה לפתור את הבעיה בתוך ימים ספורים ולכן לא מדובר באיום אסטרטגי. כך הוצגו הדברים לציבור מטעמים פוליטיים ברורים שלא זה הפורום לדון בהם. אבל, בפרספקטיבה של שבוע מתחילת המבצע הנוכחי, לו בתסריט אחר היינו נכנסים לעימות צבאי עם סוריה נניח וצה"ל היה צריך להפנות משאבים אוויריים וקרקעיים לטיפול ברקטות החיזבאללה האם האיום לא היה יכול להפוך לאסטרטגי? מלבד הסיכון לאזרחים החיזבאללה היה יכול לתקוף צירי תנועה ושטחי התכנסות ובכך לרתק למקומם עוד כוחות בנוסף לאלה שנדרשים לטיפול בו. ברור אמנם שבקונסטלציה של עימות צבאי כולל המשאבים כמו גם חופש הפעולה של צה"ל היו גדולים יותר מאלה של היום, ובכל זאת, האם יש פה קונספציה שקורסת לנגד עינינו? האם האיום בהבטו הצבאי משמעותי יותר מהתחזיות?

יש לי חבר טוב שמשרת כקצין בקבע במז"י. בין תפקידיו הוא נחשף במשך השנים
לתוכניות צה"ל כנגד חיזבאללה במקרה של פריצת עימות בצפון.

אני זוכר הרבה מאוד פעמים בהן הוא טען באוזניי שאם יפתח עימות כולל בצפון מול חיזבאללה אז:
"צה"ל יודע בדיוק היכן הרקטות ארוכות הטווח", וגם: "בתוך מספר ימים יוכה חיזבאללה
מכה ניצחת".

איפה ההבטחות האלו ואיפה המציאות...
זהו שוב חטא היוהרה, הבטחון המוחלט בעליונות האווירית והטכנולוגית שלנו
(שמענו את תירוצי חה"י על הפגיעה בסער 5), והיכולות "מלחמת הכוכבים"...

אגב,מעניין אם צה"ל מיישם בלחימה בצפון את האמצעים והתו"לים שניבנו ברצועה מול יורי הקסאם.
אם הוא כן מיישם, אז כנראה שיש עוד המון מקום לשיפור.
אה כן, ושלא יבלבלו את המוח שרצועת עזה יותר קטנה מדרום לבנון - היא אמנם קטנה יותר
אבל לא בהרבה..

כבר מספר ימים מטרידה אותי המחשבה מה היה קורה אם ארגוני הטרור השונים היו פותחים במתקפה משולבת מרצועת עזה, יו"ש ולבנון במצב מלחמה בזירה אחת או שניים כנגד מדינות אוייב. הסיכון הוא לא רק הירי הרקטי המתבצע כעת, אלא גם חדירת חוליות טרור רבות ליישובים, לערים, לריכוזי צבא ומרכזי גיוס, בזמן שהכוחות העיקריים נערכים למלחמה, ואין מספיק כוחות להפנות כנגד הטרור.
מה האפשרות לגייס כוחות במצב כזה?
מה האפשרות לשנע כוחות במצב כזה (ככשכבישים מותקפים ע"י חוליות טרור)?
מה החוסן של הלוחם כשביתו חשוף לירי רקטי ולפגיעת מפגעים?
לדעתי צריך להפנים שבמצבה האסטרטגי הרגיש של ישראל, איום הטרור הוא איום אסטרטגי מיידי, ומתוך כך לגזור את תורות הלחימה והתורות המדיניות (שכמובן אינן שייכות לפורום זה).

ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד...( רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה טו )

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

לא ניתן היה לעצור את ההתחמשות של ארגון צבאי היושב על אדמה ריבונית של מדינה שאין
לה סכסוך ענייני עם ישראל. מה שנותר היה לעקוב בדאגה אחרי היומרה הטקטית ולשמור על מאזן אימה שכולו לטובתנו במישור האסטרטגי.כל מי שטוען שאפשר היה אחרת וטוען נגד מדיניות ברק ושרון זורה חול בעיניים.
המהלך החוצפני של ראש הכנופייה מצפון העניק לנו הזדמנות שאין שנייה לה לטפל באופן מוחץ בארסנל
שנבנה מולנו. ישראל זיהתה את ההזדמנות והלמה.ההפתעות הקטנות שהכין לנו הן כאין וכאפס להפתעה
שנחתה עליו בדמות המכה הצבאית שהורדנו על ראשו.
העוצמה הצבאית של חיזבאללה היא בעייה קיומית ללבנון. מטרידה לישראל. האינטרס הלבנוני
הוא להחליש את האירגון אחרת נהלום כך אחת לכמה שנים. לבנון לא תעמוד בזה.
העם שלנו חכם מבין את הדברים הנ"ל ונותן את מלוא החבל לממשלה ולצבא.

ירי רקטות ונשק נ"מ לישראל והפיגוע במצובה בזמנו אף סיפקו הצדקה מוסרית רבה יותר מכיוון שהם כוונו כנגד אוכלוסיה אזרחית. ברור שיש קושי לצאת לפעולה כנגד ארגון שמתארח במדינה שאין לה עימות חזיתי איתנו אבל זה כבר דיון פוליטי ולכן נעזוב אותו.

מאז ומעולם ידעתי שמדובר באיום אסטרטגי משמעותי. אני זוכר דיון דרמטי בתכניתו של ניסים משעל שציטט גורמים (לא זוכר בדיוק בטחוניים או מדיניים), שיש חשש להתעמת מול חיזבאללה כי עימות כזה יוביל למאות הרוגים בצד שלנו.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

הקונספציה הזאת שבה ועלתה בכל דיון מאז היציאה מלבנון. תכניות המגרה של צה"ל לחיסול תשתית הרקטות היו מובנות מאליהן ומי שטען אחרת סווג מיד כזורה אימים. קשה לי כמובן למצוא קטעי עיתונות ישנים אבל הנה קטע מכתבה של אמיר אורן מנובמבר 2004 שמלמדת על הלך הרוח במטכ"ל:

"אך בכך אין מענה למהלך הנגדי של איראן מתוך סוריה ולבנון - ולאחר פינוי עזה, גם מתוכה - עד לפרברים הדרומיים של תל אביב, במאות רקטות פאג'ר-90 (3 ק"ג חומר נפץ, 100 שניות מעוף, 43 ק"מ טווח) ופאג'ר-175 (4 ק"ג, 140 שניות, 76 ק"מ). לאלה יש להוסיף אלפי קטיושות בקוטר 122 מ"מ, לטווח 20 ו-30 ק"מ, וטילי "זלזל-2" (לטווח 210 ק"מ ועם ראש קרבי כבד במיוחד) מתוצרת איראן. פזמון חביב על הרמטכ"ל משה יעלון עוסק ברקטות המחלידות של חיזבאללה. הצעות מומחי הגנת טילים, לפתח עם האמריקאים מערכת שתגן על חיפה מפני הרקטות של חיזבאללה לא התקבלו. הנחת העבודה של צה"ל היא שמותר להמתין עד 2010, אולי אף 2012, ולמקד את בקשות הסיוע האמריקאי בפריטים אחרים.

המערכת הישראלית מקיימת למעשה שניות תמוהה: דריכות גוברת לעימות עם איראן - ושאננות נינוחה להסלמת הצפון על רקע עימות זה, לא בהכרח במועד ובגזרה שתבחר ישראל. הליקוי הארגוני בהתכוננות נובע ממבנה המערכת ומאיוש התפקידים המרכזיים. המטה הכללי מעורב מדי בניהול הלחימה בשטחים. אמנם לכל תזוזה טקטית מול הפלסטינים עשויה להיות משמעות אסטרטגית, אבל הכפפת שתי הגזרות הנפרדות לפיקודים מרחביים שונים, הכפופים לרמטכ"ל, משעבדת את הדרג הצבאי הבכיר לבהול וליומיומי, במקום לפנות אותו לחשוב ולמשפיע."

שעל צה"ל לטפל בבט"ש ובתבערות המקומיות משום שמאחורי הפינה כבר מסתתר לו איזה הסדר רשמי או חצי רשמי וחבר להבעיר את האזור שוב פעם. מה שהיה כאן הוא לקיחת משככי כאבים (חזקים יותר בכל פעם ולבסוף גם בליווי עוויתות, כאבי ראש ולא מעט אלכוהול) כנגד שן עם שורש מודלק. ולבסוף כשהכל מאיים להתפוצץ וכבר לא ניתן לחיות אלא רק לחשוב על הכאב, אז פתאום יש מורסת ענק לנקז עוד לפני שאפשר לגעת בשורש.

מוזר ששנים "אנחנו" מומחים בלהזהיר את כל העולם מפני הבעיה של האיסלאם הקיצוני בעוד אנחנו בחרנו שלא לעשות טיפול שורש מקומי נגדה בפתח ביתינו.

מבחינה טקטית הבעיה פחותה הרבה פחות אם לוקחים בחשבון שגם צה"ל של לפני 20 שנה היה מתמודד בערך באותו אופן.

.

אני לא שמעתי מביני דבר מזלזלים באיום שחזבאללה יצר במשך שש השנים האחרונות.
רבבות הקטיושות שאסף חזבאללה תמיד כונו כאיום אסטרטגי על ישראל. אגב, לפני
שנתיים כתבתי את הדבר בדיוק וכתבתי שרוב הסיכויים שישראל עוד תחזור לשם...

הציטוט המדוייק שלי היה: "...אתה יודע שחזבאללה נמצא עכשיו במצב של מאזן אימה
מול ישראל עם עשרות אלפי כקטיושות מכוונות לצפון הארץ ?...אגב, אם אתה שואל אותי
לגבי לבנון - זה עוד לא הסוף (לא, אני לא מאחל לנו לחזור לשם אבלאני מציאותי וזה אכן
תרחיש סביר)."